היפנובירת'ינג – נשים יולדות בשקט וללא כאבים. לידה טבעית- מסע אישי. חלק 5

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בנובמבר 2010 | 13 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

עוד לפני שידעתי שאני מתכננת לצאת למסע שהוא, קבעתי עם אותה אישה בקליפ

תאריך לראיון אישי.

לא היה לי מושג למה, מה ואיך, רק ידעתי שאני חייבת לשמוע אותה ולשאול שאלות לגבי : ההכנה שהיא עברה ללידה, למה היא בחרה ללדת בבית, מה הוביל אותה לבחירה הזו, איך זה מרגיש ללדת בבית, איך זה הרגיש ללדת תוך כדי ריקוד, מה הלידה העניקה לה, לאילו נשים לדעתה מתאים ללדת ככה ומה היא רוצה להגיד לנשים אחרות. הרגשתי שממש חשוב לי לשמוע אותה.

מכיוון שהיא כתבה שהיא עברה הכנה ללידה בשיטת היפנובירת'ינג Hypnobirthing (הרחבתי על כך בחלק 2), החלטתי לשוטט לי קצת באינטרנט ולהכיר קצת את השיטה, שהייתה מוכרת לי לפני כן רק בשמה ולא מעבר לזה.

היפנובירת'ינג

מהכתבות שקראתי באינטרנט אני מבינה שההיפנובירת'ינג היא שיטה המנסה להביא הסתכלות מחודשת על תהליך הלידה. בניגוד לשיטות אחרות ללידות ללא התערבויות רפואיות, הסוברות כי הכאב הוא חלק מתהליך הלידה ומנסות ללמד איך להתמודד עם הכאב הקיים (לדוג', הספר "לידה פעילה"), שיטת ההיפנובירת'ינג סוברת אחרת.

בבסיס השיטה עומדת ההנחה, שהכאב לא חייב להיות חלק מהלידה, מפני שהכאב שאנחנו חוות בזמן הלידה אינו אלא הפחדים שקיימים בנו לגבי הלידה, בשל התפיסה המוטבעת בנו שלידה היא אירוע טראומטי בחיינו. לפי השיטה, הפחד והמתח מפני הלידה הם הגורמים לכאבים ולא להיפך. לידה מתוך פחד היא לידה כואבת ועל כן, לקראת הלידה כדאי למצוא את הסיבה לפחד ולמתח הקיימים מפני הלידה, במקום לנסות ולנטרל ולהעלים את הפחד באמצעות משככי כאבים.

מתוך הקריאה באינטרנט אני מבינה ששיטת ההיפנובירת'ינג מניחה שנשים יכולות לקחת אחריות על גופן בזמן ההיריון והלידה, להקשיב לאינטואיציות, לגוף שלהן וללמוד כיצד להימנע מתחושות של מתח ופחד שיכולות לגרום לכאב ואף לעכב את הלידה. ההנחה הבסיסית בשיטה היא שבאישה מצוי כל הידע הדרוש כדי שתוכל להקשיב לתינוק, לדעת איך ללדת ואיך להגיע למצב של חוסר פחד מהלידה.

לפי מה שאני קוראת ויודעת בשלב הזה, קורסי ההכנה ללידה בשיטת ההיפנובירת'ינג יכולים ללמד את האישה ההרה את הדרך לידע הפנימי המצוי בתוכה, שיאפשר לה ללדת ללא פחד וללא כאב. הקורסים הללו נועדו כדי לאפשר לאישה ההרה לשחרר את הפחדים הקיימים בה מהלידה, ללמד אותה כיצד לזהות את הפחדים לפני שיהפכו לכאב או איך כיצד להתמודד עם הכאב, במידה והוא קיים.

הלינקים עם המידע המקיף ביותר בעברית שמצאתי על ההיפנובירת'ינג:

* "בעצב תלדי בנים ? לא בטוח". מאת : זהר כרמי  ב Ynet .

* "פשוט ללדת- לידה בשיטת ההיפנובירתינג". מאת: שרון פלד באתר בייבי טבע.

