אני רוצה לידה נרתיקית אחרי הקיסרי שעברתי" – חלק 2

מאת : אמא אלסנדרה

4 בנובמבר 2010 | 5 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

בפוסט הקודם דיברתי על הלידה הקיסרית הראשונה שהיתה לי, על הכניסה להריון ועל הרצון ללדת לידה נרתיקית בלידה הזו.

אחרי שההריון נקלט  למדתי ,חקרתי, שתיתי פטל וסרפד, עשיתי דמיון מודרך, הלכתי למפגש נהדר של פורום הריון ולידה ועברתי טיפול . לקחתי את בעלי איתי למפגש נוסף שילמד להיות גם פעיל בלידה, ביקשתי מקפלן את דו"ח הלידה של אורי כדי להבין מה באמת היה שם וכך הגענו לשבוע 41.

שבוע 41 – רוצה ללדת טבעי, אבל זה לא מגיע

שבוע קשה מאוד, כוחותיי אזלו, בצקות קשות, רוצה ללדת טבעי אך זה לא מגיע. מתחילה לעבד בראש שאולי נגיע לניתוח קיסרי, מתחילה לחשוב איך זה יהיה ומתייגת את זה בתחום – ”לא נגיע לשם אבל יהיה בסדר".

40+6 מגיעה למרכז בריאות האשה. מוניטור. יש צירים. הרופא מורה דחוף למיון ואני רבה איתו : " במיון כבר הייתי כמה פעמים,אתה מבטיח שהפעם יצא לי מזה ילד? " . הרופא אומר שהוא לא יכול להבטיח דבר אך למיון אני חייבת ללכת דחוף.

טוב…דחוף…

אוספת את אורי מהגן..אוכלים צהריים בנחת..הצירים מתגברים..עושה כלים..תולה כביסה..

טוב נו..ניסע למיון.

נוסעים למיון

אוספת את הבעל,משאירים את אורי עם סבא ולמיון.

באסף הרופא שוב מוניטור ,אני מתעקשת בישיבה, האחות מסכימה.

בדיקת רופא-פתיחה אצבע, מחיקה  50% ,יש צירים, קיסרי ברקע- יאללה- לחדר לידה.

אני ובעלי בהלם. כשהגענו לחדר לידה הפעם, נזכרים בכל מה שלמדנו מהדולה ושומרים על תנועה,מוניטור, מתעקשים לסירוגין,בין לבין, הליכות, נענועים, כדור פיזיו, לילה של צירים כואבים.

בבוקר אין שינוי בפתיחה. משחררת את הבעל לישון קצת בבית.

עכשיו הבחירה שלי: ללכת הבית, לחכות עוד או קיסרי

ביקור רופא-  הרופא אומר שהילד תקוע בספינה – הצירים לא אפקטיבים ועכשיו הבחירה שלי- ללכת הביתה, לחכות עוד,או קיסרי.

אני אומרת לו שימשיך בסבב ואני אחשוב על זה.

ללכת הביתה בלי ילד? אין סיכוי.

לחכות עוד ? בשביל מה? אני תשושה,שבוע  41,לילה קשה..

קיסריבסדר,אבל בתנאים שלי!

דומעת קצת ומחליטה שזה בסדר,שהכי חשוב שתיכף אני אראה את הילד שלי, חצי שעה ניתוח וכבר נוכל להתנשק. מה יותר טוב מזה?

 מתקשרת לבעל שיגיע.

 בינתיים אני מבררת,את ההליך- איך ההרדמה הולכת?  מתי אני יכולה להיות עם הילד שלי ? מתי אפשר להניק?  אפשר לקבל עזרה בהנקה?  אני שמחה שכולם מאוד חיוביים ועונים לי להכל.

בעלי מגיע ושואל: "את בטוחה שזה מה שאת רוצה? " ואני בטוחה. אני מתרגשת, תיכף אני אכיר את הבן שלי!

 אני חזקה, אני יכולה לעבור את זה !

הרופאים רוצים להוביל אותי במיטה לניתוח אבל אני מודיעה להם שמה פתאום,אני לא נכה,אני הולכת לניתוח, בביטחון.

בניתוח עצמו, נכנסת לבד. בעלי לא מסוגל להיכנס וזה בסדר. אני חזקה,אני יכולה לעבור את זה !

