איך זה מרגיש להיות שפויה או משוגעת בדיכאון אחרי לידה ?

מאת : תמר קלר

3 בנובמבר 2010 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

לקחת את המפתח ולזרוק אותו לים,

 ככה זה מרגיש, זה מה שקורה בלב – אתן מכירות את המצב הזה?

המוח נותן הנחיות לתפקוד שוטף בילדים, במשק הבית בהכלללללל: לקום, לגשת, לטפל, לסדר, לנקות .. ומה קורה אצלי בלב?

תחושה של "שיתוק", "קיפאון". כל החלק מהכתפיים ומטה כאילו מציית לקולות אחרים, מעורפלים, אך חודרים לאיטם בשלבים. כבר מהיום הראשון אחרי הלידה לא שתיתי ולא אכלתי – אני זוכרת את זה כמו אתמול –

הגרון– יבש

בית הבליעה – מצטמק.

ככל שעברו הרגעים, תחושת ה"שיתוק" מתפשטת לכל הגוף, קובעת מקום נחלה בתוך הנשמה לתקופה לא מוגדרת, ואז כבר אי אפשר להרגיש.

במקביל, תחושות האשם מתגברות, מתרחבות ותופסות מקום נכבד ביציע של הנשמה: "אלוהים, מה עשיתי ? למה שלחתי אותה לתינוקיה ? למה ביקשתי מהאחות שתיקח אותה ? הרי יצרתי חיים …."

ולא קישרתי את זה, לא היה לי מושג. מעולם לא שמעתי נשים מדברות על דיכאון אחרי לידה, אולי מזכירות כלאחר יד איזה בייבי בלוז קל כזה –ירידה בהורמון האסטרוגן , חוסר איזון בפרוגסטרון-אבל אצלי זה לא היה קל כזה- אצלי זה היה מפל שמחכה בהמשך.

משהו הרבה יותר גדול , משהו שסוחב אותי רחוק רחוק וככל שהימים חולפים המשהו הזה מתעצם ואיתו מגיעות החרדות.

אני כבר לא יכולה לצאת מהבית. כל הציוד מוכן, אביה מאורגנת, אני מאורגנת. רק לצאת להליכה קצרה. הנה, אני פותחת את הדלת ו……..בום…………אני "עפה אחורה" בהדף אחד הזוי.

מסביב מרקדות ומקפצות אנרגיות סוערות המזמינות לריקוד -שדים קטנים לא מזוהים ואני קופאת על מקומי. לא יוצאת מהבית, אך גם לא זזה לשום מקום אחר . פשוט כך- תקועה באותו מקום כמעט שעה שלמה. הגוף מתחיל לרעוד, הראש מתחיל להסתחרר, העיניים לא מצליחות למקד את עצמן באיזור אחד-בחוץ הכל נראה מפחיד ובפנים הכל נראה מפחיד, ובקרוב, גם השטח עליו אני דורכת יהיה מפחיד.

איך שהוא הצלחתי להביא את עצמי לספה והתיישבתי, בהיתי בחלון במשך שעות , אביה המתוקה כבר נרדמה ואני בוהה ובוהה בחלון ללא מטרה, ללא נשימה, ללא נשמה…….הכל ריק

הטלפון מצלצל ואני לא עונה,

הגרון יבש ואני לא שותה,

הבטן ריקה ממזון ואני לא אוכלת,

אני גם לא בוכה –הכל קפוא כמו קרח…

הריקנות – טובה לה,

כשאני מתקלחת הקירות "מוחצים" אותי.

 לילה אחד קמתי לפנות בוקר. חשבתי שאביה בוכה והסתובבתי בבית בהזיות "בבקשה שתירגע ותפסיק לבכות" ,אבל היא לא בכתה. היא ישנה 3 שעות. זהו, זה הכל בראש שלי – באותו רגע, חשבתי על אנשים המאושפזים במחלקות לחולי נפש, בבתי חולים למשוגעים –הבנתי איך הם מרגישים.

