עילאי בן שנה (כמעט)

מאת : ענבר בן הרוש

14 באוקטובר 2010 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

אני שוכבת לי בשקט במיטה בשעה נדירה של לבד. כשהקטנטן שלי במעון ובעלי בעבודה, שוכבת וחושבת על השנה החולפת בחיי, שנת ההורות שלי.

כמה שינויים עברנו כמשפחה, כמה הסתגלות ספגנו, כמה פעמים היינו על סף התמוטטות עצבים מחוסר בשינה, מחסר בעזרה, מבכי התינוק ועוד סיבות שונות. וכמה רגעי אושר וסיפוק נתן לי הבן הבכור שלי. כמה רגעים שתפסתי את עצמי מלצרוח מחוסר אונים של קושי להבין אותו, וכמה פעמים שלא הצלחתי לעצור. כמה רגעים של אושר טהור, כשהבן שלי זוחל אליי בבוקר במיטה ומעיר אותי בליטופים ובנשיקות. אין אושר גדול מזה!

לפני שנים כבר חלמתי אותו, חיבקתיו בחלומותיי ופסענו יחד בשביל הגן הציבורי אל עבר המגלשה והנדנדות. לפני שנים כבר (חשבתי ש)ידעתי איך ייראה, מה יאהב לאכול וכיצד ינשקני בפיו הקטן בשפתיו הדובדבניות. ושנים של סבל לקח לי להגיע אליו, להריון המיוחל וללידה השונה מהמצופה…

ומאז אותו יום, ב-10.11.2009, השתנו חיי לעד כשהאושר הגדול ביותר, האור והטעם לחיי, הסיבה שלי לקום בבוקר— נולד. שמו עילאי. ובעוד כחודש יהיה בן שנה. ואני עדיין לא מעכלת. הרי רק אתמול נולד, וכבר הוא זוחל במהירות, מתיישב, נעמד, משחק יפה בצעצועיו, מקשקש, מוחא כפיים ועושה "שלום" בכף ידו הזעירה… צוחק בקול גדול כשמדגדגים אותו ומשוגע על ה"שפריצים" באמבטיה שמשאירים אותה מוצפת במים של אושר, של ילדון אחד קטנטן ושחום, הנסיך שלי.

הוא ילד טוב, עילאי שלי. מקבל כל אחד, אוהב לקבל המון תשומת לב מכולם ובא לכולם בטבעיות בשמחה בחיוכים שובי-לב ובביטחון. עכשיו גם התחיל ללכת למעון והסתגל בקלות ובמהירות ללא בכי. ללא עצב. כי הוא ילד שמח! כמה שאני חששתי מן המעבר, ולי היה קשה לשחרר, והא כלל לא התרגש וקיבל את המעבר כל כך טוב!

בעוד כחודש עילאי יהיה בן שנה.

שנה של אושר ושל החיוכים הכי ממיסים את הלב,

שנה של נשיקות רטובות, שיניים צומחות שכואבות, אוכל מוצק שנטעם בזהירות ואחר-כך ניזלל בתיאבון, שנה של קושי ובמקביל כייף ושיגעון!

שנה של טיולים בעגלה ובמנשא, צמוד לאמא.

שנה של החלפת טיטולים ומקלחות, בקבוקים לרוב עם סימילאק ודייסות,

שנה של למידה וצמיחה משותפת ולימוד אחד של השני על הורים וילד.

למידה על הורות, נתינה והענקה אין סופית ללא תנאי. פשוט מאהבה.

בעוד כחודש אצפה בו מדדה בעזרת ידיים לקראת צעדים ראשונים וממלמל מלים ראשונות.

בעוד כחודש אשים זר על ראשו, אקשט את הבית ואאפה עוגה לכבודו, אקשט כיסא בפרחים ואזמין את כל האורחים. בעוד כחודש נחגוג לו יום הולדת עם כל המשפחה וחברים, ונודה מכל הלב, תודה ענקית לאלוהים. נשיר לו שירי יום הולדת ואני אהיה כולי גאה ומאושרת.

ואני יודעת שאבכה, אבכה מהתרגשות, על כך שיש לי ילד עילאי בן שנה שהוא בשבילי התגלמות השלמות.

 

עוד אמהות חגגו איתנו יום הולדת:

אמא בת שמונה / לימור לוי אוסמי

היומהולדת הראשון לאמהות שלי / שירה דרוקר

מזל טוב ילד שלי / יעל אוריאן סלנט

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “עילאי בן שנה (כמעט)”

  1. ענבר, כתבת מקסים וכל כך מרגש.
    את אמא כמעט שנה !

  2. ענבר הגיב:

    תודה לימור!
    אוטוטו… כבר חושבת על יום ההולדת שלו ואיך נחגוג לו! (:

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ג'

מאת : לי

11 בפברואר 20158 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

׳יש לך דיכאון אחרי לידה במצב חמור, את מהווה סכנה לעצמך ולסביבה!׳

אני? סכנה? אני אוהבת ותומכת, אני אפילו עוזרת לזרים ברחוב, בבקשה אל תקחי אותי מהילדים שלי, אני מתחננת בפנייך, זה רק יחמיר את המצב שלי, בבקשה… התינוק עדיין יונק, הבנות מאוד קטנות, בעלי לא יוכל להתמודד עם כולם ועוד בלעדיי, אין לנו כאן משפחה, בבקשה……

מתקשרת לבעל, רועדת, בוכה, כולם נגדי….

הוא בהלם, תני לי לדבר איתה!

תאורה אלוהית/ סיון ויצפלד

מאת : סיון ויצפלד

1 ביולי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

השיר הזה נכתב בהריון הראשון כשדמיינתי את הבן שלי מבלי להכיר אותו, דרך התחושות, הבעיטות, הבדיקות.

מהי תאומות? הצד שלהם והצד שלי

מאת : מיכל איתם עמרני

13 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

תאומות – היא השוואה בלתי פוסקת. לא, לא של ההורים. שלנו. אחד מול השני, כל הזמן. השוואה שיוצרת לפעמים תחרות ולפעמים ויתור מראש. אם הוא כל כך טוב בזה, אני אפילו לא מנסה.

תאומות – היא חברות לעד, לטוב ולרע, אין שחרורים. אין התנתקות (גם אם לא נמצאים ביחד) .