אני קוראת וחושבת לעצמי: על פניו, נשמע שיש משהו הגיוני שעומד מאחורי השיטה, הרי זה דבר ידוע שהפחד הוא דבר שמעצים כאב, אבל האם יש אפשרות באמת ללדת ללא כאבים בכלל ? האם הכאבים בלידה הם המצאה מערבית ? האם אנחנו יודעות מספיק ויכולות להבין מספיק מה הפחדים שלנו לפני הלידה, בעיקר לפני לידה ראשונה ? האם אין בזה משהו מטעה לחשוב שבאישה יש את כל הידע הדרוש לדעת איך ללדת ואיך להגיע למצב של חוסר פחד ?

אם עולות בי כל כך הרבה שאלות, סימן שזה מעניין אותי.

נשים יולדות בהשראת ההיפנובירת'ינג

אחרי שמצאתי מידע כללי על שיטת ההיפנובירת'ינג, המשכתי לחפש לידות שצולמו ונמצאות ברשת, כדי לחוות קצת יותר איך נראית לידה בהשראה השיטה. להפתעתי, אני מוצאת סרטונים של לידות מאוד שקטות, ששונות מאוד מהאופן שבו האישה שאני עומדת לראיין התמודדה עם הצירים ובכלל, מהאופן שבו אני מכירה לידות.

הנשים בסרטוני הלידה נראו כאילו שהן עושות מדיטציה, למרות שהן רק דקות ספורות לפני יציאתו של התינוק. הן נראות רגועות מאוד, שקטות ובמצב מדיטטבי-היפנוטי ממש. רובן היו בזמן הצירים בתוך המים, עם בן זוגן או בלעדיו. מה שהרגשתי שמאפיין את הלידות בצורה מאוד בולטת זה- שקט. נשים יולדות בשקט:

וגם: http://magalidieux.free.fr/page_naitre/video_naitre.html (להעביר קצת קדימה)

בניגוד ללידות אחרות שאני רגילה אליהן, שבהן הצעקות, הגניחות והבכי הם חלק בלתי נפרד מהלידה, הלידות בהשראת שיטת ההיפנובירת'ינג נראו בקליפים הללו מאוד שקטות ובשליטה מלאה. הלידות נראות מאוד שונות מהאופן שבו אני רגילה להכיר לידה. מה שמוזר הוא שגם הלידה של האישה אותה אני עומדת לראיין עברה לידה שונה מאוד מהלידות בהן צפיתי בסרטונים– היא ילדה בריקודים, קפיצות וגניחות תוך כדי, ממש לידה לא שקטה.  אני מסתכלת על הלידות האלו וממש מתקשה להאמין שזה אמיתי. אני רואה את התינוק יוצא ועדיין מתקשה להאמין שזה אמיתי. כמה שקט ושליטה. איפה הצעקות ותחושת חוסר השליטה שכל כך מאפיינת את הלידה ?

אני מרגישה שיש בי עוד המון שאלות שעולות לגבי שיטת ההיפנובירת'ינג כמו – למי היא מתאימה ? האם גם לידה ראשונה אפשרית בשיטה הזו ? מה ההכנה המתאימה ? ובעיקר- האם היא עלולה לגרום לתסכול, חוסר אונים ואשמה לנשים ואמהות ? האם זה טוב לנשים ללדת בשיטה שנראית  כמו ריסון הגוף בזמן הלידה ?

אני עומדת לצאת ככה לראיון ויודעת שהולך להיות מעניין.

על עצמי בתוך המסע היום

זו חוויה ממש חדשה בשבילי להביא את עצמי בכתיבה יחד עם חוסר הידיעה שלי, אבל אני בוחרת לעשות את זה מפני שאני יודעת שאחרת לא אוכל להמשיך. כמו שכתבתי בחלק ה- 1, בשבילי כתיבה עד עכשיו היתה ממקום מאוד יודע, אחרי שהתבסס באמצעות קריאה ממושכת וענפה בספרות מקצועית ואילו הכתיבה של היום דווקא מתוך המקום הלא יודע. אני כותבת כאן ונחשפת על מעט הידע שיש לי בשיטת ההיפנובירת'ינג. אמנם אני לא באה להרצות על הנושא, ללמד או להסביר אותו כאשת מקצוע מתחום ההיפנובירת'ינג ומבהירה לפני כן שאני בתהליך של למידה, ועדיין זו חוויה מוזרה לי שמראה לי שוב עד כמה הרגלים ישנים נמצאים ופועמים בי עדיין.

