טיפולי פוריות: אמא, כואב לי כל הגוף, תני לי חיבוק גדול

מאת :

18 בינואר 2011 | 16 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אמא יקרה שלי

כואב לי, כואב לי כל הגוף..

אמא, את זוכרת אולי את הרופא מקופת חולים שהיית לוקחת אותי אליו עם כאבי בטן, גרון ואוזניים ?

את זוכרת את הלילות ,שלא ישנתי בהם כי ידעתי שלמחרת בבוקר ידקרו ויכאיבו לי ביד בבדיקות דם ?

אמא, את זוכרת את המחזור הראשון שלי ? כמה מבוהלת הייתי למצוא את טיפת הדם הראשונה על התחתון ?

הזיכרונות מציפים אותי בחיוך הגדול שלך שאמר לי שאני אישה קטנה עכשיו

ושכל חודש בערך תגיע הווסת שתזכיר לי שאני כבר ילדה גדולה.

 

אני זוכרת ששמעתי אותך בלילה מספרת לאבא במיטה שהילדה כבר גדלה וקיבלה מחזור.

שמעתי גם את אבא לוחש לך שאולי הגיע הזמן להזהיר אותי מהזאבים בחוץ…

 

אמא, את זוכרת את היום ששאלתי אותך איך באים ילדים לעולם ?

זה לא שלא ידעתי לפני, פשוט רציתי יותר לדעת איך אני באתי לעולם.

סיפרת לי שיש אהבה בין בת ובן, הם מתחבקים חזק חזק ומתנשקים כמו גדולים,

נצמדים אחד לשני ואז אחרי חודש, חודשיים שחוזרים על זה, הם הולכים לרופא

להיבדק ולאט לאט הבטן גדלה.

"ככה נוצר תינוק" סיפרת לי בעיניים בורקות, שאותי הרתיעו.

לי היה ברור שהתינוק יוצא מהבטן. שיש איזה ריצ'רץ שנפתח ואז שולפים את התינוק משם.

 

אמא, כואב לי עכשיו בלב ובנשמה…

התחבקתי, נצמדתי חזק המון המון פעמים והבטן לא גדלה כמו שהסברת..

הרופא נותן לי כל פעם מחדש עוד בדיקה חופרנית, עוד זריקה שאין לי כבר מה לפחד ממנה, זו השגרה.

אמא, אני לא יודעת כבר מה זה אינטימיות..

אמא, כואבת לי הבטן ולא מרוב ממתקים..

הבטן כואבת לי ממחטים שמוחדרות  לבטני וחומר שמוזרק לשביב תקווה נוסף

שאולי החודש הוא החודש שלי.

 

אמא, כואב לי ועצוב לי ששוב תהיה הזרעה או ששוב תהיה שאיבה וירדימו אותי בחדר ניתוח.

אמא, אני פוחדת לא להצליח.

כואב לי לראות אותך בוכה מהצד ומנסה לעודד עם  משפטים שרק מרתיחים אותי,

מכאיבים ומלחיצים אותי וגורמים לי לאשמה ולהרגשה שאני בלתי ראויה בפני עצמי

ובפנייך.

 

אמא יקרה ואהובה שלי, אני יודעת שאת רוצה את הטוב ביותר בשבילי ושאת

פשוט לא יודעת איך להתמודד, לעזור ולתמוך בי בתהליך שאני עוברת…

גם אני לא תמיד יודעת איך להתמודד עם האי פוריות שלי..

 

אבל, מה שאני יודעת בבירור זה שאני זקוקה לך, אמא.

אני זקוקה לרגישות שלך, לפינוק שלך להבנה וההכלה שלך.

אמא אהובה, אני לא רוצה שתציעי לי רופאים, רבנים,יוגה , נורמולוגיה ,מיני שיטות שקראת,

שתיית יין בבריתות, סיפורים על כל מכרייך שהרו מטיפולי פוריות+ כתבות במגזינים שקראת…

בבקשה אל תציעי לי לאמץ ילד…

אל תציעי לי ללכת לייעוץ זוגי

אל תשאלי אותי כל שבוע אם בטוח הזרע בסדר אצלו , הרי אצלכם במשפחה אין בעיות..

אל תדברי איתי שעות על נכדייך האחרים וכמה את מחכה ששלי כבר יגיע.

 

כבדי אותי  ותביני שאני לא יכולה תמיד להתמודד עם עוד אירוע משפחתי שהוזמנתי ובוחרת שלא להגיע.

אמא, תפסיקי לספר לי באלגנטיות על כל הנשים שלאחרונה נכנסו להריון במשפחה.

כבדי את הפרטיות שלי ואת המקום האינטימי עם הבן זוג היקר שלי.

אל תשאלי פעם בשעתיים מה אמר הרופא ומה אני חושבת לעשות הפעם.

 

אמא, אל תרחמי עליי- אני חזקה וראויה ונפלאה כפי שאני, ואני יצליח- תזכירי לי את זה ..

אמא, אל תגידי לי להפסיק לבכות. להיפך, הצטרפי לבכי שלי ונתחזק יחד..