 יש משהו מאוד מיוחד לחוות דיכאון אחרי לידה ברמה כזו –את יכולה להבין מה ההבדל בין שפיות לשיגעון , להבין שהמרחק בין השניים =שניה , להבין שכל אחד מאיתנו יכול לגעת בקצוות –במרחק של שניה.

מה זה להרגיש שפויה כשאת בדיכאון מייג'ור אחרי לידה?

זה לדעת במוח ש: יש ילדים עם כל הצרכים הכרוכים בחבילה,יש בית שדורש ניהול ותחזוק,יש בן זוג שצריך יחס , זה בעיקר לדעת – הרבה נתונים,

אבל לא להיות מסוגלת להביא את הדברים מהכוח אל הפועל ואז דופק לו בדלת השיגעון , בלי הזמנה – אורח חוצפן.

ומה זה להרגיש משוגעת בדיכאון אחרי לידה?

פאניקה גדולה, איבוד שליטה על רגשות שמתעצמים, הכל מאבד פרופורציות ונמצא במצב של קטסטרופה, מטלות יומיומיות הופכות לקשות ומסורבלות לביצוע ואפילו בלתי ניתנות לביצוע, הנשימות כבדות ומהירות – הכל סוער כמו סופת הוריקן.

 אז איך בכל אופן שורדים?
מסתבר שלנשמה ולגוף דרכים משלהם – המשוואה הזו דורשת ניתוק מוחלט בין הידע ליישום- בניצחון בולט ובלתי מתפשר חוגג לו הדיכאון שמתבטא בקיפאון, חוסר יכולת להתרכז, חוסר תכלית לחיים, ייאוש, ריקנות, לעתים הזיות, ירידה דרסטית במשקל, תפקוד ברמה יום-יומית הולך ופוחת, שמחת החיים נעלמת, חולשה כללית שמתעצמת, והכל שחור וקודר.

אצלי המצב נמשך כך שלושה חודשים אחרי הלידה,

אבל לשרוד כך זה לא פתרון, זה דיכאון, ואנו רוצים לצאת ממנו – אז שוב נשאלת השאלה- איך ?

התשובה: להבין שזו המציאות, להודות בה ולהגיע לנקודת הזינוק.

אחחחחחחחחח………כן…..נקודת הזינוק…איזה חיוך עולה על פני כשאני חושבת על נקודת הזינוק..

 להתראות בפוסט הבא,

שלכן , תמר

תמר קלר, הסברה, הכוונה ותמיכה במעברים רגשיים ודיכאון בזמן הריון ואחרי לידה

.tamarkeller1@gmail.com  050-8783200

לבלוג של תמר על דיכאון אחרי לידה.

שיתופים מקצועיים ואישיים על דיכאון אחרי לידה:

מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי

למה לא אמרו לי? / אילת גורליצקי

וזהי רק ההתחלה- תחילת המשבר אחרי הלידה / תמר קלר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לרשימת התפוצה.

 

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “איך זה מרגיש להיות שפויה או משוגעת בדיכאון אחרי לידה ?”

  1. אני קוראת את הפוסט ובא לי לבכות. מן מצב של חוסר אונים כזה, ויותר מכך – חוסר הבנה של הסביבה. איך חשים כאלה תחושות וממשיכים לתפקד? איך בבית לא שמים לב לכלום וחושבים שהכל בסדר? איך לא מתמוטטים?

    מחדד בי את ההבנה עד כמה, כמה חשוב להיות קשובות לנשים אחרי לידה, לבדוק, לשים לב, ללכת לעזור.

    תודה לך תמר שאת פוקחת את עינינו.

    גליה
    מעצבת מתנות ליולדות http://www.7peimot.co.il

  2. תמר קלר הגיב:

    גליה יקרה,

    הלוואי , הלוואי שאצליח לתרום ולו במעט למודעות של הסביבה ולעיניים להיפקח,
    את שואלת איך?
    הרבה אנשים מסתובבים עם "קליפות" , גליה, שלא בידיעתם אפילו..
    להשיל את הקליפות, לא לפחד..הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים,
    זכיתי בשיעור גדול כשעברתי את החוויה הזו – ועל כך אספר באחד הפוסטים העתידיים,
    ברכות, תמר

  3. לולו הגיב:

