טיפולי פוריות: ימי התום

מאת : ליטל אוהב ציון

2 בדצמבר 2010 | 7 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

לא פעם גלגלתי בראשי את המחשבה על כך שבכל תקופה בחיים המחשבה על להיות אמא, להיות בהריון, תופסת כיוון ומשתנה.

הפוסט הזה סוקר את מחשבותיי ההריוניות עוד בהיותי ברחם אימי…

התקופה הפרה היסטורית

בימינו, ימים בהם הטכנולוגיה כל כך מתקדמת, התהליך מתחיל הרבה לפני רגע הלידה, הוא מתחיל אי שם בסביבות שבוע 14, אז נאמר לך אם העובר הוא זכר או נקבה. בשנים הראשונות כל תפקידו של אותו איבר קטן אינו אלא להבדיל אותך מבני המין השני. ישנם הורים, שגודל איבר מינו של הבן הבכור שלהם – גם אם הוא טרם נולד – הוא מקור גאווה לאומי, שעולה לא פעם ולא פעמיים בשיחות סלון, ויש שירחיקו לכת ויסתובבו עם תמונת האולטרא סאונד של האיבר המזדקר בארנקם, ישנם גם גברים גאים שידאגו שאורחיהם יקישו מאותה תמונה על גודל איברו של האב הגאה עצמו.

 שלב החקירה

בערך בגיל שנתיים, שנתיים פלוס כשהזאטוטים הקטנים לומדים לדבר ומגלים באמבטיה שיש מילה נפרדת לבנות – פות ומילה נפרדת לבנים – פין, כל מטרתם מאותו רגע חשוב זה, היא לוודא למי יש פין ולמי יש פות, בין אם זה במבטים נוקבים באמבטיית ההורים ובין אם זה בשאלות, לא פחות נוקבות, בגן השעשועים, בו הזאטוט רץ אחרייך וצועק בקולי קולות "אמא, יש לך פות?" ואת מחפשת איזה עץ גדול להסתתר מאחוריו, אך במקרה הטוב מוצאת קרוסלה ריקה ומגלה שעיני האמהות  והאבות נשואות אליך ואין לאן לברוח, מהנהנת במבוכה "כן יש לי פות".

 בובות שתיים בובותיים

כעבור כמה שנים, בסביבות גיל ארבע עד שמונה, הבנות מגלות את הברבי, ומייד מגלות גם את קן. הן יכולות לשחק שעות בברביות להפשיט אותן ולהלביש להן – איך לא, את שמלת הכלה, לסרק, לאפר ולהוביל את ברבי וקן אל החופה. משם זה כבר סיפור שאינו נגמר, להפך, הוא מלא בפרטי פרטים איך הם יתחתנו וכמה ילדים יהיו להם ואיפה הם יגורו ומה הם יעשו. ובנות, זה הזמן לומר את האמת, מי מאתנו לא הפשיטה את קן עשרות פעמים רק כדי לגלות מה יש לו שַם ?….

 עידן הקרח

בתפנית חדה של 180 מעלות, איפשהו במרומי גיל תשע, הבנים הופכים לאיכס אחד גדול ובמשך שנתיים שלוש קיימת סלידה רצינית מכל מה שקשור לבנים. הבנים לא מעניינים את הבנות, הן לא שמות עליהם ועסוקות בינן לבין עצמן.

תהליך ההפשרה מתחיל בסביבות גיל בר/בת מצווה.

 ניצנים נראו בארץ

הבנות פתאום מגלות שהבנים שהיו עד כה דוחים, הפכו להיות מיני-גברברים ושהם דווקא כן מעניינים. אפשר לראות את הבנות עומדות יחד בהפסקה מתלחששות, בעודן מביטות לעבר החתיך התורן וחלקן אפילו מעיזות לשלוח לו  "לייק" בפייסבוק.

אם תכנסו באמצע מסיבת פיג'מות, תוכלו לשמוע איך כל אחת מפנטזת על החתיך שלה ומדמיינת איך תיהיה הנשיקה הראשונה.

