דיכאון אחרי לידה ושמחה ביחד ?

מאת : לימור לוי אוסמי

17 באוקטובר 2010 | 4 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

בפוסטים הקודמים בנושא הדיכאון אחרי הלידה סקרתי באופן כללי כיצד הגישה המסורתית רואה את הדיכאון שאחרי הלידה והגבתי לסרט שהיה בערוץ 2 על דיכאון אחרי לידה, שבו בעצם התחלתי בעצם לכתוב על האופן שבו אני רואה את הדיכאון שאחרי הלידה.

בפוסט של היום אני אחשוף למאמר שמדבר על דיכאון אחרי לידה והוריד לי טון של אבן מהלב. ממש כך. כשאני נזכרת ועפה כמה שנים טובות אחורה, ממש עולה בי התחושה של ההתרגשות שהתמלאתי כשקראתי בפעם הראשונה את המאמר הזה. איך קראתי בשקיקה כל מילה, איך הרגשתי כאילו גיליתי לפחות את אמריקה, אם לא יותר, ואיך רציתי למצוא את מחברת המאמר ולנשק אותה מרוב ששמחתי שמישהי מבינה אותי סוף סוף. זה המאמר הראשון שנתן קול, שם ותוקף לתחושות שהיו בי אחרי הלידה. תחושות שבגללם הרגשתי כל כך אשמה. המאמר שבעצם בזכותו יצאתי לדרך חדשה בחיים.

כמובן שלא יכולתי להביא לכן אותו בגרסתו האקדמית, וגם לא רציתי, אבל מבטיחה שכוונת המאמר נשמרה.

מידה של דיכאון אחרי לידה: תהליך פסיכולוגי בריא וטבעי

עצבות, דיכאון ואמהוּת נראים במבט ראשון כסותרים זה את זה. כמובן שהם לא !

אנחנו רגילות לחשוב על האמא היולדת בדימוי הפרסומי שלה: שמחה, בריאה, אנרגטית, חייכנית ומאושרת. בעיקר מאושרת. אבל האמת היא שאמהות מרגישות שהחיים שלהן השתנו אחרי הלידה (כל לידה) ובשינוי הזה יש מימדים משמעותיים של עצבות ודיכאון.

למה זה נראה בעיניינו כל כך מוזר שאמהות אחרי לידה מרגישות שהן עצובות ?  מותר לאמא להתאבל ולהיות בדיכאון על הדברים שהיא מרגישה שאיבדה כשהפכה לאם ? מותר לאמהות להתאבל על זה שחייהן השתנו, שהגוף שלהן השתנה, שאבד להן החשק המיני, שמקום העבודה כבר לא מעניין אותן, שהן מרגישות חוסר וודאות לגבי העתיד המקצועי ועל זה שכבר אין להן דקה לעצמן ?

כשאני מעלה את הנקודה הזו, אני רגילה  לשמוע: "כן, בטח, היום כבר מדברים על זה בחופשיות". אז זהו, שלא. אמהות עדיין ממש לא מרגישות "חופשיות", בנוח או בטבעיות כשמה שבא להן לעשות אחרי הלידה זה- לבכות, לצעוק ולהתעצבן וממש לא רק לשיר, לשמוח ולשחק עם התינוק. המון אמהות עדיין לא מרגישות שזה בסדר גם לא להיות מאושרת אחרי הלידה. לגיטימי ?

שירימו את היד האמהות שמרגישות שזה ממש בסדר מבחינתן ללדת, להיות עם התינוק שחיכית לו כל כך ואז, להרגיש שאת גם בבאסה מזה.. מתוך החוויה האישית שלי ומהעבודה עם אמהות אחרי לידה, רובן (במידה והן מעיזות בכלל להודות ) מודות ברגשות האלו במידה רבה מאוד של התנצלות וכמובן שעם התוספת ההכרחית: " שלא תביני לא נכון, אני מתה על התינוקת שלי.."

למה אנחנו מרגישות כזו אי נוחות כשיש בנו תחושות של דיכאון אחרי הלידה ? אסור לנו ? הרי איבדנו דברים משמעותיים מהחיים שלנו!

פרדוקס האמהוּת: שמחה ועצב בו זמנית

נשים הן מורכבות, אתן כבר יודעות.. , אז למה שאחרי הלידה יהיה משהו אחר ?