    אני קוראת אותך ומזדהה עד מאוד, בייחוד עם ההליכה הזאת בבית שאת שומעת בכי שלא קיים.
    גם אני שמעתי בכי שלא קיים כל הזמן, התינוק בכה כל הזמן, גם כשלא היה בבית.
    התפקוד הזה על אוטומט, על ריק, חוסר היכולת לאכול בשבועיים הראשונים, חוסר ההבנה של מה שקורה איתי, הניתוק בין הגוף המציית לתפקודים המחוייבים, והלב שמרגיש ריק ומת

    החרדה האיומה מלהיות עם התינוק לבד… התחושה שעשיתי טעות ענקית…

    גם אני אחת משש

    • לולו, תודה על השיתוף. את נעזרת עכשיו או את נעזרת בעבר בטיפול ?

    • תמר קלר הגיב:

      לולו היקרה,

      את לא לבד..ויש לך כנראה זעקה לזעוק- האם זעקת אותה?
      כמה זמן את אחרי הלידה? האם את נעזרת באיזושהי צורה?
      חשוב לי לציין- זה לא נמשך לעד -אני מושיטה לך יד – ואשמח לעזור

      נייד- 050-8783200

      בשבילך, תמר

  4. לולו הגיב:

    תמר ולימור תודה,

    אני כבר הרבה זמן אחרי הלידה (כחמש שנים) , והייתי מטופלת, ועדיין הפצע רחוק מלהגליד…

    • מחבקת אותך ושומעת אותך,
      נשמע שיש חלק בך שמבקש התייחסות, שאולי היתה מספקת בעבר, אבל עכשיו הוא רוצה משהו נוסף.
      אולי סוג אחר של טיפול או ליווי יוכלו להתאים לך.
      לדברים האלה יש את הקצב הפנימי שלהם וצרכים שמשתנים עם הזמן.
      מה החלק שלך מבקש היום ?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך להקשיב לעצמך

מאת : עטרת ליפשיץ

16 במאי 20123 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות וקריירה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

זאת היתה הפגישה הראשונה שלי עם חגית, פגישת הכרות בה אני מתחילה להבין את הסיבה שבעתיה הגיעה אליי. חגית פתחה ואמרה:

"איבדתי את עצמי, אני לא אוהבת את החיים שלי,

אני לא יודעת מה אני רוצה, כל החיים הפכו חובות ומטלות,

אין לי זמן לעצמי ואין לי זמן לנשום, מה עושים?"

חולה אהבה

מאת : סשה חזנוב

11 במרץ 20122 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

רוב הסיכויים ובעיקר מהיכרותי עם הורים רבים, חברים, מכרים, שאם בוקר אחד מבשרים להם שעליהם לשים את שגרת יומם בצד, על שלל העיסוקים וההתחייבויות ולהיות בבית עם ילד חולה לזמן בלתי מוגבל, הרגשות הראשונים שיעלו יכללו, ככל הנראה, תסכול, לחץ או ייאוש מקדים ומעל העל – דאגה. הידיעה שתשודר במבזק החדשות היומי של הראש תהיה דרמתית – יציאה משליטה, שיבוש, שיבוש, שיבוש, אי וודאות, התארגנות מחדש… שבר.

ילד מקסים שלנו, אני כל כך שמחה שזכינו בך

מאת : ilym

25 במרץ 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

היום ממרומי חצי שנה אני מבינה שכשנולדת, הרגש העצום ההוא שחשתי היה בעיקר אחריות עצומה וחמלה, חמלה עליך על ששלפו אותך ככה בטרם היית מוכן, חמלה על כך שיצאת בבת אחת לעולם גדול וזר ואתה צריך להתרגל אליו עכשיו, כל כך הרבה להתמודד איתו בבת אחת. כמובן שגם אהבה גדולה, אבל אני יכולה לומר שהיא לא משתווה לאהבה שאני חשה כלפיך היום!

אני לא אשקר,ההתחלה לא הייתה קלה. לא לך ולא לנו. חזרנו הביתה מבית החולים באופוריה גדולה שמהר מאוד נמהלה בפחד ומחשבות של "מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו".