טיפולי פוריות,  רוצות היריון

טיפולי פוריות: האוטובוס בדרך להריון

בשבוע האחרון כולנו מתעסקים באסון הכרמל, בשריפה, שתודה לאל כבר דעכה, בתמונות הנספים הגיבורים, ובצילומים הלא הגיוניים האלו של הכרמל השחור.

וכל זה קרה דווקא בחנוכה, דווקא בחג מלא בניסים.

אסון האוטובוס והכמיהה לניסים מובילה אותי לכתוב את הפוסט הבא, על האוטובוסים שלי בחיים והכמיהה האין סופית הזו להרות ועל התחנות בדרך של טיפולי פוריות:

 את נכנסת לכביש, חד סיטרי (ברוב הפעמים), לא סתם כביש, אלא HIGH WAY בדרך יש כל מיני סוגים של רכבים, אופנועים, מוניות ואוטובוסים.

 קו אחד של אוטובוס הוא ה"קו הטבעי" זה הסוג שמאמין שיש קשר הדוק בין גוף ונפש, באוטובוס הזה תפגשו המון נשים לבושות לבן, בלי איפור ובלי לק, טבעיות ככל האפשר שעושות יוגה ו/או מדיטציה ו/או דמיון מודרך ו/או דיקור סיני.

הן שותות רק מים ומיץ דשא, אוכלות אוכל טבעי ובריא שמושתת בעיקר על חסה.

קו אחר של אוטובוס, הוא קו "המגיע לי" הסוג שמאמין שמגיע לי…, "אחרי כל מה שאני עוברת…?!"

מגיע לי לטחון ג'אנק פוד, מגיע לי לאכול ממתקים ולשבת שעות מול סדרות מטופשות בטלוויזיה.

באוטובוס הזה אפשר למצוא המבורגרים, פיצריות, גלידריות, פיצוציות ובארים. הנשים שם חוגגות כאילו אין מחר.

 סוג נוסף של אוטובוס הוא "קו השפיות" עליו נמצאות הנשים הריאליות שממשיכות את חייהן כרגיל בלי קיצוניות כזו או אחרת.

לא משמינות מהטיפולים ולא הופכות גמישות משיעורי היוגה – השגרה בחייהן נמשכת.

ישנו עוד אוטובוס – "קו הידע".

עליו נמצאות נשים, אסופות שיער עם משקפי קריאה מרובעות במסגרת שחורה ועבה – הן יושבות מול מחשב מחוברות ל-GOOGLE או שהן יושבות בספרייה מול ספרי רפואה מקצועיים ועבי כרס וגומעות כל פיסת מידע על טיפולים, הורמונים, זריקות ופרוטוקולים…

לאורך הכביש המהיר הזה נוסעים האוטובוסים, כל מי שמגיעה ל-HIGH WAY הזה מקבלת כרטיס חופשי חודשי, היא יכולה לעבור מאוטובוס לאוטובוס כהוות נפשה, היא יכולה לשהות בכל אוטובוס ככל שתחפוץ.

לאורך הדרך ישנן תחנות.

 יש נשים שהאיר להן מזלן והן יורדות כבר בתחנה הראשונה ויש את אלה שתקועות בפקקים שנים !

ובנימה אישית יותר:

לי היתה את ה"פריווילגיה" להיות אורחת בכל קווי האוטובוס, לעיתים אורחת לרגע, לעיתים אורחת קבועה.

קיוויתי לרדת בתחנה הראשונה, או השנייה ואפילו השלישית, אך מהר מאד הבנתי שהכרטיס שלי אינו חופשי חודשי, אלא כרטיס חבר במועדון.

אמנם הנסיעה שלי ארכה למעלה משלוש שנים, אבל בדרך פגשתי אנשים מדהימים וראיתי נופים יוצאי דופן וזכיתי להכיר בי עוצמות וכוחות שלא ידעתי על קיומם, ולבסוף הגיעה גם התחנה שלי.

והיום, אני אמא לשלושה אחרי טיפולי פוריות, ואני לעיתים תכופות נזכרת בנסיעה הארוכה שלי, וברגע בו ירדתי מהאוטובוס ונופפתי לו לשלום והיזלתי דמעה כשראיתי את הנוסעות האחרות הממשיכות בדרכן מביטות אלי ומחכות לתורן, מחכות לתחנה שלהן, ועוד דמעה זלגה כשהבטתי למטה וראיתי בטן עגולה ומלאה בה גדלה בנחת ביתי הקטנה, ודמעה נוספת זלגה לה כשהבנתי שזו לא נסיעתי האחרונה….

 נסיעה טובה ובטוחה

ובעיקר קצרה! 

 

** לבלוג של ליטל אוהב ציון.

** לפוסטים נוספים בנושא טיפולי פוריות

5 Comments

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    אני מרגישה קצת אחרת עם הדברים.
    מתחברת לחלוקה המעניינת שלך שאיך כל אחת מתמודדת אחרת, אבל לא מרגישה שהשתיים הם תגובות קיצון והאחרת היא השפיות. רואה בכל אחת מהדרכים דרך התמודדות שונה, שכנראה משרתת מטרות מסוימות ועונה על צרכים מסוימים. במידה ואותה דרך מתאימה ועונה על הצורך של האישה, אז נהדר. אין דרך אחת נכונה להתמודדות.

  • Avatar

    גליה גינרמן

    מקסים!
    מאוד אהבתי ומאוד התחברתי!
    ואכן מצאתי את עצמי באוטובוס הזה השלישי, עם המשקפיים והגוגל…
    ברור שזה לא שחור-לבן, יש גם שילוב.
    אני למשל שילבתי גם ידע וגם קצת טבעיות וכמובן רוחניקיות, וכן, הרשיתי לעצמי גם לאכול ג'אנק פוד, מי אמר שאסור??

    מזדהה עם הציפיה, עם התקוות, עם היאוש לפעמים, כשרואים איך אחרות מצליחות כל כך מהר ורק אני…

    מעניין אותי לקרוא את ההמשך של הפוסט שלך. איך זה המשיך? איך חווית?

    • Avatar

      ronen

      ליטל אוהב ציון שהיא מחברותיי האהובות ביותר(גילוי נאות) כותבת בכשרון רב, בצורה ציורית מעניינת ומרתקת ובשפה עשירה על עולמה הפרטי, הזעזוע והשינויים שחלים בחייה. ליטל שהיא דמות עמוקה מאוד נמצאת בחוד החנית של "נוסעות האוטובוסים" מלאת חיות וחן. יישר כח.

  • Avatar

    אסתר דסקל

    ליטל יקירה אהבתי את רעיון האוטובוס כל תחנה והמסר שלה.
    המשיכי בנסיעת החיים שלך והפתעי אותנו כל פעם מחדש.
    נשיקות אמא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