רצו שאעשה הפלה, אבל עכשיו אני אמא.

מאת : אמא צילה

13 באוקטובר 2010 | 2 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

ילדה שלי, הכול התחיל ב25.4.09 כאשר פגשתי באביך והתאהבתי בו קשות (כן כן,ראיתי גם אותך מאוהבת בו).

בשלב מסוים לקראת תחילת ספטמבר אני התחלתי לדבר עם אבא שלך על להקים משפחה. אמרתי לו שאני רוצה משפחה שלי ,משהו שלי, שאני אוכל להראות למשפחה שלי שיש דרך אחרת חוץ מהדרך שהם בחרו לגדל אותנו (אותי ואחותי הכוונה).

ב5 לספטמבר נכנסתי להריון ואז התחילה חוויה מופלאה .

איימו אלינו מהרווחה שייקחו לנו אותך  

ההיריון עצמו היה מלווה בהמון חששות ואי ודאות בלתי נשלטת.

בהתחלה איימו עלינו הרווחה שייקחו לנו אותך, שאני לא אוכל לגדל אותך ועשו את הכול כדי שאעשה הפלה. "אני לא הולכת לעשות הפלה" היה כמו מין דקלום קבוע שאמרתי לכל מי שמעלה בכלל את רעיון ההפלה. אני התעקשתי, כ"כ רציתי אותך שלא הייתי מוכנה לוותר עלייך לעולם, גם כשישבו והראו לי את כל השחורות שיכולות להיות לי .

כשהבינו שאני לא הולכת להפלה ניסו בדרכים אחרות: דרך אחת הייתה להתחיל להפחיד אותי ב: "את יודעת, אולי לא יהיה דופק" או "עדיין מאיימת עלייך הפלה טבעית, אז אל תחשבי שאם את לא הולכת לעשות הפלה, התינוקת הזו תיוולד".

הדרך השנייה להפחיד אותי הייתה לאיים עליי בבית משפט. ניסו לומר לי "אנחנו נכניס אותך לצופייה (מעון סגור)" וכיו"ב. כמובן, גם מזה יצאנו. הלכנו, הבאנו עורכת דין מהמשרד לסיוע משפטי, והשופטת כתבה שהיא רואה את הבגרות שלי ואת זה שאני נחושה בדעתי בכל מה שקשור להריון.

ואז, סוף סוף משבוע 23, לשכת הרווחה החליטה שהיא מפסיקה לטפל בי וסוף סוף מתחיל הרוגע של ההיריון.

עד שבוע 30 להריון לא היה כלום ואז החלטת להתחיל לרצות לצאת וכך עד סוף ההיריון.

הכאבים מתחילים יום לפני היום הולדת שלי

בתאריך 8.6, יום לפני היומולדת שלי, הגעתי עם כאבים חזקים לבית חולים. אחרי מוניטור וכמה בדיקות גילו שהפתיחה רק 1 ס"מ. עם הפתיחה הזו הסתובבתי כבר כמה שבועות קודם לכן וברגע שהבנתי שכלום לא מתקדם מאוד התאכזבתי.

הגענו הביתה, אני ואבא שלך, והתחלתי להתעצבן על כל העולם ואשתו. בכיתי והרגשתי שכ"כ כואב לי וכלום לא זז והרגשתי תסכול כ"כ חזק .

בתאריך 9.6 בבוקר אני קמה, מבינה שהינה הגיע היומולדת שלי וכלום, את לא רוצה להגיח לעולם. בשעה 7 אני מתעוררת, אבא שלך אומר לי: "מזל טוב יפה שלי", מחבק ומנשק אותי, רואה אותי עצובה ואומר לי "אל תדאגי יהיה בסדר, היא תצא בזמן שלה".

המים יורדים, אבל הפתיחה רק 1.5 ס"מ

אחרי חצי שעה אני מרגישה שאני מתה לשתות, אני מבקשת מאבא שלך והוא מביא לי לשתות. בלגימה הראשונה אני מרגישה פתאום שהתחתון רטוב. אני הולכת לשירותים ורואה באמת שהכול רטוב. מחליפה תחתון והינה זה חוזר ומתחילה לדאוג.

