אישה יולדת מובלת פסיבית נחדרת לידה
לידה,  לידה ללא אפידורל,  לידה עם אפידורל,  ניתוח קיסרי

אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת

בפעם הראשונה שראיתי את הסרטון, זה היה בזמן לימודי המגדר, ואני חושבת שהייתה בי איזו שמחה לראות סרטון על נקודת המבט הנשית של הלידה, שמראה איך אישה יולדת מרגישה בתהליך של לידה בבית החולים. כשצפיתי בזה היום, אחרי שעבר זמן, זה בעיקר עשה לי עצוב. עצוב כי זה עדיין מתאים מדיי.

בתוך תהליך החקירה האישית שאני עוברת עם המושג לידה ה"טבעית" על משמעויותיה ועל המחירים הרגשיים שלה, הסרטון הזה מחזיר אותי לתהייה – למה בעצם התחיל הגל של הרצון ללדת ללא משככי כאבים, עד שלידה 'טבעית' נחשבת לעוד יעד שצריך לעמוד בו?

אני מסתכלת על הרצון ללדת ללא משככי כאבים כגל שהתחיל מתוך רצון לבעוט ולהתנגד למדיקליזציה של הלידה, להחזיר את הכוח לאישה, להסתכל על אישה יולדת כאדם ולא כאובייקט, לא להתייחס ללידה כאל תהליך של חדירה גברית פטריאכלית אל הגוף של האישה, שלא מרצונה.

נשים שביקשו ללדת ללא משככי כאבים רצו לאפשר לגופן ללדת ורצו שהצוות הרפואי יתחיל להביט באישה, בגופה, בנפשה, ברצונותיה, בצרכיה, בנשמתה. נשים רצו שיפסיקו להתייחס אל גוף האישה כאל חפץ, ככלי שרת בידי הצוות הרפואי. הרצון ללדת באופן 'טבעי' התחיל להבנתי בגלל אותם מקומות שהסרטון מתאר באופן מצמרר (שאמור להצחיק):

האישה מוּבלת אל חדר הלידה, פסיבית,

קור לבן מצמית של בית חולים,

ניכור,

מסתכלים אל האישה, אך לא רואים אותה,

לא מדברים אל האישה,

האישה כאובייקט, כחפץ שעושים בה כרצונם,

שליטה גברית מובהקת,

מכשירים, מכשירים ועוד מכשירים,

הלידה היא מחלה,

האישה פסיבית,

האישה ככלי בידיהם,

חדירה לפרטיות,

חדירה,

הלידה הוא מבצע רפואי מסובך,

לא צריך לבקש רשות מהאישה,

מנתקים באכזריות את התינוק מאמא,

פלא שבתנאים כאלו נשים חוות דיכאון וטראומה אחרי הלידה?

אני מבקשת מעצמי בנקודה הזאת, לפני שאני ממשיכה בחקירה, להישאר עוד קצת במקום שרוצה את הלידה ה'טבעית' מפני שהוא רוצה שגופה של האישה יוחזר אליה. להישאר עוד במקום הזה שמרגיש שהלידה באמת הפכה לאירוע רפואי מדיי, ולא תמיד מרצונן החופשי של נשים. להיות במקום הזה שרוצה שגופה של האישה לא יחולל ולא ייחדר, אלא יישאר שלם ושלה ולזכור שמתוך המקום הזה התחיל הרצון לחזור וללדת 'טבעי'.

אני מרגישה שאני צריכה להיות עוד קצת עם המקום הזה, לפני שאגש לבדוק ולחשוב על המחירים של אותו גל שמבקש ללדת טבעי, כדי שאוכל להסתכל על התמונה ממבט יותר רחב, שרואה את כל הצדדים.

אם עולות בכן מחשבות, אשמח לשמוע.

לימור

אולי יעניין אותך גם:

המחירים של הלידה הטבעית
האפידורל הוא משאב
ליווי רגשי בהורות

את מוזמנת להצטרף לדיונים כאן ובפייסבוק, ולקבל עדכונים על התכנים החדשים באתר

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

18 Comments

  • Avatar

    רונית

    אני כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת. מתקשה לנסח את המחשבות.
    מכל כיוון שאני לא מסתכלת על זה, נשים נותרות כאובייקט בחדרי הלידה.
    כל לידה היום נתפסת כ"אירוע רפואי". בשביל ללדת "טבעי" צריך לספק סימוכין והסברים ומחקרים בשביל שהרופאים "ירשו" ליולדת ללדת ב"טבעיות".
    האישה נותרת כאובייקט, מחכה לאישור ללדת בדרך כזו או אחרת, ממתינה לאישור להכנס לחדר לידה טבעית,ממתינה לאישור להכנס לחדר לידה, ממתינה לאישור לקבל אפידורל, ממתינה לאישור ללחוץ, ממתינה לאישור להכניס מלווים כאלו או אחרים, תלויה בחסדי הצוות התורן ומקווה ששום דבר לא יחבל בתוכניות שלה.
    כמה סיפורי לידה שומעים שביקשו רשות מהיולדת???