הרדמה ספינאלית -דקירה בגב ופתאום זרם חם מקצות האצבעות למעלה. "מהר על הצד" , המרדים צועק ומשכיבים אותי, רגליים למעלה,ידיים קשורות, מרגישה משהו קר בבטן.

אני מבקשת לא לחתוך, אני עדיין מרגישה. הצוות מרגיע,עוד לא חותכים כלום, את תיראי שלא תרגישי.

 אני מדברת עם המנתח, מתבדחים במהלך הניתוח, אני מרגישה טוב. הצוות חם,קשוב לי, רגוע, הם איתי, אני חלק מהתהליך.

אני מרגישה דחיפות בבית החזה ויודעת שתיכף אני אשמע אותו.

 המתוק שלי יצא !

ואז בכי נפלא, הילד המתוק שלי יצא. שוקלים אותו,3790 ילד גדול!

מנקים קצת והאחות מביאה לי אותי להתנשק,זה לא חטוף. יש לי זמן לאין ספור נשיקות,הוא עירני, מסתכל עלי ואני אומרת לו"ברוך הבא,אני אמא שלך" ואז לוקחים אותו להמשך טיפול ואותי לחדר התאוששות.

 בחדר התאוששות אני בהיי,לא נרדמת. רק מחכה לרגע שיגמר כבר ויעבירו אותי למחלקה. הרופאה אומרת שאם אחרי שעתיים אני מקפלת ברכיים, מעבירים אותי. כל כמה דקות אני בודקת אם אני מצליחה ולאחר שעתיים בדיוק אני מודיעה להם שקיפלתי רגליים. יאללה, ליולדות. הבן שלי מחכה לי.

 מעבירים אותי ליולדות. הבעל מביא את אייל. איזה פלא קטן וקסום יצא. אני מנסה להניק והקטן רוצה, יונק, פשוט קסם.

ב-10 וחצי בלילה באה אחות ורוצה להקים אותי מהמיטה. אני מודיעה לה שכרגע הילד יונק והיא תאלץ לחכות. היא מתעקשת שיש החלפת משמרות ואם אני לא קמה עכשיו אני אאלץ לחכות לבוקר. נו, טוב, נחכה לבוקר. נראה לה שאני אנתק אותו מהציצי בשביל זה ?

 הביתה

בבוקר אני קמה לראשונה. כואב, כואב, כואב. נושמת עמוק. יודעת שזה יעבור ומתחילה לצעוד לתינוקיה. האחיות בהלם "לא קמת כרגע פעם ראשונה?”  כן, כן, למה לבזבז זמן? יש לי ילד לראות.

וככה כל יום צועדת הלוך ושוב לתינוקיה,כשהוא לא איתי צועדת במסדרונות, מתחזקת.

וביום הרביעי, בביקורת רופאים מודיעה לרופא שאני רוצה הביתה.

הוא בודק, הכל בסדר, את משוחררת.

 והנה אנחנו בבית.

הגוף כואב, יש קצת סחרחורות, כאבי ראש, הסיכות מציקות.

אבל אני בסדר,אני לא בדיכאון. אני אוהבת את הילד הזה, אני נלחמת להניק, אני מתחברת אליו, לתחושה המוזרה הזאת שהגוף שלי מספק לו כל מה שהוא צריך עדיין.

 לא קלה האמהוּת לשניים, אבל אני מתמרנת. עכשיו אני יודעת כמה אני חזקה, מה הגוף שלי יכול. אני יודעת שיהיה בסדר. 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

5 תגובות ל- “אני רוצה לידה נרתיקית אחרי הקיסרי שעברתי" – חלק 2”

  1. אלסנדרה, תודה על השיתוף.
    אפשר ללמוד שגם חוויה של לידה קיסרית יכולה להיות טובה בהינתן צוות רפואי אמפטי, מבין ומשתף פעולה, יחד עם הנחישות שלך ללדת אחרת, בתנאים שיותר מתאימים לך.

  2. אפרת ארנון הגיב:

    עצוב היה לי לקרוא שבסוף זה הסתיים בקיסרי, אך אני שמחה שהיית שמחה עם ההחלטה ושזו הייתה הבחירה שלך.
    שמחתי לקרוא שלמרות הכאבים התעקשת להגיע לבנך ולהיות איתו, וכשלא היית איתו צעדת במסדרונות בית החולים בכדי להתחזק.
    כייף לשמוע שיצאת מחוזקת, ושבסופו של דבר זו הייתה חוויה מתקנת עבורך, ולמדת להכיר את חוזקך ושאת יכולה לסמוך על גופך.