כמעט ודחיתי את הראיון מפני שהרגשתי לא מוכנה מספיק. הרגשתי שלא קראתי מספיק, לא התכוננתי מספיק ושאני לא יודעת מספיק כדי להגיע ולראיין. רציתי לקרוא עוד, למצוא את כל מה שקיים ואולי לגלות משהו חדש שיפקח את עיניי. במסע האישי שאני כותבת פה, אני משתדלת לכתוב את הדברים כפי שהם היום, בלי תיקונים וצינזורים וגם פה, בכתיבה של היום, פתאום מצאתי את עצמי מתעכבת מלכתוב כדי אולי למצוא עוד קצת חומר לפני שאני כותבת. כי אני לא יודעת מספיק. אבל אז אני מרגישה את אי הנוחות בגוף, את הרצון שלי לא לגעת בזה ואת הרצון להפסיק לכתוב ולהמשיך במסע ואז אני מבינה ששוב ניסיתי בדרך שהיא לא אני עכשיו.

אני מרגישה שהיום הדרך שלי להמשיך במסע היא לאפשר לעצמי את המקומות האלו של החוסר הידיעה ואפילו הבורות בתחומים מסוימים, כדי להתקדם לאט לאט בקצב שלי. במקום שבו אני נמצאת היום, אני מרגישה שאני אלמד בדרכים אחרות ממה שאני רגילה היום, בקצב שהוא קצת שונה וגם בדרך שהיא מפתיעה אותי לפעמים. אני מבינה שכדי להמשיך ולחקור, אני צריכה להמשיך ולהיות קשובה למה ש'בא לי' ללמוד ולחקור היום ולא למה שאני חושבת שנכון וראוי וצריך. כי רק ככה אני יכולה להמשיך.

אני כותבת ומזכירה לעצמי את הדברים שחידדה לי המדריכה שלי: " לימור, נדמה שנוח לך יותר במקום ששואל את השאלות מאשר במקום שנותן את התשובות".

זוכרת את הדברים ויכולה להגיע לראיון. ההמשך בפוסט הבא.

* מחכה לקרוא כל מה שיש לך לכתוב אחרי הקריאה- אם יש לך ניסיון בהפינובירתינג' או שמעת על זה, מה השיטה מעוררת בך, אילו שאלות עולות גם בך, האם את מתחברת או מתנגדת ? ה-כ-ל ! מבטיחה לקרוא.

שלכן,

לימור

* לכל הפוסטים של לידה טבעית-מסע אישי

יש אפשרות לקבל את הפוסטים החדשים שמתפרסמים ישירות למייל (הרשמה בצד שמאל).

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

13 תגובות ל- “היפנובירת'ינג – נשים יולדות בשקט וללא כאבים. לידה טבעית- מסע אישי. חלק 5”

  1. עודף המידע שיש לנו על לידות מעלה את רף הפחד, אי אפשר להעלים את הפחד זה כמו שאני אגידלך לא לפחד מעקיצה של דבורה, גם אם לא נעקצת אף פעם יהיה בך פחד. ולכן הריעון המרכזי הדעתי הוא ללמוד להתמודד עם הפחדים שעולים ואיך לסנן טרדות קטנות אך מהותיות לרגע הלידה, שלא יגרמו לגוף להתכווץ, – ליחצי על שריר הזרוע כשאת רפויה וליחצי שוב כשאת מכווצת אותו "עושה שריר"- והרי סיבה טובה אחת למצוא דרך להרפות בזמן הלידה. איך?! ידע, בדיקה עצמית של מה אני באמת רוצה ואיך אני מתמודדת עם דברים ועוד הרבה מאד כלים.
    בכל מקרה – לידה צריכה להיות חוויה טובה וזה עניין של לבדוק מה זה טוב?!
    באהבה,
    עדי – "פשוט ללדת"

  2. עדי – "פשוט ללדת – ליצור את חווית הלידה שלך" pashut-laledet.com.

