הנקה או אי הנקה ? (או "למה להשאיר את הספר החדש בסלון")

מאת : ליטל אוהב ציון

16 בדצמבר 2010 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

כשילדתי את בניי התאומים, הייתי נרגשת במיוחד, לידה ראשונה, ניתוח קיסרי, שני פגים קטנים, אמא בפעם הראשונה בחיי, תחושות ורגשות מתערבבים להם בקשת של צבעים.

מיד עם התאוששותי מהניתוח יצאתי לפגיה לראות את גוזליי, כל שעלה בראשי חוץ מלראות אותם ולגעת בהם, זה הקול הקטן הזה שישב לי ליד האוזן ולחש "הקולסטרום, הקולסטרום".

כאמא טרייה הכרתי את המילה הזו מספרי ההריון והלידה, וכבר שם מטפטפים לך כמה החלב הראשוני חשוב ושהוא בגדר ה-MUST לרך הנולד.

אז, עוד לפני שידעתי איך להניק ומה עושים שם עם שני הרי ההימלאיה שצמחו מתחת לגרוני, דאגתי לקולסטרום…ומאחר ובניי היו פגים באינקובאטור התחלתי במלאכת החליבה.

ושם במסדרונות בית החולים ישנם תאים תאים, ובכל תא משאבה, את רק צריכה לבוא עם הקונוס שלך והבקבוק שלך ולהתחבר למכונה, וכך לפני שזכרתי שכל גופי כואב מהניתוח, החלה המשאבה לחלוב את ההימלאיה הפרטית שלי, ורק אחרי שנדהמתי לראות את פטמותיי היקרות נמתחות ומתכווצות הבנתי שיש כפתור קטן של מינימום ומקסימום. תודות לפרה שהיתה כאן לפניי, המשאבה שלי היתה מכוונת למקסימום…וכך לפני שפטמותיי נתלשו מגופי הורדתי הילוך למינימום.

 בספרים, בסרטים ובסיפורים של חברות, את מתארת לעצמך בקבוקי חלב שנשאבו והוכנסו למקרר, שקיות חלב שנשאבו והוכנסו להקפאה, ואצלי…מבט דרומה להימלאיה שלי ואחרי מספר דקות לא מבוטל, הפתעה, CC 5 בקושי!!! איפה מתחבא לו הקולסטרום הזה ?

למה לא אומרים לנו שום דבר על כמויות ? שיחת הרגעה עם הפרה שלידי הבהירה שזה נורמלי.

 הנקת תאומים זה לא דבר פשוט, במיוחד אם הם פגים.

אם יש לך מזל, אז אין סינכרון בין שעות ההאכלה שלהם ואת יכולה להניק אחד אחד וחוקי מרפי קובעים שאין לך מזל ושניהם רעבים בו זמנית.

אז אם יש לך מזל, אדם נוסף נמצא לידך ובזמן שאת מניקה עגל אחד, האדם הזה מגיש לך את העגל השני ומחבר אותו לפטמה (שמזמן הפכה נחלת הכלל) ושוב נכנס לו מרפי עם חוקיו המעצבנים, וגם כאן אין לך מזל – את לבד, מניקה אחד ומסתכלת בעיניים אדומות ודומעות על אחיו שצורח מרעב.

מהיום והלאה שתפגשו אמא לתאומים, שלא נדבר על שלישיה, תדעו שהיא מלאת יסורי מצפון !

אז הנה, עברו להם חמש שנים ונולדה לי ביתי הקטנה, וכל שחלמתי עליו הוא להרים אותה בזרועותיי ולהניק אותה בשקט ושלווה מבלי למהר, מבלי לחשוב על תינוק אחר שרעב עכשיו וצריך אותי, בלי לחשב תורים ובלי אותם ייסורי מצפון.

וכך זה היה. הקטנה שלי קלטה מהר מאד את עניין היניקה והחלה לטפס למרומי ההימלאיה.

חשבתי להיפרד מייסורי המצפון ? אז חשבתי….

איך אדע כמה היא אוכלת ? ואם היא שבעה ? ומתי הבכי הוא של רעב או של משהו אחר ? ומתי להציע ציצי ? ועוד אלף ואחת שאלות.

אני כבר הבנתי, כל עניין ההנקה הזה הוא בעצם ניסוי וטעייה. או בעצם ניסוי ותהייה.

והנה עברו להם ארבעה שבועות, בהם רוב רגעי ההנקה הם בדיוק כמו שחלמתי עליהם. אני נהנית להניק, להביט בקטנה שלי, לברך אותה ולשלוח לה אהבה בעיניים.

אמממה יש ימים שהיא כל היום על הציצי ואני מתכוונת לכל ! היום, רעבה ? קפיצת גדילה ? ואולי שלג בפסגות ההימלאיה?

