איך נכנסתי להריון ראשון ללא בן זוג ? חלק 2 – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

25 בדצמבר 2010 | 0 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, טיפולי פוריות, לכל אמא, רוצות הריון

תקציר הפוסט הקודם: קיבלתי החלטה להרות מתרומת זרע. בחרתי זרע. עברתי הזרעה ראשונה שלא הצליחה ואז הגיעה ההזרעה השנייה. בדיקת הדם הראתה שיש הריון, אך דופק לא נמצא !

 

 אמרו לי: "בואי עוד שבוע ונראה איך מתפתח (או לא)."

השבוע הזה היה השבוע הכי ארוך שאני זוכרת בחיי.

מכיוון שהדברים לא היו ברורים, לא שיתפתי אף אחד פרט לחברה אחת וזה היה קושי גדול מאוד מאוד להיות לבד במתח והדאגות והחרדות האלו.

הגיע היום המיוחל ובבדיקת האולטרסאונד אובחן דופק !! אובחן דופק !! אובחן דופק !!

אני במשימה לבדוק מה קורה לי בגוף ולוודא שהכל סדיר ונכון ולכן לא היה לי זמן בכלל לשמוח ולצהול. כן, הדופק דפק חזק והתרגשות בגוף, אך לא יכולתי לאפשר לעצמי שמחה מלאה כי הדברים עדיין לא ברורים. משהו עדיין לא בסדר עדיין יש לי הפרשות חומות.

יצאתי מן האולטרסאונד וניגשתי הישר לרופא מיון שהיה במרפאה (לא אותו רופא שקיבל אותי בהתחלה), שטחתי את הבעיה והסברתי על הבדיקות שעברתי עד כה ואז…. הגיע השוס…

אדון רופא אומר לי – " גב' הורביץ, אין לך שום דבר. לכי לרופא משפחה שלך".

"סליחה ?" אמרתי, "ההפרשות הן ווגינאליות, איך רופא משפחה יטפל בזה ? ואני בהריון, משהו לא בסדר כאן!" (הייתי מבוהלת ומפוחדת כיאה לאישה בהריון עם חרדות ולאדם שהאמין שרופאים יודעים הכל…)

"גברתי אמרתי לך שאין לך דבר !" הוא אמר ובזה סגר את הדיון.

חשוב לומר שהוא אפילו לא בדק אותי !!

יצאתי נסערת מאוד. אני בהריון ומשהו לא בסדר. אני יודעת שמשהו לא בסדר. למי אפנה ? הרופאה שלי עדין לא בארץ…

אזהרה – מכאן תיאורים ויזואליים שאולי לא יתאימו לכל אחת. בחרו אם להמשיך.

נסעתי לעבודה מאוד נסערת ודואגת.

חזרתי מעבודה הביתה אחה"צ. בערב נכנסתי להתקלח ויצאתי מלאת ניחוחות סבון עם חלוק הרחצה והתיישבתי על הספה בסלון. כעבור כמה דקות אני שמה לב שאני יושבת בתוך שלולית של דם. רצתי מהר לשירותים, דמעות זולגות, ואני יודעת שאיבדתי את ההריון הזה. בשירותים החלו לרדת לי גושים של דם וזה עבורי היה ברור – איבדתי את ההריון !

בכי תמרורים היה כל הלילה ובבוקר הלכתי למרפאה אחרת (כי לא רציתי לפגוש את רופא המיון במרפאה שלי) רק על מנת לוודא שנגמר הסיפור.

עשו לי אולטרסאונד ו… הפתעה… יש דופק !!

אבל… יש עוד שק והוא גדול יותר משק ההריון (כמעט פי שתיים) של הֶמַטומה (שטף דם).

מיד הושכבתי למשמר הריון.

בכי רב, דאגה גדולה ועכשיו אין ברירה, אני צריכה עזרה, ולכן צריך לספר על ההריון… (עד כה לא סיפרתי על ההריון מפחד שהוא אינו בטוח עדיין).

סיפרתי למשפחה הקרובה ולחברים ספורים. כולם התרגשו עבורי ואני כלל לא הבנתי איך אפשר להיות מאושרים ולהתרגש כשההיריון הזה לא בטוח יישאר בבטני ? לא. לא יכולתי עדיין להיות מאושרת.

