אני חסרת סבלנות בחודש תשיעי ויש לי הרבה מה להגיד, נכון שאני לא לבד?

חודש תשיעי. יש כל כך הרבה מה לומר ויחד עם זאת, תדע כל אישה שאין הרבה מה להגיד, או אולי יותר נכון אין מספיק מילים לתאר את כל התחושות הרגשיות והפיסיות שאנו עוברות. אני חושבת על זה בכל פעם ששואלים אותי "מה שלומך?" או "איך הולך?" ואני לא יודעת מה לענות.

כמה שניות של גיבוש המחשבה וחשיבה מזורזת: האם לספר על כל הכאבים? על הלילות הלבנים? על הבחילות האיומות שחזרו להן? על הצרבות? או אולי לשתף בזה שכבר אי אפשר לשבת, לשכב ובקושי לעמוד, שלא לדבר על ללכת מרחק רב יותר מאשר מהאוטו לגן של הקטנה וחזרה?

אני פוחדת מהתקופה שאחרי הלידה, איך אסתדר עם שלושה ילדים?

אולי אוכל לשתף בפחדים ההולכים וגוברים לקראת הלידה, או להתייעץ היכן כדאי ללדת, כי לא ממש החלטתי סופית עדיין? ושאלת מיליון הדולר: מתי תתרחש הלידה? האם מוקדם מהתאריך המשוער, כמו עם הבן הבכור, או שמא אצטרך לעבור את התאריך בעוד כמה ימים ארוכים, כמו עם הבת?

ומה בנוגע לפחדים ממה שיקרה בתקופה שאחרי הלידה, בכל זאת שלושה ילדים. בקושי עם עצמי אני מסתדרת, אז איך אשכלל את מיומנויות הג'אגלינג שלי מעבר ליכולות המדהימות שכבר פיתחתי עם שני ילדים? ומה, שוב אצטרך לבקש עזרה מכל מי שמוכן לשמור על הילדים, אפילו רק ליציאה לסופר? ומה עם הגוף שלי, כמה זמן ייקח עד שאפסיק להראות כמו הר ואחזור לאיזו שהיא פיגורה הגיונית?  

מי אמר שאני צריכה להיות קורנת או זוהרת בהריון? אני בחודש תשיעי וחסרת סבלנות

בדרך כלל בהריון אני מוצאת את עצמי מסכמת את שלל התחושות שלי בתמצית של "בסדר גמור" או בקביעה חיובית כגון "תיכף זה נגמר" או "מחכים לסוף", מנסה לארגן איזה חיוך על פניי וממשיכה הלאה, ועל כך אני רוצה לדבר. מי אמר שאני צריכה להיות קורנת/זוהרת בהריון? מי בכלל המציא את תחושת הנשיות שמלווה הריוניות?

אני מרגישה בעיקר כמו אקוואריום ענק (ולא עליתי הרבה במשקל בכלל). בכל פעם אני נפעמת מהמראה המשתקף מהמראה ותוהה הכיצד? איפה אני בכל הגוש הענק הזה? אני רוצה להתחבא, שלא יעירו לי ושלא יסתכלו עליי.

ולמה אימא שלי שואלת אותי בהריון: "תגידי, למה את כל כך קצרת סבלנות", מה לענות לה? בדרך כלל אני עונה כי חודש תשיעי עכשיו!!!! ובכל פעם מצרפת מעט מהפריטים שברשימה שלי, מנסה כל פעם לגוון בתשובותיי כדי לא לשעמם.

כן, אני רוצה לצעוק לכל העולם: " אני בהריון! אין לי יותר כוח! שהתינוק ייצא כבר! אני סובלת! רוצה את עצמי בחזרה וכן, אני חסרת סבלנות!!!!!!" לא בא לי תמיד לחייך ולהעמיד פנים שההיריון שלי זה הפלא הגדול ביותר שידעתי, בטח לא בהריון השלישי. אבל יחד עם זה, אני תמיד זוכרת לשנן לעצמי: עוד מעט הכול מאחורייך, זה הסוף, הישורת האחרונה, וההיריון האחרון (נראה לי), מקסימום בפעם הבאה אאמץ.

כתבה: בר

**

אם את בחודש תשיעי, בטח תשמחי לקרוא גם את השיתוף חודש תשיעי הוא זמן של בין לבין- אי הוודאות גדולה  וגם את השיתוף שבוע 36 מתדפק לו בדלת.

אם את בהריון ומרגישה חוסר סבלנות, כעס, תשישות, כאבים גופניים ורגשיים ואין לך מושג איך לעבור אותם, יכול לעזור לך לקרוא את המאמר על כאבים רגשיים בהריון ואחרי לידה ואיך להימנע מסבל עודף . אם היית רוצה למצוא את הדרך להתמודד עם הרגשות, שמרגישות כמו רכבת הרים, אם יש בך חלק שמבקש למצוא יציבות, חוסן נפשי ולצעוד בדרך להיות האמא שהיית רוצה להיות, אז ליווי רגשי בהריון הוא משהו שיכול לעזור לך. את יכולה ליצור איתי קשר דרך הווטסאפ לכל שאלה, לימור.

לפרטים על ליווי רגשי בהריון לחצי כאן