אחרי לידה,  הנקה

עברתי לתחליף חלב, ואני מאוד מרוצה

האמת שאני בעד הנקה- אבל רק אצל אחרות :)…

לי באופן אישי זה לא מתאים.

 בילדה הראשונה ניסיתי 3 שבועות ( עם תוספת של תמ"ל), היה נ ו ר א קשה, ועברתי לתחליף חלב.

בילד השני בכלל לא רציתי להניק, אבל המשפחה לחצה ועשיתי את זה רק מתוך לחץ- שבוע ימים בלבד ! והודעתי חד משמעית שזהו ! זה לא בשבילי.

קשה לי שהתינוק תלותי בי, וכל שעה רעב, לא מתאים לי לקום כל שעה בלילה, ולכן עברתי לתחליף, ואני מאוד מרוצה ! הילד אוכל כל 3-4 שעות, עולה יפה במשקל וברוך השם מניסיון שלי עם הילדה שהיום בת 5 וחצי, ב"ה הכול בסדר, ואני לא חושבת שהיא פחותה במשהו מילד שינק.

זהו, אני בהחלט שלמה ומרוצה מהבחירה שלי לגבי הנקה, ולא אכפת לי בכלל מה אחרים חושבים, ואני לא חושבת שאני אמא פחות טובה או משהו כזה- להיפך ! אני יותר שמחה ובריאה בנפשי !

וזה מה שהכי חשוב בעיניי.

עוד אמהות כותבות:

בהיאבקות העל ההנקה של אלמנט של גאוותנות/ יוליה

הנקה או אי הנקה?/ ליטל אוהב ציון

סיפור אי הנקה עם צביטה קטנה בלב/ אמא מויאלית

הנקה שהצליחה רק עם הילד השלישי/ רלי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

5 Comments

  • Avatar

    שירי

    אני שמחה לשמוע על נשים נוספות שעשו את הבחירה שלי, כל היום מסביב שואלים את מניקה? למה לא? את מרגישה כמו איזה אמא רעה כשמה לעשות לא לכולן זה הולך חלק, לי זה בכלל לא הצליח ובגלל הכאבים גם לא ממש התאמצתי אח"כ לנסות להמשיך…. והילד שלי גודל יפה מאוד, הכי חשוב זה להיות שם בשבילו ולהעניק לו הרבה חום ואהבה!

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      ברור שיש עוד נשים נוספות !
      מסכימה מאוד- הכי הכי חשוב זה להשתדל להעניק הרבה חום ואהבה.
      זה מזכיר לי שבמעגלי אמהות, במפגש שבו מדברים על האמהות שלנו, האמהות בסופו של דבר מדברות על זה שהן כל כך מעריכות את זה שאמא שלהן פשוט אוהבת אותן (מי שמרגישה אהובה, כמובן). שהן מסתובבות עם הידיעה הזו בעולם שיש מישהי בעולם שמאוד אוהבת אותן, לא משנה מה ושזה הכי חשוב בשבילן.

  • Avatar

    דמעה

    איזו גישה חזקה, אני לצערי לא הייתי חזקה כמוך ונגררתי לחודש וחצי הנקה ועוד חודשיים שאיבה, והכל בכאב, דמעות, תחת לחץ ותחושת כשלון צורבת – כשלון בהנקה, כשלון בסבלנות להניק, כי חלב – לא היה חסר. גרמו להרגיש שאני פשוט חוטאת לילדה שלי שעם כל שפע החלב שהיה לי לא להניק. כמה זמן וכסף בוזבזו על מדריכות ויועצות הנקה, ואני כבולה בלחץ שמופעל עליי – ואני לא רוצה, פשוט לא רוצה – והרי אסור לי להגיד שאני לא רוצה להניק – זה כמו להגיד שאני לא אוהבת את הילדה שלי. לא באמת, אבל זו הייתה התחושה שהייתה לי. עברו חודשים רבים מאז הפסקתי להניק ועדיין הזכרון בתקופה הזו מעלה בי דמעות. דמעות כי זו תקופה מדהימה בחיי הילדה שלי שלא חוויתי, העברתי את הזמן בלהסתכל עליה ישנה ולייחל לכך שלא תתעורר רעבה, שאני לא אצטרך להאכיל אותה. הדמעות חונקות גם עכשיו. עדיין לא מצליחה להתנער מתחושת האשמה והכשלון.
    אני שמחה לקרוא שיש מישהי אמיצה, שמצהירה שלא מניקה ובלה שלם, בלי להזיל דמעה.

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      דמעה יקרה,
      בא לי לחבק אותך חיבוק ארוך. מרגישים את הכאב שלך עד כאן.
      כל חוויה וניסיון בחיים היא למידה. גם מכאן, מתוך המקומות הכאובים שאת מתארת, את יכולה ללמוד על המקומות שמתאימים וטובים לך יותר בחיים ואיך להגיע לשם. יש לך את הזכות בעולם הזה לחשוב, להרגיש ולפעול לפי איך שאת מרגישה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