עברתי לתחליף חלב, ואני מאוד מרוצה

מאת : אמא לא מניקה

14 באוקטובר 2010 | 5 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

האמת שאני בעד הנקה- אבל רק אצל אחרות :)…

לי באופן אישי זה לא מתאים.

 בילדה הראשונה ניסיתי 3 שבועות ( עם תוספת של תמ"ל), היה נ ו ר א קשה, ועברתי לתחליף חלב.

בילד השני בכלל לא רציתי להניק, אבל המשפחה לחצה ועשיתי את זה רק מתוך לחץ- שבוע ימים בלבד ! והודעתי חד משמעית שזהו ! זה לא בשבילי.

קשה לי שהתינוק תלותי בי, וכל שעה רעב, לא מתאים לי לקום כל שעה בלילה, ולכן עברתי לתחליף, ואני מאוד מרוצה ! הילד אוכל כל 3-4 שעות, עולה יפה במשקל וברוך השם מניסיון שלי עם הילדה שהיום בת 5 וחצי, ב"ה הכול בסדר, ואני לא חושבת שהיא פחותה במשהו מילד שינק.

זהו, אני בהחלט שלמה ומרוצה מהבחירה שלי לגבי הנקה, ולא אכפת לי בכלל מה אחרים חושבים, ואני לא חושבת שאני אמא פחות טובה או משהו כזה- להיפך ! אני יותר שמחה ובריאה בנפשי !

וזה מה שהכי חשוב בעיניי.

עוד אמהות כותבות:

בהיאבקות העל ההנקה של אלמנט של גאוותנות/ יוליה

הנקה או אי הנקה?/ ליטל אוהב ציון

סיפור אי הנקה עם צביטה קטנה בלב/ אמא מויאלית

הנקה שהצליחה רק עם הילד השלישי/ רלי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

5 תגובות ל- “עברתי לתחליף חלב, ואני מאוד מרוצה”

  1. רקפת לרר הגיב:

    כל הכבוד לך על הגישה!

  2. שירי הגיב:

    אני שמחה לשמוע על נשים נוספות שעשו את הבחירה שלי, כל היום מסביב שואלים את מניקה? למה לא? את מרגישה כמו איזה אמא רעה כשמה לעשות לא לכולן זה הולך חלק, לי זה בכלל לא הצליח ובגלל הכאבים גם לא ממש התאמצתי אח"כ לנסות להמשיך…. והילד שלי גודל יפה מאוד, הכי חשוב זה להיות שם בשבילו ולהעניק לו הרבה חום ואהבה!

    • ברור שיש עוד נשים נוספות !
      מסכימה מאוד- הכי הכי חשוב זה להשתדל להעניק הרבה חום ואהבה.
      זה מזכיר לי שבמעגלי אמהות, במפגש שבו מדברים על האמהות שלנו, האמהות בסופו של דבר מדברות על זה שהן כל כך מעריכות את זה שאמא שלהן פשוט אוהבת אותן (מי שמרגישה אהובה, כמובן). שהן מסתובבות עם הידיעה הזו בעולם שיש מישהי בעולם שמאוד אוהבת אותן, לא משנה מה ושזה הכי חשוב בשבילן.

  3. דמעה הגיב:

    איזו גישה חזקה, אני לצערי לא הייתי חזקה כמוך ונגררתי לחודש וחצי הנקה ועוד חודשיים שאיבה, והכל בכאב, דמעות, תחת לחץ ותחושת כשלון צורבת – כשלון בהנקה, כשלון בסבלנות להניק, כי חלב – לא היה חסר. גרמו להרגיש שאני פשוט חוטאת לילדה שלי שעם כל שפע החלב שהיה לי לא להניק. כמה זמן וכסף בוזבזו על מדריכות ויועצות הנקה, ואני כבולה בלחץ שמופעל עליי – ואני לא רוצה, פשוט לא רוצה – והרי אסור לי להגיד שאני לא רוצה להניק – זה כמו להגיד שאני לא אוהבת את הילדה שלי. לא באמת, אבל זו הייתה התחושה שהייתה לי. עברו חודשים רבים מאז הפסקתי להניק ועדיין הזכרון בתקופה הזו מעלה בי דמעות. דמעות כי זו תקופה מדהימה בחיי הילדה שלי שלא חוויתי, העברתי את הזמן בלהסתכל עליה ישנה ולייחל לכך שלא תתעורר רעבה, שאני לא אצטרך להאכיל אותה. הדמעות חונקות גם עכשיו. עדיין לא מצליחה להתנער מתחושת האשמה והכשלון.
    אני שמחה לקרוא שיש מישהי אמיצה, שמצהירה שלא מניקה ובלה שלם, בלי להזיל דמעה.

    • דמעה יקרה,
      בא לי לחבק אותך חיבוק ארוך. מרגישים את הכאב שלך עד כאן.
      כל חוויה וניסיון בחיים היא למידה. גם מכאן, מתוך המקומות הכאובים שאת מתארת, את יכולה ללמוד על המקומות שמתאימים וטובים לך יותר בחיים ואיך להגיע לשם. יש לך את הזכות בעולם הזה לחשוב, להרגיש ולפעול לפי איך שאת מרגישה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אז מה אם כואב בלידה ?? לידה טבעית- מסע אישי. חלק 10

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בינואר 201112 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

בחוויה האישית שלי, יש הבדל שהוא לא סמנטי, בין לומר "לשחרר את הפחד" בלידה לבין להגיד "זה לא נורא לפחד" בלידה. זה מרגיש לי כמו שתי תפיסות עולם שונות. בחוויה שלי, לומר "לשחרר את הפחד" טומן בחובו את ההשקפה שהפחד (והכאב) אלו תחושות שליליות שיש להעלים אותן, לעמעם אותן ובכלל, באופן כללי עדיף שלא יהיו בכלל.

אמא, כמה את חסרה לי

מאת : מיטל כהן

2 בפברואר 201118 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

אמא יקרה, כבר שנים אחדות שאני יודעת שארשום לך את מה שמקנן/מתחולל בליבי, בחיי, בנשמתי, בעצמותיי, בגופי, במחשבותיי מאז שאת לא פה.

אמא, אני עצמי הפכתי לאימא ובכך הפכת לסבתא. הפז"מ האימהי שלי מתארך לו מיום ליום. הנכדה הגדולה שלך תחגוג את גיל 7 בקרוב מאוד והנכד הקטן יותר שלך, יהיה בן 4 בעוד חצי שנה בערך.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך אחרת- חלק ג'

מאת : קרן פרידמן גדסי

27 בדצמבר 20103 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

כשמאיה הגיעה אליי, נראה היה שהקושי טמון בעובדה שהלידה הסתיימה בניתוח קיסרי, והיא כואבת את העובדה שהיא לא ילדה לידה רגילה.

אבל כשעבדנו עם הסיפור, החסר העצום שהופיע נגע למשהו אחר: לרגע שבו שלפו את התינוק מתוכה, והיא הרגישה שאין לה תינוק בתוך הגוף אבל גם אין לה תינוק על הגוף.

הכאב נכח בתחושה של הגוף שהתרוקן מבפנים ומחכה להתמלא שוב עם תחושת התינוק עליו, הידיים שמחפשות את מה לחבק, השתוללות של ההתרגשות, ציפייה ואהבה שמחפשות נואשות לאן לפנות .