לידה,  ניתוח קיסרי

אני רוצה לידה נרתיקית אחרי הניתוח קיסרי שעברתי" – חלק 1

 הסיפור של אייל מתחיל למען האמת בסיפור של אורי, אחיו הגדול שנולד לפני  5 שנים בניתוח קיסרי חירום.

הלידה של אורי הייתה חוויה מאוד קשה,לידה שהחלה מירידת מים ,צירים מועטים, אפידורל,פיטוצין,אין ספור אנשים שנכנסו ויצאו מחדר הלידה,חוסר תקשורת בינינו לבין הצוות הרפואי ולבסוף ההכרזה על מצוקת עובר וניתוח קיסרי חירום.

 במהלך הניתוח הקיסרי מאוד פחדתי. ילדה לבד, בת 24,  עוברת ניתוח קיסרי חירום ,הרדמה חלקית, זרועות קשורות לצדדים, מסך כחול ואני בוכה…הזיכרון החזק שלי משם הם הרופאים שמדסקסים ביניהם לאן לצאת לחופשה…אני עם בטן פתוחה, בוכה,

והם אומרים לי- מה את בוכה?  את תיכף אמא!  

 והנה, אורי יוצא לעולם, אני רואה אותו שתי שניות ושוקעת לאופוריה של מורפיום..

 ההנקה כשלה

 ההנקה כשלה בעזרת צוות האחיות ה"אדיב" של בית החולים, שכשביקשתי עזרה אמרו לי שהוא לא יונק כי הוא מתעצל. כשביקשתי שיביאו לי אותו- לא הביאו, כשגררתי את עצמי איכשהו לחדר התינוקות, גיליתי שהוא נרדם עם מטרנה אף על פי בקשותיי… לבסוף, הגענו למצב של התייבשות, כי לא היה לי חלב.

 שאבתי, הגיע החלב, אך לאחר שבועיים מסויטים,לקחתי כדורים ונגמרה ההנקה.

 בקיצור, אורי הגיע לעולם בדרך מאוד לא קלה וקיבל אמא שמאוכזבת מהגוף הכושל שלה, שנפלה לדיכאון אחרי לידה ושהתחברה אליו רק בגיל 3 חודשים. לא קל להגיע ככה לעולם…

"החלטנו" שאנחנו רוצים ילד נוסף

לאחר 3 שנים החלטנו שאנחנו רוצים ילד נוסף. "החלטנו",  במובן שבעלי היה מוכן. אורי הודיע שהוא רוצה וגם אני חשבתי שאני מוכנה…למעשה לקח לי שנתיים להיקלט שבהם גיליתי את הגוף שלי מחדש. אותו גוף שאיכזב בלידה הראשונה, איך שהחלטתי שאני רוצה ילד נוסף, המחזור פסק.

החזרנו אותו עם כדורים.

ניסינו להיקלט עם איקקלומין. כל מה שניסינו, לא הלך.

החלטתי שזו אני הבעיה. הבדיקות תקינות. משהו בראש לא באמת רוצה להיות בהריון… החלטתי שהגיע הזמן לדבר על מה שהיה, לחקור איך יכול להיות אחרת, להכיר את היכולות של הגוף שלי מחדש.

עזבתי את טיפולי הפוריות, קניתי ערכת ביוץ והתחלתי להקשיב לגוף.

יש הריון

גיליתי שיש לי מחזורים ארוכים ,איתרתי ביוץ והיה יום אחד שאמרתי לבעלי היום אנחנו חייבים לעשות אהבה, זה יקרה היום! ואכן לאחר שבועיים,ידעתי שאני בהריון-בטא 17.

הרופא היה ספקן, אבל אני לא. ידעתי שהפעם זה זה. שהבטא הקטנה שלי תגדל לילד.

ואכן יש הריון-אין בחילות, צרבות מועטות, מרגישה טוב וכל מה שמפריע מתקבל באהבה. אני רוצה את ההריון הזה, גם הכאבים הם טובים.

התחלתי לחקור על לידה נרתיקית לאחר קיסרי

ואז התחלתי לחקור לידה נרתיקית לאחר קיסרי. הכרתי את פורום לידה פעילה וביתית המדהים, קראתי אין ספור סיפורי לידות, קראתי את הספר לידה פעילה מקצה לקצה והחלטתי, הפעם אף אחד לא יגע בי בצורה שלא תתאים לי!  ההריון הזה התחיל כמו שרציתי ויגמר בדרך שלי !

 ההמשך- בפוסט הבא.

* כדאי להירשם לעדכונים של הפוסטים ישירות למייל (בצד שמאל)

4 Comments

  • Avatar

    אפרת ארנון

    וואו! כולי נפעמת ונרגשת!
    את מתארת פה טראומה קשה עם תובנות רבות שהגיעו בעקבותיה.
    אכן זו לא התחלה קלה עבור תינוק שאך זה הגיח לעולם וקיבל אמא שנפלה לדיכאון אחרי לידה 🙁
    ואני מאוד מבינה את המקום שלך. הסיפור שלי די דומה לשלך, והזכרת לי נשכחות עם התיאורים שלך על מהלך הלידה שהסתיים בניתוח.
    אני מאוד מזדהה עם התחושות הקשות שלך לגבי מה שחווית מאנשי הצוות הן בחדר לידה והן בהנקה, ומבינה את הפחד שלך להיכנס להיריון נוסף.
    שמחתי לקרוא, את ההחלטה שלך שהפעם אף אחד לא יגע בך בצורה שלא תתאים לך, ושההיריון הזה התחיל ויסתיים כפי שאת רוצה.
    כמוך, גם אני סיימתי את הלידה הראשונה בקיסרי, ובהריון השני החלטתי שאני עושה הכל על מנת לא לעבור שוב את הטראומה.
    את מוזמנת לקרוא על ההיריון והלידות שלי:
    הלידה הראשונה
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1356974
    הלידה השניה
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1381196
    וקצת על המסע שעברתי לפני הלידה השניה
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1405673

    מחכה ומצפה לשמוע על הלידה השניה, שאיך שזה נשמע כרגע, אכן הסתיימה בלידה נרתיקית 🙂

    שבת שלום!

  • Avatar

    תהילה לוי

    היי הסיפור שלך הוא אחד על אחד הסיפור שלי ילדה בגיל 23 ירידת מים ופתיחה של שש שלא הגיעה לעשר המיוחלת ולבסוף ניתוח ההבדל היחיד הוא שעשו לי הרדמה כללית כלומר לא הייתי בהכרה ורק למחרת!! ראיתי את הילדה הייתי באאוט מוחלט אנשים שביקרו אותי לא הבינו מה עובר עליי הייתי כמו זומבי היות ואני גם סובלת מהתקפי חרדה מיד שהתעוררתי מההרדמה חוויתי התקף ולא יכולתי לקום מהמיטה כי אסור היה שמונה שעות וכך התחיל הדיכאון ונמשך כשלושה חודשים רק בגיל שנתיים וחצי שלוש הרגשתי חיבור לבת שלי שלא בחרה לבוא לעולם בטח לא בצורה הזאת ובטח לא לאמא מדוכאת שלא הרגישה אליה כלום חוץ מתחושה שהעולם חרב עליה ביום שהיא נולדה היום היא בת ארבע ואני ובעלי רוצים ילד נוסף ואני חוששת מאוד כנראה שאצטרך שוב ניתוח ואני מקווה שהפעם אבוא מוכנה ומאורגנת יותר..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