לצאת מהאפלה אל האור- דיכאון אחרי לידה כהזמנה להתחדשות

מאת : תמר קלר

13 בדצמבר 2010 | 16 תגובות

אם את, חברתך ,שכנתך או בת משפחה שלך נקלעתן לחוויה של דיכאון אחרי לידההבינו שיש כאן סבל שניתן לשינוי והתחדשות. 

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

דיכאון אחרי לידה כהזמנה להתחדשות:

חג האורים עבר, החג האהוב עלי, החג שכל כך סמלי עבורי,  בחג זה יצאתי מאפלה לאור מספר פעמים וגם השנה.

הדלקתי נרות חנוכה והבטתי בהם עוד דקות ארוכות, חשבתי לעצמי:  כמה אש יכולה להיות הפכפה.

הלהבה שבנר מתפתלת ורוקדת ריקוד מעורר חושים, האש שבלהבה: מאירה, מחממת, מחזקת מלבבת , ובשניה היא יכולה להפוך את אורה ואת עורנו לחושך ,לכאב, לקור, אם לא ניזהר ונפעל על פי כלליה וחוקיה, לבטח ניפגע.

משפחתי נפגעה פעמיים על ידי אש.

הפגיעות היו בגוף, בנפש ובחומר. בפעם השניה הצלחתי לעצור את התפשטות האש ולכבות ברגע האחרון, זה קרה בחג החנוכה בשנת 2000 – נרות החג דלקו, השעווה החמה נזלה במהירות על השולחן עם חלק מהלהבה ובשניה הכל התלקח. באינסטיקינט ראשוני זרקתי מטלית בד רטובה על השולחן ולאחר מכן על החנוכיה עצמה. קרה לנו נס. ניצלנו. הבית לא נפגע.

להיכוות באש זה זו פציעה קשה ביותר מלווה בייסורי תופת ושיקום ארוך. הזמן בשיקום זה מאפשר לך לבחון ולשאול את עצמך שאלות עמוקות וחשובות. ובמקביל מזמין תהליך של התחדשות .

ביום ה' שעבר נסעתי לחגוג את יום ההולדת של אבי. עברתי דרך הכרמל. מכיוון שישבתי במושב האחורי יכולתי להביט על ההר שעלה בלהבות, כל כך עצוב.

בחג החנוכה, חג המדבר על ניסים ותשואות –שוב האש הפכה את אורה וגרמה להרס וחורבן, ולמרות כל התחושות הקשות עלינו לזכור את היכולת להתחדש, לקום למחרת בבוקר ולהתחיל מהתחלה וכך גם כוחו של הטבע.

מאמרים רבים מדגישים את הנזק של שריפות היער. לעומתם, יש המדברים על מה שהטבע יכול לעשות לאחר שנפל דבר.

אחת התוצאות הבולטות ביותר של שריפת חורש היא ריבוי מהיר של גיאופיטים (צמחי בצל ופקעת) פורחים – נרקיסים, רקפות, אירוסים, סחלבים ועוד – שהבצלים או הפקעות שלהם לא נפגעים. יש מינים עם מאגר זרעים בקרקע שלא נפגע, שיוצאים נשכרים מהמחסור בתחרות עם צמחים אחרים על המשאבים, וישנם אפילו מינים שמופיעים דווקא לאחר שריפה.

יש רבים הטוענים ששריפה היא חלק מהמערכת של האזור הים-תיכוני וכן הלאה. הגישה שלי אומרת שהטבע אכן חזק מכל דבר אחר ויעשה את שלו כך או כך ובהקשר לזאת גם הטבע שלנו כבני האדם ובייחוד כנשים.

אנו הנשים יודעות היטב מה היא התחדשות , אנו מתחדשות בכל חודש, מתחדשות בכל הריון ומתחדשות בכל לידה,

אנו מבינות את כוחו של הטבע והאפשרות לשחרר שליטה על מנת שנוכל להתחדש,

אנו מוכנות במבנה האישיות שלנו כנשים לשינויים שהחיים מביאים איתן בתקופות השונות,

אנו אמא אדמה!!!

חשבתם על המושג אמא אדמה ? מושג נקבי לחלוטין.

המונח אימא אדמה (על פי שפת נשים-מעגל  מרכז טנקה, מתוך אתר "דמיון מודרך, הילינג אנרגטי ) " זוהי רחם ענקית, המביאה אל המציאות שלנו את תמצית האנרגיה הנקבית והמהות הנשית , זו המשלימה את המהות הגברית והאנרגיה הזכרית, בסיסו של המעגל הוא האדמה וזו נותנת לכולנו בסיס שווה. אמא אדמה מאפשרת לכולנו, גם לחלשים שבתוכנו, את אותה הכלה ומתעלמת לחלוטין מאשליית שיוך כלשהו (מעמדי, היררכיה, עושר, כוח).

