על המחירים של הלידה ה"טבעית". לידה טבעית- מסע אישי. חלק 3

מאת :

19 באוקטובר 2010 | 31 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

 אחרי שפירסמתי בדף הפייסבוק של האתר את הסרטון "איזה כיף ללדת" (שרבות מהחברות בדף חשבו שזו אני, בטעות..) :

וכתבתי על ההכנה המנטאלית שאותה אמא עשתה לקראת הלידה, קיבלתי מספר תגובות אישיות ופומביות. אני בוחרת להביא שתיים מהן, שמבטאות בעיניי משהו מאוד חזק ונוכח בחוויה של אמהות :

אמא אחת כתבה: " אותי זה מרגיז לראות את זה. אני מאמינה לאלה שאומרות שהייתה להן לידה טובה ומעצימה, אבל מוחה נגד אלה שמציגות את זה כ"כיף". תהיי כנה, תודי שלידה זה קודם כל קשה וכואב, ומתוך זה יכולה לבוא גם עוצמה. אבל לידה זה לא רק שירים וריקודים."

ואמא אחרת כתבה: "לאחרונה הפייסבוק ממש מוצף בסרטונים של לידה טבעית מדהימה. הרעיון כנראה שזה ייתן השראה לנשים. אבל במקום זה, כל פעם הלב שלי נשבר מחדש…

האם אני אשמה בכך שהייתה לי לידה כל כך קשה ?…

למה אני לא ילדתי תוך שעתיים, מתוך שמחה ? מה לא בסדר אצלי ?…"

אמהות חבולות פיסית ונפשית מהלידה

התגובות הללו החזירו אותי בבת אחת מההתרגשות והשמחה שהיו לי בעת צפיית הקליפ אל המציאות האחרת. מציאות של אמהות שיוצאות חבולות נפשית ופיסית מהלידה, לעיתים עם חוויה של טראומה ממש. אמהות מתוסכלות, שפעמים רבות מאשימות את עצמן על כך שהלידה לא התפתחה כפי שהן ציפו, במיוחד אם התכנון היה ללדת "טבעי". מציאות של אמהות שמאשימות את עצמן על כך שלא ידעו מה לעשות ברגע האמת, שמרגישות שהן לא יכלו לשאת את כאבי הצירים ו"נכנעו" לאפידורל, שלא עמדו על שלהן אל מול הצוות הרפואי, שלא היו בשליטה בזמן הלידה  ובאופן כללי, שהלידה לא התנהלה כפי שהן תכננו. אמהות שמרגישות תחושה קשה וכואבת של פספוס על כך שהן לא חוו את הלידה כמו שהן היו רוצות לחוות אותה, שמרגישות שהן לא חוו לידה "אמיתית". אמהות שחוששות שאולי התינוק או התינוקת  נפגעו מכך שהן לא 'הצליחו' ללדת בצורה "טובה" יותר.

אני רואה את התסכול בפניהן, את האכזבה שהן חשות כלפי עצמן וכלפי גופן שאכזב אותן ואת התחושות הטראומטיות על לידה שהייתה כל כך רחוקה ממה שהן ציפו לה. לצד סיפורי לידה 'מעצימים' אני שומעת גם לא מעט סיפורי לידה 'מדכאים'. וכואב לי. כואב לי מאוד שנשים מלקות את עצמן ומאשימות את עצמן על מה שהתרחש בלידה ולוקחות על עצמן כל כך הרבה.

אני פמיניסטית- מה זה קשור ?

השמחה שקיימת בי עם נשים שעברו לידה בדרך המתאימה להן, בביתן או בבית החולים אל מול הכאב שאני חשה כשנשים שמאשימות את עצמן על לידה שלא התפתחה כפי שציפו לה, משקפים את האמביוולנטיות הקיימת בי לגבי שיח הלידה ה"טבעית" הקיים היום בישראל ובעולם. אמביוולנטיות שאני מרגישה שנכון לי לשתף ולהרחיב עליה.

וגילוי חשוב נוסף לפני השיתוף באמביוולנטיות שלי- אני פמיניסטית. אני לא משייכת את עצמי לזרם מסוים של פמיניזם או לגישה פמיניסטית מסוימת, אבל בבסיס חשוב לי שלנשים יהיה טוב יותר, שנשים תוכלנה לבטא את עצמן כפי שהן ותוכלנה להגשים את עצמן באופן אותנטי.

העובדה שאני גלויה איתכן לגבי האמביוולנטיות והפמיניזם שלי, נובעת גם היא מהגישה הפמיניסטית שלי, מפני שהגישה הפמיניסטית לידע טוענת שמאחורי כל גישה, מאמר או מחקר עומדים גבר או אישה עם Standpoint, נקודת מבט אישית על הדברים. אין גישה או מחקר שהם "אובייקטיבים" ונטולי פניוּת, מכיוון שמי שכותב או כותבת אותם הם אנשים עם עמדות ורגשות שבאים לידי ביטוי גם בכתיבה המחקרית. כל כתיבה, גם הכתיבה המחקרית-מדעית, היא סובייקטיבית. הגישה הפמיניסטית לידע סוברת שכותבים או חוקרים המחשיבים את עצמם כ"אובייקטיביים" אינם מודעים לעמדותיהם או רגשותיהם או לא רוצים להודות בהם.

על כן, אני מרגישה שחשוב שתדעו עם מה אני מגיעה למסע הזה ותקראו את דבריי בהקשר הנכון, שהוא ההקשר של הדעות והאמונות שלי ותיקחו מתוך זה רק את מה שנכון ומתאים לכן ולא מפני שאני אשת מקצוע מהתחום. לפני היותי אשת מקצוע, אני אישה עם דעות, מחשבות ורגשות משלי, המשפיעים על הכתיבה שלי ועל האופן שבו אני רואה את הלידה ה"טבעית". נשות מקצוע אחרות יכולות להרגיש אחרת לגמרי באותו עניין וזה בסדר גמור. אפילו מצוין.

