דיכאון אחרי לידה

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

כשמפסיקים לרגע לתייג, לאבחן ולפרש אמהות המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה ומתחילים להקשיב למה שהן מבטאות, שומעים  גם את הקונפליקט והפער שהן מרגישות בין האידיאל האימהי שלהן לבין מציאות היום יום שהן מתמודדות איתה  (הרחבתי  על זה בפוסט הקודם).

כשמקשיבים לאמהות המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה, הן מספרות שכשהן נפגשות עם מציאות השונה מהציפיות שאיתן הן הגיעו לאמהוּת, הן בטוחות שהן עושות משהו "לא טוב" ומנסות לשנות את עצמן (ללא הועיל) על מנת להתאים את עצמן לאידיאל "האמא הטובה". הן מספרות שהן מתקשות לקבל את המציאות החדשה כפי שהיא.

אולי ברגעים אלו את קוראת וחושבת לעצמך: "זה דיכאון אחרי לידה ? פער בין אידיאל אימהי למציאות ? אם ככה, אז כולנו מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה.."

את צודקת בתחושה שלך. המון אמהות מרגישות ככה ובכלל, חשוב לדעת שבאופן כללי התחושות העולות בדיכאון אחרי לידה הן תחושות דומות לתחושות שמרגישות אמהות שאינן מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה, רק בעוצמה ובתדירות גבוהים יותר. לכן זה כל כך מתעתע.

אם לרובנו יש פער מסוים בין האידיאל למציאות, מה ייחודי למתמודדות עם דיכאון אחרי לידה ?

ראשית, לא כל האמהות מרגישות פער משמעותי או קונפליקט גדול בין האידיאל האימהי לבין המציאות. ישנן אמהות שאינן מרגישות  קונפליקט בגלל שהן מגיעות עם ציפיות מציאותיות/ לא גבוהות מלכתחילה או שההתנסויות והמציאות היומיומית שלהן טובה למדי (תינוק נוח, אפשרות לישון או לנוח, רווחה כלכלית, תמיכה חברתית, יחסים זוגיים טובים, אפשרות לצאת מהבית ולא להיות בבדידות ועוד).

 שנית, כשמקשיבים לאמהות שהתמודדו עם דיכאון אחרי לידה שומעים שתי מילות מפתח מרכזיות הקשורות להתמודדות שלהן- קבלה ושיתוף.

 קבלה של הרגשות וההתנסויות החדשות שעולות בך

אמהות המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה לעיתים מרגישות שקשה להן להיפרד מהסטנדרטים והציפיות שהגיעו איתן לאמהות ולקבל את התחושות, החוויות וההתנסויות החדשות שלהן.

להתחבר לתחושות החדשות שעולות, להצליח לשמוע ולהקשיב בסבלנות אליהם בלי להיבהל, זה המפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה. אמהות שכן מצליחות להתחבר לתחושות החדשות שעולות בהן, שמצליחות לשמוע ולהקשיב בסבלנות לתחושות הללו שבתוכן בלי להיבהל, יש להן סיכוי גבוה יותר שלא להתמודד עם דיכאון אחרי לידה.

אנה,  שלא התמודדה עם דיכאון אחרי הלידה, אומרת:  " את חייבת שיהיה לך מקום בתוכך לרגשות שאת מרגישה ולא להעמיד פנים שאת לא מרגישה את הרגשות האלו".

סוניה, שהתמודדה עם דיכאון אחרי לידה מספרת  שחוסר היכולת שלה להרגיש את התחושות ולקבל אותם, עיכב לדעתה את ההחלמה שלה מהדיכאון אחרי הלידה. כך היא מספרת בכנות: "הפסיכותרפיסטית שלי אמרה לי: "אם את מעמידה פנים שכל זה לא קורה או מסתירה את זה, התחושות עדיין לא ייעלמו.. אבל ברגע שאני מרגישה טוב לחמש דקות, אני מייד חושבת 'טוב, זה היה רע, אבל אני לא רוצה לדבר על זה'… אני יודעת שאני בעצם מכחישה את התחושות שלי.