 התחלות ראשונות

בשלב הבוגר, אי שם בסביבות גיל שמונה-עשר, מתחילות המחשבות על מערכת יחסים רצינית וארוכה והחלומות נודדים מנשיקה ראשונה לפעם הראשונה. איך תיהיה הפעם הראשונה, עם מי היא תיהיה ובאילו אמצעי מניעה נשתמש ואלוהים, רק שלא אכנס להריון.

 תקופת ההתהוללות

חמש-שש שנים מאוחר יותר, עם ההשתחררות מצה"ל, מתחילת תקופת הסקס, בנים ורוקנ'רול.

הבנות כבר גדלו לנערות, הן חתיכות, יודעות להתלבש טוב ולהבליט את מה שיש. הן בהחלט יודעות איך לדבר ובעיקר איך לסובב לזכרים את הראש.

כל מה שמטריד אותן בשלב זה – לא להיכנס להריון!! הן יודעות בדיוק מתי הווסת אמורה להגיע ומחכות בקפידה רבה לבואה, וכשהווסת אכן מגיעה, הן סוף סוף מסוגלות לקחת נשימה עמוקה שלרוב מלווה באנחת רווחה ורק אז מתפנות במהרה לשלוח SMS "קיבלתי!" לכל המודאגות שמשמיעות מרחוק צהלות שמחה.

 שלב המיסוד

כמה שנים קדימה, כל אחת בקצב שלה, פוגשת את הקן שלה, האמיתי – לא זה מגיל ארבע. הם כבר יוצאים יחד כמה חודשים, חלקם כבר גרים יחד והבחורות חוזרות לחלומות על חתונה…

כחצי שנה – שנה אחרי החתונה מתחילים להירקם להם חלומות על הריון, אז כבר זורקים לפח את כל אותם אמצעי מניעה שלא העזנו לזוז בלעדיהם בעבר ומתחילים במצוות פרו ורבו…

על אלו שהצליחו להיכנס להריון מתי שרק רצו, לא אדבר בפינה שלי, על אלו שמנסים בכל דרך אפשרית (טיפולי פוריות) וממשיכים לחלום על הריון – כן.

** לבלוג של ליטל אוהב ציון.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

פשוט להיות- מסע הפריון של רינה רונן/ רינה רונן

טיפולי פוריות: לקבל את כל הידע והתמיכה הדרושים/ איריס נאור

אוף, אין לי כוח, מה עושים?/ אושרה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “טיפולי פוריות: ימי התום”

  1. אסתר דסקל הגיב:

    ליטל יקרה כמה יפה כתוב קראתי וראתי לפני את נכדי.
    מעריצה אותך.
    אמא

  2. משה לוקסנברג הגיב:

    כחסיד (משוחד בהחלט, אך לא שוטה)הסגנון והתכנים המופגנים בטור, אהבתי את הסריקה האבולוציונית ג'נדרית. סריקה שראשיתה ב-"זה הקטן גדול יהיה", דרך "-בחורות ערומים זה חולירע" וכלה ב-"כשאלוהים רוצה-גם מטאטא יורה".
    אז זהו שלא: אתם רציתם יותר,ואכן קיבלתם יותר. מצפה להמשך :))

  3. דנה, פיסול בנייר, אבן יהודה הגיב:

    נהניתי מאוד לקרוא את הטור. כמובן שאמשיך לעקוב אחרייך בשקיקה ועל זה נאמר "זו הקטנה גדולה תהייה". ליטל, את כותבת בכישרון רב דברי טעם. פשוט תענוג אמיתי!
    ממני, דנה

  4. מילי הגיב:

    איך ייתכן שבמספר מועט כ"כ של שורות הצלחת לגרום לי לנוסטלגיה עם חיוך רחב ומייד לעבור לתקופה של סכ הכל חצי עשור לאחור -להתגעגע וגם לרגעים של לא… ולטעום את מה שממתין לנו בעוד שנה וקצת…. ש א פ ו .אהבתי.

