כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק א'

מאת : קרן פרידמן גדסי

24 בנובמבר 2010 | 6 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

ההזמנה העדינה לפגוש בכאב

"תראי,  הלידה שלי הייתה בסך הכול  רגילה מהירה וטבעית, אבל… ",  אני שומעת פעמים כה רבות בקליניקה.

זה השלב שמשהו משתנה בתנוחת הגוף שלה,  היא מתקשה להמשיך לדבר,  הדמעות מציפות, המילים נתקעות.  אני מציעה לה את האפשרות להישאר שם רגע, להפנות את תשומת-ליבה לתחושות.

אני בודקת איתה מה התחושה המשמעותית שעולה בה כעת.

אני מקבלת תשובות שונות ו.. דומות, כמעט אצל כולן:

בדידות

חוסר אונים

פחד גדול

ייאוש

אובדן שליטה

שיתוק

ומיד אחר כך מגיעות מילים מתנצלות, מטשטשות. הגוף מזדקף, כמו מנסה להסתיר את מה שקרה כאן עכשיו.  "תראי בסך הכול הלידה עברה טוב ונורא שמחתי שהצלחתי ללדת טבעי".

נוסח אחר יהיה:

"אבל אני לא יכולה להתלונן, חברות שלי עברו לידות ארוכות ואחת בסוף גם הגיעה לקיסרי. הן מקנאות בי על הלידה הקצרה שלי"

יש משהו מאיים כאשר היא אומרת בקול רם שהרגישה חסרת אונים בלידה, שהיה שם פחד משתק, בדידות תהומית.

זה יכול לאיים על 'סיפור הלידה הטובה'.  זה יכול לאיים על תחושת המוצלחות שהיא רוצה להחזיק בתוכה, אולי זה מאיים על התחושה שלה כלפי האיש שלה. אם תגיד שהרגישה לבד, מה זה אומר עליו ?  הוא הרי היה כל כך מקסים בלידה וניסה לעזור, איך היא יכולה להגיד שהרגישה שם לבד?

"אני אפילו לא יודעת למה אני בוכה", היא אולי תאמר.

"הייתה לי לידה רגילה אז למה אני כל כך כל כך מפחדת מהלידה הבאה? " תאמר אחרת.

הן מנסות להבין מה מקור הקושי שהן חוות בעקבות הלידה.

יש שיודעות,  אבל לא העזו לומר זאת עד עכשיו.  יש שהעזו, ומיד בנחמדות הושתקו, כשהזכירו להן שהייתה להן לידה נהדרת בהשוואה ל….  הן זקוקות למרחב בו הדברים שהן פוגשות בתוכן יוכלו להתבטא ולקבל משמעות.

החברה שולחת  את המסר : הלגיטימציה להגיד על הלידה שלך שהיא הייתה בשבילך חוויה קשה או טראומתית תתקבל רק בתנאים מסוימים. צריכה להיות שם דרמה "אמיתית".

"דרמה"  היא למשל לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי. "דרמה אמיתית" יכולה להיות גם בסיפור על לידה ארוכה נורא, או על אפידורל שלא עבד.

זה צריך להיות משהו "ממשי", משהו שאפשר "להחזיק" בו.  אחרת זה מפחיד מדי, כי אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה.

מה נעשה, כחברה, כאשר אישה אומרת שהרגישה לבד למרות שהיו סביבה המון אנשים ? כחברה, חשוב לנו לראות את הלידה כאירוע משמח. הפחדים של האישה, התחושות הלא נורמאליות מפריעות. הורסות לנו את הדימוי.

מה נעשה עם אישה שהרגישה שהיא עומדת למות בלידה, שמרגישה שהיא הולכת לאיבוד, שהיא בדרך ללא מוצא ? איך נציל אותה?

אישה פצועה שומרת עמוק בתוכה את הפצע.  לימדו אותה להראות יפה, לימדו אותה לכבוש את זעמה. לימדו אותה לשתוק.  אף אחד לא רוצה לראות את הפצע.  היא למדה להסתיר אותו עד שנהיה נסתר גם מעיניה עצמה.

אבל הלידה חושפת פצעים.

יש נשים שאצלן ההיריון מביא איתו חשיפה של פצע, ויש שההנקה או האמהות נוגעות בפצע, מגרות את השכבה שמעליו, מגלות אותו.   זו תקופה שנוגעת. וכשנוגעים מרגישים.