    תודה על השיתוף ושתמשיכי ליהנות מגידולם, ושתזכי לנחת ולאושר.

    • אלסנדרה הגיב:

      תודה על התגובה
      כנראה שלא נועדתי ללדת אחרת ואני מקבלת את זה.
      יש בזה משהו מנחם שאני יודעת שהבא יהיה קיסרי
      בלי התהיות האם כך או אחרת.

  3. משמח לשמוע שלמרות שגם הלידה הזו הסתיימה בקיסרי, יצאת מחוזקת, ומאמינה בעצמך.
    הסיפור שלך ממש מזכיר לי את שלי, למרות שאני עדיין לא מסוגלת לכתוב על הלידה הראשונה הטראומתית נורא שלי… אולי חייבת לעבור טיפול כדי להוציא את זה…

    אם מעניין אותך, את מוזמנת לקרוא על הלידה ה-2 שלי, שלבסוף גם היתה קיסרית, אך כמו אצל, קיסרי עם ביטחון וחיוך
    http://malachy.dulot.org.il/2010/birthstory/ozbirth/

    אני עדיין לא אמרתי נואש.. אני לפני לידה 3, ועדיין מקווה להצליח ללדת רגיל….

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention אני רוצה לידה נרתיקית אחרי הקיסרי שעברתי" – חלק 2 | נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 05/11/2010

    […] This post was mentioned on Twitter by limor levi ossmy, limor levi ossmy. limor levi ossmy said: המשך סיפור הלידה מאתמול. איך הסתיימה הלידה ? http://fb.me/KhHxFiOl […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

היום גלעד שליט חזר הביתה

מאת : שירה דרוקר

18 באוקטובר 20113 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היום גלעד שליט חזר הביתה.

היום הוא סוף סוף יצא לחופש, פגש אנשים, התרגש כל כך לקראת האיחוד עם אמא ואבא, עם אחיו, שחיכו לו כל כך הרבה זמן…

אני נרגשת מאוד. קיוויתי כל כך, אבל לא חשבתי שיגיע היום הזה.

מאז ששמעתי על העסקה שעומדת לצאת לפועל לא עוזבת אותי המחשבה שגלעד הוא עכשיו אישיות ציבורית בעל כורחו. הוא לא ביקש להיות מפורסם. הוא אפילו נראה וגם מתואר ע"י קרוביו כאדם די מופנם וביישן. זה כל כך לא בשבילו כל ההמולה הזאת שנוצרה סביבו.

מחשבות על התנהלות עם תינוקות, השלכות לעתיד והנקה

מאת : ורד לב

11 במרץ 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

איזו מדהימה היא ההנקה שמאפשרת את כל הדברים האלה, הרבה מעבר לאוכל, כמובן. בזמן האחרון, כמעט כל יום יוצא לי לדבר עם מישהי על כך שהנקה נועדה מראש לשמירה על רמת החיסוניות של הגוף ולא כאוכל. תפקידה כאוכל הגיע יותר מאוחר…

ואנחנו יודעות שההנקה מאפשרת עוד כ"כ הרבה דברים אחרים: מגע, חום, בטחון, חימום/ קירור, אי של שקט בסביבה רועשת, תמיכה במעבר בין שינה וערות, עזרה ביציאות ובעיכול ועוד ועוד.

כבוד לתחושות מוקדמות- חלק ב'

מאת : ורד ל

20 ביולי 20110 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

על החששות כבר כתבתי וגם על התחושות המוקדמות והאנרגטיות המוזרה של כל התהליך הזה שחשתי.

ובאמת הגיע יום בו היה יותר דימום, בעצם היה ממש דימום, להבדיל מהכתמים החומים שהיו שם קודם לכן. אני חושבת שזה היה בשבוע 7-8, טוב, הכל ממש התחלתי בסה"כ.

באותו היום הרגשתי קצת יותר כבדה והיו קצת יותר כאבים עמומים כאלה, כך שמצאתי עצמי מתנהלת דיי באיטיות ושמחתי כבר להגיע לסוף היום, כשהילדים שכבו כבר לישון והיה לי קצת זמן שקט עם עצמי ובנזוגי.