"אמא יש רק אחת" – ואבא ?

מאת : אילת ועציון בר-נוי

7 בנובמבר 2010 | 10 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

היא נכנסת להריון. היא עושה פיפי על מקלון ומתרגשת,
הוא מתרגש איתה ועובר להכחשה מוחלטת,
היא קונה לו ספר במתנה,
הוא קורא, בסוף.

לה יש צירים,
הוא נוהג,
לה כואב,
הוא תומך,
היא יולדת,
הוא מקפיד לעמוד בצד של הראש. שלה.

היא מזילה דמעה,
הוא חותך את חבל הטבור,
תינוק נולד,
אמא נולדת,
אבא נולד.

אמא יוצאת לחופשת לידה.
אבא מקבל כמה ימי חסד שאותם הוא מבלה בלהיות המום, לקבל אורחים ולהרכיב את ציוד התינוקות שלא הגיע עד אז נגד עין הרע.

אמא מאכילה, מחליפה, רוחצת.
אבא חוזר לעבודה.
כשהוא חוזר הביתה, הוא מוצא אשה מותשת שמפקידה אצלו תינוק משומש במצב טוב.
הוא חמוד, התינוק שלו. מגיע לאוקטבות גבוהות. אולי יהיה זמר רוק. בינתיים בעיקר מזיל. והנה הם כאן, אב ובנו. מנהלים שיחה על מכוניות ובנות. כלומר, עוד לא ממש בשלב זה, אבל ממש תיכף. ובינתיים?

בינתיים הוא מנסה. בכל זאת, הוא מנהל 3 אנשים בעבודה וגם יודע להכין אחלה אומלט ובשבוע שעבר אפילו תיקן בעצמו את מכונת הכביסה. הוא לא כמו אבא שלו שרק ישב בערב על הכורסה וקרא עיתון, הוא יהיה אבא מעורב! יחליף חיתולים! הוא יתנדנד עם הילד בנדנדות וישחק איתו בפלייסטיישן ויקשיב לכל הבעיות שמציקות לו ויהיה שם בשבילו באמת.

אבל הוא לא משחק עדיין, התינוק. גם אין לו כל כך תלונות עד כה. צריך בעיקר להחזיק אותו על הידיים, אבל איך בדיוק.. משהו עם לתמוך לו את הראש.. והוא נורא מתפתל, למה הוא מתפתל? הוא בסדר? ועכשיו הוא משהק, זה בסדר שהוא משהק ככה? הוא לא נורא שביר, בכלל?

אמא יוצאת עם חברה בחופשת לידה והתינוק שלה, לטייל בחוץ.
אבא מאמץ את הרעיון, ואפילו קושר את התינוק במנשארי כדי שיראו שהוא גבר מודרני באמת והולך חדור מוטיבציה לגינה, כי שם יש ילדים. אבל הוא לבד, והתינוק נרדם אחרי 10 דקות, ועדיין לא יודע להתנדנד.

אמא הולכת ל”מעגל אמהות ותינוקות” ומספרת לאבא בשמחה שיש כל מיני קורסים שדווקא עוזרים מאד לחיזוק הקשר בין ההורה לתינוק.
אבא מברר את האפשרויות. “מוסיקה לטף”. זה טוב, הוא דווקא מאד אוהב מוסיקה. לא כל כך ברור לו למה יצור ברמת התפיסה הזו צריך שהאבא שלו ישב מולו ויקשקש ברעשן צבעוני לצלילי “ארנבון קופץ הופ הופ”, אבל הם בטח מבינים יותר טוב ממנו. תבוא, הם אומרים, זה נהדר לחיזוק הקשר בין ההורה לתינוק.
זה בימי שלישי ב-11:00.