כדי להבין את המונח אמא אדמה, כדאי להבין את הקרבה של כל צורות החיים – העצים, האבנים, החיות.

בכולם יש את אותה מחזוריות. הבנת מעגל החיים היא הבנת התהליך של עיבור, לידה, צמיחה, מוות ולידה מחדש. זהו גלגל ריפוי גדול. אמא אדמה זה המקום שמכיל את כל אחד מהשלבים של התהליך, ומרפא את הפחד. ההקשבה לפעימות של אמא אדמה היא הלמידה מתי להילחם על החיים ומתי לוותר ולקבל את השינוי.

מתוך הבנה זו, ניתן ליצור יחסים של הקשבה ולמידה תוך כדי צעידה משותפת על פני הרחם הזו – אמא אדמה.
אמא אדמה מזכירה לנו שכל פעולה בחיינו היא קדושה כל עוד היא לא פוגעת בזולתנו. פעילותנו הגופנית לא פחותה בערכה מפעילות להתפתחותנו הרוחנית. לאהוב את גופנו, לכבד את נפשנו. עבודה כמו משחק כמו ריקוד מקודשים במידה שווה.

בליבה של אמא אדמה יוקדת אש. כאשר היא סובלת בתוכה היא נפתחת בעוצמה ובכאב עד שכל גופה רועד".

ולכן, אם את, חברתך ,שכנתך או בת משפחה שלך נקלעתן לחוויה של דיכאון אחרי לידההבינו שיש כאן סבל שניתן לשינוי והתחדשות. 

אתן, כאמא אדמה ,תמצאו את הדרך וגם תצאו נשכרות. תלמדו דרכי התחדשות על עצמכן שלא ידעתן על קיומם ותרגישו את הברכה, תרגישו את האיזון.

אני למדתי את יכולת ההתחדשות דרך הכאב, הנתינה לאחרות ולאחר מכן דרך הפסיכודרמה -ההצגה –דרכה גיליתי את כישורי המשחק שבי– לא למדתי משחק אף פעם, לא הופעתי בתיאטרון חובבני , לא סדנה.. כלום ואיך שעליתי על הבמה בפעם הראשונה עם המונלוג ראיתי שהצלחתי לגעת באנשים, להעביר את המסר שלי, לעורר דברים חבויים , לעזור להשיל קליפות , לפתוח ערוץ לשיחה על הנושא , להרחיב את הידע ומתוך כך גם את ההבנה, לאפשר מקום לריפוי עצמי בי, בכל אחת שחווה את החוויה ובאלו שסובבים אותה.

תמיד יש מאגר זרעים בקרקע שלא נפגע ,וכמו שנאמר יש גם מינים שמופיעים דווקא לאחר שריפה , אמא אדמה מזמינה את כל אלו להתקיים,

ואני מזמינה אתכן להשמיע כאן את קולכן ולספר על הכאב, ההתחדשות, ההבנות, הלמידה וההכלה.

שלכן, תמר

לטורים נוספים של תמר קלר, על ההתמודדות שלה עם הדיכאון אחרי הלידה.

* תמר קלר מעלה את הצגת היחיד "ברכת אביה", בה היא מספרת על הדיכאון אחרי לידה שאיתו היא התמודדה.

כתיבה ובימוי: אלון מרגלית. טל' 050-8783200, tamarkeller1@gmail.com

עוד שיתופים אישיים ומקצועיים על דיכאון אחרי לידה: 

אמא מקולקלת / יעלי

למה לא אמרו לי? / אילת גורליצקי

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לרשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

16 תגובות ל- “לצאת מהאפלה אל האור- דיכאון אחרי לידה כהזמנה להתחדשות”

  1. מרגש אותי מאוד שיש לי את האפשרות להביא בפניכם תכנים כאלו.
    תמר יקר, המון תודה על פוסט מדהים עם תובנות חשובות מאין כמוהן. מתחברת מאוד.

    • מירי כהן הגיב:

      ילדתי לפני 3 חודשים ואני בחופשת לידה.
      אני מאד מזדהה עם הדברים שכתובים כאן. לא יודעת אם לקרוא לזה דיכאון ממש, אבל דכדוך אמיתי- בהחלט כן.
      מרגישה תחושות של מתח, חוסר אנרגיה ורצון לעות את הדברים שאהבתי ולהיפגש עם האנשים הקרובים לי וירידה בתאבון.
      מה עושים? האם חובה להתחיל טיפול?- לא בטוחה שיש לי את האנרגיות לכך. כדורים? – מאוד חוששת, אף פעם לא לקחתי.
      אשמח לשמוע את דעתכן.

