אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בדצמבר 2010 | 18 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

בתוך המסע הזה שלי לחקירה של הלידה ה"טבעית" על משמעויותיה, נחשפתי היום שוב לסרטון הזה של מונטי פייטון על הלידה.

 

פעם ראשונה שראיתי את הסרטון, זה היה בזמן לימודי המגדר שלי ואני חושבת שהיתה בי איזו שמחה שסוף סוף עושים איזה סרטון שמראה את נקודת המבט הנשית של הלידה. סרטו שמראה איך אישה מרגישה בתוך התהליך הרפואי של הלידה בבית החולים.

כשצפיתי בזה היום, אחרי שעבר זמן מה, זה בעיקר עשה לי עצוב. עצוב כי זה עדיין מתאים מדיי.

בתוך התהליך הזה של החקירה האישית שלי את הלידה ה"טבעית" על משמעויותיה ועל המחירים של הלידה הטבעית, הסרטון הזה מחזיר אותי ללמה בעצם התחיל הגל הזה של הרצון ללדת ללא משככי כאבים.

אני מבינה את הרצון ללדת ללא משככי כאבים כגל פמיניסטי שהתחיל מתוך איזה רצון לבעוט ולהתנגד למדיקליזציה של הלידה, להחזיר את הכוח לאישה, להסתכל על האישה כאדם ולא כאובייקט, להתייחס אל הלידה כאל לידה ולא כאל תהליך של חדירה גברית פטריאכלית אל הגוף של האישה, שלא מרצונה האישי.

נשים שביקשו ללדת ללא משככי כאבים ,רצו קודם כל לאפשר לגופן ללדת כמו שהוא רוצה ומרגיש ורצו שהצוות הרפואי יתחיל להסתכל וגם להביט באישה, בגופה, בנפשה, ברצונותיה, בצרכיה, בנשמתה. נשים שרצו להפסיק להתייחס אל האישה כאל חפץ ואל גופה ככלי שרת בידי הצוות הרפואי.

הרצון ללדת באופן 'טבעי' התחיל ממקום כל כך טוב ונכון ובעד האישה והגיע בדיוק מהמקומות האלו שהסרטון מתאר באופן מצמרר (שאמור להצחיק, אני יודעת.. ):

האישה מוּבלת אל חדר הלידה, פסיבית,

קור לבן מצמית של בית חולים,

ניכור,

מסתכלים אל האישה, אך לא רואים אותה,

לא מדברים אל האישה,

האישה כאובייקט, כחפץ שעושים בה כרצונם,

פטריארכיה, שליטה גברית מובהקת,

מכשירים, מכשירים ועוד מכשירים,

קור מקפיא,

הלידה כמחלה,

האישה פסיבית,

האישה ככלי בידיהם,

חדירה לפרטיות,

חדירה,

הרופאים אחראים וקובעים. האישה לא צד בדבר,

הלידה הוא מבצע רפואי מסובך,

הלידה מקרה רפואי קשה,

לא צריך לבקש רשות מהאישה,

מתאכזרים לתינוק,

מנתקים באכזריות את התינוק מאמא,

פלא שבתנאים כאלו נשים חוות דיכאון וטראומה אחרי הלידה ? 

אני מבקשת מעצמי בנקודה הזאת, לפני שאני ממשיכה בחקירה ועולים בי גם הקולות המתנגדים ללידה ה'טבעית', להישאר רגע במקום הזה.

מבקשת מעצמי להישאר במקום הזה שרוצה את הלידה ה'טבעית' מפני שהוא רוצה שגופה של האישה יוחזר אליה, שרוצה שהאישה תיקח חלק משמעותי בלידה שלה, שרוצה שלאישה יהיה טוב בלידה.

להישאר עוד קצת במקום הזה שמרגיש שהלידה באמת הפכה לאירוע רפואי מדיי, ולא תמיד מרצונן החופשי של הנשים. להיות עוד במקום הזה שרוצה שגופה של האישה לא יחולל ולא ייחדר, אלא יישאר שלם ושלה ולזכור שמתוך המקום הזה התחיל הרצון לחזור וללדת 'טבעי'.

האם אנחנו באמת חייבות ללדת ללא משככי כאבים בשביל להישאר במקום הזה ?

