טיפולי פוריות: ימי התום

מאת :

2 בדצמבר 2010 | 7 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

לא פעם גלגלתי בראשי את המחשבה על כך שבכל תקופה בחיים המחשבה על להיות אמא, להיות בהריון, תופסת כיוון ומשתנה.

הפוסט הזה סוקר את מחשבותיי ההריוניות עוד בהיותי ברחם אימי…

התקופה הפרה היסטורית

בימינו, ימים בהם הטכנולוגיה כל כך מתקדמת, התהליך מתחיל הרבה לפני רגע הלידה, הוא מתחיל אי שם בסביבות שבוע 14, אז נאמר לך אם העובר הוא זכר או נקבה. בשנים הראשונות כל תפקידו של אותו איבר קטן אינו אלא להבדיל אותך מבני המין השני. ישנם הורים, שגודל איבר מינו של הבן הבכור שלהם – גם אם הוא טרם נולד – הוא מקור גאווה לאומי, שעולה לא פעם ולא פעמיים בשיחות סלון, ויש שירחיקו לכת ויסתובבו עם תמונת האולטרא סאונד של האיבר המזדקר בארנקם, ישנם גם גברים גאים שידאגו שאורחיהם יקישו מאותה תמונה על גודל איברו של האב הגאה עצמו.

 שלב החקירה

בערך בגיל שנתיים, שנתיים פלוס כשהזאטוטים הקטנים לומדים לדבר ומגלים באמבטיה שיש מילה נפרדת לבנות – פות ומילה נפרדת לבנים – פין, כל מטרתם מאותו רגע חשוב זה, היא לוודא למי יש פין ולמי יש פות, בין אם זה במבטים נוקבים באמבטיית ההורים ובין אם זה בשאלות, לא פחות נוקבות, בגן השעשועים, בו הזאטוט רץ אחרייך וצועק בקולי קולות "אמא, יש לך פות?" ואת מחפשת איזה עץ גדול להסתתר מאחוריו, אך במקרה הטוב מוצאת קרוסלה ריקה ומגלה שעיני האמהות  והאבות נשואות אליך ואין לאן לברוח, מהנהנת במבוכה "כן יש לי פות".

 בובות שתיים בובותיים

כעבור כמה שנים, בסביבות גיל ארבע עד שמונה, הבנות מגלות את הברבי, ומייד מגלות גם את קן. הן יכולות לשחק שעות בברביות להפשיט אותן ולהלביש להן – איך לא, את שמלת הכלה, לסרק, לאפר ולהוביל את ברבי וקן אל החופה. משם זה כבר סיפור שאינו נגמר, להפך, הוא מלא בפרטי פרטים איך הם יתחתנו וכמה ילדים יהיו להם ואיפה הם יגורו ומה הם יעשו. ובנות, זה הזמן לומר את האמת, מי מאתנו לא הפשיטה את קן עשרות פעמים רק כדי לגלות מה יש לו שַם ?….

 עידן הקרח

בתפנית חדה של 180 מעלות, איפשהו במרומי גיל תשע, הבנים הופכים לאיכס אחד גדול ובמשך שנתיים שלוש קיימת סלידה רצינית מכל מה שקשור לבנים. הבנים לא מעניינים את הבנות, הן לא שמות עליהם ועסוקות בינן לבין עצמן.

תהליך ההפשרה מתחיל בסביבות גיל בר/בת מצווה.

 ניצנים נראו בארץ

הבנות פתאום מגלות שהבנים שהיו עד כה דוחים, הפכו להיות מיני-גברברים ושהם דווקא כן מעניינים. אפשר לראות את הבנות עומדות יחד בהפסקה מתלחששות, בעודן מביטות לעבר החתיך התורן וחלקן אפילו מעיזות לשלוח לו  "לייק" בפייסבוק.

אם תכנסו באמצע מסיבת פיג'מות, תוכלו לשמוע איך כל אחת מפנטזת על החתיך שלה ומדמיינת איך תיהיה הנשיקה הראשונה.

 התחלות ראשונות

בשלב הבוגר, אי שם בסביבות גיל שמונה-עשר, מתחילות המחשבות על מערכת יחסים רצינית וארוכה והחלומות נודדים מנשיקה ראשונה לפעם הראשונה. איך תיהיה הפעם הראשונה, עם מי היא תיהיה ובאילו אמצעי מניעה נשתמש ואלוהים, רק שלא אכנס להריון.

 תקופת ההתהוללות

חמש-שש שנים מאוחר יותר, עם ההשתחררות מצה"ל, מתחילת תקופת הסקס, בנים ורוקנ'רול.

הבנות כבר גדלו לנערות, הן חתיכות, יודעות להתלבש טוב ולהבליט את מה שיש. הן בהחלט יודעות איך לדבר ובעיקר איך לסובב לזכרים את הראש.

כל מה שמטריד אותן בשלב זה – לא להיכנס להריון!! הן יודעות בדיוק מתי הווסת אמורה להגיע ומחכות בקפידה רבה לבואה, וכשהווסת אכן מגיעה, הן סוף סוף מסוגלות לקחת נשימה עמוקה שלרוב מלווה באנחת רווחה ורק אז מתפנות במהרה לשלוח SMS "קיבלתי!" לכל המודאגות שמשמיעות מרחוק צהלות שמחה.