במהלך ההיריון איתך הרגשתי שאני חייבת תמיכה והייתי מאוד מחוברת לפורום הריון ולידה של תפוז. בגלל שהרגשתי פחד נורא שאולי זה בכל זאת כ"כ קרוב ואני לא מרגישה את זה, החלטתי לפתוח שרשור בפורום ולהתייעץ. בפורום, הרוב כתבו לי שזה כנראה הפקק הרירי, אז נרגעתי.

תוך לא פחות מ2 דקות אחרי שהייתי רגועה, פתאום שוב פעם מים. הולכת לשירותים והפעם זה מובהק,  זה מים ולא סתם מים, אלא מים שהרטיבו את כל התחתון ואפילו עברו למכנס ויש הפרשות צמיגיות יחד איתה. טוב, מחליטים ללכת לבית החולים .

מגיעים לבית החולים וולפסון ואחרי כמה בדיקות מודיעים לנו חגיגית שזה אכן ירידת מים אבל הפתיחה רק 1.5 ס"מ. מחליטים להכניס אותנו לחדר לידה . אנחנו מקבלים את חדר מס' 2 ומתחילים את התהליך הארוך והמייגע עד לגיחה שלך לעולם.

מודיעים לכולם שאני בחדר לידה, מבקשים שקט ונכנסים לתהליך שבסופו את נולדת.

"תחתום כבר על האפידורל !!"

מייד עם הכניסה לחדר אני עושה חוקן ואבא שלך עוזר לי במקלחת ואז אני מנסה לזוז כמה שיותר.

אחרי 3 שעות סוף סוף התקדמה הפתיחה, אבל כולה פתיחה 2. בפתיחה 2 משום מה כבר לא יכולתי לסבול את הכאבים שיש לי . ניסיתי נשימות, ניסיתי מוזיקה, ניסיתי להירגע-וכלום לא עזר. אחרי צרחות לא נורמאליות שהבהילו את כל הרופאים ואחרי ניסיונות לא מעטים של הרופאים לשכנע אותי לאפידורל, נכנעתי וביקשתי מאבא שלי לבוא לחתום לי .

אבא שלי הגיע יחסית מאוחר מאוד ועד אז סבלתי עד עמקי נשמתי וניסיתי להתאפק שלא לקחת אפידורל. בסוף,אבא הגיע ובמקום לחתום הוא התחיל לדבר עם המרדים ברוסית לגביי ההשלכות של האפידורל.

בסוף התחלתי להתעצבן ואמרתי לו באמצע ציר: "אני לא יכולה יותר תחתום כבר !!!!"

אבא שלי חתם ומאז הכול הפך להיות רגוע.

אחריי קבלת האפידורל התחלתי להזיז את הרגליים והאצבעות וככה עד סוף הלידה העיקר שאוכל אחר כך ללחוץ.

מקבלת האפידורל הכול זרם מאוד מהר. תוך כמה שעות בודדות פתיחה 5 ואז 9 . בין לבין, אבא שלי נכנס לחדר הלידה וניסה לתמוך בי. אבל אני, משום מה, כל פעם שהוא היה מתקרב אליי, הייתי רועדת ולא הייתי מבינה את עצמי למה זה קורה לי. אפילו כשהוא רק פתח את הדלת ולא הייתי רואה אותו בעיניים, הייתי אומרת לכולם "נכון, נכון הוא שם ?" תוך כדי שאני רועדת ומנסה לעצור את זה ולא מצליחה.

הישועה הגיעה- אחות של אבא שלך עודדה אותי וחיזקה אותי בצורה שלא תיאמן

בפתיחה 9, ליאורה אחותו של אבא שלך, הגיעה ואז הגיעה הישועה.

היא כ"כ תמכה בי ועודדה אותי וזה חיזק אותי בצורה שלא תאמן. היא ליטפה אותי, דחפה לי את הבטן ככה שהקטנה תרד ,ליטפה אותי, הביאה לי מגבת רטובה בזמן הלחיצות כדי לרענן אותי ופשוט היה תענוג איתה.