כואב לי להגיד 'אני עוברת דיכאון אחרי לידה, זו לא התנסות נעימה, אבל היא מחזקת אותי'. אני יודעת את כל הדברים האלו (שעדיף לקבל את הרגשות) מבחינה ראציונלית, אבל מה שאני מרגישה באמת זה שאני רוצה להגיד 'לא, זו בכלל לא אני', מה שלא טוב להחלמה שלי."

 ומה איתך ? האם את מצליחה לקבל את התחושות, הרגשות וההתנסויות שלך כאמא כפי שהן, בלי לנסות לשנות אותם כל הזמן כדי להיות  אמא "טובה" יותר ? האם את מצליחה לקבל את עצמך כפי שאת, על הדברים שאת מרגישה שהם יותר טובים ופחות טובים ?

 שיתוף של הסביבה הקרובה במה שאת מרגישה באמת

הקושי הגדול של אמהות המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה הוא לשתף אנשים בתחושותיהן האותנטיות שלהן. אמהות שאינן מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה מצליחות יותר לקבל ולהקשיב לרגשותיהן וצרכיהן האמיתיים וגם מצליחות לשתף אותם עם סביבתן.

 גם את מרגישה שלא נוח לך  לשתף  עם הקרובים לך במה שאת מרגישה באמת ?

האם גם את שמעת או שאת חוששת לשמוע את המשפטים הללו ?

"זו תקופה, כולן ככה,  זה עוד כמה חודשים יעבור"

 "את בטח מאושרת !"

" תגידי תודה שיש לך תינוק בריא"

"אין, תינוק זה הדבר הכי מדהים בעולם"

"תשחררי, זה הכל בגישה שלך"

"תגידי תודה, כשאני הייתי אמא, היו תנאים הרבה יותר גרועים"

"את מפונקת"

"מה לא בסדר איתך ? איזו מין אמא את ?"

"להיות אמא זו ההנאה הכי גדולה בחיים"

אמהות שומעות את המשפטים והתגובות האלו מצד הקרובים האוהבים אותן ומנהלות מאבק פנימי כדי להתאים את עצמן להבניות חברתיות מקובלות מפני שהן בטוחות שמשהו לא בסדר בהן, למרות שתחושותיהן לגיטימיות  וטבעיות. המאבק  הפנימי שלהן שלהן מתבטא בשתיקה, שתיקה של הסתרה כדי להתאים למודל האימהי המקובל בסביבתן האוהבת.

הבחירה בשתיקה הגיונית מבחינה פסיכולוגית מפני שהיא מגנה על הנשים מפני מה שהן חוות כחוסר העדר רצון לשמוע את קולן מצד הסובבים אותן או מגנה עליהן מפני תגובות מקטינות, שיפוטיות וביקורתיות, אך  הבחירה לשתוק גובה מחיר כבד והיא קשורה לדיכאון אחרי הלידה. אמהות שהצליחו להתמודד עם הדיכאון שהרגישו אחרי הלידה מסבירות שהן הפסיקו להיאבק נגד עצמן והרגישו שהן עתה מסוגלות יותר לקבל את עצמן כפי שהן. הן הגיעו להבנה שהן לא מושלמות ושהן רק עושות כמיטב יכולתן.

 השיתוף הוא ההתחלה.  התחלה לעבר תחושה אימהית שלמה וטובה יותר.

* לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות. לבלוג שלי.

אפשר ליצור איתי קשר דרך המייל, אני תמיד עונה medabrot.imahut@gmaol.com

לכל הפוסטים על תחושות של דיכאון אחרי לידה

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא: 

אני לא האמא שחשבתי שאני אהיה / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות

התרפיה הבודהיסטית דרך וגישה ייחודית לעזרה ותמיכה אחרי הלידה / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גופנית

אמא מקולקלת / יעלי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לרשימת התפוצה.

 

Feeling Low and Feeling Bad About Feeling Low": Women's Experiences of Motherhood and Postpartum Depression. N. Mauthner, Canadien Psychology, 40, 1999

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

7 Comments

  • Avatar

    תמר קלר

    לימור,
    אני מאוד מזדהה ומסכימה עם המשפט הזה:

    "הקושי הגדול של אמהות המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה הוא לשתף אנשים בתחושותיהן האותנטיות שלהן"….