    מנסה לסיים באופטימיות, אבל לא כל כך יודעת מה לכתוב (בכל זאת כבר מאוחר והפוסט הזה דורש התייחסות).
    משאירה ככה, אולי מחר אוסיף עוד משהו.

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      היי רונית,
      אני מרגישה שיש הבדל בין להתייחס לנשים כאובייקט, לבקש רשות ולאפשר ליולדת ללדת בטבעיות.
      אני לא בטוחה שכל היולדות ירצו ללדת לבד ובטבעיות ואולי יעדיפו שהצוות הרפואי ייקח אחריות על התהליך של הלידה.
      בעיניי, לא משנה מה בחירת היולדת- התערבות מוגברת של הצוות הרפואי או לא, צריך להתחשב בה, ברצונה, לשאול אותה, להתייעץ איתה, לדווח לה.
      איך זה לא טריוויאלי ?

      • Avatar

        רונית

        איך זה לא טריוויאלי ???

        כנראה לא הייתי ברורה קודם – יש נשים שירצו ללדת לבד, יש כאלו שירצו את כל המשפחה אתן, יש כאלו שרק רוצות ניתוח קיסרי, יש כאלו רק בבית.
        יש לאפשר לכל אישה ללדת בדרך שתהיה לה הכי טובה, הכי מתאימה, הכי בטוחה עבורה.

        מטריף אותי שהיום צריך להסתמך על דולה (משמע להוציא אלפי שקלים נוספים) בשביל לדעת שיהיה מישהו בחדר לידה שתפקידו הבלעדי הוא לדאוג ליולדת ולראות מה הצרכים שלה.

        • לימור לוי אוסמי

          לימור לוי אוסמי

          איתך לגמרי,
          השאלה "איך זה לא טריוויאלי" ? הופנתה לכיוון מערכות הרפואה- למה זה לא טריויאלי שהיולדת היא חלק מהלידה ? (אלוהים.. )

          • Avatar

            רונית

            ברור, אני פשוט מתחברת לשאלה הזו ולכן גם הוספתי כמה סימני שאלה.
            (אני צריכה להקפיד ולקרוא את מה שאני כותבת שוב לפני שאני שולחת ולוודא שאני ברורה)

  • Avatar

    עדי דרור

    כשישבתי עם "מלוות ההריון" שלי וניסיתי להבין מה אני רוצה בלידה השניה שלי, הצורך שעלה מאוד ברור הוא שיראו אותי! שיתייחסו אלי! לא היה לי בי רצון לוותר על אפידורל או להתעקש על טבעי, מה שהיה זה רצון לקבל יחס של אינדבידואלית שבאה ללדת ורוצה להוביל את התהליך עם תמיכה של הצוות.

    זה התאפשר לי רק בגלל שהיו איתי בעלי ותומכת לידה מדהימה. אם זה היה תלוי בצוות – זה לא היה קורה.
    זה באמת מאוד עצוב, שכדי שנשים יחושו שהן במרכז ההתרחשות וזוכות ליחס ותמיכה בהתאם, נשים חושבות שהן חייבות ללדת ללא משככי כאבים – אלו שני דברים שונים בעיני.
    וזה עוד יותר עצוב, שיש תחושה שאישה צריכה לבחור בין הבטחון של בי"ח לבין יחס אישי והולם בלידה – כשאין סיבה אמיתית שלא נוכל לקבל את שני הדברים במקום אחד.
    אם לנסות להיות אופטימית- האימהות שלנו, שילדו בתנאים באמת מחפירים, בטח לא האמינו איזה שינוי יחול תוך דור אחד, כך שאם נפעל ונשמיע קולותינו , יש סיכוי טוב שלבנות שלנו זה כבר יהיה אחרת…

  • Avatar

    אילת

    אני חושבת שהמצב בחדרי לידה היום הפוך מהמשפט מלימודי הנהיגה – "זכות קדימה לא לוקחים, מקבלים". בחדרי לידה לא מקבלים יחס – לוקחים אותו.
    ילדתי את הגמד אחרי 3 שבועות של "מלחמת התשה" מול בית החולים. ניסו לשכנע אותי לזרז, ללדת כבר, וסירבנו. בסוף זה נגמר בקיסרי. בדרך ללידה למדנו המון על איך לתקשר עם הצוות ואיך לדרוש ולקבל יחס. איך להגיד לכל רופא שנכנס לחדר, אפילו אם הוא (או היא!!) מתעלם ממך לחלוטין "שלום, קוראים לי אילת ובחרתי ללדת כאן", או במקרים שיש יותר סבלנות "שלום, קוראים לי אילת ואני יודעת שחלק אחר שךל הגוף שלי מעניין אותך כרגע אבל הפרצוף שלי נמצא פה". להזכיר להם שאת לקוחה במלוא מובן המילה ולא "חולה".
    לדרוש הסבר על כל פעולה רפואית. להיות "מעצבנת" שאי אפשר לפעול עליה אלא רק איתה.
    בעיני כל הנושא הזה לא קשור בכלל לידה עם או בלי אפידורל. זה נושא בפני עצמו.