טוב, אז אולי בייבי יוגה? כלומר, הוא בחיים לא עשה יוגה. זה לא לרוחניים, הקטע הזה? זה לא מהודו? כי הוא דווקא היה פעם בפול-מון בגואה, וזה לא בדיוק נראה כמו מקום מתאים לתינוקות.
הוא מתקשר לסטודיו “נשים” ליוגה נשית, שם מסבירה לו המורה בקול חולמני ורך שהוא מוזמן להצטרף, בוודאי. בשבוע הבא בדיוק מתחיל קורס חדש, וכל הנשים שעשו יוגה להריון יחד נפגשות עם התינוקות באווירה נשית, חמה ותומכת.

השיעור הראשון זה בעיקר היכרות, והיא מקווה שכל הנשים ירגישו נוח להניק בנוכחותו.. אבל אל תרגיש שאתה מפריע או משהו. זו באמת חוויה הקורס הזה, להרגיש את האנרגיות האימהיות בחדר. בסוף כל שיעור גם יושבים יחד, שותים תה צמחים ומדברים על נושאים חשובים כמו הנקה ורצפת האגן.. אבל תבוא, באמת.
שחיית תינוקות יש גם ביום שישי. שישי בבוקר זה זמן נהדר, יש קבוצה נפלאה, מלאה באבות שרוצים להרגיש מעורבים בחיי התינוקות שלהם ולבלות זמן איכות איתם במים. ממש מלאה באבות. בגלל זה אין מקום.

אבא יושב בעבודה בערב ומסתכל בשעון. אם הוא יצא עכשיו, אולי הוא יספיק לראות את התינוק לפני שעות העצבנות והגזים. ממש לשבת איתו, לשחק. הוא כבר ימצא משהו, הוא הרי יודע לתקן מכונות כביסה ולהכין אומלטים לעזאזל, כמה כבר קשה לשחק עם תינוק? הוא ניגש לבוס. היום אני יוצא מוקדם. “בסדר,” אומר הבוס. “אתה זוכר את הפרוייקט למחר, נכון?”

והוא עובד על הפרוייקט. אחרי יום עבודה, אחרי שהיה עם התינוק, אם כי, מקרוב, זה מרגיש קצת פחות נשאף, ואחרי שהיא והילד נרדמו, הוא עובד על הפרוייקט. מחר בבוקר, הוא מגרד את העיניים, נקום טיפה מוקדם…

בבוקר, אחרי קפה להחזיק את העיניים פתוחות, הוא יושב קצת באינטרנט ומנסה לגלוש בפורומים של הורים לתינוקות אבל לא מצליח למצוא שם כל כך גברים ובשירשור “מתנה לחג למטפלת” לא היה לו הרבה מה לתרום. לא נורא, וגם לא נורא מעניין…

בצדדים יש עוד המון פרסומות ולינקים לאתרים בנושא הורות. “הכי קרוב לאמא”. “להיות אמא” “נשים מדברות אמהות”. למועדון “אמא” כבר הצטרפת? הוא לא.

חברים שלו לא מבינים כל כך מה הוא רוצה. הם חוזרים בשמונה הביתה, יושבים קצת עם הילד מול בייבי מוצרט (זה מאד מפתח את האינטיליגנציה ומאפשר לקרוא עיתון בשקט) והתינוק הולך לישון. הם מקנאים בו שהוא יוצא מוקדם מהעבודה, לפעמים, כדי להיות טיפה יותר עם הילד, אבל הם לא יכולים. הבוס נורא קשה, אפשר לדעת שהוא נגד זה, אפילו בלי לשאול.

ברור לכולם, מלבדו, שהמקום שלו בבית, כמובן, אבל רק קצת. אשתו צריכה ורוצה להיות בבית עם הילד, והוא תמיד מוזמן לעזור.

“להיות עם התינוק” הופך להיות אתגר. לא רק כי צריך לרוץ בין הטיפות בעבודה, אלא כי, כאב, אף אחד לא ממש חושב עליו. הוא נושא כלים, סוחב תיקים, דוחף עגלות, אבל מי סופר אותו?
ולמה זה לא קל יותר?

