הנקה IN תחליף OUT

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בנובמבר 2010 | 5 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

נדיר שיש לנו הזדמנות לראות איך מול עינינו משתנים ערכים תרבותיים, נורמות תרבותיות וחוקים חברתיים והנה, זה קורה. לאט לאט הולכת ותופסת מקום ההנחה שהנקה היא עדיפה, הנקה הכי טובה ובכלל, שהנקה זה הכי הכי.

טוב, אני לא מחדשת, נכון ?

ואז, מגיעות ה"עקומות". תמיד הורגלנו וחונכנו להסתכל על "עקומות" ביראת כבוד, כאילו שהן מייצגות איזו אמת כזו שאין לערער עליה, אמת נכונה, אובייקטיבית, מדעית ובקיצור- מייצגת את מה שהכי נכון.

ומה אנחנו לומדות בימים אלו ?

שגם העקומות עקומות לפעמים..

או שבעצם, יש אנשים שמחליטים על העקומות האלו ואולי האנשים הם העקומים ?

או שאולי, עקומות הן רק עקומות והן רק בגדר המלצה ?

עד היום, היתה רווחת התפיסה שזה ממש בסדר לתת תחליף ואפילו אולי עדיף, כי אנחנו אוהבים ילדים בריאים ושמנמנים, שיהיה לדודה מה לתפוס והעקומות- היו עקומות שמנמנות.

ועכשיו- השמנה היא מגיפה והנקה זה הכי, אחותי.

והעקומות- בהתאם.

בימים הקרובים תינוקות יונקים שנחשבו לפעמים רזים, ייחשבו לקצת יותר שמנמנים ואילו תינוקות הניזונים מתחליף ייחשבו בסכנת השמנה. ובקיצור, העקומה הותאמה לסטטיסטיקות של תינוקות יונקים. מהפך !

העקומות הן שיעור חשוב מעין כמוהו לכולנו- כמה שאנחנו רגילות או רוצות לחשוב שיש אמת אחת ויחידה נכונה, שיש מחקרים, שיש מדענים, שיש גישה אחת שטובה וגישה אחרת שהיא לא טובה, שינוי העקומות של משקל התינוקות מזכיר לנו שאת המחקרים כתבו אנשים, אנשים כמוני וכמוך.

היום העקומה היא כזאת ומחר העקומה היא אחרת, כי העקומה, כמו מי שכתב אותה, הוא בן אדם, כמוני וכמוך ,וככזה, הוא מושפע מהלכי רוח תרבותיים, ממגמות חברתיות רווחות ומדפוסי חשיבה מסוימים, אשר קיימים בכל תקופה.

אז בפעם הבאה שאנחנו מסתכלות על עקומה כזאת או אחרת, נעזרות בציטוטים ממחקר כזה או אחר, נחמד להיזכר שעד לפני כמה שנים עקומות ומחקרים הראו אחרת ושעוד כמה שנים יהיו עקומות ומחקרים אחרים.

לי באופן אישי ההיזכרות הזאת עוזרת להישאר בבחירות שאני מאמינה בהן, בחירות שאולי לא כל כך מקובלות לפי המחקרים של היום, מאפשרת לי לקבל תמיכה למה שמרגיש לי נכון ואותנטי ומחזק אותי כשצריך להסביר לאחרים למה זה מה שאני בוחרת.

אז, להתראות בעקומה הבאה ?

לימור

** לפוסטים נוספים על הנקה

5 תגובות ל- “הנקה IN תחליף OUT”

  1. שלומית הגיב:

    לימור, די לקרוא את התגובות לכתבה ב YNET כדי לראות איך אמון הציבור במוסד "טיפת חלב" מתערער. בעיקר ציבור האימהות. מצד שני, עדיין להרבה אימהות בעיקר לאחר לידת ילד ראשון, האחיות האלה הן חצי אלוהים. יכולות מאוד לעזור או מאוד לקלקל.
    אני נזכרת בקורס מדריכות הנקה שעברתי עם ההרצאה המאלפת של דיאנה אידלמן: "אנחנו מכורים למדע למדידה ולדיוק" ומשלמים על זה מחיר בהרבה תחומים. תזונת התינוק היא רק ההתחלה….
    ואילו רופא הילדים אמר: "הסתכלו על הילד/תינוק ולא על המשקל"

  2. שרית כהן הגיב:

    ולי דווקא מאוד מפריע ה"עליהום" שיש על נשים שבחרו (שומו שמיים) לא להניק.
    גם פה, הבית של האמהות, רשמת : "הנקה הכי טובה ובכלל, שהנקה זה הכי הכי".
    ונמאס להצטדק ולהסביר שניסיתי, והזמנתי יועצות הנקה, והייתי מחוברת למשאבות במקום להיות עם הילדה שלי על הידים, וניסיתי ובכיתי וניסיתי ובכיתי.
    אני עדיין חושבת שזה פספוס שלא הנקתי, ומקווה שבילד הבא ילך יותר טוב,
    אבל מזל ענק שיש תחליפי חלב. וזה לא הופך אותי לאמא פחות טובה/דואגת/מעניקה אם הילדה שלי אוכלת מטרנה. ולפעמים, בגלל השטיפת מוח פרו – הנקה שיש, זה המסר שעובר אלי, וחבל מאוד.

