אז מה אם כואב בלידה ?? לידה טבעית- מסע אישי. חלק 10

מאת :

4 בינואר 2011 | 12 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

בפוסטים האחרונים אני מספרת על הראיון שהיה לי עם נטע, שילדה את שתי בנותיה היקרות בביתה. שתי הלידות היו שונות זו מזו מבחינת ההכנה אליהן, הגישה אליהן, אופן התפתחות הלידות והתחושות שאיתן נותרה נטע לאחריהן.

בחלק זה של הראיון נטע מסבירה על שיטת ההיפנובירת'ינג ללידה, בה נעזרה גם לקראת לידת הבית השנייה שלה (כתבתי על היפנובירת'ינג  גם בחלק 5) ואני מגיעה לתובנות חדשות בנוגע לגישה להכנה ללידה ולהתמודדות עם הכאב והפחד בלידה:

"לקראת סוף ההריון נפגשתי שוב עם המרצה של ההיפנובירתי'נג כדי ללמוד נשימות, דמיון מודרך, ללמוד איך לשחרר, לעבוד עם הקול בזמן הלידה.

הכנתי דיסקים של שירים שעושים לי נעים. דיסק אחד של שירים נעימים יותר, אם אני ארצה רגוע ודיסק אחד של שירים קצביים, אם ארצה לרקוד.

בהכנה לפני הלידה של מעיין, הגדולה שלי, גם דיברנו על המקום של איתן בלידה, על איך הוא יכול לעזור, מה שלא דיברנו עליו בכלל לפני הלידה של הילה."

דיברתם גם על תנוחות, על הרפיה בין הצירים ?

"לא דיברנו על תנוחות. מה שכן דיברנו זה על מים. ידעתי שאני רוצה להיות בבריכה, בתוך המים, כמה שיותר.

במציאות, לא הספקנו למלא את הבריכה כי הלידה התפתחה מהר הרבה יותר ממה שחשבנו. התיקון ללידה הבאה זה להספיק למלא את המים בבריכה…"

תסבירי בבקשה קצת על ההיפנובירת'ינג.

"נקודת ההנחה של ההיפנובירת'ינג היא שהכאב בלידה נובע מהפחד וברגע שמשחררים את הפחד זה משחרר ומפחית את הכאב באופן משמעותי. העבודה המרכזית שלי על כיצד לשחרר את הפחד הייתה עם המשפטים המחזקים שהרכבתי אותם בעצמי (משפטים נוספים מפורטים בחלק 2 ) וחזרתי עליהם במשך כל ההריון. חזרתי המון על משפטים כמו:

אני יולדת אור,

אני יולדת אהבה,

כל ציר מקרב אותי לתינוקת שלי,

אני בטוחה,

אני מוותרת על השליטה ונותנת לגוף להוביל אותי,

הלידה מזרימה לי כוח ומעצימה אותי,

 אני נושמת את התינוק החוצה.

ובאמת, ברגע שהתחילו לי הצירים הרגשתי מלא אור. לא היה בי פחד "

נשמע שיש משהו יותר מזה. לשנן מנטרה נשמע כמו התוצאה של תהליך מסוים שעברת.

"התהליך שעברתי הוא מעין הבנה שזה מפחיד לאבד שליטה בלידה, אבל אם אני אפחד מהפחד, אז הכאב יתעצם.

זה בסדר לפחד, אז מה אם כואב ?

ברגע שהפסקתי להתרגש מהדבר הזה, מהפחד בלידה, שהבנתי שזה דבר של אור, של אהבה, אז הרגשתי שזה לא נורא לפחד, זה בסדר.

תראי, אני זוכרת שבמשך הלידה עברו לי מחשבות של: " מה הכנסתי את עצמי לזה עוד פעם" "מה עשיתי לעצמי", מה השטות הזו", אבל תוך כדי גם הצלחתי להיות סלחנית כלפי עצמי על הכאב והפחד שאני מרגישה בלידה. "

****

כשאני קוראת את הראיון היום, מרגישה שיש כמה דברים שלא 'מתיישבים' לי ואולי את, שקוראת, תוכלי אולי להביא מניסיונך האישי/המקצועי למקום הזה.