    • Avatar

      הדס

      אם להיות כנות, אז הרפואה המערבית כלומר בתי חולים, תמיד מתייחסים אל הפציינט בתור מטרד, לא מסתכלים בעיניים, לא מקשיבים לרצונות ולרגשות, שוכחים לסגור פינות.
      אנחנו ברות מזל, ובריאות מספיק כדי להתאשפז לראשונה רק בלידה, ולכן רק אז אנחנו מרגישות את זה. בנוסף, אנחנו לא חולות, ואנחנו לא מרגישות מסכנות, ולכן עוד יותר רגישות ליחס המחפיר של הרופאים.

  • Avatar

    תמר קלר

    זה מזכיר לי שני דברים:
    1. את לידת הבן הבכור שלי….ממש ככה הרגשתי, מזל שהמיילדת תפסה פיקוד והכניסה סדר וגבולות,הגעתי לבית החולים עם פתיחה מלאה …ולא הצליחו ליילד, ניסו הכל, וואקום, מלקחיים, לחצו, ישבו עלי … מה לא. התינוק לא יצא…בסוף החליטו לקחת אותי לחדר ניתוח..הגיעה מישהי מכוח עזר שתהחילה למשוך לכיוון אחד, והאחות לכיוון אחר, בקיצור-קרעו אותי…היו חייבים לתפור כי לא יכלו להוריד אותי לחדר ניתוח מדממת ,התחילו לתפור בלי הרדמה כלשהי,לבסוף הגעתי לחדר ניתוח ואז נוצרה בעיה: הזמן בין האפידורל לחומר הרדמה לא איפשר למרדים לתת את הכמות הרצויה..הרגשתי הכל…איך חותכים לי את הבטן …הכל…רק המיילדת הצליחה להרגיע אותי איכשהו והתחברה אלי.בכל התהליך הזה צפו מתלמדים למינהם..
    2. הדבר השני שהסרטון מזכיר לי זה קטע מההצגה שבו אני אומרת: בית החולים בשבילי זה כמו כוכב אחר, אני מוסעת על מיטה מעלי המנורות חולפות…
    פשוט כוכב אחר….

  • Avatar

    שירלי כהן

    לדעתי, המושג "ללדת טבעי" לא בהכרח מכיל בתוכו את השאלה אם לקחת אפידורל או לא לקחת אפידורל. בשבילי ללדת "טבעי"זה לחזור לבסיס הטבעי, שכה נדרש והכרחי לאישה בלידה- השליטה!!!!
    וזה המרכיב העיקרי שנלקח מאיתנו בלידות בשנים האחרונות…
    הפסיביות הזו של הנשים שכולם מסביבן יודעים "יותר טוב" איך הן אמורות ללדת… ועל זה היה כל הסרטון של מונטי פייטון…
    נכון הגענו לבית חולים כי בכל זאת בלידה יש מרכיבים מסוכנים ועדיף לעשות את זה בסביבה שיש בה יותר השגחה רפואית במידה והיא חלילה משתבשת…(הצד הפולני מדבר…) אבל! זה לא אומר שהסביבה יודעת יותר טוב מאיתנו איך ללדת… כאילו העברנו את האחריות ללידה לצוות הרפואי ברגע שנכנסנו בדלתות בית החולים, וזה לא כך!!!! האחריות היא כולה שלנו! אנחנו יודעות הכי טוב מה נכון או לא נכון לגוף שלנו ואיך ללדת. בגלל זה אנחנו רוצות יותר חושך, יותר שקט, יותר זמן להתחבר לעצמנו…
    ברגע שניקח שוב את השליטה לידיים שלנו- בין אם זה בלידה טבעית ובין אם זה באפידורל- ולפי התנסות אישית יש אפשרות לעשות את זה ב-2 המקרים- נרגיש שוב שזו לידה טבעית…!

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      היי שירלי,
      תודה על התגובה,
      יחד עם מה שאת מבטאת, אני מרגישה גם בעייתיות במצב שבו נשים צריכות לקחת אחריות ושליטה על הלידה שלהן. לא כולן מעוניינות בכך.
      אפשר גם שיהיה צוות רפואי שאחראי ומלווה ותומך ומשגיח ועדיין שהאישה לא תהיה ככלי, כאובייקט, בידי הצוות הרפואי.