 שלב המיסוד

כמה שנים קדימה, כל אחת בקצב שלה, פוגשת את הקן שלה, האמיתי – לא זה מגיל ארבע. הם כבר יוצאים יחד כמה חודשים, חלקם כבר גרים יחד והבחורות חוזרות לחלומות על חתונה…

כחצי שנה – שנה אחרי החתונה מתחילים להירקם להם חלומות על הריון, אז כבר זורקים לפח את כל אותם אמצעי מניעה שלא העזנו לזוז בלעדיהם בעבר ומתחילים במצוות פרו ורבו…

על אלו שהצליחו להיכנס להריון מתי שרק רצו, לא אדבר בפינה שלי, על אלו שמנסים בכל דרך אפשרית (טיפולי פוריות) וממשיכים לחלום על הריון – כן.

** לבלוג של ליטל אוהב ציון.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

פשוט להיות- מסע הפריון של רינה רונן/ רינה רונן

טיפולי פוריות: לקבל את כל הידע והתמיכה הדרושים/ איריס נאור

אוף, אין לי כוח, מה עושים?/ אושרה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “טיפולי פוריות: ימי התום”

  1. אסתר דסקל הגיב:

    ליטל יקרה כמה יפה כתוב קראתי וראתי לפני את נכדי.
    מעריצה אותך.
    אמא

  2. משה לוקסנברג הגיב:

    כחסיד (משוחד בהחלט, אך לא שוטה)הסגנון והתכנים המופגנים בטור, אהבתי את הסריקה האבולוציונית ג'נדרית. סריקה שראשיתה ב-"זה הקטן גדול יהיה", דרך "-בחורות ערומים זה חולירע" וכלה ב-"כשאלוהים רוצה-גם מטאטא יורה".
    אז זהו שלא: אתם רציתם יותר,ואכן קיבלתם יותר. מצפה להמשך :))

  3. דנה, פיסול בנייר, אבן יהודה הגיב:

    נהניתי מאוד לקרוא את הטור. כמובן שאמשיך לעקוב אחרייך בשקיקה ועל זה נאמר "זו הקטנה גדולה תהייה". ליטל, את כותבת בכישרון רב דברי טעם. פשוט תענוג אמיתי!
    ממני, דנה

  4. מילי הגיב:

    איך ייתכן שבמספר מועט כ"כ של שורות הצלחת לגרום לי לנוסטלגיה עם חיוך רחב ומייד לעבור לתקופה של סכ הכל חצי עשור לאחור -להתגעגע וגם לרגעים של לא… ולטעום את מה שממתין לנו בעוד שנה וקצת…. ש א פ ו .אהבתי.

  5. ענת תמיר הגיב:

    יקרה מוכשרת ומרתקת
    צחקתי, הזדהתי, יש לי בנות והרבה קנים…סקרנית להמשך ומצפה בשקיקה
    אוהבת אותך, ענת

  6. חנה קריספין הגיב:

    ליטל שאפו
    כתיבה נהדרת. משהו שנוגע בעצם לכולם.
    כל הכבוד

  7. מיכל הגיב:

    אחד הדברים המדהימים כשנולדה ביתי הייתה המחשבה שהיא בעצם נולדה עם כל ילדיה כבר בתוכה (בניגוד לגברים, כמובן).
    ואני נולדתי איתה מרחם אימי כשהיא כבר בתוכי.
    מחשבה מופלאה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האפידורל הוא משאב. לידה טבעית, מסע אישי. חלק 12

מאת :

3 ביוני 201118 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אישה ואושייה יקרה אמרה לי לפני זמן מה שבהחלט ניתן להסתכל על האפידורל בלידה כאל משאב עבור האישה, משאב המאפשר לה לא להישאר זמן רב בתחושה הזאת של ה"יותר מדיי" המציפה ומאיימת לפרק מבפנים. האפידורל הוא לא חולשה או חוסר הצלחה, אלא הבנה חשובה של הגוף שיש משהו שהוא לא יכול לשאת יותר ושהדבר הזה יכול להציל אותו. בזמנו, ההסתכלות הזאת נראתה לי בעיקר מעניינת, היום אני מבינה אותה יותר.

מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי הלידה

מאת :

8 באוקטובר 20106 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

כל כך קיוויתי שסוף סוף ידברו על דיכאון אחרי לידה ממבט קצת אחר, אבל התבדיתי מהציפייה שלי כבר במשפט הפותח של הסרט: "הולדת התינוק אמור להיות הרגע המאושר בחיים, אבל יש אמהות שלא מרגישות ככה" (ניסוח לא אחד על אחד ).

באמת ? הולדת התינוק היא רק אירוע משמח ? אמהות אמורות להיות רק מאושרות אחרי הלידה ? מי אמר ? מי קבע ? ומה לגבי המחקרים שמראים שלידה של תינוק הוא אחד מגורמי הסטרס המובילים בחיים (יחד עם נישואין, פיטורים מהעבודה, גירושין ומוות) ? מה לגבי התחושות השליליות שנשים מרגישות אחרי לידה ?

הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא !! עם הלידה של התינוק מגיעות גם המון תחושות קשות של בדידות, עצב, כעס, תסכול, עייפות וגם- דיכאון !

סולחת לעצמי על הדיכאון שאחרי הלידה

מאת :

14 באוגוסט 201110 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

לפני 3 שנים בדיוק ילדתי את בתי. במשך 4 החודשים שלאחר מכן חוויתי דיכאון לאחר לידה. התחושה הייתה שהקירות סוגרים עליי, שאין מוצא. זוהי תחושה כה בודדה ומנוכרת של מישהי שצריכה להחזיק את כולם ועדיין חשה אשמה, על כל דבר שבעולם.

כיום, אני מרגישה שאני יכולה לסלוח לעצמי על התחושות ההן, שבזמנו עלו בעקבותיהן כל כך הרבה רגשות אשמה. ככל שאני שומעת על יותר נשים שעוברות תחושות דומות, כך אני מבינה שהמצב שנקלעתי אליו לא היה באשמתי.