לא האמנתי שזה ייקח כל כך מהר. סיפור לידה.

מאת :

15 באוקטובר 2010 | 0 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בסה"כ ההיריון עבר תקין. בחילות שהתחילו משבוע 6 ונמשכו כחודש וחצי די שיתקו אותי ואפילו ישבתי בבית שבועיים, אבל מרגע שהן נגמרו, ההיריון היה ממש כיף. מאד אהבתי להרגיש את התנועות הראשונות שהלכו והתחזקו משבוע לשבוע. גם אני וגם אבא שמחנו לגלות שמחכה לנו נסיכה קטנה בבטן (: .

סיפור קטן על השם שלך

ברגע שידענו שיש בת בבטן, התחלנו לדבר על שמות. יום אחד הלכתי בסופר ושמעתי אבא קורא לביתו הקטנה: "אלה". ישר נדלקתי על השם והצעתי אותו לאבא. כמה ימים אחרי, דוד זיו מתקשר אלי ומספר שחלם עלי אחרי הלידה ושאני מחזיקה אותך וכשהוא שאל אותי איך קוראים לך, אמרתי לו "אלה". מאד הופתעתי שהשם הגיע אליו בחלום (ואני לא ממש מאמינה בדברים האלו…) אבל גם אני וגם אבא החלטנו שזה סימן וככה השם שלך הוחלט כבר מחודש חמישי בערך.

אז ההיריון עבר לו והתחלנו להיכנס לקיץ… התל"מ היה 4.7.2010 וקיוויתי שלא נגיע עד לשם. התחיל כבר להיות כבד, הבגדים כבר לא כ"כ עלו ודי רצינו כבר לראות אותך…

התל"מ מגיע ואין שום דבר. הולכים למעקב הריון עודף באיכילוב, מוניטור שקט אין סימני לידה. בשלב הזה כבר לא הלכתי לעבודה כי חשבתי שזה יקרה כל רגע אבל לא ממש רצית לצאת. כל החברים וההורים כבר מציקים (מה ? עוד לא ילדת ? ).

למעקב הזה הגענו עוד שלוש פעמים כשאני יודעת שבאיכילוב לא ממליצים למשוך יותר מ-10 ימים אחרי התל"מ. מה לא עשינו בשבוע וחצי הזה: שיאצו, הליכות, מדרגות, סטריפינג ועוד כל מיני זירוזים טבעיים מומלצים (והמבין יבין…) אבל כלום לא עזר.

הצירים מתחילים

ביום רביעי 14.07.2010 שבוע 41+3 הגענו לזירוז בבוקר בתקווה שבסוף היום את כבר בידיים שלנו. במיון יולדות עושים בדיקה פתיחה 2 ס"מ ומחיקה 80% אבל אין צירים, מכניסים ב-11:30 טבליית PG ועולים להתאשפז במחלקת טרום לידה.

אני ואבא הלכנו לאכול במרכז וייצמן ולהסתובב קצת בתקווה שמשהו יתפתח ואכן אחרי שעתיים התחילו כאבים בגב. אנחנו עולים למחלקה, עושים מוניטור ורואים שיש התחלה של צירים כל 7-10 דקות. אני נכנסת למיטה מנסה לנוח, והצירים ממשיכים לבוא. התדירות עולה וגם הכאב אני נאנחת בצירים ואבא מחזיק לי את היד.

ב 16:00 כבר ממש כואב לי אני מבקשת בדיקה ומקווה שמשהו התקדם ואפשר לעבור לחדר לידה פתיחה 2.5 מחיקה 80% אומרים לי שעד שאין מחיקה מלאה אין מה לדבר על חדר לידה. מעבירים עוד שעתיים בקצת סיבובים במסדרון, קצת על הכדור והרבה במקלחת עם מים חמים על הגב והבטן שממש עוזרים. מוניטור שמראה צירים יפים בדיקת פתיחה נשארת אותו דבר.

