כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך אחרת- חלק ג'

מאת :

27 בדצמבר 2010 | 3 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

האפשרות למפגש שונה עם סיפור הלידה

כשמאיה הגיעה אליי, נראה היה שהקושי טמון בעובדה שהלידה הסתיימה בניתוח קיסרי, והיא כואבת את העובדה שהיא לא ילדה לידה רגילה.

אבל כשעבדנו עם הסיפור, החסר העצום שהופיע נגע למשהו אחר: לרגע שבו שלפו את התינוק מתוכה, והיא הרגישה שאין לה תינוק בתוך הגוף אבל גם אין לה תינוק על הגוף.

הכאב נכח בתחושה של הגוף שהתרוקן מבפנים ומחכה להתמלא שוב עם תחושת התינוק עליו, הידיים שמחפשות את מה לחבק, השתוללות של ההתרגשות, ציפייה ואהבה שמחפשות נואשות לאן לפנות .

"לקחו לי את התינוק", היא אומרת, "לקחו לי את הרגע שכל כך חיכיתי לו, להרגיש אותו.  מישהו אחר חיבק את התינוק שלי כשהוא נולד"

גם אצל מאיה , הזיהוי הביא להכרות עם אזור הכאב שאיפשר לסיפור להגיע , ויצר הזדמנות לשינוי.

עכשיו יכול לבוא הכעס. הכעס שהיא לא נתנה לו מקום עד כה. כעס על כל מי שהיה שם, כעס על כל מי שלא דאג לה ברגעים האלה. זה לא היה פשוט. היא לא רצתה לכעוס עליהם, על הקרובים אליה, שתמכו בה באותם רגעים. היא פחדה לכעוס עליהם.

הגוף אוגר את כל מה שנעצר בתוכנו. את כל מה שהיה מפחיד מדי לומר, לחשוב עליו, להרגיש אותו.

ד"ר פיטר לוין (1) מצא שכשאדם חווה אירוע בו מסיבה כלשהיא, התגובה הטבעית של האדם שובשה או נעצרה, נוצר מצב בו התהליך שהיה אמור לקרות, התהליך שהמערכת התכוננה לבצע, לא השלים את עצמו. כלומר, האנרגיה של התגובה שלא יצאה לפועל נשארת 'כלואה' בתוך המערכת.

אנרגיה כלואה מחפשת להשתחרר. מחפשת להתבטא ומייצרת סימפטומים גופניים, רגשיים או נפשיים.  היא תקועה, ובדרכה, היא מפריעה להמשיך בחיים.

לוין פיתח גישה טיפולית הנקראת( Somatic Experiencing )SE  (2)   שעובדת דרך הקשר עם תחושות הגוף כדי לאפשר לאנרגיה האצורה הזו שלא ניתנה לה ההזדמנות לבטא את עצמה  – להתבטא.

אני מוצאת שהכלי הזה מביא לאפשרות למגע עם מה שמפריע לזרם החיים להמשיךללא הצורך להתעמת עם כל פרטי הסיפור.

מאיה עבדה עם תחושת החסר, עם הכעס שהתעורר, ויצרנו זמן מיוחד שהוקדש כדי להתאבל על הרגעים שנמנעו ממנה.  דרך הקשר עם תחושות הגוף, לאט לאט, המפגש שלה עם סיפור הלידה השתנה.

משהו קרה.

בהתבוננות על הלידה הקרובה,  היא כבר הצליחה לראות את כל אפשרויות הלידה: לידה ואגינלית או  ניתוח קיסרי, טבעית או עם אפידורל,  מבלי שהגוף כולו יתכווץ יתנגד או ירצה לברוח.  

עכשיו, אחרי שסיכמה עם הרופא הפרטי את כל הפרטים שחשובים לה לגבי ההתנהלות ברגעים הראשונים אחרי הלידה  – גם במידה וזה יהיה קיסרי – עכשיו הלידה יכולה הייתה להתחיל,  הגוף הסכים להיפתח.  

* למאמרים נוספים של קרן פרידמן גדסי.

* קרן פרידמן גדסי, מפתחת גישת BOT Birth Oriented Therapy, תהליכים סביב הלידה בקליניקה בצפון תל אביב ובמושב מאור. מתמחה בעבודה עם אובדן וטראומה סביב הלידה 050.7986902, kerenfg@bezeqint.net,.

