יומן היריון

איך יולדים בשבדיה ? כמו בישראל.. – סיפור הריון ולידה של שירה / חלק 1

חיכיתי לך 31 שנים… באת לי בחלום ילדה יפה שלי.

ידעתי שתהייה לי בת. נשמע מוזר, אבל ראיתי אותך בחלום. ככה באת לי: ילדה בהירה עם שיער כהה מתולתל ועיניים כחולות. ושוב ושוב הופעת לי בחלומות. ידעתי שתהייה לי בת ראשונה.

הכרתי את אבא לא מזמן – ביוני 2008, חודש אח"כ הוא בא לפגוש אותי בארץ – מעיין דייט. כבר באותו היום החלטנו שאנחנו רוצים להיות ביחד. השאלות איפה מתי ואיך לא עניינו אותנו. והכי ידענו שאנחנו רוצים ילדים ביחד.

יוני 2009 – חג פה בשבדיה. אני והוא בריב נוראי – לא יודעת מה יש לי, למה אני מגיבה כך, אולי זה המחזור?

24 ביולי 2008 – מתארגנים לראות הופעה של עברי לידר בקופנהגן. אני מנסה ללבוש את הג'ינס החדשים שקניתי לפני שבועיים ואני לא מבינה איך יכול להיות שעליתי כ"כ במשקל???

4 באוגוסט 2008 – כבר היום השני שאני מתעוררת עם בחילות והיום אפילו הקאתי בעבודה – דבר שאף פעם לא קורה (אני לא מהמקיאות).אני מתקשרת לידיד שלי ומספרת לו כרגיל על מאורעות היום והוא צורח עליי שאני צריכה לקנות ערכה לבדיקת הריון.

(עוד הפעם ערכה? אני לא יכולה לעמוד בעוד בדיקה שלילית? בכל פעם אני יוצאת בוכה מהשירותים…)

אבל נכנעת לו וסוגרת את השיחה ב"טוב, בסדר אני הולכת עכשיו".

אני בהריון !!

10 דקות אח"כ אני מנהלת שיחה צפופה עם ה' – “זוכר אותי ? זאת אני שמנסה להיכנס להריון כבר שנה. בבקשה אל תיתן לי להתאכזב שוב…”. אני סופרת כמה שניות ומסתכלת…יש סימן של פלוס!!!! הפלוס חלש, אבל פלוס זה פלוס!!!!

אני פורצת בבכי היסטרי – בכי משחרר שנה של ציפייה ואכזבה ומתקשרת לידיד שלי מרוב בלבול וצורחת בטלפון: "אני בהריון! אני בהריון! מה לעשות אמאל'ה???”

שיחה של כמה שניות שגורמת לי להתאפס על עצמי וחושבת איך להודיע לבעלי המתוק – הוא בעבודה באמצע ישיבה! אני מצלמת את המקלון ומסמסת לו. הוא לא חוזר אליי….

ההודעה נכשלה! 10 דקות אח"כ הוא נכנס לבית – אני מראה לו את המקלון ואנחנו בוכים מהתרגשות…! הוא יוצא וחוזר אחרי חצי שעה עם זר פרחים ובינתיים אני מתקשרת לאמא שלי:

אני: אמא, מה נשמע?

אמא: בסדר ב"ה מה איתך? יש משהו חדש?

אני: כן! אני בהריון!!!

אמא: לא נכון!!!! את רצינית? את עובדת עליי!!!

אני: כן! הרגע עשיתי בדיקה והיא חיובית…

אמא: (בוכה) את לא יודעת כמה עשית אותי מאושרת עכשיו!!!

אני יושבת ומחשבת את התאריך שנכנסתי להריון. סוף יוני – אני שבוע 8 בערך.

ההריון שלי

אני מקשיבה לשיר "שיר לשירה" ולא יכולה להתעלם מהיופי שלו, מהרכות…אני מחליטה לקרוא לך שירה. דודה שלך (אחותי) אומרת שזה שם מ-צ-ו-י-ן כי יש בו את "ה" של ה'.

כל ההיריון אנחנו קוראים לך בשם "אגנטה" אמא מאוד אוהבת את להקת אבבא השבדית ובעיקר את הבלונדינית ויום אחד אבא הציע שכך נקרא לך. כולם מכנים אותך כך.