  3. תמר קלר הגיב:

    אני מודה שזה מרתק מאוד אך עדיין לא בטוחה מה אני מרגישה ..
    צריכה עוד זמן כדי להתחבר למחשבות ולרגשות לגבי השיטה.
    ומחכה בסבלנות לפוסט הבא
    תודה לך לימור שפתחת לי דלת לעוד עולם,
    תמר

  4. שלומית הגיב:

    גם לידה עם אפידורל יכולה להיות מאוד שקטה :-)…..

  5. מאחר וסגרתי עם דולה, שמתמחה בהיפנובירת'ינג, שמסתבר שהיא הייתה הדולה של אותה אישה מהסרטון, ללידה שלי, דיברתי איתה כחלק מההכנה ללידה השניה שלי על כך שאני ממש לא רואה את עצמי כחלק מאותן נשים שקטות ומדידטיביות. הרי בלידה הראשונה והטבעית שלי – יצאו ממני פרצי צחוק ומאניה בלתי נשלטים… המון חיוכים, והייתי ממש בטוב לאורך הלידה, ובחוסר שליטה, אך לא של צעקות אלא של צחוקים וחיוכים. בסוף כמובן שגם היו גניחות וצעקות.

    פאולה, הדולה שלי, הסבירה לי שהשיטה אינה מתמקדת בהכרח בנשימות ובשקט אלא בהתמקדות. יתכן וההתמקדות שלי בלידה שלי היתה בצחוק ובכיף, וההתמקדות של אשת "איזה כיף ללדת" היא בריקוד. ההתמקדות במשהו פנימי משל עצמנו שיוצא בלידה עוזרת מאוד להעלים את

    הכאב, שהרי אנחנו לא מתמקדות בו, אלא במשהו אחר. זה הרעיון.

    מציעה לך מאוד לראיין את פאולה אג'י מומחית בתחום בארץ, אם את מעוניינת להמשיך ולהתעמק בשיטה.

    בטי גורן
    מנחת מעגלי אמהות ונשים בהריון בת"א
    http://www.facebook.com/group.php?gid=156121991672

  6. השיטה נשמעת מעניינת מאד.
    אני לפני לידה 3, ועכשיו מתכוונת לקרוא ברשת כל מה שאפשר על השיטה.
    תודה

  7. Chika הגיב:

    Got it! Thanks a lot again for henpilg me out!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני

מאת : לי-את דנקר

5 באפריל 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני!

עוד קצת, ממש עוד טיפה ואני מתהדרת בכתר החוכמה והתבונה, מרחק יריקה מלספר לעצמי שאני סוף סוף בשלה.. חלילה לא קדירה, אבל בשלה להבין כמה קטנות.

תעזבו אותי בשקט

מאת : אנונימא

17 בנובמבר 20146 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני רוצה חופש.

חופש מהכל.

אני מרגישה בזמן האחרון שאני לא מסוגלת כבר להיות אימא.

שקשה לי.

שאני רוצה להיות לבד.

לבד לבד לבד

"לא הרגשתי שאני אוהבת אותך"

מאת : אמא שעכשיו אוהבת

1 בנובמבר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

לא אוהבת את התינוק, אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, אמהות

בימים הראשונים הייתי בהלם לא ידעתי מה נעשה איתי. הרגשתי קצת זרה…אז עוד לא ידעתי וגם אף אחד לא הכין אותי לכך שאני אמורה ללמוד להכיר אותך ולהתאהב בך. חשבתי שכשתינוק נולד, אז מהשנייה שמקבלים אותו ליד כבר מאוהבים בו… מה אגיד לך אהוב נפשי ? הרגשתי קרובה אליך מאוד, הרגשתי אחריות גדולה, הרגשתי מסירות נפש כלפיך, הרגשתי אכפתיות אמיתית, אבל אהבה שמתפוצצים ממנה… את המשהו החזק הזה שבגללו קוראים לי אמא- עוד לא הרגשתי.