הילדה קיבלה חיסון

מאת : אמא אורית

10 בנובמבר 2010 | 9 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

הילדה קיבלה חיסון. זו כבר הפעם השלישית שהיא מקבלת חיסון (אם לא סופרים את החיסון בביה"ח). אחרי החיסון חזרנו והסתגרנו בבית. אני בלחץ ובסרטים מתופעות הלוואי שעלולות להופיע בעקבות החיסון.

בהתחלה היא הייתה קצת ישנונית וחסרת מנוחה.

בערב היה לי פילאטיס. התלבטתי מאוד אם ללכת אבל כשראיתי שהיא חסרת שקט החלטתי להישאר בבית. לקחנו אותה לטיול בעגלה ותוך שניות היא נרדמה. ראיתי שהיא ישנה לה בשלווה ושוב התלבטתי אם ללכת. התייעצתי עם אמא שלי ובעלי ובסופו של דבר החלטתי ללכת לפילאטיס.

איך שהלכתי היא התעוררה.

כשחזרתי מהפילאטיס (שלא נהניתי ממנו מרוב לחץ) היא הייתה אחרי אוכל ושיחקה עם אבא שלה. היא הייתה טיפה חמה ועשינו לה מקלחת. אחרי המקלחת ניסינו להרדים אותה. הרגשנו שוב שהיא חמה ומדדנו לה חום.

38.5 מעלות.

מה עושים ?

נותנים תרופה שמורידה את החום. אבל איך ? כמה? איך זה ישפיע עליה ? היא תסכים לקחת ? לא תסכים לקחת ? פעם ראשונה שהילדה עם חום וצריכה לקבל תרופה. פותחים את התרופה (טיפטיפות נובימול במקרה הזה). קוראים את ההוראות ונותנים לה את המזרק לפה. היא מתלהבת מהטעם ואז אני שוב מנסה להרדים אותה.

הילדה נרדמת.

אני שמה אותה במיטה שלי ואני בדיכאון. קשה לי שהיא סובלת. רוצה לקחת ממנה את הכאב.

אני מחליטה לישון הלילה בספה שלה. שאהיה כמה שיותר קרוב אליה.

בלילה אני מתעוררת מכל תזוזה קטנה שלה. מסתכלת, נוגעת, בודקת שהכל בסדר.

בציוץ הראשון שלה אני מוציאה אותה מהמיטה ומניקה אותה. היא כבר לא חמה. תודה לאל. אני קצת נושמת.

אחרי ההנקה של הבוקר אנחנו עוברות ביחד לישון במיטה הזוגית (אבא שלה הולך ללימודים).

ושוב, היום שאחרי החיסון היא די ישנונית. אוכלת וישנה. אבל (בינתיים) בלי חום ולא חסרת שקט.

העיקר הבריאות!

 

עוד אמהות כותבות על ענייני בריאות:

העיקר הבריאות / הכי אמיתית

חולה אהבה / סשה חזנוב

טיפת חלב- הטיפה שהלכה לאיבוד /ליאור בר

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

9 תגובות ל- “הילדה קיבלה חיסון”

  1. אלונה הוטר הגיב:

    זו אכן אחת מהסוגיות הכי שנויות במחלוקת שאני בתור אמא נתקלת בה.עם הגדולה, היום בת 5, עשיתי את כל החיסונים כמו בספר. לא היו תופעות לוואי, הכל עבר בשלום. אפילו חיסנתי נגד אבעבועות. עם הקטנה, היום בת שנה וחודשיים, משהו הרגיש לי לא טוב, לא בטוח. עשיתי רגע חושבים ואמרתי לעצמי שאפשר לדחות את זה קצת. נתחיל מזה שעל החיסון נגד צהבת שנותנים בבי"ח ויתרתי מיד, מבלי לחשוש . זהו סוג של צהבת שנדבקים בה בדרך כלל ביחסי מין, או באמצעות מישהו אחר שנושא את הנגיף- לקחתי על עצמי את הסיכון הזה.לגבי כל שאר החיסונים ממש ממש התלבטתי וחששתי. החלטתי הפעם ללכת עם הלב ולא לחסן. בחודש הבא אתפנה לנושא קצת יותר ואתחיל עם תוכנית חיסונים חדשה עבורה, כמובן שחלקם יהיו כבר לא רלוונטיים. אבל לא נורא! חייבת לציין שלא בצעתי שום מחקר מקיף, לא ירדתי לעומק הנושא, פשוט הלכתי על תחושת בטן שלי בתור אמא , סמכתי על עצמי.

