איך בחרתי את בית החולים ללדת בו ?!

מאת :

29 בדצמבר 2010 | 0 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

 עוד לפני שהייתי בהריון ביקרתי את חברתי שילדה והתרשמתי מאוד מבית החולים בו ילדה, הניקיון, החדרים הכמעט פרטיים וזכרתי.

כאשר עמדתי בשליש השני של ההריון נושא הלידה עלה וידעתי שעכשיו אני צריכה להחליט היכן ללדת וזאת על מנת שלא תהיינה לי הפתעות שלא ארצה לפגוש בהמשך.

באזור מגורי שלושה בתי חולים קרובים.

באחד ידעתי שאני ממש ממש לא רוצה ללדת.

בשני לא הייתי בטוחה.

והשלישי מצא חן בעיני עוד מהסיפור הקודם שלעיל.

כאדם פרקטי מחד וכחד הורית מאידך ידעתי שיש דברים שחשובים עבורי כמו:

  1. לישון כמה שאפשר בבית החולים לפני שמגיעה הביתה.
  2. פועל יוצא מ- 1 הוא שלא הייתי מעוניינת בביות מלא.
  3. פועל יוצא מ – 2 שלא ייווצר מצב שאהיה בחדר עם אישה שכן מעוניינת בביות מלא.
  4. אני לא מעוניינת במלונית. רוצה הביתה, אחרי הכל אין כמו בבית.
  5. גילוי נאות – גם אם רציתי, אני לא יכולה להרשות לעצמי מלונית.

 עם הנקודות האלו בחנתי שוב את בתי החולים והחלטתי ללכת לביקור בבית חולים.

במאמר מוסגר אומר שהביקור הזה חשוב מאין כמותו. זה הכין אותי לקראת מה אני הולכת. כאשר צעדתי במסדרונות חדרי הלידה הכרתי אותם כבר וזה בהחלט מוריד מהחששות. כמו כן, ניתן היה לשמוע מהאחות שהדריכה את הסיור על הגישה של הצוות. אני חושבת שזה חשוב וטוב.

 כאן היתה לי תשובה ברורה הרבה יותר.

 בית חולים שאין בו מלונית משקיע מאוד בחדרי הלידה ובמחלקות הלידה.

זה המקום לדבר על "תעשיית" הלידות בישראל:

בתי החולים מרוויחים (בלי שום מרכאות!) על כל יולדת שמגיעה אליהם. היום העלות הממוצעת של אשפוז יולדת הוא 8,650 שקל

משמע הם מתחרים עלינו הנשים שנבוא ללדת אצלם.

אמממההה

כאשר החלו לבנות את המלוניות המחשבה העסקית של בתי החולים היתה בואו נרוויח עוד יותר מהתעשייה הזו!

ולכן, בתי החולים שבנו מלוניות דאגו לרמה גבוהה מאוד במלוניות שהם מציעים, אבל הזניחו לאורך שנים את מחלקות היולדות.

אני לא נוקבת בשמות בכוונה כי כל אחת עושה את החישובים שלה ולכל אחד הנימוקים והצרכים שלה.

עם זאת, אפשר לראות בתי חולים עם מלוניות מדהימות וחדרי לידה ומחלקות יולדות שנראות ממש ממש רע. אם כי בשנים האחרונות חלק שיפצו גם את מחלקות היולדות באופן סביר.

אני מאמינה שאנחנו חייבות לעמוד על הזכאות שלנו לקבל את השרות שמגיע לנו בבית החולים בתמורה לכסף שהמדינה מעבירה לבית החולים.

לכן התשובה שלי לשאלותיי היתה ברורה. וכך בחרתי את בית החולים בו אלד.

  1. חדרי לידה מדהימים כמו סוויטה
  2. מחלקות יולדות נעימות בכל חדר עד שתי נשים.
  3. יש ביות מלא אך זה מותנה בכך ששתי היולדות בחדר מעוניינות בכך.
  4. (אין מלונית בבית החולים).

