איך הצלחתי להתמודד עם הדיכאון אחרי לידה ? חלק ב'

מאת :

31 בינואר 2011 | 8 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

לקריאה של חלק א

גם כשהיו רגעי אור קטנטנים, האור היה כבה מיד והחושך היה חוזר בעוצמותיו השקטות והנוראיות. זה היה כאילו אדם אחר השתלט עלי, אדם עצבני, חסר סבלנות, רואה שחורות, עייף, לא מסוגל לעשות כלום, לא מוצא את עצמו – אשה אחרת. לא אני.

ובאמת לא מצאתי את עצמי, שום דבר לא היה נראה לי. העבודה שלי, קיללתי אותה ואת מה שהביא אותי אליה, התחביבים שלי – היו לי כאלה בכלל ? אפילו היוגה הנפלאה לא הגיעה אלי, האנשים מסביב עצבנו, הסבלנות נעלמה, הכל היה פשוט רע.

כשהבנתי שאני צריכה עזרה, זה כבר היה קשה מדי. הייתי כבר עמוק בפנים.

אילולא בן זוג כל כך אוהב ותומך וסבלני, לא הייתי יכולה לכתוב ככה עכשיו. אני בטוחה. עברתי דרך ארוכה, חיפשתי מזור בכל מיני דרכים. עוד לפני שהבנתי עד כמה המצוקה גדולה, פניתי לטיפול בגוף.

באמת היו דברים שהיו צריכים טיפול, תמיד יש. אבל לא ידעתי שהנפש היא זו שחולה באמת. כל טיפול, הוביל אותי לזה שאחריו. פגשתי בדרכי נשים נפלאות שעשו עמי חסד. בגוף ובנפש. ולמרבה הפלא לא היו אלה החברות הקרובות שמכירות אותי כל כך טוב. היו אלה נשים זרות לחלוטין. הזרות הזו היתה טובה, היא אפשרה לי לקלף לאט לאט את הקליפות, להיחשף. והחשיפה כאבה, כאבה כל כך. בחיים לא נחשפתי ככה, הרגשתי ערומה, אבודה, כמו ילדה קטנה שלא מוצאת את דרכה.

עבדתי, עבדתי קשה כל כך, נראה לי שהכי קשה שאי פעם עבדתי. כי רציתי אותי בחזרה. רציתי רק ליהנות מדברים קטנים. בשלב מסוים כבר לא היה לי חשוב "למצוא את עצמי" או לגלות מהי דרכי החדשה, אלא פשוט לקבל בחזרה את השקט הפנימי שמאפשר לראות דברים פשוטים ויפים.

העבודה. דיברתי, דיברתי המון, בעיקר עם עצמי אבל גם עם נשות מקצוע. זה לא קל לאשה עצמאית כמוני להודות בזה שלא הצלחתי להסתדר לבד, אבל הפעם, פשוט לא הצלחתי. העבודה היתה סיזיפית, קשה, ולעתים גם מייאשת. התוצאות לא היו מיידיות, נדרשה סבלנות עצומה. ואיך אפשר לדרוש סבלנות מאדם שסבלנותו פקעה מזמן.

ובכל זאת, עשיתי. כי כבר לא הייתה לי ברירה, כי האני הישנה, זו שרצתה רק לחיות בשקט היתה כנראה חזקה יותר מכל דבר אחר. זה התהליך הכי ארוך והכי חזק שעברתי אי פעם בחיי. ולאט לאט, התוצאות החלו לבוא. הקליפות החלו לנשור, קרני האור החלו לפרוץ מבעד לחשכה הנוראית.

לאט לאט, החיים החלו להיראות הגיוניים יותר, פשוטים יותר, ברורים יותר. הדברים החלו להסתדר טוב יותר. אותה עבודה שקיללתי כל כך כבר לא הייתה נוראית. אפילו הייתה עבודה (מישהו אמר אנרגיות?), והרי היא מאפשרת לי להתפרנס בכבוד להיות זמינה לילדי שלי, ומה יותר חשוב וטוב מזה ? זה מה שרציתי.

מה שרציתי – לפתע היה לי ברור יותר מה רציתי, מה אני רוצה, מה עושה לי טוב ומה לא. אני לא יודעת לומר מה הביא למה, הדברים שעשיתי להטבה במצבי, או ההטבה במצבי לכך שעשיתי יותר דברים. אבל אני בעשייה. העשייה הכי גדולה של חיי. השילוב בין עשייה למען עצמי ועשייה למען ילדי האהוב. אותו שילוב שלא הצלחתי להגיע אליו קודם לכן, אותו שילוב שתסכל והקשה כל כך, פתאום נראה אפשרי והגיוני.

הגילויים הקטנים-גדולים שמגיעים לאט לאט עם היציאה מהדיכאון מרגשים בכל רגע. היכולת לאהוב מהלב, זו שאבדה, חוזרת ומלטפת את גופי. הרכות שנעלמה חוזרת גם היא וממלאת את גופי בתחושה של שקט עמוק. והילד שלי, אין רגע בחברתו שלא מרגש אותי ומשמח אותי. גם ברגעים הקשים, יש לי כוחות להתמודד ויש לי את הסבלנות הנדרשת.