 

עוד כתיבה בנושא:

גם אבא נולד/ מור אסאל

להיות אבא- עזר כנגדה או שותף מלא בהורות? / רותי שלו

הלידה הציבה בפני הזוגיות שלנו אתגר משמעותי/ אבא בתול

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

10 תגובות ל- “"אמא יש רק אחת" – ואבא ?”

  1. איזה כיף שאתם פה !

  2. רונית הגיב:

    פשוט מעולה

  3. אושרה לין-מזרחי הגיב:

    תודה. על שהזכרת לי..:)

  4. שלומית הגיב:

    היתי אומרת לאותו אבא, פשוט תהיה איתו. זה לא כ"כ משנה מה תעשה איתו, פשוט, תסתכל לו בעיניים, תדבר אליו, תחזיק אותו מולך, תאפשר לו לחקור את הפנים שלך. אמבטיה, החלפת חיתולים, ככל שאתה מטפל בו יותר, אתה מכיר אותו יותר והופך להיות מטפל יותר טוב

  5. שרון הגיב:

    בעלי הוא אבא נוכח – מחליף חיתולים, משחק, מאכיל, מלטף וכן, גם עובד קשה מאוד. לא יודעת איך זה בשאר הארץ, אבל בתל אביב אבא עם תינוק בגינה, בפארק או בגן השעשועים זה לא תמונה נדירה, אפילו פופולרית.
    נכון, יש יותר פעילויות לאמהות ותינוקות, אבל באמת שחיית תינוקות היא אופציה מעולה, וכמובן שגם זה, פינוק. הרי גם רוב האמהות לא ממש הולכות לכל החוגים האלו…רובנו מעדיפות לחסוך את הסכומים הלא מבוטלים של הפינוקים האלו, לדברים קריטיים יותר, כמו אוכל ובגדים לתינוק.
    הורה פשוט צריך לאהוב, ולהיות. כל השאר הוא שולי.
    בכל אופן, אהבתי את הבלוג, וכתוב ממש יפה, רק קצת אובר-דרמטי-אובר רחמים לטעמי.

  6. פיירפליי הגיב:

    פוסט מעולה, כתוב בצורה דוייקת וזורמת על נושא חשוב שלא תמיד מקבל תשומת לב..

  7. אסנת חזן הגיב:

    אבא אלוף.. וגם אמא!
    לבנות זהות של אבא כנראה לוקח בדיוק כמו לבנות זהות של אמא, לפחות שנה, רק שדניאל סטרן עוד לא תאר בדיוק את השלבים 🙂
    אוהבת אתכם מאוד
    אסנת

  8. אילת הגיב:

    תודה על כל המחמאות 🙂
    אני עונה בשמי ובשם עציון (שלמרבה הציניות רץ לעבודה על הבוקר..). קודם כל, כמובן שהיתה הגזמה דרמטית, אבל כל הסיטואציות נלקחו מהחיים.
    כשהגמד נולד, חברה המליצה לי ללכת לבייבי יוגה. בגלל שלעציון הקשר עם הגמד לא היה ברור מאליו, הצעתי שהוא יבוא גם.
    בייבי יוגה באמת היה בימי שלישי ב-11:00.הצחיק אותנו מאד בזמנו המרחק בין השמחה שבה הם הגיבו כשהם שמעו שאבא מגיע (בוודאי! זה מאד מחזק את הקשר! זה נהדר!) ובין השעה שמנעה מ-90% מהאבות הפוטנציאליים באמת לבוא. בסוף עציון היה בחופשת לידה, וכן הלכנו ביחד.
    בקורס בייבי יוגה אחר הוסבר לנו מאד בעדינות שהנוכחות של עציון קצת תפריע.

