"לידה כחלק של קדושה, משהו מופלא". לידה טבעית- מסע אישי. חלק 9

מאת :

14 בדצמבר 2010 | תגובה אחת

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

בפוסטים האחרונים כתבתי על ההכנה של נטע ללידת הבית הראשונה שלה ועל הלידה עצמה. אני ממשיכה עם הראיון של נטע, שבו היא מספרת מה סייע לה לעבד את חוויית לידת הבית הראשונה שלה, שהייתה עבורה חוויה של קושי, חושך וכאב גדול:

"לקראת הלידה השנייה, כבר הבנתי שלידה זה כ-ו-א-ב והתחלתי לחשוב איך אני יכולה להקל על עצמי. הבנתי שאני צריכה הכנה טובה יותר ללידה ותמיכה טובה יותר.

בלידה של הילדה הבכורה שלי לא הצלחתי לתקשר עם איתן ושרון המיילדת, אז הבנתי שעכשיו אני צריכה קודים שיעזרו לי לתקשר. ידעתי דברים מסוימים שאני רוצה בלידה, אבל ידעתי שאני לא אוכל לבטא אותם במידה וארגיש כמו שהרגשתי בלידה הראשונה.

ידעתי גם שנורא נורא פחדתי מהכאב שבלידה ושאני חייבת לטפל בזה.

ואז שמעתי על הרצאת מבוא של היפנובירת'ינג וקבעתי להיפגש עם המרצה, פאולה אג'י, באופן פרטי. זה היה ממש בתחילת ההיריון של מעיין, בשבוע ה- 15.

סיפרתי לפאולה את סיפור הלידה שלי וככה ועיבדתי אותו. שחררתי. ממש.

התחלנו לדבר על הלידה שהיתה לי ויצאתי בתחושה שאני יכולה ללדת כאן ברחוב ולא איכפת לי. אני מאושרת. יצאתי בתחושה שלידה זה בריאה, זה דבר מופלא. התחלתי להסתכל על זה מהמקום שיש משהו בעולם שבחר בי. התינוקת שלי בחרה בי כדי לבוא לעולם. זה כל כך מחזק אותי. גם רשמתי את זה ברשימת המשפטים המחזקים בלידה, שיוכלו להזכיר לי שבחרו בי להיות אמא. אני כלי. יש משהו שבחר בי. משהו גדול יותר ממני.

מאז, כל פעם שפחדתי, נזכרתי שיש נשמה שמחכה לי כדי להיוולד.

השיחה עם המרצה להיפנובירת'ינג הייתה מעין חזרה ללידה כחלק של קדושה, בריאה. לידה כמשהו מופלא. היא הראתה לי תמונות ודיברה איתי על צ'אקרות וצבעים ופתאום ראיתי את ההיריון כדבר כל כך יפהפה והלידה כדבר כל כך מופלא. זה כמו שאם חברה טובה שלנו יולדת אז איזו התרגשות זו, נכון ? אז כזו התרגשות, אבל עליי !! וואאוו ! איזה מגניב ! איזה דבר מופלא. תחשבי על הלידה, יש בזה משהו מאוד מרגש. ואוו ! אני הולכת להיות עוד פעם אמא. ואוו !"

לימור: יש בזה משהו שמסתכל גם על האמהוּת ולא רק על הלידה.

"נכון. זה גם שהלידה היא רק בדרך אל האמהוּת, אבל גם שיש בלידה משהו אלוהי, קדוש. איזה רגע בריאה. ניצוץ של קדושה ברגע הזה. אני מתפעלת מזה. הלידה היא דבר יפהפה ויודעים שהולכים לקבל יצור חי. "

לימור: מה איפשר לך העיבוד של הלידה ? מה היה לפני העיבוד ?

"הזיכרון שלי את הלידה של הילה היה מאוד מאוד שחור. כאב, שחור, חשוך, סגור. גם כשניסיתי לדמיין לידה באור יום, לא הצלחתי. בשבילי, לידה הייתה משהו מאוד חשוך, סגור. ואז, אחרי הפגישה של עיבוד חוויית הלידה, יצאתי בתחושה של הַיי, של אושר גדול.

היא גם דיברה איתי על איך ליצור משפטים מחזקים ללידה : אני יוצרת אור, אני רוכבת על הצירים (כל המשפטים מפורטים בחלק 2 ). המשפטים הם שלי הפעם. הם לא לקוחים מאתר או מרשימה כלשהי, אלא משפטים שאני חשבתי עליהם או שמאוד התחברתי אליהם. אלו משפטים שכל ההיריון חזרתי עליהם, ממש כמו מנטרות:  אני מוקפת אור, אני יולדת אור, אני מוקפת אהבה. כי בלידה של הילה כל כך הרגשתי בחושך. "

לימור: היא אפשרה לך בעצם לדמיין לידה בצורה אחרת

"ברור. הייתי מאוד תקועה במקום סגור וקשה והיא אפשרה לי לשחרר את זה. כשסיפרתי לה על המשפט ששרון אמרה לי (בפוסט הקודם נטע סיפרה שהמיילדת אמרה לה יום אחרי הלידה שיש לה עוד הרבה עבודה לקראת הלידה הבאה ), אז היא הבינה את זה והזדהתה עם זה ונתנה לי להתבאס על זה. כי וואלה, רק עכשיו ילדתי, ועברתי לידה ראשונה בבית, ורק עכשיו נולדה הילה, וזה דבר מדהים.

