דכדוך אחרי לידה הורות אמהות תינוק תינוקת
אחרי לידה

זה בסדר להרגיש דכדוך ומין נפילה כזאת אחרי הלידה

רוב הזמן באמת שהכל בסדר. אפילו מעבר לבסדר.  את בת שבעה חודשים. נראית לי כל כך ענקית וכשחושבים על זה, את עדיין תינוקת. אני אוהבת אותך יותר ויותר. מאושרת וגאה בך על כל דבר קטן שאת עושה. חושבת על המשפט שרופאה אחת אמרה לי, כשהייתי בביקור אצלה: "היא עוד תעשה לכם צרות" (בכוונה הכי חברית ומחמאתית שיש) ומחייכת לעצמי שאת באמת שובבה קטנה.

 אני בקושי זוכרת את ההיריון. זוכרת שהייתי עייפה ונפוחה, ורציתי שתצאי כבר. נזכרת בבעיטות הקטנות והדעתניות שלך בעיקר כשאני מתעצבנת על אבא, באולטרסאונדים ששיחקת איתנו ועם הצוות במחבואים, ובעיקר נזכרת ומחייכת בגעגוע גדול לאותם הרגעים שהייתי מדמיינת אותך. ואת ילדה מדהימה שלי – את הרבה יותר ואפילו מעבר למה שחלמתי שתהיי.

היא הסבירה לי שזה בסדר להרגיש קצת דכדוך ונפילה של עצבות

אני מנסה להיזכר בימים שאחרי הלידה, חודש ראשון ושני ואני לא ממש זוכרת. אולי כי הכל קרה כל כך מהר, אולי כי הייתי כל כך עייפה בחודשים הראשונים. אני זוכרת ששלוש שעות אחרי שנולדת, מירב התקשרה לאחל לי מזל טוב. היא אומנם בת דודה שלי, אבל מאז ומתמיד היה בינינו קשר של אחות גדולה וקטנה.

היא הסבירה לי שבסדר להרגיש קצת דכדוך ומן נפילה כזאת של עצבות. נזהרה להשתמש במושג דיכאון אחרי לידה, אז אני שאלתי אם לזה היא מתכוונת. והיא ענתה שכן. תוך כדי, ניזכרתי בחברה שילדה את הבכור שלה לפני שלוש שנים. כששאלתי אותה איך היה ואיך היא מרגישה, היא ענתה שהיה בסדר, אבל היא הרגישה קצת דכדוך. 

היא סיפרה: “אף אחד לא מכין אותך להורות. לזה שבסופו של התהליך הזה את חוזרת לבד עם ילד ואת צריכה להתמודד. ולא תמיד יש לך את הכלים לכך אז את חווה סוג של דכדוך". זאת שיחה שמלווה אותי עד היום. האמת? הייתי מועמדת בהחלט מתאימה לדיכאון אחרי לידה, אבל ברוך השם, זה פסח עליי. שלא תטעי, זה לא בגלל שלא אהבתי אותך, אלא בגלל שרוב הנשים מרגישות דכדוך אחרי שהן יולדות.

הייתי מועמדת מתאימה לדיכאון אחרי לידה

למה מועמדת מתאימה? ארץ זרה, לידה ראשונה, אמא טרייה, שפה חדשה, הכל חדש! הייתי רחוקה מהבית, רחוקה מחום, רחוקה מאמא. כמה רציתי את סבתא לידי!!! היה לי קשה, מבלבל ומעייף עד לביקור של סבתא.

הנפילה הראשונית הייתה כשהיית בת שלושה ימים ונשקלת בפעם שנייה ובישרו לי שאת ירדת יותר מעשרה אחוזים המותרים במשקל. וכאילו לא הספיקו רגשות האשם שהיו לי, תקעה בי האחות מבט של רוצחת סידרתית! בכיתי יומיים.

