לא הצלחתי להניק אמא גרועה

לא הצלחתי להניק. הרגשתי אמא מחורבנת

לא הצלחתי להניק, ואני רוצה לכתוב את כל מה שעברתי: אחרי כל כך הרבה שעות בחדר לידה, סיימתי בקיסרי. הייתי כל כך כאובה פיזית ונפשית ברמות שלא יתוארו. בדרך כלל אני האדם הכי שמח שיש והכי אופטימי שיש ופתאום נכנסתי לדיכאון מוחלט. הייתי כל כך מתוסכלת שזה נגמר בניתוח. החלום הכי גרוע שהיה לי מאז ומתמיד לגביי לידה.

הגעתי למחלקה והכרזתי שאני רוצה הנקה בלבד! הביאו לי את התינוק וביקשתי עזרה. אפילו להחזיק אותו לא יכולתי מרוב שהייתי חלשה וכאבה לי נורא הבטן מהניתוח. יועצת הנקה הגיע אליי עם התינוק וניסינו להניק. הוא הצליח לינוק בדיוק כמה דקות ופתאום כאילו שכח לינוק. מוזר בהחלט.

נלחמתי, אבל לא הצלחתי להניק

יום למחרת הביאו לי אותו שוב. עם כאבי תופת בחתך הניתוח, אני מנסה לתפוס את הילד וכל תנועה שהוא עושה מכאיבה לי ברמות שלא יתוארו. נלחמתי ללא הצלחה. הדמעות התחילו לרדת מרוב כאב. ביקשתי שוב יועצת הנקה.

עזרו לי להתיישב בכיסא ויועצת ההנקה שמה כרית על ידית הכיסא ועזרה לתינוק לתפוס את הציצי שלי. הוא הצליח לתפוס, אבל נשך אותי בצורה מאוד אלימה שהייתי צריכה מיד לנתק אותו ממני. היועצת הנקה הכניסה לו אצבע לפה שימצוץ אותה. ואמרה שהוא עובד עם החניכיים במקום עם השפתיים כי הוא היה תקוע המון זמן עם הראש במהלך הלידה וזה קורה מלחץ.

ביקשתי לתת לו בקבוק סימילאק מרוב שהוא היה רעב (הייתה לי אפשרות שאיבה בחדר הנקה ליד התינוקייה, אבל בשלב הזה עדין לא יכולתי לקום מהמיטה ולהגיע לשם). יום למחרת התחיל לכאוב לי הראש בטירוף !! משהו שלא יאומן ! תחשבי שיש לך צירים בראש במקום בגוף. ככה הרגשתי. האפידורל פגע לי בראש.

שבוע שלם הייתי תחת השפעת כדורים חזקים מאוד לשיכוך כאבים (שדרך אגב לא עזרו בכלל) ולא יכולתי להניק עם הכדורים האלו ועם חומרים שנתנו לי דרך הווריד. החתך בבטן כאב בצורה איומה. לא ידעתי מה כואב יותר.. החתך או הראש.. פתאום גם התחיל לכאוב לי הציצי. נורא פחדתי מגודש ודלקות כמו שהרבה בנות סיפרו כאן.

הרגשתי אמא מחורבנת

לא יכולתי לשאת גם את הכאב הזה של החזה ולא יכולתי לקום לשאוב. בגלל כאבי הראש הייתי מרותקת למיטה. ידעתי שיש לכאב בציצי תרופה כאן ועכשיו. ביקשתי כדורים לייבוש החלב.

אחרי שעבר לי הראש הרגשתי אמא מחורבנת. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאין לי חלב ושאני לא יכולה להניק יותר. בכיתי בלי סוף והתחרטתי כל כך שלקחתי את הכדורים לייבוש החלב.

דיברתי עם יועצת הנקה בבית חולים שאמרה שזה לא בלתי הפיך. אבל אני צריכה לעבוד ממש ממש קשה בשביל שהחלב יחזור. לשאוב הרבה. דיברתי עם דפי, הדולה שלי, שקישרה אותי לעדי הראל יועצת הנקה. עדי אמרה לי לאור הסיפור שלי, שלפני שאני שואבת, כדאי לי קודם לראות בשלב הזה עם לילד יש עניין ביניקה בכלל, לפני שאני עושה לעצמי "נזק" (להחזיר את החלב בלי להניק בסוף). ניסיתי וניסיתי.. הילד לא הסכים לינוק בשום אופן. ואם הוא כבר תפס אז הוא נשך.

החלטתי שאני לא מנסה יותר ונותנת מטרנה.

עדיין יש לי צביטה קלה כשצפות ועולות המחשבות

כיום, כחודשיים לאחר הלידה יש לי צביטה קלה ביותר כשצפות בי המחשבות האלו. אני מתנחמת ששנינו יצאנו בריאים והילד עולה מאוד יפה במשקל. אבל השבעתי את בעלי שאם חלילה המקרה יחזור על עצמו בלידה הבאה שלא ייתן לי לקחת את הכדורים הארורים האלו !!

אני בטוחה שלא משנה מה יהיה בעזרת השם, אחרי מה שעשיתי עם הילד הראשון, באחרים לא ארצה לקחת את הכדורים בעצמי. אני לא שופטת את עצמי. המצב שהייתי בו היה חמור מאוד. אבל לומדת להבא וממליצה לבנות שמאוד רוצות להניק לא לעשות את הטעות הזו.

 

בטח יעניין אותך לקרוא גם: 

ההתייחסות להנקה ולשדיים מושפעים מאלמנטים תרבותיים/ שלומית ארד

מה זה ליווי רגשי אחרי לידה ולמי הוא מתאים?

את מוזמנת גם לפייסבוק

את אף פעם לא לבד. מקווה שהתכנים יעזרו לך:

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× טיפול רגשי לנשים ואמהות