האמביוולנטיות שלי לגבי הלידה ה"טבעית"

אני מגיעה למסע עם תחושות אמביוולנטיות לגבי כל מה שנקרא היום לידה "טבעית". צד אחד בי אומר: "איזה יופי זה !!" סוף סוף  יש מקום המבין  שלאמהות יש רצונות וזכויות בלידה, שאישה היא לא חפץ פסיבי שאפשר לעשות בה מה שרוצים ושאמהות זכאיות לכך שיספקו להן את כל מה שהן צריכות בלידה  – מעמעום אורות, אמבטיה צמודה, ליווי מיילדותי צמוד לאורך כ-ל הלידה (ולא מתחלף באמצע) ועד גישה חמה ואוהבת ליולדת. גישה המקדמת את הלידה ה"טבעית" חשובה מאוד מפני שהיא באה מתוך מקום שלאישה יש כוח ויכולת לאחריות על גופה ומנסה לשים את האישה וצרכיה במרכז- לשמוע אותה, להקשיב למה שהיא צריכה, לכבד את הבחירות השונות של כל אישה בלידה ובעיקר להבין שיש בחדר הלידה א-י-ש-ה ולא 'עוד אישה'.

הצד שני, לעומת זה, מתכווץ שהוא שומע או קורא עוד כתבה על כמה לידה ללא משככי כאבים היא הבריאה והרצויה ביותר (במיוחד כתבה שנכתבת ללא חשיפה של נקודת המבט של הכותבים). אני מתכווצת, כי אני מרגישה שדווקא מתוך המקום שרוצה להעצים את האמהות ולהיטיב עמן, ישנה פגיעה שאי אפשר להתעלם ממנה בנפשות רבות של אמהות.

אני מרגישה שהפגיעה באמהות היא בשל הניסיון להחליף מציאות קצֶה מסוימת שהייתה, של המדיקליזציה של הלידה, שבה היולדת פסיבית לחלוטין ויולדת ככלי בידי הצוות הרפואי (מציאות רעה לכל הדעות ) במציאות קצֶה אחרת, שהיא העברת כל האחריות ללידה אל האישה, תוך הדגשת כוחה להתמודד עם צירי הלידה (הכ-ו-א-ב- י-ם !!) כי הגוף שלה 'יודע' ובנוי לזה. כי זה מה שטבעי.

החלפת מציאות קצֶה מסוימת במציאות קצֶה אחרת פוגעת בנשים בסופו של דבר, מפני ששתי המציאויות הללו גם יחד מותירות בסופו של דבר את הנשים בלי בחירה אמיתית לקראת הלידה. בין שני הקצוות הללו יש עוד המון אפשרויות שאפשר להתכונן אליהן לפני הלידה או לבחור בהן במהלך הלידה וכולן בסדר גמור. בעיניי, אין דרך אחת "טובה" ללדת. במעבר הזה, בין מציאות קצֶה אחת לשנייה, אני מרגישה שאין היום את המקום לשאול כל אישה ואישה בנפרד: "מה מתאים לך ?" " מה נכון לך ?" מה היית רוצה ?" מה יאפשר לך לעבור את הלידה כפי שאת רוצה ?"

אני רואה את המחירים ואני תוהה מה אפשר לעשות עוד לפני הלידה ולא רק אחריה. אני תוהה איך נשים יכולות להתכונן טוב יותר ללידה, כך שלא תצאנה עם צלקות רגשיות לאחריה. יש בי המון סימני שאלה ואיתם אני יוצאת לדרך.

לכל הפוסטים של לידה טבעית-מסע אישי

****

למטה יש אפשרות להגיב, אשמח לקרוא את מה שעולה בכן אחרי הקריאה.

– לאלו שמעוניינות להמשיך ולהתעדכן ולא לפספס את המשך המסע, יש אפשרות להירשם בצד שמאל של האתר.

שלכן, לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

31 תגובות ל- “על המחירים של הלידה ה"טבעית". לידה טבעית- מסע אישי. חלק 3”

  1. אלונה הוטר הגיב:

    לימור,
    אני כל כך מסכימה איתך ועם הדילמה הקשה בנושא הזה . מתוקף תפקידי המקצועי(משאבי אנוש בארגון גדול) ומעצם היותי אישה שמאמינה מאוד בלידה טבעית, אני פוגשת בדרך כך כך הרבה נשים שדווקא בוחרות בחירה מודעת ללכת אל הלא נודע בכל הקשור ללידה. הן לא חושבות שיש להתאמץ ולהעמיק ידע בנושא, הן לא חושבות שיש ללמוד כיצד ללדת, או כיצד לעמוד על דעתן בחדר הלידה , ואחרי כן מגיעה עוגמת הנפש, הכאב הנפשי והפיזי, האכזבות. מאידך אני גם רואה את אותן נשים מהצד הזה שדווקא "הצליח להן" למרות שהדחיקו ובחרו לא לדעת, לי באופן אישי קשה מאוד עם העניין הזה- אבל כל אחת בדרכה היא.
    אני שומעת סיפורי לידה מזעזעים, שהגיעו בעיקר בעקבות חוסר מודעות של האישה ולאו דווקא חוסר מקצועיות של הצוות הרפואי.בשתי לידותיי, הגעתי החלטתית ונחושה, מאומנת ואסרטיבית וראיתי כי הצוות מתייחס אליי בכבוד בשל כך. אני כן ממליצה לנשים ללכת וללמוד לפני הלידה (הן בטבעית והן עם אפידורל), להעמיק , לשאול, לדעת, לקרוא ובעיקר לעמוד על שלך. כמובן שמסיבות רפואיות שונות ומובנות לא כל אחת יכולה להתמיד עם התוכנית שלה, אבל לפחות לדעת שעשית את המירב בשביל עצמך. לאלו "שהשתבשו להן התוכניות" (גם לי זה קרה בלידה השניה) אני מאחלת תקופת החלמה קלה, אל תכבידו על עצמכן, אל תאשימו ותחפרו בפצע, היו אמהות ותמשיכו קדימה.

    • תודה אלונה, אני אוהבת לקרוא אותך.
      המשפט האחרון שלך כל כך חזק ונכון.