שכבתי בבית ובשלב הזה החלטתי שאם הכל יהיה כשורה ואצא משמירת ההריון אני אדאג שהרופא הנחמד שאמר שאין לי כלום ללא בדיקה לא יהיה יותר בתפקידו !

למזלי, לאחר שבועיים בבית, החלה תקופת החגים (רוה"ש, כיפור וכו') וזה במידה מסוימת הקל עלי בהסברים שונים לאנשים שונים ובעיקר בעבודה.

החודש שהייתי בשמירת הריון היה החודש בו הרגשתי ממש ממש לא טוב בחילות נוראיות וחולשה. העובדה שהייתי צריכה להיות בבית ולא בעבודה עזרה לי מאוד, כי אין לי מושג איך הייתי מתפקדת ככה בעבודה, כך שלשמירת ההריון היה גם צד חיובי.

כאשר הכל הסתדר וההֶמטומה כבר לא היתה ושק ההריון המשיך לגדול כמתבקש, הורשתי לחזור לעבודה.

לא שכחתי את סיפור הרופא (ששלח אותי לרופאת המשפחה בלי לבדוק, למרות שהתלוננתי שאני בהריון ויש לי הפרשות חומות). כתבתי מכתבים לקופת החולים וסיפרתי את הסיפור עם כל המסמכים הרלוונטיים המאשרים את טענותיי. זומנתי לשיחה עם מנהל המחוז וכאשר הצגתי את כל הבדיקות שעשיתי וסיפרתי את סיפורי, מנהל המחוז הסתכל אלי ואמר לי – "גברת, את צודקת !"

מיותר לציין שהרופא לא נמצא כבר במרפאה ? לא, לא מיותר ! הוא לא שם ! וזה שיעור חשוב לכולנו! כשאנחנו חלשות נילחם את המלחמה המקומית. כשאנחנו חזקות, נלחם את המלחמה הכללית עבור כולנו.

בשולי הדברים אספר כי מאז אותו מקרה בשירותים אני לא מסוגלת לאכול כבד יותר (מזכיר לי את הגושים..). מין זיכרון שכזה שאיני חפצה בו.

 סיפור הלידה בקרוב. 

** אוסי היא אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת את האמהות שלה ומחייכת בה המון.
לכל הטורים של אוסי הורביץ.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא רוצה להתאוורר בלעדיה, לא צריכה את זה

מאת : שירה דרוקר

15 באוגוסט 201112 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

מציעים לי "להתאוורר".

"קחי לך יום בלי הילה. אני אשמור לך עליה. לכי, תסתובבי, תבלי, תעשי לך יום כיף… אל תחשבי עליה. תחשבי רק על עצמך."

אני כל כך לא מרגישה שאני צריכה את זה. וממש לא רוצה את זה. ואיך זה בכלל אפשרי?

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה, ומשהו בלב שלי נמחץ

מאת : נופר בצר שחר

31 ביולי 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, תחושות מגוונות אחרי לידה

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה.
היא ינקה עד שנגמר, וגם כשנגמר הייתה שמה על הציצי ראש עם המוצץ ומתמסרת. 
מתמסרת לחיבוק, לערסול, נרדמת בכיף שלה בכרבול הזה.
והוא דעתן, אין לו זמן לחיבוק, לפינוק. הוא צריך לגדול ומהר.
להספיק לזחול, לטפס, לעמוד, לשבת.
ושוב להספיק למשחק הבא.

התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי

מאת : הכי אמיתית

6 בדצמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

רגע קטן, אבל כל כך מדהים… שהביא לכל כך הרבה מחשבות…

לפני כמה זמן ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם תינוקי שלי, יש לו כמה צעצועים שעדיין לא בדיוק יודע מה לעשות איתם, אז או שמאבד עניין או שמוצא להם שימושים חדשים…

אחד מהצעצועים האלה הוא מוט חישוקים שבלחיצה על הכפתור בראשו, גם מנגן ומהבהב באורות. יום אחד תינוקי השתעשע בצעצוע, וכשהמנגינה והאורות פסקו, ניסה להבין איך להפעילם שוב, ואז… הסתכל עליי ובא אליי, הושיט את ידו הקטנה עם הצעצוע מתוך ידיעה וביטחון מלא שאמא (אני!) תדע איך לסדר ולהפעיל שוב את המנגנון….