כמו שחלקכן מרגישות, גם במחקר (שם המחקר למטה) מצאו שאמהות אחרי לידה מרגישות סוג של פרדוקס בתחושות שלהן. הן מרגישות שהן שמחות על שהן אמהות והן שמחות על ילדיהן שנולדו, אבל יחד עם השמחה הן גם מרגישות שיש בהן עצבות והעדר שמחה על מה שאיבדו בחייהן עם לידת התינוק (כל תינוק): על העצמאות והזמן שנלקחו מהן, על המראה החיצוני שהשתנה בלי היכר, על הירידה בתחושת הנשיות והמיניות והעל השינוי הכה משמעותי שחל בזהות התעסוקתית שלהן.

אמהות מרגישות דיכאון, עצב, תסכול, מצב רוח ירוד ומסבירות שזה בגלל שהן מרגישות שהן "איבדו משהו". הן מרגישות שבעבר שלהן, לפני הלידה, היה להן קל יותר ואפשרי יותר.

אובדן של העצמאות והזמן

אחרי הלידה אני הרגשתי כאילו מישהו לקח לי את המפתחות של החופש וזרק אותם לפח. הרגשתי שהפכתי בערך בין רגע אחד מאישה עצמאית, חופשייה, ניידת וספונטנית (לא עד כדי כך..) לאישה שתלויה בבן זוגה, בתינוק, באמא וברצון הטוב של היקום כדי שיהיו לי כמה דקות פנויות וחופשיות לעצמי.

עבורי, הקושי הגדול ביותר התבטא דווקא בדברים הקטנים- ההתארגנות הלא נגמרת לפני היציאה מהבית, חוסר היכולת לשתות את הקפה בבוקר, לסיים את הביסים של האוכל, להתפנק במקלחת ו- לעשות קקי כשאני רוצה..

היום אני יכולה לצחוק על זה, אבל באותם חודשים זו הייתה בשבילי מהות האמהוּת, או לפחות חלק משמעותי מהמהות שלה. לא ידעתי מה זה להיות אמא וידעתי שלהיות אמא זה קשה, אז חשבתי שככה זה לתמיד. לא היה לי מושג שזה אמור לעבור.

הרגשתי רע עם זה. מה זה אומר עליי שאני לא מוותרת בקלות על הצרכים האישיים שלי לטובתו של התינוק ההורס ? (באמת, הוא הורס ! כשתכירו, תבינו עד כמה 🙂  ).

וכמוני, רוב האמהות לא מודעות למידה שבה החיים אחרי לידה שונים מהתנהלות החיים לפניה ולמידה שבה לתשישות והעייפות תהיה השפעה על מצב הרוח והרגשות שלהן. טיפול בתינוק (בהתאם לטמפרמנט התינוק ) דורש זמן ואנרגיה, והדרישות מהתינוק הן פשוט חסרות רחמים (בעיקר עם העזרה מועטה).

אמהות שאין להן את היכולת לדאוג לעצמן או להתאושש מהטיפול בתינוק מרגישות עייפות, תשושות, כעוסות, עצבניות ומוציאות את הכעס על כל מי שזמין- בן הזוג, אמא, חברות, התינוק או הן עצמן.

יקרות- עייפות ותשישות היא הסיבה מס' אחת למצב רוח ירוד בחודשים הראשונים שאחרי הלידה. כשלאמהות יש את הזמן לעצמן בשביל לנוח, להתאושש, לאגור כוחות ולעכל את מאורעות היום, הן מרגישות שליטה גבוהה יותר בחייהן ועם מצב רוח טוב בהרבה.

אובדן של המראה החיצוני

אחח, נושא כאוב. מה אומר ומה אגיד ? אף פעם לא הייתי או התיימרתי להיות דוגמנית, אבל בכל זאת… עוד קילוגרמים עודפים ? גם סימני מתיחה  ? בטן ג'לי רופפת ונמתחת ? ואגינה לא מושלמת ? רצפת אגן נוחתת ? אני בת שלושים או שישים ? איזה ייאוש.. גם זה לא ישוב ?