כדי לגעת בכאב, צריך לדעת שהוא שם

" אני לא יודעת" אומרת לי רונית,  "זו הייתה חוויה קשה בשבילי, למרות שלא היה שום דבר חיצוני שעשה את זה. כולם אומרים לי איזה מזל יש לי שהייתה לי לידה ראשונה כזו. וגם האיש שלי חווה אותה כטובה ולא מבין מה הסיפור שלי".

היא הגיעה לקליניקה כדי  לפגוש את ה"משהו הקשה הזה" שחוותה בלידה. זהו מקום שמבקש הכרה. הוא רוצה שייראו אותו, ואף אחד מסביבה לא הסכים לראות אותו איתה עד עכשיו.

הגוף הפיזי יודע את זה.

כשיש במערכת איזושהי בעיה אבל 'אין לה הכרה', כלומר, לא רואים אותה או לא מטפלים בה, היא יכולה לבחור להראות את עצמה. היא תגדל ותגדל עד שמישהו יגלה אותה, כמו דימום שממשיך או תאים סרטניים שמתרבים,  או שהיא יכולה לסגור את עצמה בתוך מעטפת ולנתק את עצמה לחלוטין מההתרחשות בשאר הגוף,  כמו אבסס.

אבסס זוהי דלקת שלא טופלה, ויצרה לעצמה מעטפת, קפסולה, כדי שהזיהום לא יתפשט לעוד מקומות בגוף.

אבל אז זה כואב.  טכניקת האבסס אמנם 'הצילה אותנו' מכך שהכאב יזרום בכלי הדם ויתפשט לעוד מקומות בתוכנו, היא אולי הצילה אותנו מכך שאחרים ייראו שכואב לנו, כי היא שומרת הכול במקום עטוף וסגור היטב,  אבל היא גם מונעת מאיתנו לטפל בפגיעה.

זה כואב. זה כל הזמן קצת כואב. זה כל הזמן כואב באזור אחד מסוים בתוכנו. אבל אף אחד לא רואה. לפעמים גם אנחנו לא.

אנחנו כל כך רוצות שהלידה שלנו תהיה יפה, שהסיפור שלנו ייראה טוב, ונדמה לנו שאם יש שם חלק שמכיל כאב, זה הופך את הסיפור בהכרח לסיפור לא טוב,  ואז, אנחנו מעדיפות לא לכלול אותו כחלק מהסיפור שלנו.

"מה שאנו מבטלות ואיננו מסכימות להרגיש, נשאר אותו הדבר. כאשר אנחנו בוחרות להרגיש, הוא יכול להשתנות" (1).

כדי לטפל, צריך להסכים להכיר בכאב. כדי לאפשר ריפוי לחלק שמכיל בתוכו את הכאב, נצטרך להכיר אותו, להכיר את הסביבה שלו,  ולהשתמש  בכלים עדינים מאד כשנפגוש אותו.

1. . ג'נדלין, יוג'ין, התמקדות , הוצאת מרקם

* לכל המאמרים של קרן פרידמן גסי.

* קרן פרידמן גדסי מפתחת גישת BOT  Birth Oriented Therapy, תהליכים סביב הלידה בקליניקה בצפון תל אביב ובמושב מאור. קרן מתמחה בעבודה עם אובדן וטראומה סביב הלידה. טל' 050-7986902    kerenfg@bezeqint.net

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

6 תגובות ל- “כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק א'”

  1. רונית הגיב:

    תודה. זה כל כך נכון.
    בסהכ היתה לי לידה טבעית ומהירה, באמת שאין לי על מה להתלונן אבל…
    כל כך מדויק.
    כל כך הרבה פעמים הרגשתי שאין לי מקום לבטא את הקושי והכאב שנוצרו אצלי בעקבות הלידה. הצורך להתנצל על שאני מעזה להתלונן כשסיפור הלידה כל כך מוצלח.
    תודה

  2. יפה. אהבתי.
    כתבתי מאמר בנושא "לפגוש כאב וסבל", שמפרט איך לפגוש את הכאב.
    כרגע המאמר נמצא בקישור הבא:
    http://www.simply-yoga.co.il/MeetingPainAndSuffering.aspx
    בשבוע-שבועיים הקרובים מעלה אתר חדש לאוויר ואז המאמר יהיה בקישור הבא:
    http://www.simply-yoga.co.il/meeting-pain-and-suffering

  3. רננית ברמן הגיב:

    יש ספר ילדים חמוד במיוחד שנקרא "דרקון, אין דבר כזה" את מכירה אותו? בדיוק, אבל בדיוק מתאים למאמר הזה. כשמתעלמים מבעיה ומשתיקים אותה- היא תופסת את כל החלל. כשמכירים בה, היא מתכווצת לגודל טבעי.
    בכלל, לאחרונה מצאתי שיש ספרי ילדים מוצלחים לכל מיני נושאים הקשורים בהריון ולידה. העכבר והתפוח למשל הוא משל מעולה לסבלנות שמצריכה לידה ראשונה. ויש עוד.