  2. עמית מירב הגיב:

    נמצאת בדיוק בצומת ההחלטה,
    ברור לי שאתנהג בדיוק כמוך, למרות שמיליוני ילדים עשו זאת כבר לפני האוצר שלי.
    לא עוזרת דעתה של רופאת הילדים שאומרת שלא חייבים לקבל כל חיסון… (:
    כמו כל דבר בתקופה הזו – אין נכון ולא נכון, הבטן מובילה את המעשים..

  3. אישית חיסנתי את הילדים שלי מאוחר(החל מגיל שנה וחצי)ורק את המחומשת.
    עיקר החוכמה בחיסונים זה לראות שהילד/ה בריאים ובטוב ורק אז לחסן,אני מאמינה בלחכות שהילד יתייצב בגופו לפני החדרת חומרים שונים לתוך המערכות השונות של הגוף הקטן והרגיש שלו/שלה-בייחוד אם הילדים יונקים ונשארים עם האמא תקופה.יש לי הרבה פרטים על חיסונים אם מישהי מעוניינת-ori.xindao@gmail.com

  4. רותם ביבי הגיב:

    שלום לכולם ולכולן
    אני אמא לילדה מקסימה בת שנה וחודש וגם אני כמו רבים וטובים לפני התלבטתי ארוכות וקשות מה לעשות בנוגע לחיסונים בניגוד לאחרים ידעתי שאסור לי לסמוך על מערכת הבריאות שתדע מה טוב בשבילי (ובשביל הילדה) והחלטתי לבדוק ואכן ערכתי בדיקה מקיפה והתייעצתי עם כל מי שרק אפשר הן ברפואה הקונבנציונלית והן ברפואה ההומופטית הגעתי למקום נהדר- טיפת חלב טבעית שם הרופאים הם מוסמכים למדו רפואה ואחרי כמה שנים החליטו לעסוק ברפואה טבעית בדיוק מהמקום שכולנו נמצאים בו – הידע שהרפואה הקונבנציונלית היא לא הפתרון היחיד ובטח לא הכי טוב -ורצו לתת לאנשים את ההזדמנות לקבל את המידע והטיפול גם בשיטה של טיפול הומופטי.
    אני חייבת לציין שאת החיסון הראשון בבית החולים הילדה שלי כן קיבלה וזאת מאחר והאחות אמרה לי שזה מאוד חשוב והחיסון נגד מחלה מאוד מסוכנת שתוקפת בעיקר תינוקות אחרי לידה וכו' – שקר וכזב – זה פשוט לא נכון!!! סוג הצהבת שמקבלים נגדו חיסון שש שעות אחרי הלידה (!!!) יכול לעבור אך ורק דרך קיום יחסי מין או דרך דם נגוע כמו איידס – ואני פשוט השתגעתי איך לעזעזל הילדה הקטנה והתמה שלי יכולה להידבק במחלה כזאת?! מאותו רגע התחלתי לבדוק וכמובן שהפסקתי לחסן לאלתר. לקח לי חודש להגיע למרכז שהזכרתי קודם ניפגשנו עם הרופאה שכמובן שאלה שאלות מאוד אישיות על הילדה ומהלך הלידה הרי כל ילד אחר וכל לידה היא שונה – איך אפשר לצפות שכל הילדים יגיבו באותה צורה לאותו חיסון?? ולכן יש ילדים שאין להם בכלל תופעות לוואי יש כאלה עם מעט ויש כאלה שנהיים חולים ואף יותר מזה…
    בפגישה איתה אחרי הכרות של שעתיים איתנו (ההורים) ועם הילדה קיבלנו תוכנית חיסונים מותאמת לילדה שלי בלבד והתחלנו לחסן החודש כשהיא הגיעה לגיל שנה. עד גיל שנה המערכת העצבית של הילד לא מוכנה לא שלמה ולכן תופעות הלוואי כל כך נפוצות וקשות בקרב הילדים בשנה הראשונה. מגיל שנה ואילך הגוף יותר חזק לעמוד בחיסונים ולכן התגובה של הילד היא שונה לחלוטין. גם מבחינת המחומשת, אנחנו פיצלנו אותה כדי שהגוף לא יקבל חמישה חיסונים בבת אחת ולכן פיצלנו אותה לשלוש וכך כל חודש היא מקבלת חלק אחר אין תןפעות לוואי כי הגוף חזק ומתמודד רק עם מחלה אחת. אצלנו באופן ספציפי לא היה בכי חום או כל דבר אחר… עד שהתחלנו לחסן קיבלנו מהרופאה חיסונים הומפטים בצורת טיפות אחד לדלקת קרום המוח והשני לשעלת אילו שתי המחלות הכי מסוכנות ולכן רק למחלות האלה בחרנו להתייחס ולתת לילדה עד גיל שנה עכשיו היא מקבלת טיפות רק לשעלת עד שאחסן גם לזה..
    יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל פחות או יותר החשוב נאמר ונראה לי שהצלחתי להעביר את המסר. אני כמובן אשמח להגיב ולענות על כל שאלה וכמובן לשתף בידע שלי בנושא בנוסף אשמח לקבל עוד מידע בנושא…
    רק בריאות לכולנו.

