האם גם אתן מוכנות לשבור את קשר השתיקה ? דיכאון אחרי לידה

מאת : תמר קלר

18 באוקטובר 2010 | 0 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי

נשים יקרות,

 שמי תמר קלר , בת 42 ואם לשלושה ילדים – 16 , 14 ו-8 .

 לפני 8 שנים זה קרה, במקום, בזמן, במספר הלידה ובתנאים הכי לא צפויים- חוויתי דיכאון אחרי לידה.

כאשה שחוותה דיכאון אחרי לידה ויצאה מהמשבר, הרגשתי, למדתי והבנתי שה"חלל" החברתי והציבורי הקיים בארץ בשל  קשר השתיקה בענין, ממש בלתי נסבל ומקומם . כל אלו הביאו אותי לפעולה ועשיה.

לפני כ-6 שנים הצטרפתי לפרוייקט "אם לאם" – אמהות מאמצות אמהות בתקופת ההריון והלידה ומלוות אותן במשך שנה אחרי. ומאז  אני תומכת ומלווה באופן פרטני נשים שחוות דיכאון לאחר הלידה במסגרת הפרוייקט ומחוצה לו .

 ככל שהתרחבה פעילותי, ככל שנפגשתי עם יותר נשים ושמעתי יותר סיפורים כך הלכה וגדלה הלמידה, הלכו  והתעצמו הרגשות ונולדה לה התובנה…ממש בלידה טבעית-הכי טבעית והיחידה – הטבעית  שהיתה לי .

התובנה שעלי להרחיב את תרומתי לקהילה בכללה על כל גווניה, במטרה :

  1. לשבור את קשר השתיקה בנושא.
  2. לשנות את הסטיגמות / הסטריאוטיפים.
  3. להגביר את המודעות לסימפטומים, להתמודדויות, ולדרכי הטיפול.
  4. להדגיש את חשיבות התמיכה של המעגלים החברתיים הסובבים אשה החווה דיכאון לאחר הלידה (בןזוג, משפחה מורחבת,חברים, מקומות עבודה ).
  5. להבין את מה שמסתתר מ"אחורי הגלוי"  הקיים בחוויה שכזו : שזוהי ברכה , אות וסימן לשינוי שצריך לקרות בחיים.

מתוך המטרות שהועלו התפתח הרעיון של מונולוג המהווה הזדמנות לצופים ולצופות להתחבר להיחשף, להרגיש , להבין ולעשות.

ההצגה  "ברכת אביה", העוסקת בנושא דיכאון אחרי לידה, מספרת על אשה שחוותה זאת ונפגשת עם חברה המתמודדת עם המשבר. לצורך ההצגה נערך תחקיר ספרותי בנושא  וראיונות עם דמויות מהסיפור ואנשי מקצוע בתחום.

אורך ההצגה: 45 דקות ולאחריו דיון ומפגש עם שחקנית. כתיבה ובימוי: אלון מרגלית. ההצגה מיועדת לאנשי מקצוע מתחום ההריון והלידה/ פסיכולוגים / פסיכיאטרים /מועצות איזוריות/מרכזי הורות שונים/חוגי בית ועוד.כמו כן היא מומלצת מאוד לנשים וגברים כאחד.

עד עתה צפו בה קהלים מגוונים והתגובות והמשובים עשו את שלהם – והגיעו גם לתקשורת. ניתן לראות אותי וקטע מההצגה בסרט "היום שאחרי הלידה" ששודר בערוץ 2 (תראו מדקה 41).

אז אפשר לומר שמשהו מתחיל לזוז..

את לימור הכרתי בכנס שנערך בשנת 2009 בחיפה – הכנס נפתח בהצגה שלאחריה היא ניגשה אלי. לימור היתה ממוקדת ונחושה בהחלטתה לגייס אותי ולהשמיע את קולי ואני מודה לה על כך .

היום אני פותחת את הטור בפוסט הראשון, בבאים אשתף אתכן בכל התהליך שקדם להצגה…במשבר, בהתמודדות, בהחלמה, בעשיה ..במחשבות,ברגשות, באני מאמין שלי , בטיפים לשגרה קלה יותר, דרכי טיפול, סיפורים נוספים, ועוד.

אני מזמינה אתכן להושיט לי יד.. האם גם אתן מוכנות לשבור את קשר השתיקה?

שלכן, תמר

תמר קלר, הסברה, הכוונה ותמיכה במעברים רגשיים ודיכאון בזמן הריון ואחרי לידה

.tamarkeller1@gmail.com  050-8783200

לבלוג של תמר על דיכאון אחרי לידה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לצאת מהאפלה אל האור- דיכאון אחרי לידה כהזמנה להתחדשות/ תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה.

נקודת הזינוק- לטפס מתחתית הבור של הדיכאון אחרי לידה/ תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה.

בחיים תמיד הדברים מתפרקרים ורק אחר כך מתאחים/ תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה.

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לבנות לעצמך ולילדייך חיים חדשים

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

אלימות רגשית מוגדרת כתהליך ארוך ומתמשך, שבו אדם אחד מתערב באופן שיטתי בתוך עולמו הפנימי והרגשי של אדם אחר, במחשבותיו, רגשותיו, תפיסת עולמו ותכונותיו האישיות. אלימות מסוג זה מתרחשת בדרך כלל בין אנשים קרובים, בני משפחה ונסתרת מעיני כל בשל מופעיה שאינם נראים כלפי חוץ, ואינם ניתנים לאבחנה.

אני מרגישה רחוקה מעצמי, מ'האני' שלי | אחרי לידה

מאת : הכי אמיתית

27 במרץ 20112 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

מה כל כך קשה לי. אני מרגישה כל כך רחוקה מה"אני" שלי, רחוקה מעצמי, מאותה אחת שאני מכירה, שטוב לי וכיף לי איתה.
"אני" היא אחת שרגילה להרגיש טוב בעור של עצמה, רגילה להרגיש טוב עם המראה שלה, לאהוב את מי שהיא רואה במראה, והבחורה שכרגע נמצאת פה היא אחת עם וקוקו עבועגילה בקליפס, טריינינג מגעיל ולא כל יום יוצא לה להתקלח….

מהחומר אל הרוח (או: הדרך למימוש עוברת במספרה)

מאת : סשה חזנוב

4 ביוני 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בתוך הסערה הפנימית הזאת, שהיא גם מאוד גופנית, אני שמה לב שכל חיי עומדים למבחן כלשהו, לבחינה מדוקדקת ומחודשת, לביקורת… האימהות שלי, העשייה המקצועית שלי ובעיקר וכנראה שמעל הכל – הנאמנות שלי לעצמי, לאני שנמצא שם תחת כובד משקלם של תפקידיי.

ואני שמה לב שאחרי גל הביקורת המתבקש, לו אני מאפשרת לחלוף בלי להעביר ביקורת גם עליו, עולה משהו אחר. עולה הפחד לגדול, הפחד לשנות עמדות, תפיסות, אמונות, הפחד להגדיר מחדש את הזהות, לקחת את הצעד הזה פנימה ובו זמנית החוצה על הספירלה שלי. ויחד עם כל אלה עולה גם ההתרגשות. ההתרגשות להיות. להתחדש במשהו מדויק ונכון יותר, להשיל את העור המקולף והסדוק ולהבריק החוצה עם גרסה יפה וזוהרת ממש. ואני משתעשעת ברעיון שמותר לי. שאני יכולה לעשות את הפרידה הזאת ולתפוס יותר מקום. להניח לכיווץ.