סוף שבוע ראשון בלי אמא… – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

8 בדצמבר 2010 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, מה עם הצרכים שלי?

 תשעה חודשים כמעט, היא בתוכי נעה לה בנעימים, ואז החליטה לצאת לאוויר העולם. שחררתי, פתחתי רגלים והופ, האוצר שלי הפך למשהו מוחשי שאפשר לנשק ולחבק.

חופשת הלידה עומדת להיגמר, צריך לחזור לעבודה. לא, אין אפשרות לקחת אותה איתי. לא הספקתי לנשק ולחבק כמו שרציתי והנה המטפלת בגן חובקת אותה. האם היא תדע מתי אופיר שלי רעבה, האם היא תדאג שהיא לא תבכה ??

אז אני בוכה, לא רוצה לשחרר, לא רוצה לתת לאף אחד, רוצה להיות איתה… אבל חוזרת לעבודה. מגלה שמטפלים בה יפה ואחרי חודש וחצי, פתאום מגלה בעבודה שעבר היום ולא חשבתי עליה. (אופס, איזו אמא אני ?).

היא בת שנה ושבעה חודשים, אני בת ארבעים ואחת וחצי. שנה ושבעה חודשים מלאים של חיים משותפים והנה מגיע הלילה הראשון בלי אמא.

סמדר מתחתנת איזו שמחה, עולים לצפון לחגיגת נישואין, לנוף קסום בתוך יער קרוב לעמוקה, שלווה, ירוק בעיניים, אבנים קטנות, ריח אורנים, כן אני נהנית. עם זאת, הילדים שמסתובבים בין המבוגרים מזכירים לי את אופיר. אני חושבת: מה היא היתה עושה כאן ? עם מי היתה משחקת ? איך היתה נהנת מהבריכה ?

היא נשארה עם המשפחה, סבתא, דודים ובני דודים.

אני כל שעתיים מתקשרת לבדוק שהכל בסדר.

למה שלא יהיה בסדר ? יש לי ילדה מקסימה, נוחה, שרואה את הצד המלא של הכוס תמיד.

בערב ביקשתי לדבר איתה, היא אמרה לי "ביי"!

היא אמרה לי "ביי"??????

בלילה ישנתי טוב. עם זאת התעוררתי בשש וחצי. הרגל שכזה…

הסתובבתי לצד השני והמשכתי לישון. קמתי בשמונה, קראתי עיתון והבטתי על היער המופלא שאני נמצאת בתוכו בתוך החדר שנקרא "סוויטה".

קמנו כולם ונפגשנו לקפה ומאפה.

הלכתי לשיעור יוגה.

ארוחת בוקר מהנה וחברה מהנה ביותר.

חזרתי לחדר, מילאתי מים והפעלתי את הג'קוזי.

יצאתי מהמקלחת ונשכבתי לישון.

התעוררתי באחת בצהרים.

וואווו, אחת בצהרים !

האמת, הרגשתי קצת משועממת. אופיר חסרה לי. בעצם, בשום רגע לא היו לי תלונות על הקושי (ואני מגדלת אותה לבד). כייף לי איתה, היא באמת ילדה מקסימה ונוחה ומצחיקה ואנחנו מבלות יחד נהדר.

ארזתי החפצים, יצאתי להגיד שלום לחתן ולכלה ולכל החברה שהיו בברכה.

יצאתי לדרך שעתיים +

הגעתי הביתה ורק חיכיתי שיגיעו, הבטתי בחלון וניצוף של דמעה של געגוע בעין.

הנה הם באים, רצתי לקראתה. היא ראתה אותי עזבה את העגלה שלה ורצה אלי.

חיבוק ארוך והמון נישוקים.

ביי היא אמרה לסבתא.

שיחקנו, אכלנו עשינו אמבטיה והלכנו לישון.

שחררתי.

 זה לא היה כזה נורא.

היא מסתדרת. יודעת שאוהבים אותה גם מחוץ לבית שלנו.