 בכלל כשאני חושבת על זה, אני גאה בעצמי! אני יכולה להגיד: "וואלה, אנחנו מגדלים ילדה לבד. בלי עזרה מאף אחד. ואני עוד לומדת בערב. ולא שלא רצינו – בעיקר כשהיית בת חודש ואני הייתי עם חום 39 מעלות ודלקת חריפה אבל מה לעשות שהמשפחה של אבא ושלי רחוקים?"

חודש קשה עובר עלייך. עלינו. את חווה את צמיחות השיניים ואת התופעות המקוללות שהן מביאות איתן כמו חום, כאבים והכי גרוע עצירות. כל כך כואב לי שאת סובלת. את קטנה ולא יכולה להגיד לי עדיין "אמא כואב לי כאן…” זה שובר אותי!

 

אני איתך מרימה, מחבקת, אוהבת, מנשקת ומנחמת, אבל לפעמים, כמו היום, קשה לי. קשה לי כל כך כשאת בוכה אליי ורוצה אליי, אפילו בוכה אצל אבא. אז ברחתי לאמבטיה ובכיתי. נשברתי לרגע. רציתי את אמא – את סבתא, שתבוא ותעזור, שתחבק, שתאהב, שתנשק ותנחם אותי – כי גם לי קשה. ואז חשבתי שאולי לא חוויתי דיכאון לפני או אחרי לידה אולי אני חווה אותו עכשיו?

יש גם רגעים קטנים של אושר

שטפתי פנים וחזרתי כמו חדשה. הרמתי, חיבקתי, אהבתי נישקתי ונחמתי אותך. ואת פרצת בצחוק חמוד כזה כאילו אמרת לי "אמא, אל תקחי את זה כל כך קשה…” אני קוראת לרגעים האלו "רגעים קטנים של אושר ”. מן הסתם קורים לי בעיקר איתך כשזה הזמן שלנו רק שלי ושלך.

אני אוהבת את הרגע הזה שאת מתעוררת. הלחיים שלך אדומות מהשינה ואת שופעת חיוכים שממסים אותי ברגע. או שאת מעירה אותי בבוקר לבקבוק. בגיל שלושה חודשים כבר אימצת לעצמך את ההרגל הזה לקרוא לי כשאת רעבה. ואני נמסה שוב.

ולפעמים זה קורה לי, לבד עם עצמי. בשבוע שעבר כשהיה כל כך קר ושמש שקרנית פיתתה אותי לעזוב את כל הבלגן של הבית ולצאת ולטייל בפארק, את ישנת לך עטופה מכף רגל ועד ראש, היה לך כל כך נעים וחם שנרדמת עוד במעלית. מרחק של 25 דקות מהבית ואני יושבת על ספסל בפארק צבוע צבעי שלכת ירוק, כתום וחום, עם ברבור אחד לבן, ועשרות אווזים וברווזים כהים בכל מקום ואגם צלול וכחול.

הסתכלתי עלייך ועל האצבעות היפות שלך שהציצו מהעגלה, נשמתי עמוק והתאפקתי שלא להזיל את הדמעות שכל כך רצו לצאת. ולרגע אחד הלחץ השתחרר ואיתו הדאגות והייתי הבת אדם הכי מאושרת בעולם. וחשבתי לעצמי שלרגע אחד כזה קסום וכל כך פשוט חיכיתי. כי מה באמת אנחנו צריכות? את הילדים בריאים וליטוף אחד שיחמם אותנו, גם אם זה רחוק מהחום של אמא ומשמש שקרנית.

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

איך תדעי אם זאת עצבות רגילה או דיכאון אחרי לידה? לימור לוי אוסמי

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי / אמא ל 3

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן/  אמא של שירה

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לרשימת התפוצה

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה – להכניס נשימה אל תוך הדחיסות

מיליוני נשים עוברות בכל יום את תקופת ההיריון ואחרי לידה, אך אין אישה שלא מרגישה כיצד החיים שלה משתנים ללא היכר. בשינוי של ההורות יש משהו מבורך, שמתקרב לתחושת הנס או הבריאה, אך השינוי הזה מביא איתו גם אתגרים פיסיים ורגשיים, המפגישים עם תחושות לא צפויות או לא נעימות.

