לא אוהבת את התינוק, אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, אמהות
אהבת אם,  אחרי לידה

"לא הרגשתי שאני אוהבת אותך"

 

"לפני עשרים ושלוש שנים נכנסת לחיי, אמא צעירה בת עשרים וארבע, בת מזל טלה טיפוסית שמרכז הבמה הוא ביתה הטבעי. כמעט ללא הכנה הפכתי לאמא ו – מהפך!!! מרכז הבמה הופך להיות אתה, אוצר יקר שלי.

בימים הראשונים הייתי בהלם ולא ידעתי מה נעשה איתי. הרגשתי קצת זרה, אף אחד לא הכין אותי לכך שאני אמורה להכיר ולהתאהב בך עם הזמן, אני חשבתי שכשתינוק נולד אז מתאהבים בו מהשנייה הראשונה.

מה אגיד לך, אהוב נפשי? הרגשתי אליך קרובה מאוד, הרגשתי כלפיך אחריות גדולה, הרגשתי מסירות נפש ואכפתיות אמיתית, אבל אהבה שמתפוצצים ממנה, את ה'משהו' החזק הזה שבגללו קוראים לי 'אמא'- לא הרגשתי.

את הייסורים הנפשיים שחשתי קשה לי לתאר במילים. שאלתי את עצמי: "מה לא בסדר איתי? מה קורה לי?" רציתי לרגיש את אהבה העוצמתית בתוכי, אבל לא הרגשתי. התביישתי לחשוף את סודי ושתקתי.

זה הדיר שינה מעיניי

השתיקה כאבה לי. איך אני אמורה לספר דבר כזה לאמא שלי, שגידלה שבעה ילדים? איך אדבר על זה עם  הגיסות שלי, שכולן עם ילדים? מה יחשבו עליי? הרי אני לא נורמלית, כי אם זה היה נורמלי, אז בטח היו מכינים אותי לכך.

יום אחרי יום טיפלתי בך, שרתי לך, הנקתי אותך, חיבקתי, נישקתי, דיברתי איתך והייתי מוכנה להרוג את כל מי שינסה לפגוע בך, אבל עדיין לא הרגשתי את מה שרציתי להרגיש, וזה הדיר שינה מעיניי.

יום אחד התרחש ה"מפץ הגדול" ואפילו רשמתי את היום הזה ביומן! זה קרה תוך כדי שאני מניקה אותך ומתבוננת בפניך הקטנות והמתוקות. אתה הסתכלת עליי ונתת לי את חיוך חיי!

לא ידעתי את נפשי מרוב אושר

הייתי המומה, לא ידעתי את נפשי. ביקשתי ממך: "כפרה שלי, תחייך לאמא עוד פעם, שהיא תדע שזה חיוך ולא עווית", ואתה שוב הפסקת לינוק וחייכת אליי חיוך גדול עוד יותר.

באותו יום העולם התנפץ למיליוני רסיסים וכל רסיס הפך ליהלום נדיר ומשובח. זהו. החיים שלי התחלקו לשניים- לפני החיוך ואחריו.

את האהבה הגדולה שהתפרצה מתוכי אליך, לא ניתן לתאר במילים. הצבעים של העולם התחדדו, המילים של העולם קיבלו משמעות חזקה, הזמנים של העולם השתנו. הכול הפך למשהו בעל משמעות עליונה חזקה מכל תיאור שאצליח להעלות על הכתב.

לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. מאותו רגע לא רציתי להפסיד רגע אחד איתך, למקרה שתחייך שוב את חיוכך המתוק. חששתי שלא אהיה איתך לנצור את החיוך הבא בנשמתה של אמא אוהבת. זו אהבה שרק אמא יכולה להרגיש.

 

צילום: לימור לוי אוסמי (אין קשר בין המצולמת לכותבת)

 

עוד אמהות מדברות על ההתאהבות בתינוק:

לא התאהבתי בה / רויטל

אמא שלא אוהבת את הילדים שלה? /לימור לוי אוסמי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

3 Comments

  • Avatar

    אוריאן

    כל כך מזדהה עם כל מילה ומילה שכתבת!
    אגב גם אני מזל טלה 🙂 למרות שאין כל קשר 🙂

    אני כל כך מזדהה עם הייסורים שהרגשת בהתחלה גם אני עברתי אותם ואכלתי את עצמי וחשבתי שאני לא נורמאלית ואיך זה שאני לא מיד מאוהבת בטירוף?!
    מלכתחילה הדבר הראשון שנולד יחד עם הילדה היה הרצון לשמור עליה ולגונן עליה מכל דבר ואיש! ודאגתי לה נישקתי אותה מלא וטיפלתי בה הכי טוב שאני יכולה. ממש כמו עכשיו. אבל האהבה לא באה מיד!
    ומאותו רגע שהיא חייכה אליי לראשונה חיוך אמיתי בגיל חודש וחצי התאהבתי ועם הימים והזמן האהבה התעצמה ברמות שלא אהבתי אף פעם!
    היום הילדה שלי בת שנה ו 5 חודשים אני מאוהבת בה כמו שלא אהבתי שום דבר בחיים שלי אני מאוהבת ברמות קשות! לא יכולה להסתכל עליה דקה מבלי לתת לה 10 נשיקות לפחות! גאה בה ובכל פיפס קטן שהיא עושה מתלהבת ממנה מאוהבת בה בלי גבולות והאהבה רק הולכת וגדלה והלוואי שאלוקים שלנו ישמור לנו מכל משמר על ילדנו ועל משפחתנו מכל וכל אמן אמן אמן

  • Avatar

    איריס ברזילי

    אני למשל מתחילה להתאהב רק לאחר שגופי מתחזק כלומר ההורמונים חוזרים לתיקונם הרחם ושאר האיברים חוזרים למקומם הקבוע הגוף מתחזק עם חלוף השבועות הראשונים וכך גם הנפש . לאחר תקופת התאוששות אני מאוהבת ומחברת בחזרה לטבור עד בלי דיאת כל ילדי שיהיו בריאים וחזקים בגופם ובנפשם אמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