      אפשר שיהיה שקט, אפשר שתהיה אמפתיה, אפשר שתהיה תמיכה, רק הבעייה שפעמים רבות זה לא קורה.

      לקחת את השליטה בידיים בלידה זה בעיית בעיניי. יש מיילדות ודולות שיכולות לעזור כדי שלא נצטרך להיות בשליטה בלידה, אלא רק נלד.

      את מתארת בדיוק את מה שאני כותבת, שהרצון ללדת טבעי הגיע מהמקום הזה שאומר לנשים לקחת אחריות על הלידה, אבל נשים רבות משלמות את המחיר על זה. מצרפת לך פוסט שכתבתי על זה
      http://www.medabrotimahut.co.il/?p=1077

      • Avatar

        רונית

        קשה לי עם זה שנשים נדרשות לקחת אחריות ולהיות בשליטה בזמן לידה, לדרוש יחס ולעמוד על המשמר.
        אישה בלידה לא צריכה בכלל להתעסק עם המושגים האלו.
        צריך לאפשר לנשים ללדת.
        כל אישה תלד בדרך שמתאימה לה. יש שירקדו, ויש שישכבו בדממה כל הלידה.

  • Avatar

    חגית

    זה כל כך לא פשוט! לרוב הנשים יש קושי כלכלי לאפשר לעצמן לידת בית שקטה או בצימר או אפילו עם דולה/מיילדת ובחדר לידה טבעי בבתי חולים.

    לרוב הנשים אין את המודעות ואפילו כשיש, כמו לי לדוגמא, יש המון לחץ מסביב, בעיקר בלידה ראשונה וכשמדובר באישה לקראת ארבעים כמוני, לחץ מהבעל ומהמשפחה שלו ושלי ואז קשה מאוד לקול הפנימי להיות באיזון. אפילו כשניסיתי למצוא איזה שביל ביניים, בסופו של דבר הופעל המון לחץ בחדר הלידה לקחת אפידורל ולמרות שהבטיחו לי שיעזרו לי ללדת טבעי ואני ובעלי הלכנו לקורס הכנה כזה והיינו כל הזמן בקשר עם הדולה כי בית היולדות לא הסכים שהיא תכנס, בכל זאת הם דחפו דווקא לכיוון שלי אפידורל וזירוז ובסוף אני כבר צרחתי ניתוח כי זה לא נגמר וזה לא התקדם כמו שצריך ורק רציתי לצאת מזה בחיים וללדת וולד בריא.

    אני מתרגשת בשביל נשים שיולדות טבעי ובבית ויחסית בלידה שבריאה להם. לי היו מלא סיבוכים נפשיים ופיזיים גם אחרי הלידה, אבל זה גם כי לא הייתה לי תמיכה נאותה ולא היה לי כסף לדולה פוסט פארטום וכו' וכו' וכו'.

    בקיצור – כל עניין לגופו. יש נשים ששנים עושות טיפולי פוריות ולידה עם אפידורל או קיסרי מה זה קטנים עליהן – העיקר להיות אמא. אז פרופורציות!

    אהבה לכולנו, זה הכי חשוב. וסליחה וחמלה לאמהות ולטעויות של ההורות וכל מה שבדרך אחרי

  • Avatar

    איילה

    אני רציתי ללדת ללא משככי כאבים (וברור שטבעי, על קייסרי אלקטיבי בכלל לא חשבתי) לא מהמקום של האגו שלי אלא מכיוון מאמינה שלידה פזילוגית היא הדרך הבריאה ביותר ללדת – לתינוק ולאמא (למשל החלמה מהירה יותר וחיבור טוב יותר עם התינוק).
    אני מראש החלטתי שלא אלד עם משככי כאבים ולא בשביל להוכיח שאני איזו birthing goddess אלא מכיוון שאפידורל וטשטושים מעלים את הסיכון לסיים בלידה מכשירנית או ניתוח וזה סיכון שאני לא מוכנה לקחת וחוץ מזה שאני מפחדת ממחטים אז אין סיכוי…
    כשאני קוראת סיפורי לידות או אפילו רק תוכניות לידה שבהן נראה שיולדת צריכה לגייס אסרטיביות בלידה זה חורה לי. לא כל אשה היא אסרטיבית ועדיין מגיעה לה שלא יתערבו ויסכנו את הלידה שלה, שלא ישפילו אותה ויגרמו לה לטראומה. וגם מי שכן אסרטיבית – אולי בדיוק בחדר הלידה לא בא לה? גם למי שאסרטיבית ביומיום מגיע שיתנו לה להתכנס בעצמה וללדת בשקט.
    אני ילדתי בהולנד. פעם אחת בבית יולדות (שם אין אפשרות בכלל למשככי כאבים) ופעם שניה בבית (כנ"ל).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