לפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם- לידה שקטה

מאת :

10 באוקטובר 2010 | 4 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

יעל ארנסט, אמא לילד כבן 4, איבדה לפני כחודש את התינוקת שלה בשבוע 37 להריונה.

לפי היהדות, התינוקת היא לא אדם אלא "נֶפל".

יעל כותבת בבלוג שלה, "אני אמא" :

"..הופתעתי לגלות, שלפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם.
כיוון ולא הגיעה לגיל שבועיים, התינוקת שלי, שהיה לה דופק, ידיים, רגליים, ראש וגוף והכל- לא נחשבת לאדם. ומאחר וכך, לא מגיעה לה קבורה רגילה, הלוויה, שבעה, שלושים, שנה, לא קורעים בגד.
מאחר והיא לא נחשבת בן אדם, גם לא קוראים לה “תינוקת”. השם החדש שלה הוא “נפל”.
במכתב הסיכום לא כתוב “נולדה תינוקת ללא רוח חיים” כי אם “נפלטה עוברית ממין נקבי ללא רוח חיים”.
לתת לה שם? לא לתת לה שם?..". להמשך הפוסט.

מישהו שם ביהדות החליט שטוב יותר למשפחה להדחיק כנראה את זה שהיו שם חיים וקבע קריטריון לא ברור ואכזרי למתי התינוק ראוי להיקרא "תינוק". ההדחקה הזאת לא מאפשרת לבכות, להתאבל ולהיפרד מהתינוק שגדל והיה חלק מהמשפחה למשך כמעט 9 חודשים. זה שלא קוראים לו "תינוק" לא מעלים את עצם קיומו או את תחושת האובדן.

אמא שלי נושאת עד היום את כאב האובדן על בנה שנפטר אחרי יום מבית החולים לפני כ 38 שנים. לא נתנו לה להיפרד ממנו. פשוט לקחו לו אותה ואמרו לה ש"עדיף ככה". בלי שם. בלי קבר. בלי שבעה. בלי פרידה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

4 תגובות ל- “לפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם- לידה שקטה”

  1. ליטל הגיב:

    גם לי זה קרה…
    לידה ראשונה,ציפייה אכזבה קושי אובדן גדול.
    ולגמריייייייייייייייי לא נפל תינוקת מדהימה שתמיד תהיה שלי שלנו בליבי מחשבתי תמיד תמיד איתי
    ואני יודעת שבים יש גל אחד שהוא שלי ועץ אחד שהוא שלי וכוכב אחד שלי וילדה קטנה שהיא שלי וחתיכת שמים

  2. פלונית הגיב:

    יש ספר על אובדן הריון/עובר/לידה שקטה על פי ההלכה,
    ויש שם נתינת רשות להורה להתאבל על ילדו כמת.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיות שחקנית ראשית בהצגת חיי

מאת :

16 באוקטובר 2011תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, לכל אמא

לאחרונה איחל לי איש יקר שאמשיך להיות שחקנית ראשית בחיי, במקום במאית, מפיקה או שחקנית משנה.

האיחול הזה גרם לי להפליג במחשבות, ולתהות על התפקידים שאנו כאמהות עוברות, ועל ההצגה הזו שנקראת חיינו.

כשגמלה בלבי ההחלטה להביא ילד לעולם, ידעתי שאעבור להיות שחקנית משנה, שיוולד שחקן ראשי שיאירו עליו הזרקורים בכל המובנים. אהבתי את הרעיון והוא נראה לי טבעי ביותר.

כשהשחקנית הראשית שלי הגיחה לאוויר העולם, הבנתי את גודל האחריות שכרוך בכך. התינוקת המתוקה הזו זקוקה לי בכל המובנים, וכאן התחלתי להתבלבל, ולפחד נורא. האחריות הזו נראתה גדולה עליי, ובד בבד נרתעתי מלבקש עזרה. תדמית הסופר-אמא עמדה לנגד עיניי והעדפתי לא לטפל בפחדיי וברגשותיי, האמנתי שכוח האנרציה יעלים אותם.

טיפולי פוריות: אמא, כואב לי כל הגוף, תני לי חיבוק גדול

מאת :

18 בינואר 201116 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אמא, כואב לי עכשיו בלב ובנשמה…

התחבקתי, נצמדתי חזק המון המון פעמים והבטן לא גדלה כמו שהסברת..

הרופא נותן לי כל פעם מחדש עוד בדיקה חופרנית, עוד זריקה שאין לי כבר מה לפחד ממנה, זו השגרה.

אמא, אני לא יודעת כבר מה זה אינטימיות..

אמא, כואבת לי הבטן ולא מרוב ממתקים..

הבטן כואבת לי ממחטים שמוחדרות לבטני וחומר שמוזרק לשביב תקווה נוסף

שאולי החודש הוא החודש שלי.

מה בין המחאה החברתית לדיכאון אחרי לידה ?

מאת :

31 ביולי 201111 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי

המחאה החברתית שאנחנו נוכחות לה, היציאה החוצה ממה שהיה שמור עד כה למרחב הפרטי האישי, המשפחתי, הביאה אותי לחשוב על הדיכאון אחרי לידה והאפשרות לעשות גם שם שינוי.