      אני כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת ומתלבטת מה להגיב לך..
      ישנם כמה דברים שאני מסתובבת איתם עכשיו:
      * מהי ההכנה הטובה לקראת הלידה ?
      * האם הכנה טובה מבטיחה לידה טובה ?
      * האם יש משהו שנשים יכולות לעשות כדי לצאת עם פחות טראומות מהלידה ?

  2. רונית הגיב:

    מהי הכנה טובה ללידה… אני לא באמת חושבת שיש לזה תשובה אחת. עבורי הכנה טובה היתה לקרוא המון המון המון המון המון המון ולהכין את עצמי לאפשרות הכי טובה אבל גם לתסריט הכי נוראי.
    הכנה טובה ממש לא מבטיחה לידה טובה. אני חושבת שהכנה טובה יכולה לעזור בלידה עצמה, בהשארת היולדת בהלך רוח שמאפשר לידה והכי חשוב, הכנה טובה תעזור ליולדת ללהסתכל אחורה אחרי הלידה ולקבל את עצמה ואת הדרך בה עברה הלידה (אם לפי התוכניות ואם לא).
    מה אפשר לעשות כדי לצאת עם פחות טראומה… אני חושבת שברגע שאנחנו לומדות לשחרר את השליטה ומבינות שיש דברים שהם מחוץ לשליטתנו, זה יכול להקל את התחושה. עבורי, ללמוד ולקרוא המון עזר לי להבין את זה.

  3. סיגלית הגיב:

    לדעתי יש הרבה הבדל בין לקרוא וללמוד הכל על הלידה, לבין תכלס לעבור את זה. אני זוכרת שלפני הלידה למדתי את כל נקודות לחיצה ברפלקסולוגיה שיכולות לשכח כאב ולקדם את הלידה. ועוד הרבה דברים אחרים. בפועל כשהלידה התחילה המוח שלי פשוט התרוקן. אני זוכרת באיזשהו שלב אחרי המון שעות בלידה התחלתי לחשוב שיהיה נחמד אם בעלי יקח איזה פטיש כבד וידפוק לי אותו חזק בראש. זו הייתה המחשבה היחידה שעלתה אצלי בשלב הזה בין הצרחות, כל מה שקראתי וידעתי נעלם לו. במצב כזה אני לא כל כך מבינה איך אפשר לעמוד מול הצוות הרפואי או בכלל לעשות משהו. מבחינתי הכנה ללידה הייתה טעות, כי היא מאוד כוונה ללידה טבעית, שזה הדבר הרצוי והבריא ביותר לאם ולתינוק. וכשהעניינים לא התפתחו טוב, רק הרגשתי שאני מאכזבת את עצמי ואת בעלי, זה כמובן לא תרם לקידום הלידה. אם הייתי באה בתחושה שאני עושה מה שאפשר, בלי ציפיה לאיך הלידה צריכה להיראות, לא הייתי מרגישה כל כך רע.

    • סיגלית, ממש תודה על השיתוף.
      מדוע ההכנה ללידה כוונה ללידה טבעית ?

      • סיגלית הגיב:

        רציתי ללדת טבעי ולכן בחרתי הכנה ללידה שתתן לי את הכלים לעבור את הלידה באופן טבעי. הרבה דגש על עוצמה של האישה בלידה, על זה שהגוף שלה יודע, על זה שהיא צריכה לחשוב חיובי. שזה בריא יותר להימנע מהתערבויות ולזרום עם הטבע. רק לא הכינו אותנו מה איך להגיב כשהדברים לא הולכים כמתוכנן. למשל אם לא מצליחים להתמודד עם הכאב בשיטות הטבעיות.

        • לצערי ההבכנה הזאת לפעמים באמת חסרה. ההכנה המנטאלית מאוד חשובה -היכולת הזאת להתמודד עם דברים שלא הולכים כמתוכנן. אני תוהה אם אפשר להכין מנטאלית במסגרת ההכנה ללידה הרגילה, אבל גם העלאת המודעות לזה היא מאוד חשובה.
          שנשים תדענה שיחד עם ההכנה, הלידה היא אירוע מאוד לא צפוי ואנחנו לא יודעות איך ייתפתח ואיך נגיב אליו ושאנחנו עושות את מיטב יכולתנו והבנתנו בלידה. וזה בסדר.

  4. מלאכי נורית הגיב:

    אני די מזדהה עם מה שאת כותבת, לימור, בתור אמא ל-2 ילדים, ששניהם נולדו בניתוחים קיסריים, אני מסתובבת עם תחושת אשמה כמעט 6 שנים. רק לאחרונה, לאחר מסע רגשי לא קל , אני מבינה , שלא תמיד זה חשוב הדרך, לפעמים חשובה התוצאה, וחשוב להרגיש שעשינו כל מה שביכולתינו נכון לאותו רגע. אין ספק שלידה טבעית זה נכון וזה טוב ובריא וטבעי, אבל לא לכולן זה מתאים. יש נשים ללא כח סבל, או ללא חיבור (באותו רגע) לאותו כח נפשי שיעזור להן לעבור את הצירים, וזה בסדר.
    מסכימה כ"כ שאין דרך אחת ללדת, ושכל אמא, לא חשוב איך ילדה, היא אמא!!!
    היום, כשאני מבינה שהפכתי לדולה, רק בזכות 2 הניתוחים שעברתי, שהביאו אותי למסע הזה לגלות מי אני, ומה אני רוצה להיות, אני מודה על הדרך שעברתי, וכבר לא מאשימה את עצמי.

    אני חושבת שלידה היא טבעית, כשהיא טבעית ליולדת. שיולדת עושה מה שהיא רוצה, במסגרת מה שאפשר כמובן ללא סיכון היולדת או העובר, ומה שטוב לה. אם טוב לה לקחת אפידורל, אפשר אולי לנסות למשוך קצת, כדי שהוא יגיע ברגע הנכון, ולא יעכב, אבל אין סיבה למנוע ממנה להקל על כאביה, וזה לא אומר שהיא יולדת פחות טובה.
    אני מכירה לפחות 2 נשים, שבשם "הטבעי" היתה להן לידה טבעית, אבל מאד מאד טראומטית, ואחת מהן אפילו לא יכלה לקחת את הילד אח"כ , כי באותו רגע כ"כ כעסה עליו שהכאיב לה כ"כ!!!
    לסיכום, אין צורך לקדש את הטבעי, כמו שאמרתי קודם, לידה היא טבעית כשהיא טבעית ליולדת, ויולדת מרגישה בה בנוח, שמקשיבים לרצונותיה ומכילים אותם, והיא במקום שנוח לה.

