אחרי לידה,  עזרה עצמית

אמא חדשה בארץ חדשה- אמהות מהגרות אחרי לידה

רוצה לשתף בחוויה המיוחדת שיש לי במפגש עם נשים לאחר לידה, שהינן אמהות מהגרות שונות בעולם (למשל, גרמניה, אנגליה, שוויץ, אוסטרליה וארצות הברית). אני נפגשת עם נשים אלה במסגרת קבוצות תמיכה אחרי לידה שאני מנחה בשפה האנגלית לנשים אשר ילדו בשנה האחרונה. הקבוצות הן קבוצות תמיכה כפולות: הן בחווית ההגירה והזרות והן בחווית האימהות. אל הקבוצות מגיעות הנשים עם התינוקות, ומשתפות בחלקים הכי כמוסים ומרגשים של חייהן.

מהגרות ההופכות לאמהות לא זוכות למספיק התייחסות ותמיכה

אני מאמינה שהפלח הזה של האוכלוסייה – של מהגרות אשר הופכות אמהות במדינה, אשר לא תמיד עדין מרגישות מאוד שייכות אליה – הוא קבוצה אשר איננה זוכה למספיק התייחסות ומשאבים של תמיכה, הן מצד הממסד והן מצד גורמים פרטיים העוסקים בתחום ההורות והלידה.

נשים אלה עוברות בתקופה קצרה יחסית שינויים דרסטיים: הגירה והסתגלות לקודים תרבותיים ושפה שונים לחלוטין ומעבר לאימהות (גם אם לילד שני ומעלה, במקום אשר איננו "הבית").

נסיבות החיים אשר בעקבותיהן מגיעות הנשים לארץ הן מגוונות: רבות מגיעות בשל אהבה לבן זוג ישראלי, חלק מגיעות מסיבות ציוניות ודתיות, חלק מהנשים מגיעות ממשפחות ישראליות במקור, אשר היגרו למדינות אחרות והן משלימות את המעגל וחוזרות להתיישב בארץ, חלק מהנשים מגיעות לישראל למספר שנים בשל עבודה ולאחר מכן חוזרות לארץ המוצא או ממשיכות למדינה הבאה בה יעבדו. יש לציין שבקבוצות משתתפות גם נשים שאינן יהודיות.

במפגש עצמו ישנה תחושה של הנשים שהן חוזרות הביתה במובן מסוים. הן פוגשות נשים עם קודים תרבותיים דומים להם, כאשר פעמים רבות, אפילו בבית אין להן את תחושת "הביתיות" הזו, מאחר ובן הזוג הוא ישראלי, דהיינו עם קודים תרבותיים ושפה אחרת. ממקום של זרות מאוד גדולה הקיימת בחוץ, בין אם בגלל חוסר הבנת השפה או חוסר הבנת קודים חברתיים, הן מוצאות מקום של שותפות גורל ושל נשים אשר עוברות את אותה חוויה.

קבוצות אלה מאפשרות לנשים להתחבר לנשים דומות ולראות כי החוויה הרגשית העמוסה שלהן היא טבעית ולגיטימית, ונשים נוספות אשר עברו את אותן שינויים עצומים בתקופה קצרה יחסית, הן בעלות חוויות דומות.

בדידות, חוסר ביטחון במרחב, הבדלים בינתרבותיים, צורך בפרטיות

במפגשים עולים נושאים משמעותיים רבים הקשורים לחוויה הכפולה של להיות מהגרת / זרה ואמא. בין הנושאים הרבים, ניתן למצוא:

  • תחושות של בדידות הקשורות לריחוק מהמשפחה והחברים וממדינת המוצא.
  • תחושות של חוסר ביטחון במרחב – הן מבחינת קשיים הקשורים להבנה ודיבור בעברית והן מבחינת הבנת קודים תרבותיים וחברתיים. כתוצאה מכך, ישנה הישענות מרובה על בן הזוג הישראלי ותחושת תלות מאוד גדולה בו.
  • רוב הנשים מגיעות מתרבות אשר שמה דגש על אינדיבידואליזם ופרטיות, ומוצאות את החברה הישראלית כקולקטיביסטית ומשפחתית. העניין עולה בעיקר בקשר עם החמות והמשפחה המורחבת של בן הזוג הישראלי, והציפיות השונות שיש לאישה לעומת החמות. נשים אשר נמצאות בישראל כתוצאה ממקום עבודה, ואינן עם בן זוג ישראלי, מדברות על הבדידות שהן חשות בתרבות אשר "כל יום שישי בערב הוא כמו חג המולד בארץ המוצא".
  • הבדלים בינתרבותיים בין האישה לבן זוגה: הבדלים המתבטאים לעיתים ביחס להורות ולחינוך ולחלוקת התפקידים המגדרית.
  • גידול ילדים ישראלים השונים ממני – נושא אשר עולה בקרב אמהות לילד שני. המימדים שעולים הם הערכים על פיהם אני מעוניינת לחנך והשפה שאני מעוניינת לדבר איתם.

