שלומית הברון, כותבת חדשה באתר "אמהות אובדות" של ריקי כהן, כותבת פוסט חזק ובועט על הימים בבית החולים אחרי הלידה ומעודדת את האמהות לעשות מה שהן רוצות ורואות לנכון, גם אם הצוות הרפואי ממש לא מסכים:
"…
חברותיי היולדות – אל תהיו כנועות. אל תפחדו. אל תעשו מה שאומרים לכן רק כי אמרו לכן. זה נכון (לדעתי) לכל שלב בחיים, לכל ראיון עבודה, לכל שיחה עם הבוסית, לכל התנהלות מול גורמי סמכות, וזה בודאי נכון לחדר הלידה ולימי האשפוז שלאחריה. אז מה אם האחות אמרה? אז מה אם ביקשו? אז מה אם "כולן" עושות את זה? אם זה מטומטם, חסר הגיון, נוגד את העקרונות שלכן, עושה לכן רע – הגידו "לא"…"
כמה עצוב שעדיין נשים יוצאות עם חוויות כאלו מבית החולים.
גם אתן הרגשתן ככה ? איך היה לכן בימים אחרי הלידה בבית החולים ?
This post has 3 Simple Fields-fields attached.
Show fields.
Fieldgroup שדות מיוחדים - פוסטים - בצד
- Field מאת, type text, slug authorname
Use simple_fields_value('authorname').
- Field כתובת אתר - כתובת מלאה, כולל http://www, type text, slug authorurl
Use simple_fields_value('authorurl').
- Get all fields at once: use
simple_fields_value('authorname,authorurl').
Fieldgroup משפט הקדמה לפוסט
- Field משפט הקדמה לפוסט, type textarea, slug postprestatement
Use simple_fields_value('postprestatement').
אולי יעניין אותך לקרוא גם :
יש כמה ספרים הקשורים מאוד לרוח האתר ומאוד הייתי רוצה שתכתובנה עליהם ונפתח פינת ספרים הנוגעים לאמהות עצמן בתהליכי הפריון, הריון ולידה ואמהות.
אין צורך לכתוב כביקורת ספרותית 'רגילה', אלא לכתוב באופן כללי על הספר ובעיקר איך הספר פגש אתכן, מה עשה לכן לקרוא את הספר, אלו רגשות הוא עורר (כל רגש שעלה), לאילו מחשבות הוא לקח אתכן, אם הוא השפיע עליכן בצורה שהיא וגם, כמובן, ביקורת וחוסר הסכמה במידה וזה מה שעולה.
בחודשים האחרונים של ההריון, כשהתחלתי לדבר על ללדת בלי אפידורל, כולם אמרו לי (וצדקו, כן?), את תלדי עם אפידורל. גם בעלי חשב כך. ולכן גם לא התייחס יותר מדי לכל הקדיחות שלי על לידה טבעית ופעילה, על תנועתיות, על מפל התערבויות וכו'. אבל משהו אחד כן נכנס לו לראש: אם לוקחים אפידורל, עדיף לקחת כמה שיותר מאוחר (בטווח שבו אפשר כמובן), ולא על ההתחלה.
היום ניגע בנושא כאוב, שאולי לחלקכן יהיה קשה לכתוב או לקרוא עליו, אך עדיין זה נושא שרבות מאיתנו עברנו, התמודדנו או מתמודדות איתו ולכן, משהו שכדאי שנדבר עליו- אובדן הריון.
אובדן הריון הוא חלק מהחיים שלנו כנשים ועצם זה שהוא חלק מהחיים לא הופך אותו לקל יותר או עצוב פחות, כמו כל אובדן. כל אחת שהתמודדה עם אובדן מרגישה אחרת איתו, מתמודדת אחרת, חושבת אחרת, מתנהגת אחרת, נתקלת בתגובות אחרות מהסביבה הקרובה או מהממסד הרפואי ועדיין, לכולנו משותפת התחושה שהיה בנו משהו חי שעכשיו איננו. משותפת התחושה שנגמרה התמימות.
זו אחת הסיבות שילדתי בבית……….
אני חתמתי על ביות מלא בלידה השנייה. אמא אחת ראתה אותי במסדרון עם התינוקת בעגלה ושאלה: "מה? נותנים לקחת את התינוקות עכשיו?" לא נשמע מגוחך? התינוק שלך לא של בית החולים….
איך הסתדר עם הביות המלא ? איך הרגשת ? זה לא קל