בחוויה האישית שלי, יש הבדל שהוא לא סמנטי, בין לומר "לשחרר את הפחד"  בלידה לבין להגיד "זה לא נורא לפחד" בלידה. זה מרגיש לי כמו שתי תפיסות עולם שונות. בחוויה שלי, לומר "לשחרר את הפחד" טומן בחובו את ההשקפה שהפחד (והכאב) אלו תחושות שליליות שיש להעלים אותן, לעמעם אותן ובכלל, באופן כללי עדיף שלא יהיו בכלל.

לעומת זה, כשאומרים "זה לא נורא לפחד", מתכוונים לכך שיש בנו פחד עכשיו ואין טעם או צורך להעלים אותו. הפחד אינו רגש טעון שלילית שצריך שלא יהיה, אלא יש לנו מקום בתוכנו עבורו, ומתוך זה אפשר לעבוד עם הפחד שקיים בתוכנו. זה בסדר לפחד, זה בסדר לפחד בלידה, מותר לנו לפחד (גם) בלידה.

פתאום, תוך כדי כתיבה, אני מבינה איך ההבדל הזה בין השניים מצליח להסביר לי כל מיני דברים שהיו קצת תקועים עבורי ולא מובנים. אני מרגישה שהשיח שמתחיל להיות רווח ומופנם של לידה כ"הצלחה או כישלון" הוא כחלק מהשיח של ה'התגברות' על דברים שעולים בלידה- שיח ההתגברות עבורי הוא השיח שאומר "את חזקה, יש ביכולתך להתגבר על הכאב/הפחד/חוסר האונים/ אובדן שליטה שעלולים לעלות בלידה וכהנא וכהנא".

כשנשים מגיעות ללידה מתוך תפיסת ה'התגברות' ומרגישות בלידה שהן כואבות, מפוחדות ולא מוצאות את המקום שלהן, הן מרגישות שלא 'הצליחו' 'להתגבר' ואולי לכן יוצאות מהלידה בתחושה של כישלון- כישלון של עצמה וכישלון של הגוף שלא עמד בלידה בגבורה. הן מרגישות שלא התגברו על משהו שהן אמורות להתגבר עליו.

אל מול 'שיח המתגברות', אפשר להמשיך שיח אחר הנוגע ללידה, אולי נקרא לו 'שיח הנוכחות', שהוא שיח המנכיח חוויה אחרת. לא עוד 'התגברות' על הכאב, הפחד, אובדן השליטה בלידה, אלא ניסיון להבין ולקבל שכל אלו הם חלקים הקיימים ונוכחים בתוכנו בחיים ובלידה. נכון, בלידה לחלקים האלו יש יותר מקום ונוכחות מאשר ביומיום, אך החלקים האלו נמצאים בתוכנו ולא צריך להעלים או להתגבר עליהם, אלא לנסות ולקבל את נוכחותם עכשיו.

הכאב, הפחד, חוסר האונים ואובדן השליטה בלידה הם חלקים שנמצאים איתנו ולצידם נמצאים ונוכחים בתוכנו גם חלקים אחרים בלידה- ציפייה, תקווה, אהבה, שמחה ועם כל אלו יחדיו אנחנו מגיעות ללדת. אנחנו מגיעות ללדת עם כל החלקים האלו שבנו- עם הכאב והתקווה, עם הפחד והשמחה, עם חוסר האונים והאהבה ואנחנו לא צריכות להתגבר או להתעמת עם אף אחד מהם. אנחנו יכולות לנסות להיות בהבנה ובתודעה שבלידה כל החלקים האלו קיימים בנו ומתוך המקום הזה לנסות להבין מה החלקים האלו רוצים עכשיו, מה ייאפשר להם להרגיש טוב יותר ומה ייאפשר ללידה להתקדם ולהסתיים בתינוק ובאמא בריאים (ואולי מרוצים ? ).

פתאום נוכחת בתוכי התחושה וההבנה שאנחנו לא אמורות או צריכות להתגבר על הפחד או הכאב בלידה, הרי הכאב והפחד הם חלק מהחיים, הם חלק מהלידה ומה שאנחנו יכולות לעשות זה להרחיב את המקום בתוכנו שיכול להכיל ולקבל את אותם חלקים, שלפעמים נחווים בעינינו כל כך שליליים ולא רצויים. להרחיב את אותם חלקים, לראות אותם במבט ישיר ולשאול אותם: מה אתם צריכים עכשיו ?