באופן אישי, עדיין לא הכרתי אישה שאוהבת את איך שהיא נראית אחרי הלידה. כן, אני בטוחה שיש כאלו, רק אמרתי שעוד לא פגשתי אותן אישית.. המראה החיצוני, בעיקר המשקל, מעסיק את רוב הנשים בשלב כלשהו בזמן ההיריון ואחרי הלידה. אמהות דואגות, או יותר נכון, חרדות, מהאופן שבו הן נראות בהריון ואחרי הלידה וחוששות שהגוף שלהן לא יחזור להיות כפי שהיה.

ובעצם, למה שלא נרגיש עצבות ודיכאון על כך שאיבדנו את הגוף והמראה החיצוני שלנו ? נכון, יש המון דיבור על המקום של אידיאל הגוף הנשי ועל ההתייחסות החברתית המוגזמת על הגוף הנשי כאובייקט מיני בלבד ושהתחושות שלנו אולי מגיעות משם. אבל כרגע אנחנו חיות בתוך זה ואני ממש לא יודעת להגיד מה התחושות האותנטיות שלי ומה התחושות החברתיות המופנמות. אני רק יודעת שאחרי הלידה הרגשתי שהיה לי גוף ועכשיו חלק ממנו אבד ולא ידעתי אם יחזור. אני יודעת שהרגשתי מבוגרת יותר, אטרקטיבית פחות ומרוצה הרבה פחות. אני יודעת שהיה לי קשה להביט בהשלמה על הגוף במראה. אני יודעת שגם לא היה לי הראש, העניין, הזמן או המוטיבציה לעשות עם זה משהו.

והכי עיצבן אותי שאמרו:" זה שווה את זה " ! מה שווה את זה ? אני רוצה את הגוף שלי חזרה !!

דיכאון כבר אמרנו ?

אובדן של הנשיות והמיניות

להיות "אמא" (על משקל "דודה") לרובנו  לא מרגיש כזה מיני ואטרקטיבי, מה עוד שהעייפות והתשישות, ההסתגלות למציאות החדשה, המגע האינטנסיבי היומיומי עם התינוק, לא משאירים הרבה מקום לתחושה של רגש מיני כלפי בן הזוג. יש גם כאבים פיזיים שמשפיעים על תחושות הנשיות והמיניות ומקשות עלינו לקיום יחסי מין- גודש בשדיים, פטמות סדוקות, טחורים, תפרים, כאבי גב ולא חסר. אמהות אחרי לידה מאוד מודאגות מהפערים בחשק המיני בינן לבין בן זוגן ומתחילות להעלות את התהייה: " אולי הוא יחליט עכשיו להיות עם מישהי מושכת וסקסית יותר ממני ?"

מצד אחד, חלק מהאמהות מרגישות שהן לא מעוניינות במגע מיני ומצד שני, חשוב להן שלא לפגוע בבן הזוג ובזוגיות לטווח הארוך. אמהות מרגישות מתוסכלות מהאמביוולנציה שקיימת בהן ועולות בהן תחושות של דיכאון וחוסר אונים. לרוב עוברים עד 12 חודשים עד שהאמא מרגישה נשית ומינית שוב אחרי הלידה.

אובדן של הזהות התעסוקתית

"כשהכסף שבארנק הוא שלי, אני פשוט הולכת וקונה איתו… עכשיו, (כשהיא לא עובדת), אני מרגישה שאני צריכה לבקש את זה.

המראיינת: אבל את מטפלת בתינוק ואת אמרת בעצמך שזו הייתה החלטה משותפת של שניכם שאת תישארי עם התינוק בבית.

אמא: זה מצחיק. זה רק אני… אני מרגישה שאני לא תורמת לבית מבחינה כלכלית, שאני לא מביאה כסף הביתה."

התחושה של אובדן הזהות התעסוקתית היא מאוד משמעותית אחרי הלידה וטומנת בחובה אובדנים של כוח כלכלי, הזדמנות לאתגרים אינטלקטואליים, יחסים עם שותפים לעבודה, כסף ועצמאות אישית וכלכלית.