    • מעניין,
      היכן הטיפת חלב הזאת ? אני מבינה שהיא פרטית, כן ?

      • רותם ביבי הגיב:

        לא פרטית אבל קחי בחשבון שזה לא בחינם כמו הרופאה הקונבנציונלית שהרוב מסובסד מטעם המדינה אנחנו שילמנו על הביקור הראשון 500 שקלים ואח"כ לא היינו צריכים לשלם יותר והמחיר היה גבוהה בגלל שזה היה מפגש ראשון שערך שעתיים. מאז לא שילמנו לרופאה. קוראים למקום "טיפה מן הטבע" יש המון אינפורמציה באינטרנט ואת יכולה להתרשם מהמקום כבר מקריאה באתר שלהם.
        חג שמח!!

        • תודה, לא הבנתי איך זה שהיא לא פרטית. היא שייכת לקופת חולים כלשהי או משרד הבריאות ?
          חג שמח גם לך !

          • רותם ביבי הגיב:

            היא לא שייכת לקופת חולים או למשרד הבריאות במובן הזה את יכולה להגיד שהיא פרטית אני חשבתי שאת מתיחסת להיבט הכספי הרי במקום פרטי צריך להוציא הרבה כסף… המקום משמש לדברים נוספים פרט למידע על חיסונים זה טיפת חלב כמו שאנחנו מכירים כולל מעקב גדילה, ייעוץ תזונה וכו' והרופאים במקום מקבלים חולים כמו בקופת חולים רק שהתרופות שניתנות הן תרופות הומופטיות (לנו מאוד עזרו עם דלקת אוזניים שחזרה שבע פעמים בשבעה חודשים והרפואה הקונבנציונלית לא הצליחה לעזור- כולל טיפול מונע ע"י מתן אנטיביוטיקה יום יום- ברוך השם לילדה כבר חודשיים לא היתה דלקת…)

          • תודה, טוב לשמוע

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם זה שאני רוצה אפידורל אומר שגם אקבל?

מאת : mother cat

12 בפברואר 20112 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בשיעור ששרי לימדה על תנוחות, נשימות וכו', טענתי שאני מקשיבה רק ליתר ביטחון, כי לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה… אבל אני הרי מקבלת אפידורל בשניה שאני מגיעה לבית-החולים. בהיותי פחדנית גדולה מכל דבר כואב, ובעיקר ממחטים, הבעיה היחידה היתה שלא ידעתי אם לפחד יותר מהלידה עצמה או מהאפידורל והעירוי….

חודש שביעי, הלידה בפתח

מאת : אורית פינגלה

19 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

חשבתי לעצמי…עוד חודשיים במינימום הלידה תתרחש לה, המחשבות מתרוצצות בראש והחששות בלב..

לא משנה כמה אפחד ואחשוש מרגע הלידה ולא משנה אם נשארו לי עוד חודשיים, גם אם הייתי חוזרת להתחלה,עדיין הקץ יגיע והלידה תחול מתישהו ואת הכאבים ארגיש בסופו של דבר.

עברה לי עוד מחשבה שבה אני רואה את האקט של הלידה כמשהו שמנקה את הגוף מכל מה

אני מתפקדת לא רע אך בפנים הכל מתחיל לקרוס, חלק א' – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

25 בינואר 20115 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

מגיעים רק חברות קרובות ומשפחה קרובה. הטלפון מונח כמו אבן על השולחן, אני לא מתקרבת אליו, לא יכולה לדבר עם אף אחד. הגוש בגרון מתחיל לגדול וחונק ואיני מסוגלת לדבר כלל.

אמא עונה לטלפונים ואומרת שאני עסוקה. יש כאלו שחושבים שאני קשה להשגה ומתלוננים על כך, כשאני כבר מצליחה לדבר, וגם שיחות אלו לא עוברות את הדקה, כי זה הזמן הארוך ביותר שאני יכולה להחזיק את עצמי בלי לבכות.