אולי העבודה האישית שלנו לקראת הלידה היא ללמוד איך לקבל את החלקים האלו בתוכנו במקום לנסות ולהתגבר ולהעלים אותם מחיינו ?

בפוסט הבא- נטע מספרת על לידת הבית השנייה שלה, שציר ממנה מצולם כאן:

לכל הפוסטים של "לידה טבעית- מסע אישי".

אשמח לקרוא אתכן כאן, בתגובות,

לימור

* * לימור לוי אוסמי היא מנהלת  ובעלת אתר "נשים מדברות אמהות", עובדת באופן אישי עם אמהות אחרי הלידה  בחיפה להתמודדות טובה יותר עם הלידה והאמהוּת.

לטור של לימור לוי אוסמי.

לכל הפוסטים על תחושות של דיכאון אחרי לידה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

12 תגובות ל- “אז מה אם כואב בלידה ?? לידה טבעית- מסע אישי. חלק 10”

  1. לימור, זה חידוד מאוד מעניין.
    אבל לטעמי זה עניין סובייקטיבי לחלוטין.
    יהיו נשים שמאוד ידבר אליהן שלא צריך להדחיק ולהעלים את הפחד, אלא לחיות איתו ולקבל אותו, ויהיו נשים שיפחדו בכלל לחשוב על האפשרות…

    כאשר אני יושבת עם יולדת (וזה קורה פעם ב.. עם חברה, כי אני לא מתעסקת עם זה), אני מעודדת אותה להוציא את כל הפחדים שלה החוצה.
    כי יש הרבה פחדים – מה יהיה בלידה, איך התינוק יוולד, האם יהיה בריא ועוד.
    והרבה נשים מאוד פוחדות אפילו לחשוב על הדברים האלה.
    אז אני מעודדת אותן לפרוש את הפחדים על השולחן, לדבר עליהם, וגם לבדוק אם הפחדים בכלל ראליים. יש פחדים שהם בכלל לא ראליים, וגם אם כן, אפשר לחשוב על פתרונות הולמים שמניחים את הדעת.

    ובכלל, את הרגעים האלו של הפחד, ממש לפני הלידה, אי אפשר למחוק. זה משהו שקיים אצל כל יולדת, וזה גם סימן מובהק לכך שהיא ממש בלידה, כלומר שהתינוק כבר בתעלה בדרך החוצה.
    לרוב, זהו פחד בלתי מוסבר, אבל הוא חזק מאוד, כמו פחד מוות.

    ותודה לך על עוד פוסט מעניין.

  2. רונית הגיב:

    "אנחנו מגיעות ללדת עם כל החלקים האלו שבנו- עם הכאב והתקווה, עם הפחד והשמחה, עם חוסר האונים והאהבה ואנחנו לא צריכות להתגבר או להתעמת עם אף אחד מהם"
    משפט כל כך מדויק!
    להתעלם או לנסות להעלים ולהתגבר מעל תחושות מסוימות מקביל אצלי לניסיון להתעלמות מאחת הידיים. גם התחושות האלו קיימות, וזה בסדר בדיוק כמו שלהיות שמח זה בסדר. לתחושתי הניסיון להתגבר ולהתעלם מהתחושות שקשות לנו מובילה לקושי הרבה יותר גדול (בחיים בכלל ובלידה בפרט).
    "אולי העבודה האישית שלנו לקראת הלידה היא ללמוד איך לקבל את החלקים האלו בתוכנו במקום לנסות ולהתגבר ולהעלים אותם מחיינו ?"
    לא יכולת לנסח יותר טוב.