 

מקורות

1-לוין, פיטר, להעיר את הנמר- מרפאים את הטראומה, הוצאת אסטרולוג.

2- רוס, ג'ינה, ממערבולת הטראומה למערבולת ההחלמה, הוצאת נורד

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך אחרת- חלק ג'”

  1. שושי הגיב:

    שלום רב,
    רציתי רק לספר בקצרה על הניסיון שלי
    לפני 4 שנים נולדה לי ביתי הבכורה ולאחר 17 שעות בחדר לידה ו- 4 פעמים תוספת של אפידורל הובהלתי לחדר ניתוח ונותחתי בהרדמה כללית
    בבוקר שלמחרת קיבלתי בעגלה שקופה תינוקת מתוקה שהדבר הראשון שעבר במוחי היה: מי מבטיח לי שהיא באמת שלי??? לא ראיתי, לא שמעתי ולא הרגשתי דבר מהלידה
    לפני חודשיים נולד בני השני והפעם , לאחר התייעצות עם מומחים, החלטנו על ניתוח קיסרי אלקטיבי, כלומר מוזמן מראש
    לניתוח זה התכוננתי נפשית, הכנתי גם את בעלי שיהיה צמוד לתינוק מרגע שהוא יוצא ויצלם את האירוע בכל זמן שניתן, כמובן שביקשתי לראות את התינוק מיד לכשיתאפשר- גם על שולחן הניתוחים
    הלידה הייתה מדהימה מבחינתי, הרגשתי ממש את הרעג ששלפו אותו החוצה, שמעתי את הבכי הראשון , ראיתי את הרגע הראשון שדרכי הנשימה נוקו ע"י האחות (מצילומים) ותוך מס'דקות לא רב גם קיבלתי אותו לידי, נישקתי והרחתי את התינוק שלי בזמן ששני מנתחים תפרו לי את הבטן (הכל מצולם ומתועד)
    מה שחשוב זה התרכז בחצי הכוס המלאה ולהמשיך הלאה

  2. גם אני כמו שושי, עברתי פעמיים ניתוח קיסרי, אך הניתוח השני היה מעין תיקון לעומת הראשון. בראשון הגעתי לניתוח חירום, הרדמה מלאה, יומיים אח"כ לא ירדתי מהמיטה כי קיבלתי 2 מנות דם, ואנטיביוטיקה, והילדה.. נועם שלי היתה בכלל בשניידר להשגחה, ולא יכלו להביא לי אותה.
    לעומת זאת, בניתוח השני, נתנו לי לנסות לידה רגילה, אך גם כשלא התקדם, התייעצו איתי לגבי ההמשך, וכשאמרו ניתוח, לא הרגשתי כאילו נפלו השמיים, אלא הלכתי לניתוח בהרגשה של "זה לא האידיאלי, אבל זה מה שצריך בשביל הבריאות שלי ושל הילד שלי", כמו ששושי מתארת, הרגשתי את רגע משיכת התינוק, ראיתי אותו, נישקתי אותו, ורק אח"כ הוציאו אותו לאבא.
    חוויה מתקנת ללא כל ספק.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת :

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.

שבריריות החיים

מאת :

16 בינואר 20124 תגובות

מתוך אחרי לידה, הריון, פחדים וחרדות אחרי לידה

צועדת לשם בחשש. לאן זה יוביל אותנו?

זריקות של הורמוני גדילה? מעקבים אין סוף?

איזה ילד תהיה?

היום אתה חייכן, שקט ומתוק- שובה כל לב. האם תישאר כזה?

הבטן שלי מתהפכת. המראה הזה, של חבל טבור קשור לא עוזב אותי, לא נותן לי מנוח. ולא, כרגע לא יודעת איך להתמודד איתו.

על תבונה ורגישות של הריון שני

מאת :

11 במאי 201215 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, הריון, יומן הריון, שיתופים אישיים

אז זהו. זה רשמי. אפשר לברך ולהגיד מזל טוב. אני בהריון, שני במספר.

ויחד עם כל הברכות, והאיחולים, אני מרגישה ריקנות, ממש מכריחה את עצמי להתרגש. אני לוקחת את ההריון הזה באדישות מסוימת מחד, ובפחדים וחרדות מאידך. נשמע פרדוקסלי ? גם לי, כך בדיוק אני חשה.