אולי היום אם אני אפגוש את שרון המיילדת אוכל להגיד לה: הכאבת לי.

עם מינדי לוי, המיילדת של הלידה של מעיין (הילדה הקטנה) זה כבר היה אחרת. היא אמרה: "אני מתאימה את עצמי אלייך, תגידי לי כל מה שאני רוצה ואני רושמת הכול וחוזרת על זה לפני הלידה". הרגשתי שזו מישהי שאני יכולה לסמוך עליה. הייתה מאוד קשובה אליי, שתהייה איתי, שתחבק אותי עם צריך, שתהיה איתי למה שאני צריכה.

ידעתי שבלידה השנייה אני רוצה להרגיש אהובה, כי בלידה הראשונה לא הרגשתי אהובה. רציתי להרגיש עטופה. "

בפוסט הבא– נטע מספרת על שיטת ההיפנובירת'ינג שאליה נחשפה לפני לידת הבית השנייה שלה.

לכל הפוסטים של לידה טבעית-מסע אישי

במידה וגם את עשית עיבוד/עבודה עם סיפור הלידה, אשמח לשמוע איך היה ומה זה איפשר לך. אפשר לכתוב כאן למטה, בתגובות.

יש לך גם אפשרות לשאול שאלות את נטע על הלידה ועיבוד הלידה שלה והיא תענה לך כאן.

שלכן,

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “"לידה כחלק של קדושה, משהו מופלא". לידה טבעית- מסע אישי. חלק 9”

  1. היולדת הרוקדת הגיב:

    ושוב אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד תודה לפאולה המדהימה שכל כך עזרה לי לעבד את הלידה הראשונה ולהתכונן ללידה השניה.
    תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סיפור הלידה של רואי- לידה מחודשת

מאת : עוזית קלאורה-נעים

18 בנובמבר 20118 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

13:00 אני מותשת. איתי בחופש כבר 5 ימים ואני מטפסת על הקירות. אבל היום, זה כבר באמת היה קשה. הילד משתעמם בבית לחלוטין, אני דאבה, בקושי זזה מהסלון לשירותים וצריכה למצוא לו תעסוקות בחום הזה של אוגוסט. אתמול עשינו בריכה אצל סבתא. היום נשארנו בבית וזה פשוט קשה, קשה קשה…

איתי עלה לשנת צהריים ואני ניצלתי את הזמן ותקתקתי את הבית- כלים, כביסות, אפילו שטיפה קלה. התיישבתי על המחשב והספקתי להתווכח עם שמוליק. יש לנו מחר, כמו בכל יום שלישי, פגישה עם איתי בבאר שבע ומאוד חשוב לי שהוא יגיע (לפחות פעם אחת) אבל באורח קבע, היציאות של שאר החברים לעבודה לבדיקות וסידורים כאלו ואחרים, חשובות יותר משלנו. אני טעונה ועצבנית אחרי היום המתיש הזה ואומרת לעצמי ש"אחרי היום, אני בטוח יולדת". השיחה איתו מסתיימת במשפטים הבאים (בפייסבוק):

"ואם הייתי יולדת עכשיו? מה הם היו עושים?"

"אוי, נו, אל תגזימי. את יולדת, אני יוצא- לא שואל אף אחד"

"טוב, אני הולכת לנוח" (13:26)

איך לקבל ידע ועזרה כשיש אלימות במשפחה?

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך אלימות במשפחה

אם את חווה אלימות מצד בן הזוג שלך, או אולי אינך בטוחה שזו אלימות, אבל משהו מרגיש לך לא בסדר. אם עזבת בן זוג אלים אך עדין את חווה אלימות מצידו, או ממקורות אחרים גם כשכבר אינך מתגוררת איתו תחת קורת גג אחת, או אולי יש לך מכרה שחווה אלימות ואינך יודעת מה היא עוברת וכיצד לעזור לה, סדרת הסרטונים הזו היא בדיוק בשבילך.

אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בדצמבר 201018 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אני מבינה את הרצון ללדת ללא משככי כאבים כגל פמיניסטי שהתחיל מתוך איזה רצון לבעוט ולהתנגד למדיקליזציה של הלידה, להחזיר את הכוח לאישה, להסתכל על האישה כאדם ולא כאובייקט, להתייחס אל הלידה כאל לידה ולא כאל תהליך של חדירה גברית פטריאכלית אל הגוף של האישה, שלא מרצונה האישי.

נשים שביקשו ללדת ללא משככי כאבים ,רצו קודם כל לאפשר לגופן ללדת כמו שהוא רוצה ומרגיש ורצו שהצוות הרפואי יתחיל להסתכל וגם להביט באישה, בגופה, בנפשה, ברצונותיה, בצרכיה, בנשמתה. נשים שרצו להפסיק להתייחס אל האישה כאל חפץ ואל גופה ככלי שרת בידי הצוות הרפואי.