  3. הילה גלסר הגיב:

    אהובה…הדיאלוג על הפחד מרתק בהצגה שלי יומן הריון יש סצנה שבא אני עושה להריון שלי מסיבת פרידה,לקראת הסוף ואני מבקשת לשחרר את הפחד.
    במונולוג סיום אני אומרת "כמה פחד השתחרר לי מהגוף שעדן יצאה.יחד איתה עפו ממני פרפרים בכל הצבעים של כל החרדות שהיו לי אי פעם בחיי-פנים מול פנים עמדנו אני והפחד עד שהפכנו אחד.חברים!.אז הבנתי שאני משחררת את הפחד מהפחד.שזה נכון וסך הכל הפחד הוא מורה ומדריך והוא גם יכול לעזור לי
    הוא סוג של אינטואציה אם הוא מתועל נכון.הפחד יכול לעכב ויכול לקדם.ובלידה של עדן פשוט קיבלתי אותו ומאותו רגע גם הכאב היה חבר.
    אוהבת…

  4. תמר קלר הגיב:

    לימור,
    מאוד מתחברת בלתת מקום לפחד…כפי שאת יודעת אני גם "צועקת" את זה בכל מופע
    מאוד מתחברת גם לדברים של הילה שהפחד יכול לעכב ולקדם וגם בנושאים אחרים חוץ מלידה.
    לכן כדאי לדעתי לתת לו מקום להתקיים, לאסוף את הידע (כמו קריאת מאמר)ולטפל נקודתית כשזה גורם לנזקים ועיכובים.
    תמר

  5. רונית הגיב:

    אחד הכלים שרשמתי לעצמי ללידה , זה שבמקרה שהלידה נעצרת, או שיש חוסר התקדמות, שמשהו פשוט ישאל אותי ממה אני מפחדת. הרגשתי שרק השאלה עצמה, שמאפשרת קיום לפחד, תוכל לשחרר תקיעות. בלי להתעמק בפחד עצמו או בדרכים להתמודד איתו. רק לתת לו מקום קיום.

  6. רות לב הגיב:

    לימור,
    אני רוצה להוסיף משהו על הפחד בלידה ובכלל על התייחסותנו לפחד וכאב. רובנו מתייחסות לפחד וכאב כדברים "לא טובים", דברים שצריך לסלק אותם מהחיים, להתגבר עליהם, להתבונן עליהם ורק שלא לחוות אותם. פחד וכאב הם חלק בלתי נפרד מהחיים ובטח שגם מהלידה. אחד הדברים שאני עובדת איתם עם נשים לקראת הלידה הוא בהפיכת ה"פחד" ל-"דחף"- מכוח מעכב, לכוח מקדם, מאויב לחבר. הסיבה שרוב הנשים ובני-האדם בכלל מפחדים לשהות עם קושי(פחד, כאב ושדים אחרים) היא שכילדים קיבלנו מסר ברור האומר שכשאנחנו בקושי, אנחנו נשארים לבד. בעבודת ההכנה ללידה יש חשיבות מכרעת בעיניי ללמד את היולדת ומלוויה לשהות עם קושי, פחד וכאב ולהישאר ביחד. היחד הוא מפתח גדול לריפוי ולהפיכת הפחד לחבר. פחד פותח פתח לאומץ, לנחישות, לאהבה. פחד בסוף הלידה מעלה את האנדרנלין כדי שהאמא תהיה ערנית לקראת המפגש עם תינוקה. פחד עוזר לווסת את הצירים. פחד מאפשר ליולדת לפגוש גבול. כשהפחד הוא דבר "רע", הוא הופך להיות משתק,תוקע. כשהפחד הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני, מהיופי והעוצמה, מהכיעור והחולשה שבי, כשהוא נתפס אצלי כ"טוב", הוא יכול להפוך להיות לכלי שמגלה לי את האפשרות לצאת מגבולותיי, לגלות את האומץ שבי ו"להיבהל קדימה". עושה לי חשק לכתוב על זה מאמר קצת יותר נרחב…אולי בקרוב…בברכה, רות לב

  7. שירלי כהן הגיב:

    לימור,
    כתבת כלכך יפה ונכון!
    זה הדכיר לי משפט שליווה אותי מאז הטיול אחרי צבא למזרח-feel the fear, do it anyway…
    המשפט הזה נתן לי אומץ להרבה מצבים בחיים…ועם זאת הוא לא ביטל את ההרגשה ונתן לה לגיטימציה להיות.
    אסור להתעלם מהפחד, כי הוא שם. במלא עוצמתו בלידה, יחד עם כל שאר הרגשות. החוכמה היא להרגיש אותו ולהתגבר עליו.
    תודה