    • ואוו, נורית, שמחה שכתבת. אין לי מילים לכתוב עד כמה אני מתחברת. בכל מה שכתבת.
      אולי תכתבי את הפרטים שלך כדי שאמהות שזקוקות לליווי וקוראות כאן יוכלו לפנות אלייך ?

      • מלאכי נורית הגיב:

        אני מאד אשמח,
        שמי נורית מלאכי, בוגרת מכללת "מהות".
        אני דולה, מדריכת הכנה ללידה, ודולה פוסט פרטום (לאחר לידה).
        ארגז הכלים שלי כולל פרחי באך, הומופאטיה, שיאצו, רפלקסולוגיה, שמנים, צמחי מרפא, שליחות, והרבה אהבה והכלה.
        אשמח להיות בשבילך, ולתמוך בך בהריון, בלידה, ואחריה.
        לקביעת פגישת הכרות – 0542429622 או maldoula2@gmail.com

        תודה.

    • אני אוהבת אותך , זהו .. זה מה רציתי להגיד והתפרץ לי.

  5. אילת הגיב:

    אני לא בטוחה שיש דרך ממשית להכין ללידה לפני לידה. אני חושבת שזו חוויה שאי אפשר להסביר במילים, ולא משנה בכמה מילים.
    הגמד שלי נולד בניתוח קיסרי לפני כמעט שנתיים וחצי, ולקח לי כמעט שנתיים וחצי, המון שיחות עם המון אנשים, ועוד לידה כדי לצאת מתחושת הכישלון. היה לי תינוק מדהים מכל בחינה אפשרית, הנקה שהלכה חלק לגמרי, אימהות מאושרת, והרגשה שאני כשלון שלא יודע ללדת. אני בטוחה שההרגשה הושפעה ממאמרים שקראתי ודברים ששמעתי במהלך ההריון, ומצד שני גם היום, אחרי לידה רגילה (ו"טבעית") אני לא מגדירה ניתוח קיסרי בתור לידה.לא שהוא אופציה גרועה כל כך, פשוט בעיני "לידה" זה משהו אחר.
    הגוצית נולדה לפני 3 חודשים בוויב"ק נטול משכחי כאבים, בלידה יחסית קצרה, שכל מספרת סיפורי לידה מקצועית הית מגדירה בתור "מעצימה". באמת, ברמה הטכנית היה סבבה.. אבל מה, גם לידה שהיא סבבה כואבת רצח, ועל זה נשים לא אוהבות לדבר, וגם שוכחות מהר מאד. גם כשגיסתי, שהיא מיילדת, אמרה לי שצירים מרגישים כמו כאבי מחזור רק פי 10000000000 ומשם זה רק נהיה יותר גרוע, לא האמנתי. וכן, גם ליולדת מהסרט למעלה (שהיא במקרה חברה שלי) כאב מאד. ולא, אני לא חושבת שכל אחת בנויה לזה ומזל שיש היום אפשרויות ללדת בלי הכאב הזה.
    אני יכולה להעיד על עצמי, באופן אישי, שבסופו של דבר למדתי על עצמי הרבה מהלידה הטבעית. למדתי שאני יכולה לעבור חוויות בעוצמות מטלטלות לחלוטין ולצאת בריאה ושלמה, למדתי שבעלי יכול לתמוך בי כמו שאף אחד אחר לא יכול, למדתי שאני מסוגלת להוציא משהו בקוטר של עשרה-פאקינג-סנטימטר מה.. טוב לא חשוב 🙂
    ולמדתי שאני לא אוהבת ללדת. שכל הסיפורים ששמעתי וקראתי וחשבתי שאני כזו – אני לא כזו. אני לא אוהבת להיות בהריון ואני לא אוהבת ללדת ואני מוכנה לעבור את כל זה רק בשביל התוצאה, כי אני מאד אוהבת להיות אמא.
    אני חושבת שהבעיה המרכזית שיש לנשים כרגע זה חוסר ידע. כשחברה מספרת לי על הלידה שלה ואמרת "וכמובן שחתכו אותי" זה אומר שהיא לא יודעת שהיתה אפשרות שלא יחתכו אותה. אז נכון, כל אחת צריכה לבחור מה שמתאים לה, אבל את לא יכולה לבחור מה שמתאים לך אם את לא יודעת מה האפשרויות.

    • אילת, מאוד מודה ומעריכה על הכתיבה.
      פה אנחנו מתחילות לדבר על ה-כ-ל, גם על הגברים האל מדוברים שאותם הזכרת.
      אני מרגישה שיש לך מקום מאוד חזק וחשוב בדיונים פה ומזמינה אותך להמשיך להתעדכן (את יכולה גם להירשם לעדכונים באתר בצד שמאל) ולהגיב – להשמיע את קולך הייחודי. אני גם מזמינה אותך לכתוב- כן, פוסטים שאת כותבת בעצמך. אם זה מעניין אותך, צרי איתי קשר.
      שוב תודה שאת כאן,
      לימור

    • סיגלית הגיב:

      "הרגשה שאני כשלון שלא יודע ללדת"
      ההרגשה מאוד מוכרת לצערי….
      איילת, האם לדעתך הדרך היחידה לא להרגיש כך יותר זה לעבור חוויה מתקנת?
      ומה אם גם לידה שניה לא הולכת טוב, מה עושים? ממשיכים להרגיש כישלון עד הלידה השלישית אם בכלל? האם רק חווית לידה טבעית יכולה לתת לנו תחושה של עוצמה ואמונה בעצמנו, לא משנה מה המציאות? צריכה להיות דרך אחרת לא להרגיש כך…
      יש לך רעיון?