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

18 תגובות ל- “אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9”

  1. רונית הגיב:

    אני כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת. מתקשה לנסח את המחשבות.
    מכל כיוון שאני לא מסתכלת על זה, נשים נותרות כאובייקט בחדרי הלידה.
    כל לידה היום נתפסת כ"אירוע רפואי". בשביל ללדת "טבעי" צריך לספק סימוכין והסברים ומחקרים בשביל שהרופאים "ירשו" ליולדת ללדת ב"טבעיות".
    האישה נותרת כאובייקט, מחכה לאישור ללדת בדרך כזו או אחרת, ממתינה לאישור להכנס לחדר לידה טבעית,ממתינה לאישור להכנס לחדר לידה, ממתינה לאישור לקבל אפידורל, ממתינה לאישור ללחוץ, ממתינה לאישור להכניס מלווים כאלו או אחרים, תלויה בחסדי הצוות התורן ומקווה ששום דבר לא יחבל בתוכניות שלה.
    כמה סיפורי לידה שומעים שביקשו רשות מהיולדת???

    מנסה לסיים באופטימיות, אבל לא כל כך יודעת מה לכתוב (בכל זאת כבר מאוחר והפוסט הזה דורש התייחסות).
    משאירה ככה, אולי מחר אוסיף עוד משהו.

    • היי רונית,
      אני מרגישה שיש הבדל בין להתייחס לנשים כאובייקט, לבקש רשות ולאפשר ליולדת ללדת בטבעיות.
      אני לא בטוחה שכל היולדות ירצו ללדת לבד ובטבעיות ואולי יעדיפו שהצוות הרפואי ייקח אחריות על התהליך של הלידה.
      בעיניי, לא משנה מה בחירת היולדת- התערבות מוגברת של הצוות הרפואי או לא, צריך להתחשב בה, ברצונה, לשאול אותה, להתייעץ איתה, לדווח לה.
      איך זה לא טריוויאלי ?

      • רונית הגיב:

        איך זה לא טריוויאלי ???

        כנראה לא הייתי ברורה קודם – יש נשים שירצו ללדת לבד, יש כאלו שירצו את כל המשפחה אתן, יש כאלו שרק רוצות ניתוח קיסרי, יש כאלו רק בבית.
        יש לאפשר לכל אישה ללדת בדרך שתהיה לה הכי טובה, הכי מתאימה, הכי בטוחה עבורה.

        מטריף אותי שהיום צריך להסתמך על דולה (משמע להוציא אלפי שקלים נוספים) בשביל לדעת שיהיה מישהו בחדר לידה שתפקידו הבלעדי הוא לדאוג ליולדת ולראות מה הצרכים שלה.

        • איתך לגמרי,
          השאלה "איך זה לא טריוויאלי" ? הופנתה לכיוון מערכות הרפואה- למה זה לא טריויאלי שהיולדת היא חלק מהלידה ? (אלוהים.. )

          • רונית הגיב:

            ברור, אני פשוט מתחברת לשאלה הזו ולכן גם הוספתי כמה סימני שאלה.
            (אני צריכה להקפיד ולקרוא את מה שאני כותבת שוב לפני שאני שולחת ולוודא שאני ברורה)

  2. עדי דרור הגיב:

    כשישבתי עם "מלוות ההריון" שלי וניסיתי להבין מה אני רוצה בלידה השניה שלי, הצורך שעלה מאוד ברור הוא שיראו אותי! שיתייחסו אלי! לא היה לי בי רצון לוותר על אפידורל או להתעקש על טבעי, מה שהיה זה רצון לקבל יחס של אינדבידואלית שבאה ללדת ורוצה להוביל את התהליך עם תמיכה של הצוות.

    זה התאפשר לי רק בגלל שהיו איתי בעלי ותומכת לידה מדהימה. אם זה היה תלוי בצוות – זה לא היה קורה.
    זה באמת מאוד עצוב, שכדי שנשים יחושו שהן במרכז ההתרחשות וזוכות ליחס ותמיכה בהתאם, נשים חושבות שהן חייבות ללדת ללא משככי כאבים – אלו שני דברים שונים בעיני.
    וזה עוד יותר עצוב, שיש תחושה שאישה צריכה לבחור בין הבטחון של בי"ח לבין יחס אישי והולם בלידה – כשאין סיבה אמיתית שלא נוכל לקבל את שני הדברים במקום אחד.
    אם לנסות להיות אופטימית- האימהות שלנו, שילדו בתנאים באמת מחפירים, בטח לא האמינו איזה שינוי יחול תוך דור אחד, כך שאם נפעל ונשמיע קולותינו , יש סיכוי טוב שלבנות שלנו זה כבר יהיה אחרת…