  8. מיכל ארד הגיב:

    לימור תודה לך..
    זה בדיוק הנושא איתו אני מתעסקת בימים האחרונים כשהלידה מתקרבת:-)
    התבוננתי על המקומות האלו של הפחד והכאב
    אנחנו מגדירים אותם כלא נעימים ומנסים להימנע מהם
    מי אמר שכאב הוא לא נעים? ומה הופך אותו ללא נעים?
    בדיוק כתבתי על זה לפני מספר ימים 🙂

    אנחנו יוצרים חוויה על הכאב וכך הוא הופך ללא נעים
    אני מאמינה שאם נישאר רק בכאב ובלי כל המחשבות המתלוות אליו נוכל לחוות משהו חדש

    באהבה מיכל

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דמיון מודרך בהריון: כלי עוצמתי למסע ההריון והלידה

מאת : שירלי וינטר סלע

8 במרץ 2011תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

דמיון מודרך הוא כלי שדרכו הנפש חושבת בתמונות. הוא יוצר קשר עם המציאות הפנימית הסובייקטיבית שלנו. תמיד היה נהוג לחשוב שאין קשר בין הגוף לנפש אבל היום יש מספיק הוכחות המעידות על כך שהשימוש בדימויים מחשבתיים- מסוג דמיון מודרך, בעלי השפעה פיזולגית ונפשית כאחד. המטרה כאן היא יצירת חוויות חדשות שיכולות להפוך לדרך התמודדות עם החיים שלנו כאן ועכשיו. כך שכל השפעה לטובה על מצבנו הנפשי, מביאה איתה שיפור במצבנו הגופני, המביא לשחרור של הורמונים המשרים רגיעה, שעוברים לעובר ומשפיעים עליו.

על מכתב קטן עם משמעות גדולה

מאת : קרן פרידמן גדסי

13 ביוני 20114 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

אני כותבת את השתלשלות העניינים כי היא מרגישה לי כפותחת דלתות באופן הכי משמעותי שחוויתי עד כה, וכי האפשרות הזו שהשתמשנו בה, פגישה עם עובדת סוציאלית של אגף אמהות ומכתב שהיא כתבה שהיה מונח צמוד לגיליון הלידה של היולדת, הייתה כל כך משמעותית בכל רגע מהלידה, שאני מקווה שעוד נשים שזקוקות לה, יוכלו להשתמש בה ולקבל את התמיכה הנכונה להן מכל מי שנמצא איתן בלידה.

מידת ההשפעה של חוויית לידה הוליסטית על החיים שלאחר הלידה. זווית אישית

מאת : עינת דורפן

3 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עזרה ודאגה לעצמנו

אז למה הפעם לא חוויתי את הבייבי בלוז? למה אף אחות לא ניגשה אלי ודיברה אלי כאילו שהיא יודעת בדיוק מה עובר עלי? אולי כי לא הייתי מספר במערכת?

אני חושבת שעם כל הכבוד להורמונים, בכל אחת מאיתנו פועם לב ייחודי ומיוחד, לכל אחת מחשבות וקשת רגשות ייחודי לה, וכל ניסיון להכליל את החוויה שאחרי הלידה נוגע בשטחיות נסיבתית שאינה מכילה את מלוא הדרה, יופייה וייחודה של כל אישה.

מה הפלא שעולים רגשות קשים כל כך? מה הפלא שנשים רבות חוות תחושה של בדידות ואובדן החופש?

חווית לידה הוליסטית בעיני אינה מתמצה בלידה ללא אפידורל עם כדור עם חבל, בג'קוזי או בפרימוס… חווית לידה הוליסטית היא בראש ובראשונה חוויה של הכלה וכבוד אל האישה היולדת ואל נימי נפשה ומאווייה והיא לא נגמרת אחרי שהתינוק יוצא מהרחם, היא ממשיכה זמן רב אחרי שהדופק בחבל הטבור מפסיק. ואולי גם פה טמונה אחת הבעיות- יש היום מודעות הולכת וגוברת לחוויית הלידה, ואני מאוד שמחה על כך, אבל מה קורה אחרי הלידה?