      • אילת הגיב:

        אם היית שואלת אותי לפני חצי שנה הייתי אומרת לך שהחויוה המתקנת היחידה שיכולה להיות זו לידה חוזרת.
        היום אני לא חושבת ככה.
        אני חושבת שחלק מהנשים שיוצאות מאוכזבות מקיסרי (ואני כוללת את עצמי ברשימה הזו) פשוט מגיעות עם דרישות וציפיות גבוהות מדי מעצמן. יש משהו בהתכוננות ללידה טבעית שגם אומר "אני לא סתם יכולה ללדת, אלא גם "יותר טוב" מכולכן". בעיני זה חלק מרצון טבעי להיות האמא הכי טובה שיש. אבל אין לזה סוף. כשהמיילדת שלי בלידה השניה שאלה אותי מה אני רוצה מהלידה, אמרתי לה שהפעם אני לא עושה תכניות ומסתפקת פשוט בללדת.. אבל איפשהו בתוכי אמרתי לעצמי שהפעם לא רק שאלד לידה רגילה, אני גם אהנה מזה, וגם אצא בצעדי מחול מהדלת, כמובן.
        ולא נהניתי. לא היה לי כיף. לא הרגשתי עוצמתית ולא כלום. לא אוהבת ללדת. יצאתי על כסא גלגלים כי היה לי קשה ללכת, כי כמה שעות לפני זה ילדתי 10-פאקינג-סנטימטר וכו'.

        נו, אז בעצם שוב נכשלתי? כי שוב לא עמדתי בציפיות של עצמי?
        הצלחתי הפעם בענק בדיוק כמו שהצלחתי בענק בפעם הקודמת ובדיוק כמו שאת הצלחת בענק.זה משפט שקל להגיד וקשה להרגיש, אבל הוא נכון.
        אני לא יודעת מה היו הנסיבות של הקיסרי שלך, אבל אני שנתיים וחצי אכלתי את עצמי בגלל שהעובר שלי היה במצוקה ולמעשה הקיסרי כנראה הציל אותו.
        אז על זה לבכות?
        לא לחגוג?
        ונניח לא הייתי מצליחה להניק, אז גם הייתי כשלון?
        ונניח הייתי מגלה שאני לא אוהבת להיות אמא ומתה שחופשת הלידה תיגמר כבר – אז אני כשלון?
        ונניח הייתי חושבת שאידאלי לחתל בחיתולי בד ובעקבות המציאות נאלצת לעבור לחד פעמי (מה שאכן קרה לי) – אז אני כשלון?
        ונניח הייתי רוצה לשאת כל היום במנשא אבל כואב הגב.. נו, אני כבר כשלון?
        ונניח עברתי ניתוח קיסרי ויצא לי ילד בריא ונהדר, ואני בריאה בגופי ולומדת דברים לקראת הלידה הבאה, שגם אם תהיה קיסרית תהיה שונה לגמרי מהראשונה?
        אז אולי אפשר להגיד שזה בעצם בכלל לא נורא?

  6. הי לכולן ,
    כתבה טובה ותגובות מעניינות אך שאלתי היא לסיגלית
    אני הבנתי ממה שרשמת שאכן הכנת את עצמך כל כך טוב ללידה טבעית ולמדת בעצמך את כל הנקודות הרפלקסולוגיות ללידה אך אינני מבינה מדוע לא לקחת לעצמך דולה- תומכת לידה שהיא זאת שתעשה עבורך את כל הלחיצות , הרי בתור אמא ל2 ילדים אני יודעת בוודאות כי בזמן הלידה אין לנו מקום להתעסקות בלחיצות או בשכנוע עצמי מה כן היה נכון ומה לא … אז נכון שלמדנו הרבה לפני הלידה והיינו מצטיינות בקורס הכנה אך בזמן הלידה אין לכל זה משמעות כמעט כלל.
    אני רוצה לשתף כי בלידה הראשונה שלי לפני 4 שנים לקחתי דולה שהסבירה הכל מעולה בקורס הכנה אך במהלך הלידה אם היא לא הייתה שם כדי לתמוך בי ככל הנראה והייתי נשברת מזמן כי כל מה שלמדתי נעלם .. זה הדהד איפה שהוא אך נעלם בזמן הצירים והיא הייתה זו שאיפסה אותי בזמנים הנכונים.
    הלידה ארכה 19 שעות מתוכם 12 שעות היו טבעיות , ברגע שבא הפיטוצין (זרז ) "נלחמתי" 4 שעות עד ש"נכנעתי" לאפידורל ( שגם לא השפיע אך עזר במעט ) – כל זה בסופו של דבר מגיע למקום אחד : שאלמלא ה"דולה" שלי הייתי יוצאת בתחושת תבוסה ונחיתות וכמו כל הנשים שאמרו שכתבה "תחושת בגידה של הגוף" אני יצאתי עם תחושה מרוממת,חזקה וכן הלידה העצימה אותי למרות "הכניעה" כביכול לאפידורל.

    בלידה השניה לפני שנה + כבר הרגשתי "חכמה" ולא לקחתי לעצמי דולה וכאן הייתה הטעות כי שם במיון הרגשתי כמה חסרה התמיכה.. ועל כן היום אני דולה !! אך אתן יכולות להיות בטוחות שעצם העובדה הזאת ואני עדיין אקח לעצמי דולה בלידה הבאה ,בע"ה.

    אני חושבת שקודם כל אנו צריכות להבין שלידה היא לא מלחמה עם הגוף מי יותר חזק , הגוף או הנפש.. זה צריך להיות שיתוף פעולה מלא ותני לתומכת לידה שלך לנהל עבורך את העניינים.
    שיהיה בהצלחה לכולנו ויום מקסים.
    לירון

    • סיגלית הגיב:

      היי לירון,
      לשאלתך מדוע לא לקחתי דולה, גם אני שואלת את עצמי הרבה את השאלה הזו, וזו אחת החרטות הגדולות שלי בנוגע ללידה. כנראה הייתי יהירה, וחשבתי שזה "קטן עלי", שאני מסוגלת להתמודד (לידה ראשונה :). גם קראתי לבעלי דולה, האמנתי שבלידה הוא זה שיתן לי את התמיכה המתאימה. טעות גדולה! הרגשתי לגמרי לבד. בעלי לא ידע איך לתמוך בי, והלחץ שלו שלא אקח אפידורל רק פגע בי וגרם לי להרגיש כישלון. הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד בכאב הזה, ואף אחד לא היה שם כדי להזכיר לי שאני יכולה. לסיכום העניין, אני מאמינה שדולה יכולה מאוד לעזור, גם פיסית וגם מנטלית.