    • תודה, אני לא מכירה. אבל נשמע מעניין !
      בכלל, אני מרגישה רוח חדשה בספרי ילדים, הרי כשאנחנו נולדנו גדלנו על ספרים עם מסר "ילד גיבור=ילד שלא בוכה" והיום פתאום מאוד מעודדים את הבכי (לשמחתי), לדוג' בספר "איה אווצ' ואווה". אין ספק שיש שינוי וזה מאוד משמח אותי.

  4. יופי של מאמר!!

    אחרי הלידה הראשונה שלי שהיתה די זוועתית (ראי בקישור הבא את סיפור הלידה:http://www.medabrotimahut.co.il/?p=1479)
    כשרציתי שהלידה השניה שלי תהיה שונה, אני זוכרת שהגעתי לאיזו מיילדת כדי להסביר לה איזו לידה אני רוצה וסיפרתי לה שאני רוצה חוויה מתקנת.
    השאלה הראשונה שהיא שאלה אותי היתה אם זו היתה לידה טבעית. אמרתי לה שכן, אבל….
    והמיילדת ישר אמרה – "אז מה את רוצה???"
    וכשהגעתי ללדת בפוריה, היתה איתי רוזי המדהימה, והתחלתי להסביר לה שאני רוצה חוויה מתקנת, ישר אמרתי לה שאמנם היתה לי לידה טבעית, אבל די טראומתית. היא לא קטעה אותי כמו הקודמת, ואמרה לי תוך כדי שהיא מביטה בי בעיניים כחולות וחודרות: "אנא ספרי לי הכל, אני רוצה לדעת הכל".
    לשמחתי, אותה לא עניין אם הלידה היתה טבעית, אלא התחושות שלי ומה אני רוצה כעת.
    ברוך השם בזכותה היתה לי באמת לידה מדהימה וטבעית.

  5. אין ספק שזה שהלידה טבעית, לא אומרת שהיא היתה גם לידה טובה.
    יש לי חברה, שלא הספיקה לקחת אפידורל בלידה 2, והיא היתה כ"כ מהירה, וכואבת, שאח"כ לקח לה זמן לקחת את התינוק אליה, פשוט "כעסה" עליו כשכ"כ הכאיב לה….

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

גיל שנתיים

מאת : הכי אמיתית

14 ביולי 20123 תגובות

מתוך לכל אמא, רגשות אשם

שנתיים.

גיל שאני שומעת כל כך הרבה אודותיו…..

הצבת גבולות, גמילה, בחינת אזור ומותר וכדומה… נשמע כיף….

מודה שיש לי בעיה.

תחילת הדרך שלי כאמא היתה קשה…והיום אני נמצאת במקום שנהנה ואוהב את האמהות ומאוהב בנסיך היפה שלי, אבל זה לעיתים מלווה בהרגשה כבדה של רגשות אשם. רגשות אשם על זה שלא שידרתי לו מספיק אהבה בהתחלה, רגשות אשם על זה שהיה לי כל כך קשה, רגשות אשם על זה שכל כך לא נהניתי מסטטוס ה"אמא"….

ושק רגשות האשם הזה מקשה עליי לעיתים בהצבת גבולות, מקשה עליי ביכולת להרפות ולתת לילד להתמודד.

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת : אמא של מיקה ודניאלה

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.

באמת היה לך כיף ללדת ? מסע אישי ללידה טבעית. חלק 11

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

ואני זוכרת שיש לי ציר ואני מתרכזת בשיר, כדי לא להתרכז בכאב, כי בשלב הזה זה כבר היה כואב. ואז איתן אמר: "אולי שמינדי תבדוק אותך ? תני לה לבדוק אותך" . אמרתי: " טוב רגע, אני רוצה לבדוק לבד". אני בודקת ואומרת : "ואוו, מה קורה שם ? מינדי, נראה לי שיש שם איזה פתיחה של 5 ! איזה מגניב. הזוי מה שקורה שם".

היא בודקת ואומרת שיש פתיחה של 9. ואאוו, מגניב !