    • שרית, גם לי זה מפריע,
      הדברים נאמרו בדיוק מתוך המקום הזה- שעכשיו זה ההלך רוח השולט הקיים ויש לזה השלכות על חיינו.
      אולי תתחברי לפוסטים הבאים, שכתבו אמהות שהרגישו כמוך
      http://www.medabrotimahut.co.il/?p=202
      http://www.medabrotimahut.co.il/?p=354

      גם פה באתר, בבית של האמהות, אנחנו מדברות על ההשלכות האישיות והחברתיות האלו. יש מקום לכולן,
      תודה שכתבת ואת מוזמנת לכתוב פוסט בעניין, אם מתאים לך
      לימור

  3. שלומית הגיב:

    מאוד כואב לי שיש אימהות שמסתובבות עם תחושות כ"כ קשות בגלל שהן לא מניקות.
    העידוד להנקה קיים כי ייתרונותיה באמת הוכחו באין ספור מחקרים. עד כדי כך שזה יהיה ממש פשע שלא "ליחצ"ן" אותה. אני ממש לא חושבת שהכוונה מאחורי העידוד להנקה היא להכניס את הלא מניקות ולא משנה מאיזה סיבה, לעמדת התגוננות.
    מסקרן אותי לדעת, איפה בדיוק הנקודה שבה העידוד הופך ל"שטיפת מוח". איפה הנקודה שבה הצעת עזרה או שאלה "האם את מניקה?" הופכת לאצבע מאשימה?
    איך זה שגם אימהות שכן מניקות, מתלוננות גם הן על חוסר תמיכה, לחץ להוסיף תמ"ל, וביקורת במיוחד אם בחרו להניק מעבר לגיל שנה או להניק בציבור?
    האם זו תוצאה של "שריטה" בחברה שלנו שכ"כ דוחפת את האף ואוהבת לשפוט? או חוסר הביטחון האישי שלנו באימהות שלנו או קושי שלנו להיות חזקות ושלמות עם מה שבחרנו?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מה בין המחאה החברתית לדיכאון אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

31 ביולי 201111 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי

המחאה החברתית שאנחנו נוכחות לה, היציאה החוצה ממה שהיה שמור עד כה למרחב הפרטי האישי, המשפחתי, הביאה אותי לחשוב על הדיכאון אחרי לידה והאפשרות לעשות גם שם שינוי.

האם הרופאים בלידה נגדי ?

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בנובמבר 201238 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, חופש בחירה בלידה, קוראות לשינוי

תשומת לב והקשבה לאחד הפחדים שהיו בי, הובילו להבנה שיש בי פחד ללדת בבית חולים. דיברור של הפחד הזה הוביל לכך שבית החולים, ומחלקת יולדות בפרט, נחווה בתחושה הפנימית שלי כמקום שבו אני נמצאת חסרת אונים אל מול צוות רפואי שנגדי, כבעל אינטרסים שונים משלי. הדימוי שעלה בי הוא שאני דבר קטן וחסר כוח אל מול משהו גדול, לבן, מרוחק, קר, מנוכר, שנמצא מולי ונותן לי תחושה שהוא היודע ואני לא יודעת,

לפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם- לידה שקטה

מאת : לימור לוי אוסמי

10 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

הופתעתי לגלות, שלפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם.
כיוון ולא הגיעה לגיל שבועיים, התינוקת שלי, שהיה לה דופק, ידיים, רגליים, ראש וגוף והכל- לא נחשבת לאדם. ומאחר וכך, לא מגיעה לה קבורה רגילה, הלוויה, שבעה, שלושים, שנה, לא קורעים בגד.
מאחר והיא לא נחשבת בן אדם, גם לא קוראים לה “תינוקת”. השם החדש שלה הוא “נפל”.
במכתב הסיכום לא כתוב “נולדה תינוקת ללא רוח חיים” כי אם “נפלטה עוברית ממין נקבי ללא רוח חיים”.
לתת לה שם? לא לתת לה שם?..".