דכדוך אחרי לידה הורות אמהות תינוק תינוקת

זה נורמלי להרגיש דכדוך אחרי לידה?

רוב הזמן באמת שהכל בסדר, אפילו מעבר לבסדר.  את בת שבעה חודשים. נראית לי כל כך ענקית וכשחושבים על זה, את עדיין תינוקת. אני אוהבת אותך יותר ויותר. מאושרת וגאה בך על כל דבר קטן שאת עושה. חושבת על המשפט שרופאה אחת אמרה לי, כשהייתי בביקור אצלה: "היא עוד תעשה לכם צרות" (בכוונה הכי חברית ומחמאתית שיש) ומחייכת לעצמי שאת באמת שובבה קטנה.

 אני בקושי זוכרת את ההיריון. זוכרת שהייתי עייפה ונפוחה, ורציתי שתצאי כבר. נזכרת בבעיטות הקטנות והדעתניות שלך בעיקר כשאני מתעצבנת על אבא, באולטרסאונדים ששיחקת איתנו ועם הצוות במחבואים, ובעיקר נזכרת ומחייכת בגעגוע גדול לאותם הרגעים שהייתי מדמיינת אותך. ואת ילדה מדהימה שלי – את הרבה יותר ואפילו מעבר למה שחלמתי שתהיי.

היא הסבירה לי שזה נורמלי להרגיש דכדוך אחרי לידה ונפילה של עצבות

אני מנסה להיזכר בימים שאחרי הלידה, חודש ראשון ושני ואני לא ממש זוכרת. אולי כי הכל קרה כל כך מהר, אולי כי הייתי כל כך עייפה בחודשים הראשונים. אני זוכרת ששלוש שעות אחרי שנולדת, מירב התקשרה לאחל לי מזל טוב. היא אומנם בת דודה שלי, אבל מאז ומתמיד היה בינינו קשר של אחות גדולה וקטנה.

היא הסבירה לי שבסדר להרגיש קצת דכדוך ומן נפילה כזאת של עצבות. נזהרה להשתמש במושג דיכאון אחרי לידה, אז אני שאלתי אם לזה היא מתכוונת. והיא ענתה שכן. תוך כדי, ניזכרתי בחברה שילדה את הבכור שלה לפני שלוש שנים. כששאלתי אותה איך היה ואיך היא מרגישה, היא ענתה שהיה בסדר, אבל היא הרגישה קצת דכדוך. 

היא סיפרה: “אף אחד לא מכין אותך להורות. לזה שבסופו של התהליך הזה את חוזרת לבד עם ילד ואת צריכה להתמודד. ולא תמיד יש לך את הכלים לכך אז את חווה סוג של דכדוך". זאת שיחה שמלווה אותי עד היום. האמת? הייתי מועמדת בהחלט מתאימה לדיכאון אחרי לידה, אבל ברוך השם, זה פסח עליי. שלא תטעי, זה לא בגלל שלא אהבתי אותך, אלא בגלל שרוב הנשים מרגישות דכדוך אחרי שהן יולדות.

הייתי מועמדת מתאימה לדיכאון אחרי לידה

למה מועמדת מתאימה? ארץ זרה, לידה ראשונה, אמא טרייה, שפה חדשה, הכל חדש! הייתי רחוקה מהבית, רחוקה מחום, רחוקה מאמא. כמה רציתי את סבתא לידי!!! היה לי קשה, מבלבל ומעייף עד לביקור של סבתא.

הנפילה הראשונית הייתה כשהיית בת שלושה ימים ונשקלת בפעם שנייה ובישרו לי שאת ירדת יותר מעשרה אחוזים המותרים במשקל. וכאילו לא הספיקו רגשות האשם שהיו לי, תקעה בי האחות מבט של רוצחת סידרתית! בכיתי יומיים.

 בכלל כשאני חושבת על זה, אני גאה בעצמי! אני יכולה להגיד: "וואלה, אנחנו מגדלים ילדה לבד. בלי עזרה מאף אחד. ואני עוד לומדת בערב. ולא שלא רצינו – בעיקר כשהיית בת חודש ואני הייתי עם חום 39 מעלות ודלקת חריפה אבל מה לעשות שהמשפחה של אבא ושלי רחוקים?"

חודש קשה עובר עלייך. עלינו. את חווה את צמיחות השיניים ואת התופעות המקוללות שהן מביאות איתן כמו חום, כאבים והכי גרוע עצירות. כל כך כואב לי שאת סובלת. את קטנה ולא יכולה להגיד לי עדיין "אמא כואב לי כאן…” זה שובר אותי!

