רצו שאעשה הפלה, אבל עכשיו אני אמא.

מאת :

13 באוקטובר 2010 | 2 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

ילדה שלי, הכול התחיל ב25.4.09 כאשר פגשתי באביך והתאהבתי בו קשות (כן כן,ראיתי גם אותך מאוהבת בו).

בשלב מסוים לקראת תחילת ספטמבר אני התחלתי לדבר עם אבא שלך על להקים משפחה. אמרתי לו שאני רוצה משפחה שלי ,משהו שלי, שאני אוכל להראות למשפחה שלי שיש דרך אחרת חוץ מהדרך שהם בחרו לגדל אותנו (אותי ואחותי הכוונה).

ב5 לספטמבר נכנסתי להריון ואז התחילה חוויה מופלאה .

איימו אלינו מהרווחה שייקחו לנו אותך  

ההיריון עצמו היה מלווה בהמון חששות ואי ודאות בלתי נשלטת.

בהתחלה איימו עלינו הרווחה שייקחו לנו אותך, שאני לא אוכל לגדל אותך ועשו את הכול כדי שאעשה הפלה. "אני לא הולכת לעשות הפלה" היה כמו מין דקלום קבוע שאמרתי לכל מי שמעלה בכלל את רעיון ההפלה. אני התעקשתי, כ"כ רציתי אותך שלא הייתי מוכנה לוותר עלייך לעולם, גם כשישבו והראו לי את כל השחורות שיכולות להיות לי .

כשהבינו שאני לא הולכת להפלה ניסו בדרכים אחרות: דרך אחת הייתה להתחיל להפחיד אותי ב: "את יודעת, אולי לא יהיה דופק" או "עדיין מאיימת עלייך הפלה טבעית, אז אל תחשבי שאם את לא הולכת לעשות הפלה, התינוקת הזו תיוולד".

הדרך השנייה להפחיד אותי הייתה לאיים עליי בבית משפט. ניסו לומר לי "אנחנו נכניס אותך לצופייה (מעון סגור)" וכיו"ב. כמובן, גם מזה יצאנו. הלכנו, הבאנו עורכת דין מהמשרד לסיוע משפטי, והשופטת כתבה שהיא רואה את הבגרות שלי ואת זה שאני נחושה בדעתי בכל מה שקשור להריון.

ואז, סוף סוף משבוע 23, לשכת הרווחה החליטה שהיא מפסיקה לטפל בי וסוף סוף מתחיל הרוגע של ההיריון.

עד שבוע 30 להריון לא היה כלום ואז החלטת להתחיל לרצות לצאת וכך עד סוף ההיריון.

הכאבים מתחילים יום לפני היום הולדת שלי

בתאריך 8.6, יום לפני היומולדת שלי, הגעתי עם כאבים חזקים לבית חולים. אחרי מוניטור וכמה בדיקות גילו שהפתיחה רק 1 ס"מ. עם הפתיחה הזו הסתובבתי כבר כמה שבועות קודם לכן וברגע שהבנתי שכלום לא מתקדם מאוד התאכזבתי.

הגענו הביתה, אני ואבא שלך, והתחלתי להתעצבן על כל העולם ואשתו. בכיתי והרגשתי שכ"כ כואב לי וכלום לא זז והרגשתי תסכול כ"כ חזק .

בתאריך 9.6 בבוקר אני קמה, מבינה שהינה הגיע היומולדת שלי וכלום, את לא רוצה להגיח לעולם. בשעה 7 אני מתעוררת, אבא שלך אומר לי: "מזל טוב יפה שלי", מחבק ומנשק אותי, רואה אותי עצובה ואומר לי "אל תדאגי יהיה בסדר, היא תצא בזמן שלה".

המים יורדים, אבל הפתיחה רק 1.5 ס"מ

אחרי חצי שעה אני מרגישה שאני מתה לשתות, אני מבקשת מאבא שלך והוא מביא לי לשתות. בלגימה הראשונה אני מרגישה פתאום שהתחתון רטוב. אני הולכת לשירותים ורואה באמת שהכול רטוב. מחליפה תחתון והינה זה חוזר ומתחילה לדאוג.