 את סיפור הלידה אספר בקרוב, אני רוצה רק להוסיף כי זכיתי ללדת בלידה קלה ובמיילדת מדהימה.

הגעתי למחלקה בשעה 21:30 (אחרי 20:00 נחשב היום הבא). ועמדתי על זכותי לנצל את שלושת הימים שמגיעים לי על פי חוק. (אם כי יש כאן טוויסט בעלילה שאספר בקרוב).

 

** אוסי היא אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת את האמהות שלה ומחייכת בה המון.
לכל הטורים של אוסי הורביץ.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הריון ראשון ולידה ראשונה לא עוברים בקלות, אבל יש להם זכות ראשונים

מאת : גליה גינרמן

12 בנובמבר 20104 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בסופו של דבר החלטתי לקחת אפידורל כדי שאוכל פשוט לישון!

לקח קצת זמן אמנם, אבל לאחר האפידורל יכולתי לישון והייתי כל כך מאושרת. מרוב אושר על כך שאני לא חשה בצירים, לא יכולתי להירדם….

וכך עברו להם השעות, בעוד הפתיחה כלל לא מתקדמת ואני עדיין מסרבת לזירוז (כן, גם מזה למדתי רבות, לא תמיד צריך לסרב לכל מה שהרופאים מציעים…).

בשלב מסויים ההשפעה של האפידורל נחלשה מאוד ושוב חשתי בצירים.

הבן שלי מאושפז

מאת : אפרת

26 באוגוסט 201212 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

הבן שלי מאושפז. ילדתי אותו לפני שלושה ימים. הוא החליק מתוכי ללא כאב, כמעט ללא מאמץ ועכשיו הוא רחוק ממני. אני בבית והוא שם.

אני הולכת לישון היום לראשונה בבית שלי, עם האיש שלי, עם הבן הגדול יותר שלי והוא שם. אני כמעט לא זוכרת את פניו למרות שהייתי אתו כל יום מאז שילדתי אותו ואני מתגעגעת, מרגישה אשמה שאני לא שם כל הזמן לידו. הוא נמצא בבליל הקולות האיומים של הפגייה והצפצופים הבלתי נגמרים.

הוא לא פג. דווקא נולד במשקל יפה של 3.412 אבל הוא צריך לעבור ניתוח. הריאות שלו לא יכלו לגדול כיוון שהקיבה שלו עלתה לבית החזה דרך חור בסרעפת ודחקה את הכול ימינה. ידענו על זה משלב מוקדם והחלטנו בכל זאת להביא אותו לאוויר העולם ולתת לו סיכוי לחיים טובים יותר לאחר הניתוח. האם החלטנו נכונה? אני לא חזקה כמו שחשבתי והמצב ההורמונאלי לא ממש עוזר. קשה לי לראות אותו ככה, קשה לי שאף פעם עדיין לא החזקתי אותו, שאף אחד עדיין לא חיבק אותו והוא לבד שם. מקבל את הטיפול הכי טוב שיש אבל לבד.

האם צריך הכנה רגשית לתקופה שאחרי הלידה?

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בדצמבר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, הכנה ללידה ולאמהות, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לאחרונה נפגשתי עם מספר אמהות שהיה להן ידע עצום על מה נשים מרגישות אחרי הלידה ובכל זאת הרגישו תחושות מאוד לא פשוטות בתקופת המעבר להורות. הבנתי שהייתה להן ציפייה להרגיש אחרת, מתוך הנחה שהידע הרב שיש להן יקנה להן מעין חסינות והן יחוו דברים באופן שונה מכולן.

המפגש איתן עורר בי שוב את השאלות:

*האם יש טעם להתכונן מבחינה רגשית לתקופה שאחרי הלידה?

*האם יש צורך לשמוע ולדעת מה נשים מרגישות בתקופה שאחרי הלידה?

*במה הכנה רגשית יכולה לסייע?