אמהות אחרי לידה מרגישות תחושות אמביוולנטיות שונות לגבי תעסוקתן המקצועית : הן מרגישות הקלה על כך שהן לא צריכות לעבוד יותר מחוץ לבית, חוששות לחזור לעבודה, דואגות מכך שאחרים יטפלו בתינוק ויחד עם זאת הם גם מרגישות שיש בהן חלק שרוצה לחזור לעבודה, שמתגעגע לקולגות, שרוצה להתפרנס ומעוניין לצאת מהבידוד הביתי.

תחושות של ייאוש, פאניקה ודיכאון עולות באמהות שמתקשות למצוא עבודה, שמפחדות מאובדן של הזהות התעסוקתית והכישורים, שמרגישות מבודדות מחברת מבוגרים, שמרגישות תלויות כלכלית בבני זוגן, שמרגישות ספק ביכולתן להשתלב שוב במעגל העבודה, שמרגישות שהן אחראיות כמעט בלעדית על תחזוקת ומודאגות מהטיפול הניתן לתינוקן כשהן עובדות. מפתיע  ?

אז מה לעשות ? איך להתמודד עם העצבות והדיכאון ?

* להתכונן וללמוד על התחושות האופייניות לאמהות אחרי לידה. התחושות של האובדנים והתחושות השליליות שהם עוררו הפתיעו את האמהות, בשל הציפייה הרווחת שלידה של תינוק מעוררת רק תחושות של "רווח" ו"חיוביוּת". אם אתן כבר אחרי לידה, תעבירו את המסר (או הכתבה) להריוניות ! לידה היא לא רק מאורע משמח !

* להבין שהעצבות על מה שאיבדנו היא חלק טבעי ובלתי נפרד מהשינוי בחיים שלידת תינוק מביאה עמה.

* לדעת שרוב בני האדם שורדים שינויים משמעותיים בחיים המלווים באובדנים וכאשר מעבדים אותם כראוי, אפשר להגיע לתחושת יכולת וחוזק אישיים.

* לא להתעלם מהתחושות שעולות . המצבים הנפשיים הקשים נובעים דווקא מההתעלמות מהתחושות הטבעיות שעולות או מהניסיון להסתיר אותן.

*לבטא את התחושות שעולות אחרי הלידה בחברה תומכת, מבינה ולא שיפוטית. מידה של דיכאון אחרי לידה הינה תהליך פסיכולוגי בריא ונורמאלי אל עבר צמיחה אישית ואינן מעידות על פתולוגיה שהיא.

* לא לפחד מהדיכאון. טבעי ונורמאלי להרגיש גם רגשות שליליים אחרי הלידה. תנו לו את המקום לצד הרגשות האחרים שבכן. הדיכאון לכשעצמו אינו מזיק כמו הפרשנות והפחד שלכן מכך שהדיכאון הוא חלק מכן.

* לישון, לנוח ולהיעזר בכמה שיותר תמיכה אחרי הלידה- הסיבה מס' אחת למצב רוח ירוד אחרי הלידה היא התשישות בשל שינה גרועה. גם חוסר היכולת להיפרד מהתינוק ולעשות דברים לעצמך לא מוסיפה.

* * במידה ועוצמת הרגשות השליליים גבוהה ופוגעת באיכות החיים של האמא ומשפחתה, לפנות לייעוץ אישי תומך ומקבל.

המסר ממחברת המאמר לאמהות אחרי לידה הוא- דברו, שתפו, תבכו, תתעצבו, כי יש לכן על מה ! חייהן של נשים משתנים במידה ניכרת אחרי הלידה. האבל על השינוי בחיים הוא הכרחי לשם הפורקן והשחרור ולבניית זהות אימהית אינטגרטיבית ובריאה פסיכולוגית.

אז- יאללה, לבכות :), זה משחרר !

שלכן,

לימור

Nicolson, P. (1999). Loss, happiness and postpartum depression: The ultimate paradox. Canadian Psychology, 40, 162-178

ניתן גם לקרוא את המאמר בגרסתו המעודכנת בעמ' 113 בספר זה.

כתבות מקצועיות נוספות על דיכאון אחרי לידה:

הבעיה שיש לה שם- דיכאון אחרי לידה. עבודת סמינר בנושא / לימור לוי אוסמי

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי

אני מתחרטת שהבאתי את ילדי לעולם / לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהתעדכן דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “דיכאון אחרי לידה ושמחה ביחד ?”