במהלך ההיריון איתך הרגשתי שאני חייבת תמיכה והייתי מאוד מחוברת לפורום הריון ולידה של תפוז. בגלל שהרגשתי פחד נורא שאולי זה בכל זאת כ"כ קרוב ואני לא מרגישה את זה, החלטתי לפתוח שרשור בפורום ולהתייעץ. בפורום, הרוב כתבו לי שזה כנראה הפקק הרירי, אז נרגעתי.

תוך לא פחות מ2 דקות אחרי שהייתי רגועה, פתאום שוב פעם מים. הולכת לשירותים והפעם זה מובהק,  זה מים ולא סתם מים, אלא מים שהרטיבו את כל התחתון ואפילו עברו למכנס ויש הפרשות צמיגיות יחד איתה. טוב, מחליטים ללכת לבית החולים .

מגיעים לבית החולים וולפסון ואחרי כמה בדיקות מודיעים לנו חגיגית שזה אכן ירידת מים אבל הפתיחה רק 1.5 ס"מ. מחליטים להכניס אותנו לחדר לידה . אנחנו מקבלים את חדר מס' 2 ומתחילים את התהליך הארוך והמייגע עד לגיחה שלך לעולם.

מודיעים לכולם שאני בחדר לידה, מבקשים שקט ונכנסים לתהליך שבסופו את נולדת.

"תחתום כבר על האפידורל !!"

מייד עם הכניסה לחדר אני עושה חוקן ואבא שלך עוזר לי במקלחת ואז אני מנסה לזוז כמה שיותר.

אחרי 3 שעות סוף סוף התקדמה הפתיחה, אבל כולה פתיחה 2. בפתיחה 2 משום מה כבר לא יכולתי לסבול את הכאבים שיש לי . ניסיתי נשימות, ניסיתי מוזיקה, ניסיתי להירגע-וכלום לא עזר. אחרי צרחות לא נורמאליות שהבהילו את כל הרופאים ואחרי ניסיונות לא מעטים של הרופאים לשכנע אותי לאפידורל, נכנעתי וביקשתי מאבא שלי לבוא לחתום לי .

אבא שלי הגיע יחסית מאוחר מאוד ועד אז סבלתי עד עמקי נשמתי וניסיתי להתאפק שלא לקחת אפידורל. בסוף,אבא הגיע ובמקום לחתום הוא התחיל לדבר עם המרדים ברוסית לגביי ההשלכות של האפידורל.

בסוף התחלתי להתעצבן ואמרתי לו באמצע ציר: "אני לא יכולה יותר תחתום כבר !!!!"

אבא שלי חתם ומאז הכול הפך להיות רגוע.

אחריי קבלת האפידורל התחלתי להזיז את הרגליים והאצבעות וככה עד סוף הלידה העיקר שאוכל אחר כך ללחוץ.

מקבלת האפידורל הכול זרם מאוד מהר. תוך כמה שעות בודדות פתיחה 5 ואז 9 . בין לבין, אבא שלי נכנס לחדר הלידה וניסה לתמוך בי. אבל אני, משום מה, כל פעם שהוא היה מתקרב אליי, הייתי רועדת ולא הייתי מבינה את עצמי למה זה קורה לי. אפילו כשהוא רק פתח את הדלת ולא הייתי רואה אותו בעיניים, הייתי אומרת לכולם "נכון, נכון הוא שם ?" תוך כדי שאני רועדת ומנסה לעצור את זה ולא מצליחה.

הישועה הגיעה- אחות של אבא שלך עודדה אותי וחיזקה אותי בצורה שלא תיאמן

בפתיחה 9, ליאורה אחותו של אבא שלך, הגיעה ואז הגיעה הישועה.

היא כ"כ תמכה בי ועודדה אותי וזה חיזק אותי בצורה שלא תאמן. היא ליטפה אותי, דחפה לי את הבטן ככה שהקטנה תרד ,ליטפה אותי, הביאה לי מגבת רטובה בזמן הלחיצות כדי לרענן אותי ופשוט היה תענוג איתה.

המיילדת שקיבלתי הייתה נפלאה. כל הזמן עודדה אותי ואמרה לי "כל הכבוד ", "את מתקדמת יפה" ואני לא הבנתי מה מתקדם .כל הזמן אני דוחפת וכלום לא זז.