    הרעיון לא היה לעורר רחמים אלא דווקא דיון – למה האבות, שכולם מדברים לאחרונה על חשיבות הקשר ביניהם ובין התינוקות שלהם, צריכים להשקיע יותר מאמץ בשביל להשתלב בעניין ההורות? כמובן שלא צריך קורסים למיניהם, וכל מה שצריך זה לאהוב, אבל בואו ניקח הורה לדוגמא שמתקשה בחיבור עם תינוקו הטרי. אם ההורה הוא אמא, יש לה אפשרות לפנות לתמיכה מכל מיני מקורות, יש המון הפעלות ותעסוקות בבקרים של חופשת הלידה, יש אמהות אחרות במצבה שהיא יכולה ללכת לגינה לדבר איתן, יש פורומים באינטרנט. אם ההורה הוא אבא.. נו, רק אתמול נתקלתי בפרסומת של בגד חדש עם איזה טריק בטיקטקים ש"אפילו אבא" יכול לסגור. למה מוציאים אותם טמבלים? אתן יכולות לדמיין פרסומת שבה מציעים תמ"ל ש"אפילו אמא" יכולה להכין מרוב שזה קל?
    ההרגשה שלי היא שלפחות בתקשורת (וכולנו מושפעים מהתקשורת ברמה כזו או אחרת) היתה מגמה נחמדה של הצגת אמהות ובמיוחד אמהות עודבדות בתור סוג של סופר-וומן, אבל כשבדקתי את הנושא לעומק הסתבר שזה בא, לא מעט, על חשבון האבות.

    ואיפה הגברים בדיון הזה? 😀

  9. מיטל הגיב:

    מקסים…………………
    היה תענוג לקרוא.

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention "אמא יש רק אחת" – ואבא? | נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 09/11/2010

    […] This post was mentioned on Twitter by limor levi ossmy, limor levi ossmy and limor levi ossmy, limor levi ossmy. limor levi ossmy said: סקר קטן בעקבות הפוסט הזוגי של אתמול: * כמה ימי חופשה לקח בן הזוג אחרי הלידה ? * באילו שעות הוא חזר הביתה בזמן… http://fb.me/wQckSNQl […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הציור: "שותפות"

מאת : אהלה מוזיקנט

9 בספטמבר 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

הציור נעשה כמחוות הוקרה לזוגיות ולשותפות.

כמי שנולדה תאומה וחוותה שותפות אפילו ברחם…

זכיתי לשותף לחיים שמהווה עוגן, קרקע וביחד משמח;

שותפות של שיתוף, תמיכה, הודיה וחברות אמיתית.

להיות אחרי לידה / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

10 באפריל 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, קושי אחרי לידה

לפני שנה צילמתי את התמונה הלא כ"כ מחמיאה הזאת של עצמי. צילמתי אותה בגלל שידעתי שבשלב מסוים אתגבר על התקופה הזאת ולא רציתי לשכוח איך זה הרגיש באמת. התינוקת שלי הייתה אז בת חמישה וחודשים ועדיין לא ישנה בלילות. לא היה לי רגע לעצמי מאז שהיא נולדה. הייתי עייפה. כל כך כל כך יפה. היה נראה לי שהיא כל הזמן רעבה והנקתי אותה בלי הפסקה. התחלתי להרגיש חסרת אונים.

המסע לתוך הבריאה השנייה בחיי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

28 במאי 20155 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אנחנו עוברות הרבה המון מעצם היותנו נשים. אני אישה, אני רחם, אני ילדה, אני אמא, אני אוהבת, אני מאמנת כושר, אני רוקדת, אני שמחה ,עצובה, אני אחות, אני חברה טובה, אני אישתו, אני בת להוריי , אני הכלה שלה, אני גיסתו, אני דודה ואני כל מיני אני. ובעיקר מזכירה לעצמי שיש בי כוחות גדולים כמו לביאה ואני חייבת לעבור את המסע שלי לבריאה הזו, לבריאה שהבת שלי כה מחכה לה, בעלי בן זוגי אהוב ליבי ונפשי מצפה בכליון עיניים, והיקום מחכה לנשמה הבאה שתגיח לעולם, ואני כאן נושמת לתוך המסע מקווה לוחמת שורדת צועקת בוכה צוחקת ושטה אל תוך המסע, המסע לתוך הבריאה השניה של חיי.