  3. אילת הגיב:

    אני חושבת שהמצב בחדרי לידה היום הפוך מהמשפט מלימודי הנהיגה – "זכות קדימה לא לוקחים, מקבלים". בחדרי לידה לא מקבלים יחס – לוקחים אותו.
    ילדתי את הגמד אחרי 3 שבועות של "מלחמת התשה" מול בית החולים. ניסו לשכנע אותי לזרז, ללדת כבר, וסירבנו. בסוף זה נגמר בקיסרי. בדרך ללידה למדנו המון על איך לתקשר עם הצוות ואיך לדרוש ולקבל יחס. איך להגיד לכל רופא שנכנס לחדר, אפילו אם הוא (או היא!!) מתעלם ממך לחלוטין "שלום, קוראים לי אילת ובחרתי ללדת כאן", או במקרים שיש יותר סבלנות "שלום, קוראים לי אילת ואני יודעת שחלק אחר שךל הגוף שלי מעניין אותך כרגע אבל הפרצוף שלי נמצא פה". להזכיר להם שאת לקוחה במלוא מובן המילה ולא "חולה".
    לדרוש הסבר על כל פעולה רפואית. להיות "מעצבנת" שאי אפשר לפעול עליה אלא רק איתה.
    בעיני כל הנושא הזה לא קשור בכלל לידה עם או בלי אפידורל. זה נושא בפני עצמו.

    • אותי זה מאוד מצער שאנחנו צריכות להיות במצב של "לדרוש יחס" ולעמוד על המשמר כדי שיתייחסו אלינו בזמן לידה.

    • הדס הגיב:

      אם להיות כנות, אז הרפואה המערבית כלומר בתי חולים, תמיד מתייחסים אל הפציינט בתור מטרד, לא מסתכלים בעיניים, לא מקשיבים לרצונות ולרגשות, שוכחים לסגור פינות.
      אנחנו ברות מזל, ובריאות מספיק כדי להתאשפז לראשונה רק בלידה, ולכן רק אז אנחנו מרגישות את זה. בנוסף, אנחנו לא חולות, ואנחנו לא מרגישות מסכנות, ולכן עוד יותר רגישות ליחס המחפיר של הרופאים.

  4. תמר קלר הגיב:

    זה מזכיר לי שני דברים:
    1. את לידת הבן הבכור שלי….ממש ככה הרגשתי, מזל שהמיילדת תפסה פיקוד והכניסה סדר וגבולות,הגעתי לבית החולים עם פתיחה מלאה …ולא הצליחו ליילד, ניסו הכל, וואקום, מלקחיים, לחצו, ישבו עלי … מה לא. התינוק לא יצא…בסוף החליטו לקחת אותי לחדר ניתוח..הגיעה מישהי מכוח עזר שתהחילה למשוך לכיוון אחד, והאחות לכיוון אחר, בקיצור-קרעו אותי…היו חייבים לתפור כי לא יכלו להוריד אותי לחדר ניתוח מדממת ,התחילו לתפור בלי הרדמה כלשהי,לבסוף הגעתי לחדר ניתוח ואז נוצרה בעיה: הזמן בין האפידורל לחומר הרדמה לא איפשר למרדים לתת את הכמות הרצויה..הרגשתי הכל…איך חותכים לי את הבטן …הכל…רק המיילדת הצליחה להרגיע אותי איכשהו והתחברה אלי.בכל התהליך הזה צפו מתלמדים למינהם..
    2. הדבר השני שהסרטון מזכיר לי זה קטע מההצגה שבו אני אומרת: בית החולים בשבילי זה כמו כוכב אחר, אני מוסעת על מיטה מעלי המנורות חולפות…
    פשוט כוכב אחר….

