איך להתמודד עם האכזבה מבן הזוג אחרי הלידה ?

מאת : אורית כרמי ארואטי, מטפלת משפחתית וזוגית

25 בינואר 2011 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

איך להתמודד עם האכזבה מבן הזוג אחרי הלידה?

לפני הלידה יש לכל אחד מבני הזוג ציפיות שונות לגבי השינוי הצפוי.

כשהציפיות מציאותיות אז יותר קל להתמודד, אבל רובנו לא באמת יודעים מה יקרה אחרי הלידה וכשיכנס ילד לתוך הזוגיות שלנו ונהפוך למשפחה. יש ציפיה, התרגשות וחששות אבל אין הבנה אמיתית עד שזה לא קורה.

גם אם לא שאלתם את עצמכם ואת בן/בת זוגכם מה היו הציפיות של כל אחד מכם לפני הלידה, זה לא מאוחר מידי…

איך חשבתם שתראה ההורות שלכם ? איך דמיינתם את השותפות ביניכם לבין בן או בת הזוג ? איזה תפקידים חשבתם שכל אחד מכם יקח על עצמו ? ברור שלא כולם מצפים למושלמות וחיים קלים אבל כמעט תמיד יש ניפוץ אשליות ברמה מסויימת לאחר הלידה.

יש נשים שמצפות לילד כמו בסרטים ומצפות להיות אמא כמו באגדות ומופתעות לגלות שהוא לא ישן כל כך הרבה, ובוודאי שלא ברצף, שאמהות הן לא כאלה רגועות מהרגע הראשון ולא תמיד יודעות מה מרגיע את הבכי, שלכל תינוק יש טמפרמנט משלו ולא כולם רגועים ונינוחים, שלחלק יש גזים וכאבי בטן ושאוכל זה לא תמיד התרופה להכל. הן גם מגלות שזה לא ריאלי לצפות שבחופשת הלידה יהיה הרבה זמן פנוי ויהיה אפשר להספיק להשלים את כל הספרים וכל הסדרות שתמיד רצינוי…

יש גם גברים שמצפים לתינוקות ואמהות מהאגדות… שמאמינים שלכל האמהות יש חוש אימהי מיידי שיודע ישר לקרוא מה הצרכים של התינוק, שחושבים שאמא לא נגעלת מהחלפת החיתולים של הילד שלה, שאין דבר כזה דיכאון אחרי לידה, ושעכשיו התפקיד שלו יתבטא  בזה שהוא יצטרך לעבוד קשה יותר ושעות ארוכות יותר ולהביא יותר כסף הביתה.

יש גברים שמצפים לחזור הביתה ולנוח כמו קודם אחרי יום עבודה קשה. מצפים לשמור על הזמן הפנוי שלהם. מצפים שיהיה להם זמן למחשב ולטלויזיה ושהאשה תוכל בינתיים להסתדר עם התינוק, כי היא הרי רגילה להיות איתו ממילא וגם יש לה את החוש האמהי הזה שבגללו היא מסתדרת נפלא. והיא גם מספיקה כמובן לנוח כשהתינוק ישן, כי תינוקות ישנים הרבה.

ממה אנחנו כל כך מאוכזבות ? 

כל אחד מגיב קצת אחרת, אבל באופן כללי, כך נוצרת אכזבה.

אכזבה מעצמנו ומדרך ההתמודדות שלנו עם עייפות, עם ריבוי המשימות, עם חוסר העמידה בזמנים, עם חוסר הסבלנות שנוצרת ועם זה שאנחנו לא סופר-וומניות כמו שתכננו להיות.

אכזבה מבן הזוג, שהיה אמור להיות נפלא ותומך וזמין תמיד, שהיה אמור להיות נלהב ופנוי לנו ולתינוק החדש, שהיה אמור לחזור מוקדם מהעבודה כדי לעזור ולקום בלילה כשהתינוק בוכה, בלי שנצטרך לתקוע בו מרפקים או להקשיב בשקט לבכי ולעשות עצמנו לא שומעות בתקווה שהוא יתעורר כבר ויגש בעצמו.

אכזבה מההורות, שהיתה אמורה להיות משותפת ומחזקת את הזוגיות, שהיתה אמורה להיות מושלמת עכשיו שהתווסף אוצר ייחודי משותף, שהיתה אמורה להיות מספקת ומכילה ותומכת.

בעצם, חלק מהדברים הם בסדר, ואפילו טובים, ויש נסיון של כל אחד מההורים להתמודד עם השינוי להסתגל לחוסר השינה ולתמוך. אבל הדברים שהם לא בסדר תופסים כל כך הרבה מקום, שפתאום לא רואים מה טוב. פתאום כל אחד חווה את השני כעצלן או ככזה שמנסה להפיל עליו כמה שיותר משימות ולהוריד מעצמו כמה שיותר מהעול.

נוצרת חוויה שהחלוקה לא שוויונית ושיש עומס.

בפועל – נכון, יש עומס. נכון יש עייפות. נכון, יש צורך להסתגל לדברים שציפינו שיהיו אחרת, גם מבן הזוג ציפינו שיהיה אחר. גם מעצמנו ציפינו להיות אחרת.

אז מה עושים עם כל הציפיות המנופצות האלו ?