ככה בעצם משכנו עד 22:00 אני כבר ממש סובלת מהצירים ואבא מעודד אותי לנשום לאורך כל ציר. מה שמפתיע זה שבניגוד לכל מה שאמרו לי, הכי קל לי להעביר ציר בשכיבה ולא בעמידה או על הכדור. ב22:00, כשראינו ששום דבר לא מתקדם, ביקשתי משהו נגד כאבים, אז נתנו לי זריקה של פטידין (חומר מטשטש), שבעצם לא מעלים את הכאב לגמרי אבל מרגישים כאב יותר עמום. עד 3:00 אני עוד מרגישה צירים וישנה בין לבין ואז הצירים מפסיקים ואני נרדמת. בינתיים כל הזמן מוציאים את אבא מהחדר והוא מתגנב חזרה (:

הצירים כבר ממש חזקים – עוברים לחדר לידה !

ב7:00 סבתא רחלה מגיעה עם קצת אוכל לי ולאבא. אני לא ממש יכולה לאכול כי הצירים שוב חוזרים. השפעת הפטידין מזמן עברה והצירים ממש מתחילים לכאוב. פתאום תופס אותי ציר חזק ממש שעוצר לי את הנשימה ואז אני מרגישה שיורדים לי המים ואני עושה הצפה קטנה במיטה.

אנחנו קוראים לאחות והיא מעודדת אותי שעכשיו דברים בטוח יתקדמו יותר מהר. עכשיו הכאבים ממש חזקים, ציר על 2-3 דקות הפתיחה התקדמה ל-3 והמחיקה כבר מלאה ! יש !!! עוברים לחדר לידה ! מגלגלים אותי לחדר הלידה ואני מתעקשת שסבתא תלך הביתה כי בטח ייקח עוד הרבה זמן ואין לה מה לעשות פה, היא כמובן לא מסכימה והולכת להסתובב במרכז וייצמן.

ישועת האפידורל

מגיעים לחדר לידה ואני כבר לא יכולה יותר. כל ציר אני מתחננת כבר לאפידורל. בסוף המרדים מגיע ואיתו הישועה בשעה 11:00 ואז החיים ממש יפים, הגוף מתחיל להירדם, אין יותר כאבים ואפשר לנוח קצת. כל שעה בערך נכנסת המיילדת בודקת וכל פעם יש עוד קצת התקדמות.

במהלך היום אני די שוכבת ולא עושה כלום, אבא מנמנם ומדי פעם אני שולחת אותו לנסות לשכנע את סבתא רחלה ללכת הביתה. בשלב מסויים אני גם מגלה שסבתא יעל הגיעה ואז אני מבינה שזה מקרה אבוד…

את בחוץ !

בשעה 18:00 הגענו לפתיחה מלאה, הלחץ למטה מתחיל והמיילדת מודיעה שהגיע הזמן להוציא אותך החוצה. לוקח חצי שעה עם בערך 10 לחיצות ואת בחוץ.

לא האמנתי שזה ייקח כ"כ מהר. בשעה 18:36 החזקתי אותך על הידיים כולך מלאה בוורניקס ומיללת בשקט. 3580 גרם של מתיקות. כבר בשניות הראשונות את פותחת עיניים ומסתכלת על כל העולם. ואני, שבזכות האפידורל לא מרגישה כלום, נותנת הוראות לאבא: תצלם פה תצלם שם.

השילייה יוצאת (בכלל בלי ששמתי לב) ואוספים דם טבורי ואז המיילדת בודקת ורואה שיש קרע ספונטני ומתחילה להתנצל שהיא מאד השתדלה אבל בסוף נקרעתי קצת. הרופא הגיע והתחיל לתפור (לקח לו יותר זמן לתפור אותי מאשר לדחוף אותך החוצה). אחרי בערך שעה של אבא ושלי איתך נתנו לסבתות להיכנס לראות ולהחזיק אותך.

תובנות אחרי שהכל נגמר…

* הצוות באיכילוב ממש הפתיע לטובה, חוץ מעומס קטן במיון יולדות, קיבלנו את מלוא תשומת הלב. במהלך הלידה, כל חצי שעה נכנסה מיילדת או רופא/ה לבדוק שהכול מתקדם וקיבלנו תשובה על כל שאלה שהייתה לנו.