      • היי מירי יקרה,
        תודה שכתבת.
        לא חייבים להתחיל בטיפול, אפשר להתחיל בלמצוא מישהו או מישהי שאת סומכת עליו/עליה ולספר על כל מה שאת מרגישה. האם יש מישהו בסביבה הקרובה לך שיכול לשמש לך אוזן קשבת לא שיפוטית ?
        כדאי לא להזניח, כי לפעמים כשלא מדברים, כשמסתירים ומפחדים לחשוף את הרגשות האמתיים, אז התחושות מועצמות.
        במידה ואין לך עם מי לדבר בסביבתך הקרובה, את יכולה ליצור איתי קשר ונקבע פגישה טלפונית או אחת על אחת.
        לימור (מנהלת האתר )
        052-2835020
        medabrot.imahut@gmail.com

        • מירי כהן הגיב:

          אני באמת מדברת על הבעיות וחושפת אותן בפני בעלי וחברות קרובות במיוחד, אבל אני לא בטוחה שזה מספיק.
          מצבי הרוח שלי משתנים במהירות האור ואני קמה כל יום עם תחושות מתח וחרדה שעוד לא הכרתי.
          אולי אתן לזה עוד קצת זמן בתקווה שיעבור….

          • היי מירי,
            לפעמים לדבר עם חברות לא עוזר מספיק, לכן ישנן נשות מקצוע מעולות שאפשר לפנות אליהן. הן תוכלנה לתת לך את התמיכה והחיבוק, לעזור לך להבין מה את עוברת עכשיו ומה את צריכה כדי להרגיש טוב יותר.

            שולחת חיבוק גדול,
            לימור

          • תמר קלר הגיב:

            מירי יקרה,
            מודה לך על השיתןף כאן ומחזקת אותך על האומץ והיכולת לחשוף את רגשותיך בפני בעלך והחברות-זו כבר ההתחלה להחלמה.
            ישנן מספר תסמינים המצביעים על מצב של דיכאון אחרי לידה ואם את עונה על 2-3 מהם כדאי ומומלץ לפנות לרופא משפחה ו/או אחות בתחנת אם וילד על מנת להיות במעקב ועם היד על הדופק,הדרך להחלמה ולהרגשה טובה לבטח תהיה קצרה יותר.
            קראתי את התגובות שלך ותיאור התחושות
            אנא צרי עמי קשר ,אשמח לשוחח ולעזור,

            תמר (ברכת אביה – דיכאון אחרי לידה)
            050-8783200

  2. תמר קלר הגיב:

    תודה לימור

  3. naor shkedi הגיב:

    כרגיל מאוד נוגעת, מאוד משקפת את הבפנים של כולנו, אגב גברים ונשים כאחד,מול תהליכי הטבע שהם בעצם התגלמות האלוקות בעולמנו אנו. או
    הב לראות שאת ערה ומודעת לחוקיות זו.

    בהצלחה הרבה חיבוקים

  4. תמר קלר הגיב:

    הי נאור,
    מכל מלמדי השכלתי….

  5. חגית הגיב:

    יקרה – לא חוויתי את חוויותייך אבל מזדהה כל-כך. רוצה מאוד לראות את ההצגה. מקווה שיתאפשר לי. חיבוק של אחות אוהבת למסע המופלא

  6. ההצגה מומלצת מאוד ואכן לתמר יש כשרון טבעי לגעת בפנימיות של כל אחד. אני מאוד מעריכה את מה שאת עושה תמר.

  7. תמר קלר הגיב:

    חגית
    בין התגליות המשמעותיות במסע האישי שלי, הן היכולות של אחרים וגם גברים שלא עברו חוויה שכזו להתחבר מנקודת המסע שלהם..
    חיבוקים בחזרה גם אליך…

  8. תמר קלר הגיב:

    גליה,
    תודה על האמון בדרך ובחזון….
    כשמתקשרות אלי נשים ואומרות: אני חווה דיכאון אחרי לידה …ומה אני יכולה לעשות …ואני לא יודעת איך לצאת מזה…
    אז אני יודעת שנגעתי, שהזזתי, שהערתי מתרדמה…שהנה נפתחה הדלת לעולם שלם..

  9. מירי יקרה,

    ההמלצה שלי, מן הסתם, היא לפנות לאיש מקצוע. לא תמיד צריך טפול ארוך טווח ולעיתים תספיק רק פגישה אחת על מנת להבין אם המצב מצדיק המשך התייחסות מקצועית או אולי רק מעגלי התמיכה הקיימים בסביבה הקרובה יספיקו. דווקא בתקופה בה ההצפה הרגשית גבוהה והמשימות בהן צריך לעמוד הולכות וגדלות, חבל לבזבז זמן על תהייה עד כמה המצב חריג ומצריך עזרה מקצועית. אם יש לך כבר מחשבות בעניין,אז יש הצדקה לפנייה לסיוע מקצועי.