כאמא מניקה תמיד רודף אחריי החשש, שמא אין לי מספיק חלב, ובגלל אותו חשש קניתי משאבה ביתית, קניתי כמוסות חילבה בחנות הפארם הקרובה, נרשמתי כחברה בפורום הנקה ופתחתי מיני מחלבה במטבח הפרטי שלי. וכמו כל אמא פולניה דאגתי "שהילדה לא תיהיה רעבה…".

במקביל, קניתי את הספר החדש של סופר-נני, הרי היא הגורו החדשה של הורי שנות האלפיים, בכל זאת, אני מתמודדת עם שני בני חמש החווים התקפי קנאה פה ושם ובעיקר חווים את שיעמום החופש הגדול….

הספר בכריכה רכה עליה מתנוססת תמונתה המוגדלת של סופר נני ומשקפייה השחורים מכיל בוודאי שיעורים שאוכל ללמוד מהם.

אז מדי פעם בין הנקה להנקה, בעודי גמורה מעייפות, שערותיי מדובללות, עיניי פוזלות מעייפות וגבותיי אינן מסודרות , אני קוראת שניים שלושה עמודים, אולי אמצא תשובה ואשדרג עצמי כאמא.

והנה, לילה אחד מיני רבים, בו איני ישנה כמו שצריך, הקטנה בוכה ומורמת היישר לזרועותיי בצורה כה מיומנת, ואני בעיניים עצומות כמעט, שולפת שד ומתחילה להניק, ואני עייפה, כל כך עייפה, אין לי כח להניק אותה, מעיזה לחשוב בליבי על הפסקת הנקה וחולמת על קופסאות של סימילאק, אני ממש רואה אותן מחייכות לעברי, והבקבוקים, יש כאלו בקבוקים יפים היום, וורדים, סגולים, פרחוניים אני חולמת לעצמי, ואז בזווית העין אני רואה אותה מסתכלת עליי דרך משקפיה השחורים וכאילו יוצאת לה מהספר וגוערת בי, "איך את מעזה ? בשביל מה הבאת ילדה לעולם אם אינך מתכוונת להניק אותה ? ובגלל מה ? בגלל עייפות ? איזו אגואיסטית, איזו דוגמה את נותנת ? ואת קוראת לעצמך דמות חינוכית?" נופפה לה סופר נני באצבע מאשימה בשלוש לפנות בוקר ליד מיטתי "תתביישי לך" אמרה וחזרה לכריכת הספר.

שקט, דממה בחדר. נבהלתי, היא הפחידה אותי. מי היא חושבת שהיא ככה לצוץ פתאום ולומר לי ת'אמת בפרצוף…..

הסתכלתי על הקטנה שלי שגמעה כל טיפת חלב מההימלאיה, התנצלתי, נדמה היה שזלגה לי דמעה קטנה, נפרדתי לשלום מקופסאות הסימילאק ושורת הבקבוקים המהודרים, הרמתי לגרעפס וחזרתי לישון.

כשהתעוררתי בבוקר, פקחתי עין מבוהלת לעבר סופר נני, היא עדיין היתה שם עם המשקפיים השחורים שלה, מסתכלת עליי ומחייכת, אמרתי בוקר טוב וברחתי למטבח למלאכת החליבה…

בערב, לפני שהלכתי לישון, הפכתי את הספר כלפי מטה ונרדמתי.

* ליטל אוהב ציון כותבת קבועה באתר. תוכלו למצוא את כל הפוסטים שלה כאן.

עוד אמהות כותבות: 

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

ההתייחסות להנקה ולשדיים מושפעים מאלמנטים תרבותיים/ שלומית ארד

בהיאבקות העל ההנקה של אלמנט של גאוותנות/ יוליה

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “הנקה או אי הנקה ? (או "למה להשאיר את הספר החדש בסלון")”

  1. מינה ויינשטיין הגיב:

    פרה שלי… אין עלייך בכל עולם! לא משנה מה סופר נני תאמר, את האמא האידיאלית והדוגמה המושלמת בשבילי כדי להיות אמא טוב יותר. אוהבת אותך!!