      • נשי ברוומן הגיב:

        בעניין הדולה. אני חושבת שזה ממש קריטי!!!! לכל מי שחושבת שאפשר בלי.. ממש לא כדאי! אני לא רציתי שהדולה שלי תיגע בי בזמן הלידה.. (יש לה ידיים מדהימות, ותכננתי שהיא תעשה לי מסאז'ים כל הלידה, אבל לא הייתי מסוגלת לקבל מגע), אבל בסוף היא נתנה לי כזאת תמיכה נפשית שאני בטוחה במאה אחוז שהלידה שלי היתה אחרת לגמרי בלעדיה. לא שלא היה קשה, כואב, מפחיד, אבל זה עולם אחר. את בעלי העפתי מהחדר די מהר (והוא גם הבין שהוא צריך לעוף, גם את זה לא ידעתי מראש שאני ארצה), והיא בעצם היתה היחידה שהיתה איתי כל הזמן ועודדה אותי שאני גיבורה, ושאני יכולה… וכו' וכו'…
        בלידה הבאה אני מאוד מקווה להגיע למצב שאני חווה פחות את הכאבים ושהכל ילך הרבה יותר רגוע, אבל כמובן שאני מכינה את עצמי לכל האופציות… אי אפשר לדעת מה הלידה תביא… אבל אפשר להתכונן כמה שיותר, בצורה הכי מתאימה לאמא ולהריון שבו היא נמצאת…

  7. גם אני (לידה ראשונה קיסרי לידה שנייה טבעית) הסתובבתי המון זמן עם התחושות האלה: איך אפשר לעזור לנשים שלא יצטרכו לעבור מה שאני עברתי? אגב, כל התחושות האלה מתאימות גם לסיפור של ההנקה והפוסטפרטום עם בקשת העזרה וכו'. איך אפשר להזהיר אותן? איך אפשר לחנך אותן למה חשוב באמת? למה צריך לעבור את כל המסע הכואב של הלידה הראשונה כדי להגיע לכל התובנות? ובכלל למה אי אפשר להתחיל ישר מהילד השני? זה יכול לחסוך כ"כ הרבה בעיות 🙂 כמה פעמים פגשתי אשה בהריון ראשון וכ"כ רציתי להגיד לה משהו וברגע האחרון עצרתי את עצמי: מה פתאום להפחיד אשה בהריון עם כל מיני סיפורי אימה. ואולי גם אותי הזהירו והייתי בהכחשה? הרי זה סוג של מנגנון הגנה. מי לא תעדיף לנצור בזכרונה את היולדת הרוקדת מהסרט ולהאמין שכך יהיה גם אצלה? ובכל זאת, אם רוצים לתמצת את כל העצות, הייתי מנסה לנסח זאת כך:
    1. הצטיידי בידע: גם האשה מטיפוס "תנו לי אפידורל ועזבו אותי מכל הבולשיט הזה" עושה חטא לעצמה אם לא תכין לה "ארגז כלים" חילופי רק למקרה שהרופא מרדים מתעכב או פתאום מודיעים לה שלפי בדיקות הדם היא לא יכולה לקבל אפידורל (קרה לי)
    2. דולה! פשוט אין לדבר הזה תחליף! הורים מוציאים הון עתק על עגלה, מיטה וכו' ואינם מבינים את ההשפעה העצומה שיש לדולה על חווית הלידה טבעית או התערבותית.
    3. חיזוק האמונה בגוף/ הקשר עם הגוף שהרי הוא השותף מס' 1 למשימה הזו. אני יודעת שזה נשמע ארטילעי ולכן גם קשה לביצוע. זו לא משימה חד פעמית, זה תהליך ויש המון דרכים לעשות זאת למשל תירגול יוגה להריון, תרגול דמיון מודרך, קריאה. תקצר היריעה מלפרט.. לכן רק אתן המלצה על 2 ספרים: גופה של אשה תבונתה של אשה מאת ד"ר כריסטיאן נורת'רופ, לידה פעילה של ז'נט בלאסקאס, איך הפכה האשה לגבר מאת טובי בראונינג. בסוף יצא 3 ספרים:-) 9 חודשים יספיקו לכן?

    • שלומית, את נפלאה. כתבת דברים נהדרים.
      הייתי מוסיפה לחיזוק האמונה בדוף, גם חיזוק האמונה בעצמך- שלא משנה איזו לידה תהיה לך או עם מה תצטרכי להתמודד בלידה, יש לך את הכוח והיכולת לעבור את זה ולצאת מזה חזקה. לחזק את האמונה שיש בנו היכולת להתמודד עם הכל.

  8. לימור – מתהפכת לי הבטן כבר מספר חודשים סביב הנושא הזה. אני לא מצליחה להביא את עצמי לכתוב על זה, כי אני מרגישה שיש בי כעס רב כלפי המציאות שבה נשים יולדות בישראל. לאחר שמיעת עשרות סיפורי לידה במעגלי האמהות וקריאת מאות (קצת מוטרפת בעניין הזה) …מתקבלת תמונה מאוד עגומה ומאוד לא מכבדת של היולדות בממסד הרפואי.
    מרגיש לי שכמו בנושאים חשובים אחרים, אין שום חינוך מוקדם בתחום הזה. ישנה בורות ענקית סביב מה זה אומר ללדת, שנובעת מכך שפשוט אנחנו מגיעות להריון ראשון בלי שום ידע מהעבר, לדוגמה, מבית הספר, מחינוך לנשיות, מכך שלא ראינו את קרובות המשפחה שלנו יולדות. הבורות הזו גורמת להמון הפחדות וחרדות סביב הלידה.
    שאלת מהי ההכנה "הנכונה". אני מאמינה שידע במידה מאוזנת, שעשוי להיות בספרים, בגישות, בסרטי לידה, בסיפורי לידה, באתר שלך וכדומה, עשוי להפחית חרדה ועשוי לעזור לאישה ההרה להתכוונן לקראת הלידה שמתאימה לה. סביבת הלידה חשובה מעין כמוה. האם האישה רוצה להיות עטופה בכמה שיותר דמויות מחבקות ועוטפות? האם האישה מעוניינת ללדת כמו חתולה לבדה?