ובן הזוג, אהוב מתמיד, ואני אסירת תודה על בחירתו בי ועל בחירתי בו. זה לא שהעולם נעשה פחות מסוכן או יותר טוב, אבל הראייה נעשה שפויה יותר והכל פרופוציונלי הרבה יותר. מצאתי את דרכי, זו שעושה לי טוב, זו שמאפשרת לנפש שלי את המרחבים שהיא דורשת. ואולי, היה צריך לעבור את כל זה כדי להגיע לנקודה הזו.

ועכשיו – אני מפוקחת. מובן וברור שאני גם חוששת. ברגע שזה מכה פעם אחת, ויודעים איך זה מרגיש, אין דבר שמפחיד יותר מהחזרה לשם. לבור. רק מי שהייתה שם יכולה להבין באמת. ואני עכשיו מבינה. אבל החיים ממשיכים, יש עליות ויש מורדות. האמהות שלי החלה בירידה ענקית, אבל בעצם, היא העלייה הגדולה ביותר של חיי. ועל כך, אין תודה גדולה יותר בלבי.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

משוגעת/ יפעת הרץ

סולחת לעצמי על הדיכאון שאחרי הלידה/ חני סער

לידה, דיכאון ולידה מחדש- חלק ב'/ אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גופנית

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

8 תגובות ל- “איך הצלחתי להתמודד עם הדיכאון אחרי לידה ? חלק ב'”

  1. תמר קלר הגיב:

    אמא ש…….
    פוסט מקסים.
    נכון רק מי שהיתה שם יכולה להבין ואני ….מבינה וזה באמת מפחיד,
    ואת בעליה..
    עלי והצליחי,
    שולחת הרבה ברכות,

  2. אוסי הגיב:

    היי אמא ש..
    אני מזדהה עם כתיבתך.
    כן, זה מפחיד.
    כן, זה מחזק לדעת שאפשר לעלות ולהכיר ולהודות לדרך בה עלינו.

    הפוסט נהדר!

    אוסי

  3. כל כך שמחה שבחרת לכתוב כאן,
    מרגישה את העוצמה שלך עד אליי

  4. שירלי כהן הגיב:

    פוסט מרגש ומעצים! אני חוויתי את התהליך מהצד השני- מהצד המלווה למישהי קרובה… ואני יודעת כמה כוח נדרש כדי לצאת מהתהומות העמוקים… כל הכבוד לך, את אישה מאד חזקה ואמיצה, ביכולת שלך לצאת ממקומות אלו וגם לשתף אותם.
    מקווה שתחווי מעכשיו רק אושר ושמחה עם הקטנטן. (-:

  5. רחלי הגיב:

    מרגש.
    לצערי אני מבינה בדיוק על מה את מדברת, ומזדהה.

  6. תום אלרום הגיב:

    ספרי מה עזר לך לצאת מזה…

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention איך הצלחתי להתמודד עם הדיכאון אחרי לידה ? חלק ב’ – נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 31/01/2011

    […] This post was mentioned on Twitter by limor levi ossmy, limor levi ossmy. limor levi ossmy said: זה לא שהעולם נעשה פחות מסוכן או יותר טוב, אבל הראייה נעשה שפויה יותר והכל פרופוציונלי הרבה יותר, אמא ש' כותבת על… http://fb.me/RtBWEmRX […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

פינת ייעוץ: איך להתמודד עם המחשבות השליליות והפחדים שמלווים אותנו באמהוּת?

מאת : אמא אנונימית שואלת את פינת הייעוץ

10 במרץ 20112 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, פחדים וחרדות אחרי לידה

רציתי להתייעץ בעניין המחשבות הטורדניות, הפחד והחששות שמלווים אותנו מרגע הידיעה שאת בהיריון ובעצם – כל החיים, סביב הילדים והמשפחה. כיצד מתמודדים עם המחשבות השליליות, עם הפחד שמשתלט ולעיתים מסיט אותך מהדרך הנכונה שאת כה רוצה ללכת בה?

מיזם חדש ! 'קו ליולדת'- לנשים שנפגעו מיחס לא הולם בלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באוקטובר 20120 תגובות

מתוך חופש בחירה בלידה, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, קוראות לשינוי

עמותת 'נשים קוראות ללדת', הפועלת למען חופש בחירה בלידה ולקידום והגנה של זכויות נשים סביב ההריון והלידה, הקימה את 'קו ליולדת', שמהווה כתובת עבור אשה אשר זכויותיה הופרו או שנפגעה מיחס בלתי הולם במהלך הטיפול בה.

התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי

מאת : הכי אמיתית

6 בדצמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

רגע קטן, אבל כל כך מדהים… שהביא לכל כך הרבה מחשבות…

לפני כמה זמן ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם תינוקי שלי, יש לו כמה צעצועים שעדיין לא בדיוק יודע מה לעשות איתם, אז או שמאבד עניין או שמוצא להם שימושים חדשים…

אחד מהצעצועים האלה הוא מוט חישוקים שבלחיצה על הכפתור בראשו, גם מנגן ומהבהב באורות. יום אחד תינוקי השתעשע בצעצוע, וכשהמנגינה והאורות פסקו, ניסה להבין איך להפעילם שוב, ואז… הסתכל עליי ובא אליי, הושיט את ידו הקטנה עם הצעצוע מתוך ידיעה וביטחון מלא שאמא (אני!) תדע איך לסדר ולהפעיל שוב את המנגנון….