כמה שבועות אח"כ אנחנו נוחתים בארץ לראש השנה ו"על הדרך" עושים גם את בדיקת השקיפות עורפית. הרופא שואל אם נרצה לדעת את מן העובר – אני עונה "ברור" והוא אומר ששמונים אחוז שזאת בת! זהו – אני מאוהבת!!!

מכאן עד לרגע שבו אני מרגישה אותך אני מרחפת על ענן. מהרגע שבו הרגשתי אותך בפעם הראשונה הייתי חסרת סבלנות כבר. כל בעיטה, תזוזה שלך הייתי יותר ויותר סקרנית לראות אותך.

בחודש חמישי בערך גיליתי את פורום ההיריון ולידה. הפורום הזה היה קרש הצלה עבורי.

אני מתאפקת ולא מתחילה לקנן. מחכה עד חודש דצמבר לפחות (3 חודשים לפני התל"מ), עוברת בחנויות בגדים ישר למחלקת תינוקות ומדמיינת אותך לובשת את הבגדים שאני רואה. אני באופורייה מוחלטת, מאוהבת עד מעל הראש אבל גם מאוד הורמונלית – אבא שלך היה ממש מסכן….היו תקופות שלא היה ברור לי איך הוא נשאר איתי.

בחודש שמיני את מחליטה לישון לכמה ימים ומורידה לנו את הלב לתחתונים…קפיצה לבית החולים מרגיעה אותנו שהכל בסדר איתך שאת בסה"כ ישנה.

שבועיים-שלושה אח"כ המיילדת שוב שולחת אותנו לביה"ח – שוב החלטת לישון שינה עמוקה!

הלידה מתקרבת

אמא סובלת בחודשיים האחרונים. אם כל תקופת ההיריון אני חושבת על הלידה והחששות תופסים בי והפחד מהלידה מורגש בי, בחודש תשיעי אני רק רוצה כבר ללדת אותך!

סבלתי מבצקות, מהתמתחות של הבטן, חוסר שינה, התכהות של העור ומה לא! כל מה שכתוב בספר.

אני מסכמת עם דודה לינה (גיסתי) שהיא תהייה נוכחת בלידה. אבא עדין ומנומס מידיי – לינה אומנם עדינה, אבל כשצריך – אין לה אלוהים!

אני מסכמת עם המיילדת שלי שאני חייבת שיהיו איתי שני אנשים בחדר לידה – אבא ודודה. בהתחלה היא מסרבת אבל אח"כ מסכימה – בעיקר שאמא מאיימת שהיא לא תלד אותך אם אחד מהם לא יהיה!

שבוע 36 אני במבחן בביה"ס – מרגישה צירים. אמנם לא חזקים, אבל בהחלט מורגשים. שבוע אח"כ, צירים של כמה ימים. אבא שלך החליט שאני צריכה שמירה – הוא נשאר לעבוד מהבית במשך השבועיים הבאים – אין צורך להסביר כמה מלחיץ זה. בשבועות 38 ו-39 כל יום טלפונים מכל מיני אנשים ובעיקר מהסבתות – “נו, ילדת כבר?”.

זה הגיע למצב שכשהייתי רואה את המספר הייתי עונה לטלפון – “לא! עוד לא ילדתי!”

כולם היו על קוצים ואני הרגשתי כבר לחוצה ללדת אותך. הייתי מקטרת לידיד שלי בטלפון… הוא כל הזמן אמר לי שהסיטואציה הזאת הזכירה לו את הפרק מחברים שרייצ'ל יולדת – כולם נכנסו ללדת אחריה וילדו לפניה…

יום שישי 19 במרץ – מן הרגשה שהיום זה הולך לקרות.

אני נזכרת שדודה לינה אמרה באחת השיחות – “אולי תנסי אננס?” – כגורם מזרז.

בסביבות 22:00 אני אוכלת (קינוח שלישי כבר) – אננס.

בשעה 4:00 בבוקר – אני מרגישה מים נוזלים ממני – ידעתי שזה זה ! התעוררתי בבת אחת !!!

על הלידה של שירה- בחלק 2.

*** יש אפשרות לקבל עדכונים לפוסטים חדשים ישירות למייל (הצטרפות בצד שמאל).

One Comment

  • Avatar

    מיכל אנגלנדר

    פשוט מקסים הלמוט שלי…. שמחה על האושר שבחייך לך מכל האנשים מגיע 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