    ועוד ועוד, אני יכולה להמשיך לכתוב פה ולא לסיים עד מחר. תודה לך נפלאה על שהבאת מעצמך ולאחרות.

    בטי גורן, קודם קול אמא: מעגלי אמהות לתינוקות בת"א, 050-4935520

  9. חגית מנדרובסקי הגיב:

    כותבת ומוחקת מלא. לא ממש יודעת איך לתמצת את מה שמרגישה ורוצה לשתף אל מול הכתוב. לימור-את מקסימה ומופלאה ונדירה ומדהימה ואני אוהבת אותך. זה דבר ראשון.

    מעבר לכך, אני מבינה בדיעבד שלא הייתי הכי כנה עם עצמי בזמנו, כלומר – כל הזמן שכנעתי את עצמי שאני רוצה רק לידה טבעית, אבל בעצם מה שרציתי זה שיהיה קל. שזה יזרום ויהיה משהו פנטזיונרי כזה. לא רציתי להאמין שזה הולך לכאוב מאוד. לא רציתי להאמין שדברים עלולים להסתבך.

    אני חושבת שבעיקר בגלל שנאחזתי בפנטזיה של ללדת טבעי, לידה טובה, לידה קלה – דווקא בגלל זה הייתי מאוד בשליטה ולא שחררתי.

    בדיעבד אני מבינה שההצלחה הגדולה שלי היא ההסכמה אחרי יממה של צירים, לאפשר מתן אפידורל וזירוז ובסוף אחרי שהלידה לא התנהלה כמתוכנן והעובר הרגיש תקוע ואני לא הצלחתי יותר לעמוד בכאב, למרות האפידורל, שיוציאו אותו בניתוח ויצילו את שנינו מסכנה אפשרית.

    ההצלחה שלי בעיניי היא זה שבכל רגע נתון בחנתי את האפשרויות והלכתי על מה שבאמת הכי חשוב: שאני אשאר בריאה וחיונית למען התינוק שלי ושהתינוק שלי ייוולד בריא ושלם.

    אז נכון שההחלמה הפיזית והנפשית ואפילו הרוחנית הייתה לי קשה, אבל למדתי מזה הרבה דברים לגבי ענווה, ושחרור וכנות ויושר פנימי. ובעיקר על הזכות להביא חיים אל העולם ועל החשיבות של הכרת-תודה על כל מה שיש לי.

    היום אני בוחרת במודע מתוך הבנה הרבה יותר עמוקה ומתוך בשלות של אישה מנוסה יותר ושל אמא שעוברת כל הזמן משברים ותהליכי צמיחה, להיות מאושרת. לשמוח במה שקורה ולהאמין בלב שלם שזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות.

    כבר פחות מעניינות אותי דעותיהן של נשים אחרות, וגם לא מחקרים וסברות של אנשי מקצוע מתחום הרפואה, כזו או אחרת.

    בעיקר מעניין אותי להיות קשובה לאמת שלי, של הגוף שלי, של הרצון הכי אמיתי ועכשווי שלי.

    מהבחינה הזו אני מרגישה שלא ילדתי רק את הבייבי המהמם שלי, אלא גם את עצמי – מחדש.

    חיבוק אוהב לכולנו.

    • היי יקרה,
      אני גם אוהבת אותך מאוד !

      איזה כיף לקרוא אותך מפרספקטיבה של זמן, כשהדברים נראים כבר אחרת. עם הזמן, הצלחת לספר לעצמך סיפור לידה אחר- מקבל יותר, מבין יותר, מתחשב יותר ומאפשר יותר. נהדר !

      אני חושבת שבאמת חסר הזמן הזה לפני הלידה להתכנסות פנימית ומחשבה לקראתה.
      עם זאת, אני לא בטוחה ש'כנות' היא העניין, כי קצת קשה להיות כן לקראת משהו שאת לא יודעת מהו. יכול להיות שבזמנו חשבת בכנות שאת רוצה לידה ללא משככי כאבים, כי זה מה שהבנת (בכנות) שהיא אומרת. היום, בדיעבד, את יודעת שלידה כזאת זה דבר הרבה יותר מורכב ממה שחשבת ולכן את מאפשרת לעצמך לחשוב שוב (בכנות) על הלידה ממבט אחר.

      סת מהדהדת לי את מה שעולה בי שקראתי, מתוך התחושה שלי שכנות היא משהו שמאוד מוביל אותך בחיים. ואם בכלל לא מתאים מה שכתבתי- אז אני בטוחה שתכתבי לי בכנות את מה שאת מרגישה :).

  10. רונית הגיב:

    הצלחה שלי בעיניי היא זה שבכל רגע נתון בחנתי את האפשרויות והלכתי על מה שבאמת הכי חשוב…

    איזה משפט מעולה!!!

  11. בהכנות ללידה שאני מעבירה, משפט המפתח הוא: "אני אקבל בברכה כל מה שצריך על מנת שההריון והלידה יסתיימו באמא ותינוק בריאים ומאושרים" ובכן האין זה ברור?! כמובן שכן השאלה היא איך מגיעים למקום הזה מתוך ידע, הבנה, תודעה והכרת עצמי. אילו הכלים שאני מעבירה וכן גם כלים רבים ל-מה קורה אם זה לא הולך כמו שרצינו ושוב אני חוזרת על משפט המפתח: "אני אקבל בברכה כל מה שצריך על מנת שההריון ןהלידה יסתחחמו עם אמא ותינוק בריאים ומאושרים".
    באהבה לכל היולדות.