    לכי לפגישה אחת עם איש מקצוע והחליטי אחריה אם זה משהו שיכול לעזור לך או לא. התינוק שלך לא ישאר תמיד קטן והתקופה הזו קריטית לתהליך ההתקשרות אם- תינוק. לכי, הפגשי עם בעל מקצוע והחליטי אז אם את רוצה לעשות יותר מזה או לא. בהצלחה.

  10. אוסי הגיב:

    מירי יקרה,

    אני רואה שהגיבו אליך לא מעט נשים ואני שמחה על ההמלצות השונות שניתנו פה.
    עצם השיתוף שלך כאן מראה שאת מכירה את עצמך הכי טוב ולכן יודעת אם המצב שלך בשליטה שלך או שאת צריכה עזרה חיצונית.
    במידה ואת מחליטה לבקש עזרה חיצונית, אל תפחדי זה רק עוזר. וגם מכדורים אין מה לפחד. אני אישית הייתי זקוקה לטיפול יותר ארוך והכדורים עזרו לי לעמוד ביציבות גדולה יותר ולהמשיך הלאה בחיי.

    מוזמנת להתקשר אם את רוצה
    אוסי
    054-7785816

  11. דיכאון הגיב:

    מאוד מרגש אהבתי מאוד

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה- משקאות, קמעות, מה שיכול לעזור ברוך הבא…

מאת : אבא בתול

20 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, סיפורי לידה

אישתי ממשיכה להתפתל, הרופאים ממליצים על הליכה קלה, אנו מדדים לעגלת הקפה. קרואסונים קפה וציר ועוד ציר… מותשים אנו מקבלים את הטפסים ועולים למחלקה. איבדנו תחושה של זמן…..יושבים במסדרון ומחכים שמשהו יתקדם, בנתיים אני שב ומעסה, אנו יוצרים סביבנו מעין בועה. עומדים במסדרון של מחלקת יולדות נושמים, מתחבקים. רק אני והיא כול העולם הופך למעין תפאורה, יחד אנו מטפסים במעין מבוך המורכב מגרמי מדרגות אינסופיים, הרגליים כבר כואבות שנינו עפוצים לחלוטין, מסוממים מעייפות.

שוב התחברות למוניטור, ובין לבין טלפונים ומסרונים, בני משפחה מעבירים מסרים רוצים להתעדכן. אני הופך בהדרגה למעין קשר בחזית, מעביר תשדורות מקו החזית אל העורף. ככל שחולפות השעות הלחץ גובר, האמהות מעבירות הילוך, אין ספור עצות מועברות.

הנקה או אי הנקה ? (או "למה להשאיר את הספר החדש בסלון")

מאת : ליטל אוהב ציון

16 בדצמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

ואני עייפה, כל כך עייפה, אין לי כח להניק אותה, מעיזה לחשוב בליבי על הפסקת הנקה וחולמת על קופסאות של סימילאק, אני ממש רואה אותן מחייכות לעברי, והבקבוקים, יש כאלו בקבוקים יפים היום, וורדים, סגולים, פרחוניים אני חולמת לעצמי, ואז בזווית העין אני רואה אותה מסתכלת עליי דרך משקפיה השחורים וכאילו יוצאת לה מהספר וגוערת בי, "איך את מעזה ? בשביל מה הבאת ילדה לעולם אם אינך מתכוונת להניק אותה ? ובגלל מה ? בגלל עייפות ? איזו אגואיסטית, איזו דוגמה את נותנת ? ואת קוראת לעצמך דמות חינוכית?"

2 דקות מדום לב. הכוח שמגלים בפנים בלידה טבעית

מאת : אמא לשלוש

16 בנובמבר 201013 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

הלידה הראשונה היתה לידה על פי הספר. באתי לאחר קורס הכנה ללידה, התכוננתי ללידה טבעית, אך זרמתי עם עצמי ואמרתי שאם אצטרך- אקח אפידורל. מסוג המשפטים שאת אומרת לעצמך כשמשהו לא מספיק חשוב לך… וגם כשאת לא יודעת לקראת מה את הולכת…

כמה שמכינים אותך לפני לכאבים המטורפים האלה- זה עלה מבחינתי על כל דבר שהכרתי או ידעתי או דימיינתי עד אז…כאבים מטורפים, שמעבירים את כול החושים, הגוף המוח והמחשבה לכיוון אחד- די… שיפסק….. ובלב ההתרחשות כשהכאב מסמא כל ניסיון קלוש של מחשבה על להתמודד עד הסוף, אמרתי- אפידורל!!!! הראש אמר לי – למה לסבול כשיש פתרון?