  1. תמר קלר הגיב:

    לימור,
    אהבתי את המאמר כי הוא באמת נותן לגיטימציה לרגשות הקשים של אשה לאחר לידה ויחד עם זאת יש להדגיש שוב ושוב את ההבדל בין דיכאון שחולף מהר והאשה חוזרת לתפקוד רגיל יחסית מהר לבין דיכאון מייג'ור.
    הן מנסיוני בעבר ומנסיון נשים שאותן אני מלווה מי שבדיכאון אינה דרה עם השמחה -השמחה אינה במעונה ולו לרגע – ניצוצות של שמחה יתחילו לבצבץ רק לעתים רחוקות אם בכלל בתחילת טיפול, בתקופת הדיכאון בנוסף לכל הרגשות המתוארים במאמר ישנן חרדות גבוהות ביותר-כל פעולה פשוטה הופכת לקשה מאוד לביצוע ולרוב מוקצנת למצב של קטסטרופה, מצבים של מעין "שיתוק" תפקודי, רגשי, מנטלי, חוסר יכולת להתרכז ואפילו להגיע ולחוש את הרגשות המתוארים לעי"ל.
    ברשותך אחדד את הדברים פוסטים הבאים שלי,
    בברכה, תמר

    • נכון ,תמר.
      לכן אני לא מדברת על המחלה "דיכאון" אלא על תחושות של דיכאון- ויש הבדל משמעותי ביניהם.
      אשמח שאני אתמקד בתחושות של הדיכאון ואת על המחלה עצמה, בשמחה רבה. תכננתי לגעת בזה יותר מאוחר, אבל מעבירה לך את השרביט 🙂

  2. מיכל הגיב:

    לגבי נושא השתנות הגוף והדימוי הגופני –
    אני אמנם מסכימה (מאוד!) לגבי הקושי בקילוגרמים, בסימני המתיחה, שינוי השדיים בהנקה ועוד.
    אבל חשוב לי לומר שלי היה מאוד קשה בהתחלה עם אובדן בטן ההריון דווקא. כלומר, זה הגוף שלי שלמדתי לחיות איתו חודשים ארוכים ודי שכחתי איך זה להיות בלי.
    ופתאום, בן לילה (ממש ככה!) הבטן העגולה הזו שהכבידה עלי כל כך בחודש תשיעי, לא איפשרה לי להסתובב ושום חולצה לא נכנסה בה כמו שצריך דווקא חסרה לי. מי מאיתנו לא מכירה את "ליטופי הבטן" גם כשהיא כבר לא שם?
    אז אין פה פואנטה, רק מימד נוסף שאותי מאוד העציב.

    מלבד זאת המאמר מעולה ותודה רבה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

Born @ home. לידת הבית שלי- חלק א'

מאת : גלית גורא עיני

20 במאי 2011תגובה אחת

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

ני בשליטה.

רק לא לאבד שליטה.

אחר כך נעלם לי חוש ההומור.

מישהי מציעה לי להיכנס לאמבטיה. אני נכנסת.

רפאל שם ברקע את הדיסק של אבישי כהן ואני שומעת את זה ברמקולים של האמבטיה (רמקולים באמבטיה! איזה בעל גאון יש לי..) הכאבים נוראיים.

אני מצליחה להיכנס לסוג של מדיטציה ומהמהמת לי וגונחת תוך כדי פרפורי לוויתן במים….פתאום אני פוחדת שיקרו לילד שלי דברים רעים כמו שקרו לי. אני בוכה נורא.

עוד יום הסתיים לו

מאת : אמא מתחילה

10 ביוני 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

עוד יום הסתיים לו.

ניסיון אחרון לפני הקריסה מול המסך, לארגן קצת, לפחות למראית עין, את המבצר שלנו. הקטנה כבר ישנה ואני תוהה ביני לבין עצמי איזה לילה מחכה לי… האם יהיה לה לקטנה הזו השקט הראוי שיאפשר שקיעה שקטה ועמוקה לשינה? או שתזדקק לי יציבה ואיתנה ומלאת סבלנות (כמו שלא תמיד אני מסוגלת להיות), כדי לקרוס לכמה רגעים לשינה קלה בתוך זרועותיי ושוב להתעורר.

מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.