 

אני איתך מרימה, מחבקת, אוהבת, מנשקת ומנחמת, אבל לפעמים, כמו היום, קשה לי. קשה לי כל כך כשאת בוכה אליי ורוצה אליי, אפילו בוכה אצל אבא. אז ברחתי לאמבטיה ובכיתי. נשברתי לרגע. רציתי את אמא – את סבתא, שתבוא ותעזור, שתחבק, שתאהב, שתנשק ותנחם אותי – כי גם לי קשה. ואז חשבתי שאולי לא חוויתי דיכאון לפני או אחרי לידה אולי אני חווה אותו עכשיו?

יש גם רגעים קטנים של אושר אחרי לידה

שטפתי פנים וחזרתי כמו חדשה. הרמתי, חיבקתי, אהבתי נישקתי ונחמתי אותך. ואת פרצת בצחוק חמוד כזה כאילו אמרת לי "אמא, אל תקחי את זה כל כך קשה…” אני קוראת לרגעים האלו "רגעים קטנים של אושר ”. מן הסתם קורים לי בעיקר איתך כשזה הזמן שלנו רק שלי ושלך.

אני אוהבת את הרגע הזה שאת מתעוררת. הלחיים שלך אדומות מהשינה ואת שופעת חיוכים שממסים אותי ברגע. או שאת מעירה אותי בבוקר לבקבוק. בגיל שלושה חודשים כבר אימצת לעצמך את ההרגל הזה לקרוא לי כשאת רעבה. ואני נמסה שוב.

ולפעמים זה קורה לי, לבד עם עצמי. בשבוע שעבר כשהיה כל כך קר ושמש שקרנית פיתתה אותי לעזוב את כל הבלגן של הבית ולצאת ולטייל בפארק, את ישנת לך עטופה מכף רגל ועד ראש, היה לך כל כך נעים וחם שנרדמת עוד במעלית. מרחק של 25 דקות מהבית ואני יושבת על ספסל בפארק צבוע צבעי שלכת ירוק, כתום וחום, עם ברבור אחד לבן, ועשרות אווזים וברווזים כהים בכל מקום ואגם צלול וכחול.

הסתכלתי עלייך ועל האצבעות היפות שלך שהציצו מהעגלה, נשמתי עמוק והתאפקתי שלא להזיל את הדמעות שכל כך רצו לצאת. ולרגע אחד הלחץ השתחרר ואיתו הדאגות והייתי הבת אדם הכי מאושרת בעולם. וחשבתי לעצמי שלרגע אחד כזה קסום וכל כך פשוט חיכיתי. כי מה באמת אנחנו צריכות? את הילדים בריאים וליטוף אחד שיחמם אותנו, גם אם זה רחוק מהחום של אמא ומשמש שקרנית.

בטח יעניין אותך גם לקרוא:

איך תדעי אם זאת עצבות רגילה או דיכאון אחרי לידה? לימור לוי אוסמי

כאבים רגשיים בהריון אחרי לידה, ואיך להימנע מסבל עודף/ לימור לוי אוסמי

מה זה ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה ולמי הוא מתאים?

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לרשימת התפוצה

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון, אחרי לידה ובהורות. אני בת 45, נשואה, אמא לשניים (16,9) ואוהבת העמקה, מוסיקה מקפיצה, לצלם, ולהיות בחברת נשים משובחות.

אני אוהבת להיפגש וללוות נשים רגישות (תכונת הרגישות) שחוות את ההורות בעוצמה, שמרגישות רגשות שלפעמים מכניסים אותן ללופים מחשבתיים, והן לא יודעות עדיין איך להתמודד איתם.

אם את מרגישה צורך במרחב עבור עצמך בזמן ההריון, אחרי לידה ובהורות, מקום שבו תוכלי להיות כפי שאת, להבין מה עובר עלייך ולקבל כלים להתמודדות, אז תהליך ליווי רגשי בהורות יכול להתאים לך. 

את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, לשים לב אם את מתחברת למהות ולצורך, וליצור איתי קשר על כל שאלה שעולה בך.

כדי לקרוא עוד קצת עליי, אפשר לקרוא בבלוג שלי או על מי אני

אשמח לפגוש אותך, לימור. 

רוצה להתעדכן בתכנים החדשים?

צרי קשר

אנחנו עדיין לא מכירות, אבל את יכולה להרגיש בנוח לשאול אותי כל שאלה.

חשוב לי שתדעי שהשאלה שלך נשמרת אצלי
באופן חסוי ואני שומרת על הפרטיות שלך באופן הדוק.

אני פה.

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× איך אפשר לעזור לך?