באיזשהו שלב שאלתי אותה :"מה מתקדם ?" והיא אמרה לי לתת לה אצבע. הבאתי לה אצבע והיא נותנת לי להרגיש משהו ופתאום אני מרגישה את הראש. כולי מזיזה את היד מהר מהבהלה ,כולי מחייכת ויחד עם זאת מהוססת. זה נתן לי המון כוחות להמשיך ללחוץ ולהיאבק .

תוך  כ-שעה הפתיחה הגיעה הפתיחה ל 10 ס"מ ואז צירי הלחץ. הדחיפות לקחו שעתיים וחצי שעות והיה מאוד קשה .

"די, מאמי שלי, אמא פה"

אחרי כמה לחיצות המיילדת החליטה לחתוך אותי חתך חיץ ותוך כמה לחיצות נולדת במשקל 3.340 . בתוך שנייה הרגשתי אותך על הבטן שלי, בוכה את הבכי הראשון שלך, כשאני  כמעט בלי לחשוב רק מלטפת אותך ואומרת "די, מאמי שלי, אמא פה".

אבא שלך צילם הכול והיה כ"כ מרוגש עד שעלה לו הדמעות לגרון וליאורה הייתה מאושרת. ליאורה אחרי הלידה אמרה לי שהדבר היחיד שאמרתי לאורך כל הזמן זה "די, אני לא מסוגלת יותר", "די, אני רוצה קיסרי, אני לא מסוגלת יותר!".

אחרי הלידה אמרו לי שדיממתי בצורה כזו שאפילו המיילדת נבהלה. אבל אחרי רבע שעה דברים החלו להירגע. מסע ההיריון הסתיים והחל המסע המופלא של להיות אמא.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “רצו שאעשה הפלה, אבל עכשיו אני אמא.”

  1. שירי הגיב:

    כל הכבוד לך

  2. וואו! כמה כוחות! את אשה מופלאה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אולי יחליף אותי רובוט ? על שגרה של אמא

מאת : שלומית ארד

5 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך לכל אמא

חייבת לקום ולבצע את כל המטלות החוזרות על עצמן של השעה הכי מתוזמנת בכל היום:
להעיר את הגדולה, לאסוף את בקבוקי המים, להרתיח מים, להכין להן שוקו וקפה לעצמי,
למזוג את הדגנים לקעריות ולזכור לקטנה ורוד ולגדולה לא משנה, להוציא מהפריזר לחמניות או פיתות ומהמקרר את הגבינות…. לפעמים אני מרגישה שאני פועלת על "אוטומט".

אולי פעם ימציאו איזה רובוט שיעשה את כל הפעולות האוטומטיות האלה במקומי ?

אמא'לה, ללדת זה פחד מוות!

מאת : רעות שלומי רסלר

14 ביולי 20120 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני בדיוק 4 חודשים אחרי לידה ורק עכשיו מתיישבת לכתוב את סיפור הלידה שלי.

התעכבתי כי אני רוצה הפעם לספר סיפור אמיתי, פנימי, אבל למרות זאת לשמור חלק מהחוויה לעצמי.

הפעם אנסה לוותר על הפרטים היבשים שכוללים בדיקות טרחניות, תרגול יוגה או טלפונים למיילדת.

הפעם אני רוצה לכתוב על התחושות והרגשות ועל העוצמות שהלידה הזאת הביאה אותי להתמודד איתם.

עוצמות שאני מתרגשת ומפחדת לפגוש.

אולי בגלל זה לקח לי זמן לשבת ולכתוב.

מר יאיר לפיד היקר

מאת : אלסנדרה בן ישי

4 באפריל 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

איך יתכן שלא משנה כמה קשה נעבוד, לעולם לא נוכל לקנות בית מבלי להשתעבד לחובות נוספים לשארית חיינו? איך זה יתכן שהולדת ילדים היא חישוב כלכלי? שכאמא שרוצה להיות עם ילדיה, קשה עד בלתי אפשרי למצוא עבודה שגם אתפרנס ממנה בכבוד?

איך זה יתכן שגם כשבעלי עובד חודש שלם בשעות מטורפות, סוף סוף מקבל בונוס גם אז מס הכנסה לוקחים חלק מכובד ולעומת זאת לאלפיון העליון מגלחים חובות אסטרונומיים?