המיילדת שקיבלתי הייתה נפלאה. כל הזמן עודדה אותי ואמרה לי "כל הכבוד ", "את מתקדמת יפה" ואני לא הבנתי מה מתקדם .כל הזמן אני דוחפת וכלום לא זז.

באיזשהו שלב שאלתי אותה :"מה מתקדם ?" והיא אמרה לי לתת לה אצבע. הבאתי לה אצבע והיא נותנת לי להרגיש משהו ופתאום אני מרגישה את הראש. כולי מזיזה את היד מהר מהבהלה ,כולי מחייכת ויחד עם זאת מהוססת. זה נתן לי המון כוחות להמשיך ללחוץ ולהיאבק .

תוך  כ-שעה הפתיחה הגיעה הפתיחה ל 10 ס"מ ואז צירי הלחץ. הדחיפות לקחו שעתיים וחצי שעות והיה מאוד קשה .

"די, מאמי שלי, אמא פה"

אחרי כמה לחיצות המיילדת החליטה לחתוך אותי חתך חיץ ותוך כמה לחיצות נולדת במשקל 3.340 . בתוך שנייה הרגשתי אותך על הבטן שלי, בוכה את הבכי הראשון שלך, כשאני  כמעט בלי לחשוב רק מלטפת אותך ואומרת "די, מאמי שלי, אמא פה".

אבא שלך צילם הכול והיה כ"כ מרוגש עד שעלה לו הדמעות לגרון וליאורה הייתה מאושרת. ליאורה אחרי הלידה אמרה לי שהדבר היחיד שאמרתי לאורך כל הזמן זה "די, אני לא מסוגלת יותר", "די, אני רוצה קיסרי, אני לא מסוגלת יותר!".

אחרי הלידה אמרו לי שדיממתי בצורה כזו שאפילו המיילדת נבהלה. אבל אחרי רבע שעה דברים החלו להירגע. מסע ההיריון הסתיים והחל המסע המופלא של להיות אמא.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “רצו שאעשה הפלה, אבל עכשיו אני אמא.”

  1. שירי הגיב:

    כל הכבוד לך

  2. וואו! כמה כוחות! את אשה מופלאה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני מרגישה שאני לא מחוברת לתינוק שלי

מאת : אמא בעילום שם

26 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא לבן שהיום בן 7 וחצי חודשים, ואני מרגישה שאני לא מחוברת אליו. אין לי התלהבות שיש לי לילד וגם לא פרפרים בבטן כשאני באה לקחת אותו מהגן כל יום.
חשוב לציין שעברתי ילדות עם אמא חולה, כנראה שלא אובחנה אף פעם. מה שאני כן יודעת, זה שהיא עשתה לנו, שלושת האחיות, דברים מזעזעים.

גם בהריון השלישי שלי אמשיך להתרגש ?

מאת : אמא אורית פינגלה

20 בנובמבר 2010תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

בין כל המחשבות עלו בראשי גם מחשבות על התחושות שיציפו אותי בהריונות הבאים והאם הכל יהיה מרגש כאילו זאת הפעם הראשונה שאנו חווים את הדבר הנפלא הזה שהטבע חנן אותנו לחוות ?

התשובה היא חד משמעית: כן!!!!! הזמן חלף לו ושוב הגיע הריון נוסף (שלישי).

עדיין ההתרגשות הייתה קיימת וכל החבילה גם יחד הייתה קיימת מכל המשתמע מכך.

זאת היתה השנה שהיתה

30 בדצמבר 2014תגובה אחת

מתוך אמהות חד הוריות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

עבורי, שנת 2014 היתה שנת ה'לא לוותר'.

התחלתי את שנת 2014 אחרי שפלטתי משהו מתוכי שמסתבר והעיק במשך שנים ולא ידעתי עד כמה. חוויית אחרי הלידה של הבכור שלי. חודשיים הקדשתי לכתיבה אינטנסיבית תרפויטית המבטאת את כל החלקים בתוכי שלא קיבלו מספיק התייחסות וכתבתי, הקאתי, ביררתי, נשמתי, בכיתי, הייתי, למדתי, גדלתי, התרחבתי.