  5. ענת תמיר הגיב:

    יקרה מוכשרת ומרתקת
    צחקתי, הזדהתי, יש לי בנות והרבה קנים…סקרנית להמשך ומצפה בשקיקה
    אוהבת אותך, ענת

  6. חנה קריספין הגיב:

    ליטל שאפו
    כתיבה נהדרת. משהו שנוגע בעצם לכולם.
    כל הכבוד

  7. מיכל הגיב:

    אחד הדברים המדהימים כשנולדה ביתי הייתה המחשבה שהיא בעצם נולדה עם כל ילדיה כבר בתוכה (בניגוד לגברים, כמובן).
    ואני נולדתי איתה מרחם אימי כשהיא כבר בתוכי.
    מחשבה מופלאה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מיתוס האימהות או מדוע איננו מסכימות להיות פחות מאמהות מושלמות?

מאת : שירלי מיראכור

10 במרץ 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה

מיתוס האימהות מדבר על קיומה של אמא טובה ואמא רעה. הפסיכואנליטיקאית והפסיכותרפיסטית מלאניי קליין הגדירה אמא טובה כאמא שמוכנה למלא תמיד את צרכיהם של ילדיה, מקריבה מעצמה ללא גבול למענם ונמצאת איתם תמיד.

לעתים, כשאנחנו חושבות שאנחנו לא עונות על ההגדרה של אמא טובה אנחנו מתמלאות ברגשות אשמה. מה הסיבה לכך?

אופן הגידול של בנות ובנים שונה בחברתנו. כחלק מהשוני, אנו כנשים גדלות תחת הציפייה שנהפוך יום אחד לאימהות. הדגש שמושם הוא על כך שנהיה אמהות טובות. מבחינת ציפיות החברה מאתנו, לא כל-כך משנה איזו קריירה ניצור לעצמנו, כל עוד נשים את האימהוּת שלנו בראש סדר העדיפויות ונביא לעולם את מספר הילדים המקובל בחברה מעודדת-הילודה שלנו.

במהלך חיינו, אנו מפנימות את הציפיות הללו מאתנו ומציירות לעצמנו תמונה די שלווה של איך תראה מציאות חיינו כשנהפוך לאמהות. אמהות לפעמים מספרות לי שעד הלידה דמיינו את עצמן יושבות כשתינוק מלאכי מונח לידן על הספה והן בענייניהן.

איך הצלחתי להתמודד עם הדיכאון אחרי לידה ? חלק ב'

מאת : אמא ש

31 בינואר 20118 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

באמת היו דברים שהיו צריכים טיפול, תמיד יש. אבל לא ידעתי שהנפש היא זו שחולה באמת. כל טיפול, הוביל אותי לזה שאחריו. פגשתי בדרכי נשים נפלאות שעשו עמי חסד. בגוף ובנפש. ולמרבה הפלא לא היו אלה החברות הקרובות שמכירות אותי כל כך טוב. היו אלה נשים זרות לחלוטין. הזרות הזו היתה טובה, היא אפשרה לי לקלף לאט לאט את הקליפות, להיחשף. והחשיפה כאבה.

הגיע הזמן לשיווין בלידה – גם ליולדות בבית מגיע מענק לידה !

מאת : גלית גורא-עיני

19 במאי 201115 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה, קוראות לשינוי

חוק בישראל, הנוגע למענק לידה, קובע כיום כי כל אישה אשר יולדת בביתה ומעוניינת לקבל מענק לידה צריכה להגיע עם הרך הנולד אל בית חולים כלשהו על מנת להיבדק.

מדובר בחוק משנות ה-50 אשר בשעתו- הציל נשים ותינוקות רבים. נשים היו יולדות בפחונים וצריפים, ללא תנאים סבירים, בתקופה שלא הייתה דרך לדעת אם האם או העובר בריאים לחלוטין ותמותת האימהות והתינוקות הייתה גבוהה מאד.

כיון שכך, המדינה הציעה "תמריץ כספי" למי שתגיע ללדת בבית חולים. אז, בשנות החמישים- זה באמת הוריד את התמותה והיה חוק חיובי ביותר.