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא הדרך להכניס נשימה, הקלה, ביטחון בהורות, ולהפחית שיפוטיות, ביקורת, הלקאה עצמית ונוקשות. תהליך הליווי עוזר לנשים לפתח חמלה עצמית, יכולת קבלה של המציאות ומודעות למחשבות ודפוסים שלא בעדן. הוא מסייע לרכך ולהיטיב עם החוויה ההורית ולהכניס הקלה, חיבור ומשמעות.

רוצה לשמוע עוד על תהליך הליווי? כל הפרטים נמצאים כאן. 

אשמח ללוות אותך,

לימור, יוצרת האתר.

8 Comments

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    כתבת כל כך יפה (כרגיל)- אותנטי ומדוייק.
    יש פה את הפסט "דיכאון ושמחה דרים להם יחדיו" והרגשתי כאילו כתבת את הפוסט הזה במילים האישיות שלך. זו האמהוּת בעיניי.
    תודה על הכתיבה שלך.

    • Avatar

      אמא של שירה

      את הרי יודעת שאי אפשר לטעות עם רגשות…יש שמחה והמון אושר שמידי פעם מלוות ברגעים של קושי.
      תודה לך על ההזדמנות לשתף!

  • Avatar

    מיכל אנגלנדר

    את כ"כ מוכשרת, ואני שמחה + לראות כמה את מאושרת. אוהבת מאוד . בושי .

  • Avatar

    חן טיסון

    ואו, איזה פוסט מרגש.
    התחברתי לכל מה שכתבת, כאילו שהמילים יצאו ממני.
    גם בתי בת 7 חודשים, חוותה גזים, עכשיו שיניים,
    גם היא מתעוררת עם חיוך ממיס, גם היא צוחקת את הצחוק המתוק הזה שבא אחרי בכי ארוך ולא מוסבר.
    וגם אני, בדיוק כמוך, מרגישה שלא צריך הרבה בחיים האלו, רק את הילדים שלנו איתנו,שיהיה להם חם ונעים, שיהיו מוגנים ובטוחים והכי חשוב- בריאים 🙂
    ולפעמים "חיבוק של כוח", כמו שיובל קוראת לו, כדי שיהיה לנו כוח לסיים את היום ולהתחיל יום חדש…
    תודה לך על פוסט מרגש…

    • Avatar

      אמא של שירה

      אני שמחה לקרוא שהתחברת אל המקום האישי שלי-מה שמחזק אותי ואומר לי בעצם שיש עוד נשים כמוני, שאני לא לבד.
      יובל נשמעת לי ילדה פיקחית מאוד 🙂
      תודה לך!

  • Avatar

    תמר קלר

    אמא של שירה,

    השם של בתך – שירה,
    וואו , הילדים מביאים את השמות איתם- ושירה שלך מביאה איתה את השמחה, את האהבה, את היכולת להסתכל על רגעי האושר – היא שרה לך ואת כותבת את השירה שלה..איזו שירה יפה, איזו שירה אותנטית, איזו שירה מאלפת,
    כל הכבוד -להסתכל על חצי הכוס המלאה- זה המתכון – ועכשיו כל שנותר הוא לעצום עיניים לנשום עמוק ולהמריא…
    בהצלחה, תמר

  • Avatar

    שושי

    לאמא של שירה
    רציתי לפרט ולכתוב כמה וממה נהניתי בפוסט שלך אך הדמעות העלו מסך על עיניי ואינני יכולה כרגע, אבל כתבת מתוך נפשי
    עוד אשוב לכאן

    תודה
    שושי

    • Avatar

      אמא של שירה

      שושי יקרה,
      מרגש אותי לדעת שנהנית ושהתרגשת כל כך ובעיקר שתרצי לשוב ולקרוא.
      מקווה שתמשיכי להנות.
      כיף לראות תגובות הזדהות ולדעת שאנחנו לא לבד….
      תודה רבה לך!!

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?