  5. שירלי כהן הגיב:

    לדעתי, המושג "ללדת טבעי" לא בהכרח מכיל בתוכו את השאלה אם לקחת אפידורל או לא לקחת אפידורל. בשבילי ללדת "טבעי"זה לחזור לבסיס הטבעי, שכה נדרש והכרחי לאישה בלידה- השליטה!!!!
    וזה המרכיב העיקרי שנלקח מאיתנו בלידות בשנים האחרונות…
    הפסיביות הזו של הנשים שכולם מסביבן יודעים "יותר טוב" איך הן אמורות ללדת… ועל זה היה כל הסרטון של מונטי פייטון…
    נכון הגענו לבית חולים כי בכל זאת בלידה יש מרכיבים מסוכנים ועדיף לעשות את זה בסביבה שיש בה יותר השגחה רפואית במידה והיא חלילה משתבשת…(הצד הפולני מדבר…) אבל! זה לא אומר שהסביבה יודעת יותר טוב מאיתנו איך ללדת… כאילו העברנו את האחריות ללידה לצוות הרפואי ברגע שנכנסנו בדלתות בית החולים, וזה לא כך!!!! האחריות היא כולה שלנו! אנחנו יודעות הכי טוב מה נכון או לא נכון לגוף שלנו ואיך ללדת. בגלל זה אנחנו רוצות יותר חושך, יותר שקט, יותר זמן להתחבר לעצמנו…
    ברגע שניקח שוב את השליטה לידיים שלנו- בין אם זה בלידה טבעית ובין אם זה באפידורל- ולפי התנסות אישית יש אפשרות לעשות את זה ב-2 המקרים- נרגיש שוב שזו לידה טבעית…!

    • היי שירלי,
      תודה על התגובה,
      יחד עם מה שאת מבטאת, אני מרגישה גם בעייתיות במצב שבו נשים צריכות לקחת אחריות ושליטה על הלידה שלהן. לא כולן מעוניינות בכך.
      אפשר גם שיהיה צוות רפואי שאחראי ומלווה ותומך ומשגיח ועדיין שהאישה לא תהיה ככלי, כאובייקט, בידי הצוות הרפואי.

      אפשר שיהיה שקט, אפשר שתהיה אמפתיה, אפשר שתהיה תמיכה, רק הבעייה שפעמים רבות זה לא קורה.

      לקחת את השליטה בידיים בלידה זה בעיית בעיניי. יש מיילדות ודולות שיכולות לעזור כדי שלא נצטרך להיות בשליטה בלידה, אלא רק נלד.

      את מתארת בדיוק את מה שאני כותבת, שהרצון ללדת טבעי הגיע מהמקום הזה שאומר לנשים לקחת אחריות על הלידה, אבל נשים רבות משלמות את המחיר על זה. מצרפת לך פוסט שכתבתי על זה
      http://www.medabrotimahut.co.il/?p=1077

      • רונית הגיב:

        קשה לי עם זה שנשים נדרשות לקחת אחריות ולהיות בשליטה בזמן לידה, לדרוש יחס ולעמוד על המשמר.
        אישה בלידה לא צריכה בכלל להתעסק עם המושגים האלו.
        צריך לאפשר לנשים ללדת.
        כל אישה תלד בדרך שמתאימה לה. יש שירקדו, ויש שישכבו בדממה כל הלידה.

  6. חגית הגיב:

    זה כל כך לא פשוט! לרוב הנשים יש קושי כלכלי לאפשר לעצמן לידת בית שקטה או בצימר או אפילו עם דולה/מיילדת ובחדר לידה טבעי בבתי חולים.

    לרוב הנשים אין את המודעות ואפילו כשיש, כמו לי לדוגמא, יש המון לחץ מסביב, בעיקר בלידה ראשונה וכשמדובר באישה לקראת ארבעים כמוני, לחץ מהבעל ומהמשפחה שלו ושלי ואז קשה מאוד לקול הפנימי להיות באיזון. אפילו כשניסיתי למצוא איזה שביל ביניים, בסופו של דבר הופעל המון לחץ בחדר הלידה לקחת אפידורל ולמרות שהבטיחו לי שיעזרו לי ללדת טבעי ואני ובעלי הלכנו לקורס הכנה כזה והיינו כל הזמן בקשר עם הדולה כי בית היולדות לא הסכים שהיא תכנס, בכל זאת הם דחפו דווקא לכיוון שלי אפידורל וזירוז ובסוף אני כבר צרחתי ניתוח כי זה לא נגמר וזה לא התקדם כמו שצריך ורק רציתי לצאת מזה בחיים וללדת וולד בריא.