מלבד נושאים אלה אשר ייחודים לנשים מהגרות, עולים נושאים הרווחים גם בקרב קבוצות של אמהות ישראליות לאחד לידה: דיכאון לאחר לידה, קשיי הנקה ושינה, הגעגוע לחיים לפני האימהות, ההתקשרות לתינוק/ת, הזוגיות לאחר הלידה: קשיים בתקשורת ובמיניות, השילוב בין אימהות לקריירה, ועוד.

כדאי להיות רגישות למאפיינים הייחודיים של אמהות מהגרות או זרות

אני סבורה כי על נשות מקצוע אשר מלוות נשים שהינן מהגרות או זרות בתקופת ההריון או בפוסט-פארטום -להיות רגישות למאפיינים הייחודיים של קבוצת נשים זו. למשל, לאפשר המון מקום לסיפוק אינפורמציה, לאפשר לשאול כמה שיותר שאלות על האפשרויות השונות של לידה בארץ, על טיפת חלב וכדומה, גם דברים שנראים טריוויאלים וידועים אינם בהכרח ברורים לאישה שעלתה לארץ לא מכבר. יש לדבר עם האישה על משאבי התמיכה הקיימים לאחר הלידה, לאור זה שמשפחת המוצא רחוקה אלפי קילומטרים: מיועצות הנקה, עזרה במשק הבית, ועד דולות פוסט-פארטום וקבוצות תמיכה לאמהות עולות.

ואיך אוכל לסיים את הכתיבה מבלי להסביר כיצד אני עצמי נמשכתי לתחום המרתק הזה של ליווי אמהות בכלל ואמהות עולות/ זרות לאחר לידה ? התשובה לשאלה טמונה כמו בהיבטים רבים נוספים בחיי באמא שלי. אמא שלי, עולה מארצות הברית, ילדה אותי ואת אחותי בשנות השבעים פה בארץ, את אחותי  – רק זמן קצר לאחר שעלתה ארצה בעקבות אהבתה לאבי הישראלי.

כבתה הצעירה, פעמים רבות חשתי על בשרי את חוויית הבדידות והזרות שלה, הגעגועים המרובים להוריה ואחיה ואחותה בקונטיקט והקושי בכל פרידה מהם מחדש, גם לאחר שנים מרובות בארץ.

הנחיית קבוצות מסוג זה מסייעת לי להתקרב לאמא שלי, להבין את החוויות שלה, שפעמים כה רבות לא היו מדוברות אך שקופות לי, ובסופו של דבר, להבין גם את הפסיכולוגיה של עצמי טוב יותר. זו השלמת מעגל מדהימה עבורי, ואני מודה יום יום על ההזדמנות הזו שנפלה בחלקי, במיוחד שהפכתי אמא בעצמי לפני כשנה וחצי.

 * בטי גורן – קודם קול אמא: מעגלי אמהות, מנחת קבוצות, MA בייעוץ חינוכי

Bettygoren1@gmail.com, 050-4935520

8 Comments

  • Avatar

    לירון דרוקמן

    הכתבה הייתה יפיפייה ונוגעת הרבה פעמים אנו שוכחים כי מה שברור לנו כאנשי מקצוע ובכלל לא ברור לאחר ועוד יותר קשה לעולה חדש להבין.
    בתקווה שנהיה ליותר מבינים וקצת יותר קשובים.
    בתור תומכת לידה אשמח לעזור במידת הצורך.

  • Avatar

    תמר קלר

    הי בטי,
    אני כל כך מבינה את המקום עליו את מדברת – אני היגרתי לארה"ב מישראל בשנת 1994 עם ילד בן 18 חודש ומאז המשכתי להגר ממדינה למדינה (בארה"ב וקנדה) בממוצע כל שנה וחצי – בתהליך הזה הבאתי עוד שני ילדים – לארץ חזרתי משום שלאחר הלידה השלישית כבר חוויתי דיכאון מייג'ור לאחר הלידה ושוב החזרה לאחר 7 שנים בחו"ל ,כפי שציינת במאמר , עם כל הקשיים מחדש. -הגירה מחדש.
    כיום אני מלווה ותומכת בנשים החוות דיכאון אחרי לידה ואכן נושא ההגירה עולה בחלק מהמקרים , במצב כזה יש בעצם חוויה של "כפל הגירה" – הגירה ממדינה למדינה והגירה : בתוך ה"בית הפנימי" של האשה – לעתים מרווקות לאמהות ובניית התא המשפחתי מחדש כולל הזוגיות, לעיתים ההגירה היא מעבר ממספר מסוים של ילדים לנוספים, לעיתים ההגירה היא הגיל של האשה וכו' – אין ספק שכשיש כפל הגירה ההתמודדות צורכת יותר משאבים, ידע, כוחות ותמיכה – בהזדמנות זו אני מחזקת את ידייך ומצטרפת לעשיה,
    תודה, תמר

    • Avatar

      בטי גורן

      תודה תמר על ההארה הזו לגבי המושג הגירה ומה שהוא יכול להכיל בתוכו.

      אשמח מאוד ליצור קשר ולהפנות במידת הצורך. המייל שלי רשום כאן ובכל מקרה אשמח לחברות בפייסבוק 🙂

      תודה רבה על תגובתך המלמדת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× לפרטים על ליווי רגשי בהורות