ואני יודעת שיש לי משפחה נהדרת.

 אבל… האם יהיה לי קל לשחרר בעתיד ???

***

מוזמנות להגיב ולכתוב לאוסי (בתחתית הדף),

אמהות המעוניינות להצטררף ככותבות לאתר, תשלחו לי מייל

medabrot.imahut@gmail.com

שלכן,

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “סוף שבוע ראשון בלי אמא… – מיומנה של אם חד הורית”

  1. איילה הגיב:

    וואו כל הכבוד,אני עוד לא הגעתי לרגע שאני מסוגלת:-] בני הבכור חגג אתמול יום הולדת חמש ועדיין לא ישנתי לילה אחד בלעדיו.
    ואין לי בעיה "לשחרר" במשך היום אבל בלילה… זה משהו אחר.

  2. ענת שפרוני הגיב:

    אוסי את מזכירה לי נשכחות – הלילה הראשון בלי רון , אני בבית מלון ובמקום לישון סוף סוף לילה שלם התעוררתי 4 פעמים לבדוק "אם הכל בסדר…" . והוא זו הפעם הראשונה שהוא ישן כמו תינוק 🙂 לילה שלם ,ממממ מעניין מדוע ? כשאת יודעת שהוא בידיים טובות וטוב לו את גם יודעת שצריך לשחרר ,להקנות לו ביטחון גם כשאינך שם! אז כל הכבוד וכן את תלמדי לשחרר (לא יהיה פשוט אני מבטיחה ).

Trackbacks/Pingbacks

  1. פרידה ראשונה מאמא או פרידה ראשונה מבת? | אוסי הורביץ - מדריכת הורים לגידול ילדים בריאים - 02/01/2017

    […] http://www.medabrotimahut.co.il/2010/12/%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%A8%D7%90%D7%… […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שיעור ספורט – טור אקטיבי במיוחד !

מאת : ליטל אוהב ציון

13 בינואר 20117 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

התעוררתי הבוקר עייפה….. דווקא ישנתי טוב, נועה התעוררה בארבע בבוקר לאכול ושחר קם לפיפי אז עזרתי לו להתכסות, אבל בסך הכל ישנתי טוב. בהתחשב בעובדה שקובי האכיל את נועה אז ישנתי טוב מאד. ובכל זאת קמתי עייפה, מין סוג של האנג אובר כבד במיוחד, אני כבר ב"קפה השני הכפול חזק על חלב סויה" שלי ועדיין […]

שם הציור: "אמא"

מאת : אמא אנונימית

31 במאי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

ציור שציירתי עוד לפני שהייתי אמא בעצמי.

תמיד מצאתי בי כמיהה לחזור למקום המוגן הזה – הרחם. האמת, שמאז שאני אמא, אני כבר לא מרגישה ככה! יש לי את הרחם המשפחתי שלנו וטוב לי בו.

תהני מהם, הם גדלים מהר

מאת : מיכל קיטייניק

6 בנובמבר 20123 תגובות

מתוך לכל אמא

שמתי לב שבזמן האחרון אני באבל.

אני עצובה קצת. קצת הרבה. לא אכביר במילים סחור סחור. הילדה הקטנה שלי גודלת מהר מדי.

היא ממש "ברחה" לי מהידיים. גדלה לה לבד ככה בלי יותר מדי השגחה.

בעוד שאת הגדול גידלנו עם הרבה תשומת לב לכל הפרטים, קטנים כגדולים. כל פיפס נחשב, נחקר והוסקה מסקנה לפעם הבאה.

הקטנה פשוט גידלה את עצמה. ועשיו כבר בתת שנתיים ו 3 חודשים וזהו, כבר לא תינוקת.

פעוטה. אי אפשר לצ'קמק אותה כמה שרוצים כי היא לא תמיד מתרצה וכשלא בא לה היא מכפכפת אותו חופשי.

איך זה עבר כל כך מהר, ואיפה הייתי אני?!