* למרות שלא כ"כ נורא במחלקה, כן יש עומס ורעש בשעות הביקור ולכן אני ממליצה בכל לב על המלונית של איכילוב. זה ממש בית מלון עם שרותי תינוקייה.

*בגלל שהייתה לאלה צהבת ולקח חמישה ימים עד ששוחררה, יצא לנו להכיר את כל צוות התינוקייה והרופאים במחלקה, שהיה ממש מקסים, ומאד אינפורמטיבי על כל בדיקה שעשו.

* אפידורל זה חובה!

*כיף להיות אחרי ולהחזיק את הבובה בידיים וזה שווה כל רגע קשה בהריון או בהתאוששות מהלידה.

* לגבי התפרים- כל יום שעובר אחרי הלידה המצב משתפר, אופטלגין מאד עוזר וגם פדים קפואים שמקבלים במחלקה (צריך לבקש).

* הנקה זה לא דבר פשוט, אבל אני החלטתי להקל על עצמי, אז בימים הראשונים שילבתי גם סימילאק ואם הייתי עייפה אז השארתי בתינוקייה בלילה שייתנו אוכל או ששאבתי ונתתי מבקבוק (שאיבה פחות מכאיבה לפטמות מיניקה עד שהכןל מסתדר). עכשיו, אחרי חמישה ימים, ההנקה מתחילה להסתדר ואין שום בעיה של בלבול פטמות.

*והכי חשוב- בסוף כולם יוצאים !!!

אמא אנג'לינה כתבה גם טיפים לאמהות אחרי לידה לאור הניסיון האישי שלה. תוכלו למצוא את הטיפים של אנג'לינה כאן.

******************

מזמינה אתכן להגיב, להאיר, לשאול, להתעניין ולהתחבר למה שאמא אנג'לינה כתבה על הלידה של הבת שלה, אלה.

שלכן, לימור לוי אוסמי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא שואלת: "אחרי כמה לילות נטולי שינה, אני הופכת לסוג של מפלצת"

מאת : אמא שמפחדת

26 בספטמבר 20106 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אמא שואלת: אני מאוד מפחדת ממה שאני מרגישה כלפי התינוקת שלי. אני מאוד אוהבת אותה ונותנת לה המון חום ואהבה פיזית ומילולית. מעולם לא הרמתי עליה את הקול או פגעתי בה פיזית. אבל, אחרי כמה לילות נטולי שינה שאני כ"כ עייפה, אני הופכת לסוג של מפלצת… לפעמים, כשהיא "מנג'סת" וקשה לה, בא לי לצרוח עליה, […]

האם נכון בכלל לרצות דברים בהקשר של לידה?

מאת : שירה דרוקר

13 ביוני 201214 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

אני מרגישה היום כשאני חולה היא כמו שהרגשתי בלידה.

אין לי שליטה על הגוף שלי. הוא כואב, הוא חלש, קורים לו כל מיני דברים, ואין לי הרבה מה לעשות חוץ מלקבל את זה.

זאת תחושה שדי מבאסת אותי.

המחשבה האוטומטית היא – תגידו לי מה לעשות כדי שזה יעבור ואני אעשה הכול!

אבל היום, כמו בלידה, הדברים כנראה יקרו מאליהם. זה לא בשליטתי ולא נתון להשפעתי או לבחירתי.

אני נזכרת בחוסר האונים שהרגשתי בלידה ולא יודעת אם אני רוצה לעבור את זה שוב. אני לא מוכנה לזה כרגע.

על מכתב קטן עם משמעות גדולה

מאת : קרן פרידמן גדסי

13 ביוני 20114 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

אני כותבת את השתלשלות העניינים כי היא מרגישה לי כפותחת דלתות באופן הכי משמעותי שחוויתי עד כה, וכי האפשרות הזו שהשתמשנו בה, פגישה עם עובדת סוציאלית של אגף אמהות ומכתב שהיא כתבה שהיה מונח צמוד לגיליון הלידה של היולדת, הייתה כל כך משמעותית בכל רגע מהלידה, שאני מקווה שעוד נשים שזקוקות לה, יוכלו להשתמש בה ולקבל את התמיכה הנכונה להן מכל מי שנמצא איתן בלידה.