    המשפט הזה תפס אותי לכמה רגעים והוא מעלה שאלה חשובה בעיני :האם נשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה חוו את הקושי בשיתוף התחושות גם בעברן עוד לפני שאפילו היו בהריון?? אולי בצעירותן?
    שאלה ששווה בדיקה, לטעמי כי התשובות עליה יכולות גם לתת לנו מפתחות נוספים.
    בברכה, תמר –

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      היי תמר, תודה.
      אני חושבת שיש משהו בדיכאון אחרי לידה שייחודי בכל שהוא כמו מזמן, במובן מסוים, את שתיקתן של הנשים, מכיוון שיש העדר רצון מצד החברה והתרבות לשמוע דברים העלולים לנפץ את אידיאל האמהות. גם האמהות הנוטות לשתף בתחושותיהן בדרך כלל, מוצאות לעיתים חומה מבוצרת של הבנה, הנובעת מדברים רבים.
      את לוקחת את זה לכיוון הנשים ואני לוקחת לכיוון החברה- גם כשאנחנו לא בדיכאון אחרי הלידה, עד כמה אנחנו זוכות לתגובות אמפטיות, מכילות שלא מנסות לשנות אותנו ביום יום ?

  • Avatar

    אוסי

    אני שאלתי את עצמי אז כשהייתי בתוך ובטח ובטח כשהייתי אחרי והייתי חזקה להרגיש את רגשותיי ולהגיד את תחושותי, מדוע המעגל הראשוני הנשי אינו "מפרגן" ליולדת את התחושות האלו.
    לכוח הנשי יש השפעה גדולה ונדמה שהוא נטמע בתוך ההוויה התרבותית הגברית שאנחנו חיות בה.
    בהחלט על זה כתבתי בפוסט הראשון שלי והתייחסתי לתרבות האמא האידיאלית.
    אם לא אנחנו הנשים נעשה את המהפכה המחשבתית הזו אף אחד לא יעשה עבורנו.

    אחד מהמסקנות שלי היו שאני חייבת לדבר עצמי לדעת על הנושא ולשבור את קשר השתיקה הזה.

    • Avatar

      תמר קלר

      נכון מאוד אוסי, אם אנחנו הנשים לא נעשה את זה בשבילנו ..אף אחד לא יעשה זאת עבורינו וזה נכון לכל דבר אחר שיש בו תבנית של אידיאליזם –
      אידיאל כלכלי,המשפחה האידיאלית, החברים האידיאלים, הקריירה האידיאלית..
      זה תהליך החברות שעברנו ..וזה החינוך מחדש שכולנו נצטרך לעבור,
      גם נשים וגם גברים.

  • Avatar

    מיכל

    מאוד מתחברת כמובן, דווקא מהצד של מישהי שהפוסטים שלה (טפו טפו, עד עכשיו) היו רגועים, נעימים, קולחים ואם היו בעיות הן לא היו קשורות ללידה או לתינוק אלא לדברים שצפו בעקבות השינוי.
    גיליתי שכשמדברים, אז פתאום דברים עולים גם אם נדמה שזה לא נכון.
    לאחרונה התחלתי לשוחח עם חברותיי הטובות אחרי לידה (כלומר, כל אחת בזמנה) על התחושות שלהן, על ההתמודדות שלהן. ככה מתוך שיח חברי, לא שיפוטי, לא מקצועי, אבל לשאול את השאלות שאף אחד אף פעם לא שואל.
    וגיליתי – בהתחלה להפתעתי – שכשמדברים, אז תמיד יש על מה, ותמיד דברים עולים ונוצר שיח פתוח ואמיתי שמאוד מאוד עוזר להתמודדות.
    אז אפשר לשבור את קשר השתיקה הזה, ואף פעם אי אפשר לדעת – אולי "תצילי" חברה שלך מדיכאון של ממש רק מתוך התחושה שלה שיש עם מי לדבר, מי שיכיל, מי שיבין.

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      איזה יופי, מיכל,
      אין לך מושג כמה זה משמח אותי שהגענו למקום כזה שגם כשמישהי חוותה פוסט מעולה, היא מסוגלת לדבר בפתיחות וללא שיפוטיות חוויות שונות ממנה.
      ועל זה אומר- אמן ! (או – דיינו ? )

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