 * לנסות לראות מעבר לתסכולים– חשוב לנסות לגשר על הפערים  באמצעות כך שננסה להתגבר על התסכולים ולראות מעבר להם. להזכר בדברים הטובים ולאפשר להם להיות מה שמנחה את האופן בו אנחנו בוחרים להתייחס לבן או בת הזוג, ולנסות לוותר על התגובות שנובעות מהמקום של התסכול הכעס האכזבה וההאשמה.

* לשתף בציפיות, בקשיים ובאכזבות – לשתף את בן או בת הזוג בציפיות שלנו וגם בקשיים ובאכזבות ולהבין שהכביש הוא דו-סטרי. גם לנו יש אכזבות וגם לבן/בת הזוג. גם לנו יש אשליות מנופצות וגם לבן/בת הזוג.

* לוותר – גם אנחנו יכולות לוותר ולבוא לקראתו וגם הוא יכול.

לא להניח הנחות- לפעמים הפרשנות שאנחנו נותנים לדברים היא לא נכונה. גם אם נדמה לנו שאולי לא אכפת לו מספיק או שהוא לא משקיע ולא אוהב מספיק – זה לא אומר שכך באמת המצב. גם אם הוא מרגיש שאנחנו כבר לא תומכות ולא מתעניינות ולא אוהבות, זה לא אומר שכך המצב. לא להניח הנחות אלא לבדוק ולהפתח לאפשרות שהפרשנות אינה כפי שחשבנו.

* לפנות מקום לשיחה – לפעמים העייפות והכעסים תופסים פיקוד וצריך להרפות מהם ולפנות קצת מקום לשיחה, להתחשבות, לרגישות ולהדדיות, למרות העייפות.

* לזכור שזו תקופת הסתגלות – תקופת ההסתגלות חולפת, ואם נעבור אותה נכון הזוגיות רק תרוויח בסופו של דבר.

* אורית כרמי ארואטי (.M.A), מטפלת  משפחתית, זוגית ופרטנית. קליניקה: רח' עין גדי 4, מרכז הכרמל חיפה, טלפון: 054-4636735 ,  אתר: www.oritcarmi.co.il
דוא"ל: tipul@oritcarmi.co.il

עוד כתיבה בנושא:

גם אבא נולד/ מור אסאל

להיות אבא- עזר כנגדה או שותף מלא בהורות? / רותי שלו

הלידה הציבה בפני הזוגיות שלנו אתגר משמעותי/ אבא בתול

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא אשמה | לעשות או לא לעשות היפוך עובר?

מאת :  עינת מרמת הגולן 

10 בינואר 2016תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הלידה הראשונה הייתה בניתוח קיסרי כי התינוקת הייתה במצב עכוז.
שאלו אותי על היפוך ומכל החפירות באינטרנט נראה היה שאם היפוך אז רק אצל מישהו ספציפי בירושלים.
וגם זה לא הכי נעים ואפילו אם עושים היפוך יש מצב שהעובר יחזור לעכוז.
כל הסימנים אמרו לי שלא לעשות היפוך.

שמונה לידות. הרגשתי שאני חייבת לשמוח.

מאת : דבורה ווגנר

30 ביולי 20118 תגובות

מתוך הריון

לידה ראשונה: גיל 24
אחרי שהתחתנו, הגעתי לבית החולים עם צירים כל שלוש דקות. ידעתי שאני צריכה לשמוח. ידעתי שהגוף שלי בריא ומגיב נכון. לא יכולתי לנשום. הרגשתי שדוחפים לי את הראש מתחת למים, הרגשתי שאני מנסה לעלות ולנשום אוויר, אבל משהו מחזיק לי את הראש במים ולא נותן לי. בחדר לידה קבלו את פניי במין אדישות של שגרה. הכאב שלי היה חד, אבל המסר שקבלתי והבנתי היה: מה את מתלוננת? הרי באת ללדת, זה כאב טוב.

שיתפתי פעולה, עשיתי כל מה שביקשו.

רק כשהאחות המיילדת דרשה ממני להניח את הרגליים באַרכּוֹפים, התנגדתי בתוקף, הרגשתי שככה אני לא מסוגלת לדחוף. היא 'ויתרה' לי בתנאי שאשתף פעולה, אחרת תכריח אותי לשים את הרגליים למעלה…

ההחלטות לא היו שלי. אני רק עשיתי את מה שאמרו לי לעשות.

שירה צבי'ה תח' נולדה.

'רוצָה חברוּת?' על בדידות אחרי לידה

מאת : אמא ענבר

27 באוקטובר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

הבדידות, החדגוניות, השעמום… יום רודף יום ונגמר. או יותר נכון לתחושותיי- היום כלל לא נגמר, אין לו התחלה ואין לו סוף. אין יום ואין לילה, השינה המקוטעת, וההזויה, הדאגה הבלתי פוסקת לתינוק ולבית, ולבעל ולכלבה ולאוכל ולתוכי ולכל העולם מסביב ואין לי עם מי לחלוק….

מראש לא היו לי הרבה חברות גם לפני ההיריון והלידה. איכשהו יצא שלא נשארו לי חברות ילדות מביה"ס היסודי ומהתיכון כמו לכולם. גם לא מהצבא. גם לא מאף עבודה שעבדתי בה בחיי והחלפתי הרבה מקומות עבודה. עם הרבה אנשים נשארתי בקשר אבל כולם ויריטואליים, בפייסבוק וכאלה. לא בחיים היומיומיים.