  2. שלומית הגיב:

    את מתארת יפה מאוד קשיים והתלבטויות של אמא מניקה. וזה לא שלאמא שלא מניקה אין התלבטויות, ספקות ויסורי מצפון.
    האכלה בבקבוק יכולה לפתור דילמה אחת: כמה התינוק אכל בארוחה הזו הספציפית. בזה ההנקה לא יכולה להתחרות, בוודאות המוחלטת הזו (הרי אין על השד קווים…) אבל, בליווי ויעוץ מקצועי אפשר לדעת שהתינוק מקבל מספיק אוכל לפי מספר מדדים: מעקב אחרי יציאות, עלייה במשקל, התנהגות התינוק, מצב פיזי של האמא התבוננות בטכניקת ההנקה ועוד.
    בקשר לעייפות הרבה, התשובה היא עזרה, עזרה ועוד עזרה! לפעמים צריך רק עזרה נקודתית עד שמשבר ההנקה עובר (אני בטוחה שסופר נני תסכים אתי:)לא מצליחה להשיג עזרה? תני בקבוק ואחסני את רגשות האשם בארון יחד עם המשאבה. הרי הכי חשוב זה אמא רגועה ונינוחה לשלושת ילדיה. לא רוצה לוותר על הנקה? התעקשי על עזרה.
    עוד חומר למחשבה: בחברה השבטית של פעם (ובשבטים "פרימיטיבים" של היום) כשלא היו קיימים בקבוקים ומוצצים ושעונים וטיפת חלב, לאימהות לא הייתה כל סיבה לפקפק אם יש להן מספיק חלב.
    ואחרון חביב: רגשות אשם נולדים יחד עם התינוק בעסקת חבילה, ויהיו עם האמא עד יומה האחרון כנראה…

    • ציצקעס הגיב:

      הנקה יכולה להתחרות בהכל, כולל בידיעת הכמות, הרי לא חשוב כמה אכל-חשוב שאכל ושבע. לכן פשוט מסתכלים על פיפי קקי ותינוק מרוצה ויודעים בדיוק כמה אכל…אין כל יתרון למספרים כי כל אמא שמאכילה מבקבוק תגיד לך שגם היא מתלבטת ולא בטוחה שאכל מספיק

  3. Bonnie Aviani הגיב:

    איזה כיף!!! הצחקת אותי. תודה, ממתינה בסבלנות לכתבה הבאה. שבת שלום

  4. חן טיסון הגיב:

    מדהימה שכמוך. איזה כיף לקרוא אותך.
    אני תמיד אומרת אמא רגועה- תינוק רגוע
    אמא מאושרת- תינוק מאושר.
    מה שנכון לך, מה שאת מחליטה, אבל הכי חשוב זה להיות שלמה עם ההחלטה 🙂

  5. אסתר דסקל הגיב:

    נהנתי צחקתי איזו משפחה מנהלת הבת שלי יש לומר שאת מתפקדת למופת .
    נשיקות אמא

  6. אפרת חיים הגיב:

    תור אחת שלא יכולה להניק אני מתה מקינאה על היכולת והקשר שנוצר בינך ובין הילדים אבל חושבת שאת צריכה לחשוב גם על עצמך כי חשוב שהילדה תקבל חלב אם אבל לא פחות חשוב שתהיה לה אמא שמחה, עם כוחות.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"המציאות והדמיון נפגשו והתפוצצו" | אחרי לידה

מאת : אמא אחרי לידה

12 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רוב חיי, כל פעם שחשבתי על הריון, התכווצתי, והחלה לכאוב לי הבטן. המחשבה על זה שיהיה בתוכי יצור שמתפתח ושאגדל לממדים לא טבעיים, הייתה לי מאוד לא נוחה. אני זוכרת שבעבודתי ראיתי נשים בהריון בחודש תשיעי ואמרתי שהן נראות כמו תנור – אוטוטו התינוק מוכן ויוכל לצאת.

טוב, זו באמת הייתה ראייה שונה. עד שהתחלתי לרצות להיות אמא…. אז הכל השתנה. כשראיתי נשים בהריון חשבתי שזה מקסים, וכשראיתי ילדים בסופר מחייכים אלי- רציתי אחד כזה משלי. שיקרא לי אמא ושיישב בעגלת הסופר ויאכל לחמניה ויזיל רוק ויהיה היצור הכי מדהים עלי אדמות.

תנוחה אחת (של יוגה) ביום

מאת : לימור לוי אוסמי

23 במרץ 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני כל כך אוהבת יוגה אבל כרגע כל כך לא בנויה להשתמש לטובתה בשעות בוקר של העבודה היקרה שלי וגם ממש לא בנויה לצאת בערב, וממש לא בנויה להסתכרן על יום או שעה קבועים בשבוע, ולא בנויה לשקט של תירגול במשך שעה או שעה וחצי.

אבל אני נורא אוהבת יוגה..

אז תקופה ארוכה הרגשתי מין פלונטר כזה. מסתובבת עם תחושה שמשהו לא מתאים לצרכים שלי. שנים.

יום עיון 'הפוליטיקה של הפריון': דיון בהמלצות ועדת מור-יוסף

מאת : לימור לוי אוסמי

13 בפברואר 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, קוראות לשינוי

יום עיון

הפוליטיקה של הפריון: דיון בהמלצות ועדת מור-יוסף