    אני מתרגשת בשביל נשים שיולדות טבעי ובבית ויחסית בלידה שבריאה להם. לי היו מלא סיבוכים נפשיים ופיזיים גם אחרי הלידה, אבל זה גם כי לא הייתה לי תמיכה נאותה ולא היה לי כסף לדולה פוסט פארטום וכו' וכו' וכו'.

    בקיצור – כל עניין לגופו. יש נשים ששנים עושות טיפולי פוריות ולידה עם אפידורל או קיסרי מה זה קטנים עליהן – העיקר להיות אמא. אז פרופורציות!

    אהבה לכולנו, זה הכי חשוב. וסליחה וחמלה לאמהות ולטעויות של ההורות וכל מה שבדרך אחרי

  7. איילה הגיב:

    אני רציתי ללדת ללא משככי כאבים (וברור שטבעי, על קייסרי אלקטיבי בכלל לא חשבתי) לא מהמקום של האגו שלי אלא מכיוון מאמינה שלידה פזילוגית היא הדרך הבריאה ביותר ללדת – לתינוק ולאמא (למשל החלמה מהירה יותר וחיבור טוב יותר עם התינוק).
    אני מראש החלטתי שלא אלד עם משככי כאבים ולא בשביל להוכיח שאני איזו birthing goddess אלא מכיוון שאפידורל וטשטושים מעלים את הסיכון לסיים בלידה מכשירנית או ניתוח וזה סיכון שאני לא מוכנה לקחת וחוץ מזה שאני מפחדת ממחטים אז אין סיכוי…
    כשאני קוראת סיפורי לידות או אפילו רק תוכניות לידה שבהן נראה שיולדת צריכה לגייס אסרטיביות בלידה זה חורה לי. לא כל אשה היא אסרטיבית ועדיין מגיעה לה שלא יתערבו ויסכנו את הלידה שלה, שלא ישפילו אותה ויגרמו לה לטראומה. וגם מי שכן אסרטיבית – אולי בדיוק בחדר הלידה לא בא לה? גם למי שאסרטיבית ביומיום מגיע שיתנו לה להתכנס בעצמה וללדת בשקט.
    אני ילדתי בהולנד. פעם אחת בבית יולדות (שם אין אפשרות בכלל למשככי כאבים) ופעם שניה בבית (כנ"ל).

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9 | נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 18/12/2010

    […] This post was mentioned on Twitter by limor levi ossmy, limor levi ossmy. limor levi ossmy said: פוסט שכתבתי עכשיו. מי שהרגישה שבלידה שלה היו מימדים של טראומה- אני לא בטוחה שיהיה לכן קל לקריאה. http://fb.me/vFk4ZIg8 […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה טראומטית משפיעה על מזג התינוק !! האמנם ?

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20117 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

מרגישה צורך לבנות חומת הגנה מכל המחקרים והאִיומים האלה, שהם נורא מפחידים… כמה אחריות יש על האמהות ! ועכשיו, יש גם כניסה לוואגינה בלידה ? לא מספיק שמה שלא נעשה עלול לגרום לאלף ואחת צרות פוטנציאליות, אז עכשיו גם סוג הלידה הוא מוקד לבעיה ? איך נשים אמורות להרגיש לפני שהן יולדות ? איך נשים אמורות להרגיש אחרי שהן יולדות ? לא מספיק שהלידה הייתה קשה, עכשיו הן גם צריכות לשאת איתן את המחשבה שכל בכי או התנהגות כזו או אחרת של התינוקות הם תוצר לוואי של הלידה ?

איך לקבל ידע ועזרה כשיש אלימות במשפחה?

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך אלימות במשפחה

אם את חווה אלימות מצד בן הזוג שלך, או אולי אינך בטוחה שזו אלימות, אבל משהו מרגיש לך לא בסדר. אם עזבת בן זוג אלים אך עדין את חווה אלימות מצידו, או ממקורות אחרים גם כשכבר אינך מתגוררת איתו תחת קורת גג אחת, או אולי יש לך מכרה שחווה אלימות ואינך יודעת מה היא עוברת וכיצד לעזור לה, סדרת הסרטונים הזו היא בדיוק בשבילך.

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת : אמא של מיקה ודניאלה

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.