כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק ב'

מאת : קרן פרידמן גדסי

6 בדצמבר 2010 | 0 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

ההסכמה לשהות לרגע עם התחושה

לקראת הלידה הבאה של רונית, משהו בתוכה לא נותן לה מנוחה.

זה כואב מדי להמשיך להתעלם.

כשפרופ' יוגין ג'נדלין, אבי גישת ההתמקדות  (1) , ניסה להבין למה חלק מהמטופלים חווים הצלחה בטיפול פסיכותרפיה ואחרים לא, הוא גילה שהגורם המשפיע ביותר על היכולת של מטופל ליצור שינוי משמעותי בחייו נבע ממשהו שאותם מטופלים, אלו שחוו הצלחה בטיפול, עושים באופן טבעי – הוא גילה משהו מעניין בדרך שבה הם קשובים לתחושה שקיימת בתוכם, מקשיבים לה, ובאופן אינטואיטיבי "מניחים" לה להניע אותם קדימה. (2)

פרקטיקת ההתמקדות עובדת עם המידע שמגיע מהתחושה עצמה.

 כששאלתי את רונית האם היא מסכימה להיות רגע עם התחושה שהיה שם משהו קשה, היא שוב פנתה מיד להסביר לי על הדברים ה'טובים' שהיו בלידה. תזכורת על הכלי של הקשבה לתחושה, הביא להסכמה לנסות. 

כפות הידיים נעו בחוסר מנוחה, והיא תיארה אותן כ'מחפשות משהו', אז הופיע משהו באזור החזה, 'זה מרגיש דחוס. קשה לי לנשום' היא מתארת 'כאילו גם שם יש משהו מחפש. זה האוויר מחפש דרך'.

אני מהדהדת לה את תחושת החיפוש שנוכחת.

"אני לא יודעת, אם הוא מחפש דרך לצאת או להיכנס.  הוא לא יודע את הדרך הוא מרגיש שהוא הולך לאיבוד". "כן", היא מאשרת את התחושה, "זו התחושה שלו שהוא לא יודע, לא מוצא את הכיוון, שהוא הולך לאיבוד שם".

ואז משהו קרה.

אפשר היה לראות את הגוף נשען אחורה, הנשימה התמלאה, הפנים התרחבו.

עכשיו אפשר היה לגעת. התחושה התבהרה. 

היא אמרה: "ככה הרגשתי בלידה. הלכתי לאיבוד.. זה הרגיש כאילו שאני הולכת לאיבוד'

תחושת הקלה. עכשיו זה נאמר. בלידה, חלק ממנה הרגיש שהוא הולך לאיבוד. 

דרך ההסכמה לשהות לרגע עם התחושה, והפנית תשומת הלב לגוף, היא יכלה להיות מודעת לפחד שעלה, לתחושת החיפוש שמתרחשת בתוכה, היא שמה לב גם לדופק המהיר, למתח שנוצר בשרירים, ולנשימה מהירה. תשומת הלב להתרחשות הגופנית, אפשרה לה להשתנות.      

 ההכרה בתחושות הגופניות

 ההכרה בהתרחשות הגופנית יוצרת את היכולת של הגוף לפרוק את האנרגיה שהצטברה בתוכו, גם כשזו אנרגיה שנשארה תקועה בגוף שנים.

היכולת שלה להפנות תשומת הלב עדינה לתחושה שהדופק עלה, ולנשימה המהירה, אפשרה למשהו להשתנות. 

בתוך התהליך אפשר היה גם לראות את סימני הפריקה המתרחשים בגוף  – הנשימה השתנתה, והיא דיווחה על  תחושה של זרימה בכפות הידיים/הרגליים.

למערכת יש עוד דרכים לשחרר אנרגיה שהייתה כלואה, כמו רעד, צמרמורות, פיהוקים ואנחות.  (3)  (אפשר לראות הרבה נשים רועדות בלידה ומיד אחריה כדרך של הגוף לפרוק את המתח המצטבר בו.)

בטיפול אפשר לפעמים לצפות בתהליך הזה חוזר על עצמו מספר פעמים, עוד תחושה עולה, ועוד תשומת לב מביאה לעוד סימפטומים של פריקה עד שהגוף נרגע, ומשהו מתפנה. משהו מתבהר.

עכשיו, אחרי שהמערכת יצרה מעין איזון מחודש, רונית יכולה לנסות לפגוש את תחושת ה'אני הולכת לאיבוד' ולחקור אותה.

היא סיפרה על הלידה, סיפרה על ההתחלה בבית, ועל ההגעה לבית חולים, על היחס של הצוות, ועל התקשורת עם האיש שלה. כשהקשבתי לה, סימנתי בתוך הסיפור את המשפטים שהיה בהם משהו עם המילה 'לאבד'.