  12. חגית מנדרובסקי הגיב:

    אוח לימורי – הלוואי והיו עוד כמוך 🙂 מתוקה.

    תודה על המלים החמות שמביעות הרבה אהבה

    תודה רונית על השיקוף – חיזקת אותי לאללה

    והרבה תודה עדי יקרה על מה שכתבת, אכן היום אני מעריצה את דרכך

    פעם חשבתי שרק ואך ורק לידה ללא אפידורל היא היא הלידה האמיתית. ובדיעבד אני באמת חשה שכאילו למדתי משהו בכוונה במה שקרה לי, כלומר: התפיסה הזו שיש לידה אחת והיא הנכונה והיא המושלמת והיא ההצלחה…

    זו תפיסה מוטעית ומטעה. ואני באמת בדיעבד מוצאת שמאחורי התפיסה הזו שלי היו המון המון המון פחדים שלא יכולתי במקום בו הייתי לתת להם מרחב וביטוי.

    אז מבחינתי בהחלט, בכנות – כל מה שקרה לי הוא מבורך בעיניי היום, במבט לאחור. למרות שהיה הרבה 'רע' באותם רגעים בפועל בחוויית הלידה, באשפוז, בהחלמה וכו'.

    וקל לי לכתוב זאת כשאני לא כאובה אחרי ניתוח קיסרי, אבל ברמה הנפשית והרוחנית ואפילו בקבלה הפיזית של גופי ובטני לאחר האירוע הזה, אני מודה שהיום אני הרבה יותר אוהבת את כל מה שקרה ואין לי טיפת טרוניה בנדון.

    אני מאושרת בילד המדהים שקיבלתי . גאה בעצמי ובאיש שלצדי שאת מה שיכולנו והאמנו שנכון עשינו. ומודה מודה מודה שבורכנו בבריאות, שפע והמון אהבה.

    כל השאר בקטנה… 🙂 שבוע מקסים יקרות. תודה שאתן כאן.

  13. שירה דרוקר הגיב:

    טרם ילדתי, אבל אני מסכימה עם בטי בנוגע לכך שההכנה הטובה ביותר היא צבירת ידע. וזה נכון לטעמי בכל דבר בחיים, באופן אישי, אני מרגישה שככל שאדע יותר על דבר מסויים, אתמקצע בו, מכל הכיוונים, כך יעלה הביטחון העצמי שלי בנוגע אליו, וכתוצאה מכך – "איכות הביצוע" תהיה גבוהה יותר.
    אך מהיכרותי עם נשים שונות, ואנשים שונים, אני מתקשה לומר שיש "הכנה טובה ללידה", אשר מתאימה לכולן. יש נשים שיותר מדי אינפורמציה תערער את ביטחונן, תבלבל אותן, תגרום להן לפחדים וחרדות אשר ישפיעו על מהלך הלידה לרעה. יש נשים שתלמדנה המון מסיפורי לידה ויש כאלה שיעדיפו לחוות רק את הסיפור של עצמן, וירגישו שסיפורים אחרים גורמים להן להרגיש פחות טובות או לפתח ציפיות גבוהות מעצמן שאולי יביאו לאכזבות מיותרות בסופו של דבר…
    בקיצור – כמו שכל לידה היא שונה מהאחרת, וכל אישה שונה מחברתה, כל אחת צריכה להכין את עצמה ללידה בצורה שמתאימה לה, בצורה שבה היא מכינה את עצמה לכל חווייה אחרת בחיים. עלינו לבחון בעצמנו – "מה גורם לי לביטחון?", "מה מניב אצלי תוצאות טובות?" (אפשר להשוות את זה ללימודים, לתכנון (או אי תכנון) של טיול וכו').
    ההכנה היא אינדיבידואלית, ועל כל אחת להקשיב לעצמה ולגלות את ההכנה הטובה עבורה.
    בהצלחה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך את יכולה לזהות שאת בזוגיות שמחלישה אותך?

מאת : עטרת ליפשיץ

20 בנובמבר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בדרך כלל אנחנו לא יודעות או יותר נכון לא מודעות. כאשר לקשר אין אופי של מכות פיסיות והאלימות מתבטאת באופן מילולי, נפשי או כלכלי קשה מאוד להבין כי את נמצאת במצב של אלימות. קשה מאוד לשייך את מה שעובר עלייך לתופעה הקשה הזו – מצב של אלימות במשפחה. הקשר בדרך כלל משלב צדדים טובים מאוד שנשברים באופן פתאומי בהתפרצויות זעם או במילים הרסניות. כל אלה נשזרים אחד בשני בדרך מניפולטיבית מאוד שמופעלת עלייך ומקשה עלייך להבין שאת במצב כזה.

בזכות הכתיבה

מאת : שירה דרוקר

29 בינואר 20127 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בזכות הכתיבה המחשבות לא "סתם מתרוצצות בראשי". אני מוצאת את עצמי לפעמים במקלחת או בזמן נהיגה (בערך הזמנים היחידים הפנויים למחשבות) מסדרת את המחשבות. מכינה אותן לכתיבה. בוחרת מילים, מחליפה אותן בטובות יותר, מדויקות יותר. משננת שוב ושוב כדי שאזכור מה רציתי לכתוב.

בזכות הכתיבה קל לי יותר להבין את המחשבות שלי. אני לא רק חושבת אותן. אני ממש מעבדת אותן. מנסה להבין אותן.

שבריריות החיים

מאת : מגלה את עצמי מחדש

16 בינואר 20124 תגובות

מתוך אחרי לידה, הריון, פחדים וחרדות אחרי לידה

צועדת לשם בחשש. לאן זה יוביל אותנו?

זריקות של הורמוני גדילה? מעקבים אין סוף?

איזה ילד תהיה?

היום אתה חייכן, שקט ומתוק- שובה כל לב. האם תישאר כזה?

הבטן שלי מתהפכת. המראה הזה, של חבל טבור קשור לא עוזב אותי, לא נותן לי מנוח. ולא, כרגע לא יודעת איך להתמודד איתו.