היא אמרה:

"איבדתי את ההרגשה של מה שקורה לי בגוף. לא ידעתי מתי כואב לי ומתי לא כואב לי",

"איבדתי אמון בעצמי שאני עושה את זה נכון",

"הרגשתי שאני מאבדת את הקשר עם הגוף שלי",

"איבדתי שליטה ולא הבנתי כבר  מה קורה לי, לא ידעתי מה לעשות",

 לחקור את התחושה פירושו לפגוש את המרכיבים שלה בלידה, לפגוש את המרכיבים שלה בחיים.

אם היא לקראת הלידה הבאה, אפשר יהיה לזהות מה יכול לעזור לה, כיצד תוכל להרגיש שאיננה הולכת לאיבוד בתוך הלידה עצמה, או אולי מה יעזור לה להסכים לתחושת ה 'הולכת לאיבוד', ויחד עם זאת – להיות נוכחת – ולדעת שהיא מוגנת.

דבר ידוע הוא שכשיש משהו בתוכנו, בסיפור שלנו, שרוצה תשומת לב מאיתנו, זה בגלל שיש לו משמעות בחיינו, ומן הסתם, עד שלא נפנה את תשומת הלב אליו הוא לא יוכל להתבטא.

עד שלא יתבטא הוא לא ימלא את 'תפקידו', עד שלא ימלא את תפקידו הוא לא יפנה מקום לדבר הבא. 

כדי להשתנות הוא צריך הכרה וביטוי.

בעבודה עם אישה על המקומות שלא התבטאו , במקרה הזה בתהליך הלידה, אנחנו מאפשרים להשלים ולבטא את מה שלא הביא את עצמו לידי ביטוי. להשלים את התנועה שעצרה, שקפאה.

* לכל המאמרים של קרן פרידמן גדסי.

קרן פרידמן גדסי, מפתחת גישת BOT Birth Oriented Therapy, תהליכים סביב הלידה בקליניקה בצפון תל אביב ובמושב מאור. מתמחה בעבודה עם אובדן וטראומה סביב הלידה 050.7986902, kerenfg@bezeqint.net,.

1.  ג'נדלין, יוג'ין, התמקדות , הוצאת מרקם.

2. רענן -שפריר, רונה (2009). מהי התמקדות (Focusing) וכיצד היא משתלבת בכל מרחב טיפולי ? מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2357

3. רוס, ג'ינה, ממערבולת הטראומה למערבולת ההחלמה, הוצאת נורד

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זוגיות: מדריך למשתמש

מאת : תום אלרום

25 במאי 20115 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, ספרים לאמהות

המנבא הטוב ביותר להצלחת הקשר אינו תכיפותם ותוכנם של הוויכוחים בין בני הזוג, אלא האופן שבו הם מתנהלים… בני הזוג מרגישים חופשיים להעלות תלונות, אך הם עושים זאת בזהירות, תוך התייחסות למעשה ולא לעושה, ללא רצח אופי וללא דברי ביקורת קשים ואישיים, הכללות, הבעת בוז וסלידה, מתקפה חזיתית, הכחשת אחריות והטלת אשמה על בן הזוג. הם גם אינם נוקטים את החלופה של נסיגה לשתיקה קרה (עמ' 45).

כיצד להתמודד עם הפחד הקיים באלימות זוגית?

מאת : עטרת סנפיר

25 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

כאשר את נמצאת תחת טרור ופחד לאורך זמן ממושך, החשש הוא כי תרימי ידיים ותכנעי לתחושות הללו שעם הזמן מייצרות אצלך את הייאוש וחוסר האונים. בתנאים כאלה את משאירה בידי האדם האלים שליטה מלאה בחייך.

הפחדים לא התחילו עכשיו, במערכת הזוגית, הם הולכים איתך מאז הילדות שלך והם נרכשו בתהליך הגידול שלך במשפחה ובחברה בה גדלת. בדרך כלל אינך מודעת לפחדים הללו וגם לא לעבודה כי הבחירות שלך נובעות מתוך אותם פחדים, אבל יש להם השפעה מכריעה על בחירת הזוגיות שלך והמקום אליה היא מתפתחת.

יוגה של אהבה – יום של אמא אחרי לידה

מאת : שירלי מן

4 בספטמבר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

יום רגיל, עושה אמבטיה לתינוקי, בראש רצות כל המשימות שיש לעשות.

התסכול מתחיל לעלות כי אני לא רואה איך לעשות גם וגם

איך להיות פנויה ואוהבת לנסיך שלי וגם מבצעת את הפרויקטים להיום.

הוא מבקש את כל תשומת ליבי ואני חצויה…

במעבר מהאמבטיה לשידת ההחתלה, אני מקבלת סוויץ !