קבלי באהבה את מצבי הרוח המשתנים שלי…

ובמיוחד – אל תגידי לי להירגע.

 

אמא, אני זקוקה לך כל כך.

פשוט תהיי שם בשבילי רכה ומכילה..

חבקי אותי כמו פעם …

פנקי אותי ללא מילים בדברים שרק אמא זוכרת מה הילדה שלה הכי אוהבת.

תחמיאי לי גם אם עליתי במשקל וגם כשאת רואה שאני זקוקה לאוכל כנחמה..

תדברי איתי גם על דברים אחרים ושתפי אותי בחייך

תהיי טבעית איתי אמא, אל תפחדי אני לא אשבר, אני חזקה.

 

אמא, תני לי יד וחיבוק גדול

אוהבת אותך

בתך

רינה רונן , אם מאמצת למיקה אחרי 13 שנות מסע להורות. מלווה ותומכת בתהליכי הפריון ובמסע להורות, מנחת קבוצת "פשוט להיות"- מעגל נשי  באיזור השרון,  מטפלת בתטא הילינגMOTHERBABY5@GMAIL.COM

לבלוג שלי

לדף פייסבוק

 

** לפוסטים נוספים בנושא טיפולי פוריות

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

16 תגובות ל- “טיפולי פוריות: אמא, כואב לי כל הגוף, תני לי חיבוק גדול”

  1. מיכל הגיב:

    ריגשת אותי עד דמעות.
    mothers and their daughters, הסיפור שאינו נגמר.
    כמה אנחנו צריכות מהן, כמה הן רוצות לתת, וכמה בלבול יש באמצע.
    מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, באמת.

  2. gallish הגיב:

    רינה יקרה,
    כתבת מקסים ומרגש כ"כ.
    אמנם לא עברתי את התהליך הזה,
    אבל עברתי אחרים
    ונדמה לי שכל ילדה מתחברת בצורה זו או אחרת לדיאלוג הזה עם אמא…
    חיבוק!

  3. שירלי כהן הגיב:

    פשוט בכיתי…. ריגשת אותי כל כך, ונגעת בכל הנקודות הכואבות אך הנכונות בין בנות לאמהות…
    ובאמת הצלחת להביע בצורה כל כך אמיתית וקשה את התהליך שעברת… מאחלת לך הרבה אושר עם מיקה ותמשיכי להפיץ הרבה כוח לנשים סביבך…

  4. רינה רונן הגיב:

    תודה על התגובות הנפלאות והחיזוק האוהב.
    תודה גם למי שהגיבה במייל ובפייסבוק.
    אני קוראת בעצמי ולא מאמינה על הדרך הארוכה הזאת…
    ומוסיפה-
    לאמא באהבה! כנראה שהייתי צריכה להתבשל עם תהליך האימוץ ולא להקשיב לך כבר אז שהצעת לי כמה פעמים לאמץ. תודה על מיקה המהממת שלנו.

    אור ואהבה לכולנו

    רינה רונן

  5. תמר קלר הגיב:

    מרגש ביותר,
    תודה על החשיפה הזו.

  6. פומיקי הגיב:

    לא יודעת מאיפה להתחיל
    פתאום הצפת בי את כל מה שהדחקתי כאשר אני הייתי בתקופת הטיפולים
    את כל הכאבים, האי וודאות, האמירות של אימא (ועוד כמה "נשמות טובות"), המריבות עם בן הזוג, הנסיעות הרבות לחיפה, הבדיקה בבוקר, הבדיקה בצהריים והבדיקה המפחידה מכולן (יהיה פס או לא יהיה פס, תהיה בטא או לא תהיה בטא).
    מקווה שאת חזקה מספיק לעבור את זה ומקווה שהיום בו תמלאי את ידייך עם תינוק רך ואהוב לא יהיה רחוק
    חיבוק גדול

  7. מיכל הגיב:

    רינה,
    התרגשתי עד חנק מהמלים שלך…אני גם עברתי בשנה האחרונה טיפולי פוריות, אמנם כ"יחידנית" כפי שמכנים זאת כיום, אבל הייתי שם…והמלים שלך כל-כך נגעו בי. יכולתי בעצם להגיד אותן גם לכל הסובבים אותי שניסו כל הזמן לנחם אותי ולעודד אותי…
    מיקה שלך נראית מקסימה..מאחלת לך הרבה הנאה מהאמהות…מגיע לך:-)
    מיכל

  8. רות הגיב:

    בכי של הזדהות וכאב

  9. אוסו באיו הגיב:

    כתבת נפלא, וזה מכתב חשוב מאין כמוהו.
    לא רק לאמא – לכל אשה, חברה, אחות, של מי שעוברת טיפולי פוריות.
    הרבה מכאובים נגרמים מידי מי שכוונותיו הטובות והטהורות ביותר כלפינו, ולהגיד בצורה ישירה ויפה כל כך למה אנחנו זקוקים – הלואי שידענו כולנו.
    אוהבת אותך כבר שנים אף שמעולם לא נפגשנו.
    אוסו

  10. גילי הגיב:

    נגעת בי ככ עמוק. אומנם לא עברתי את החוויה הזו אבל כל אישה וכל אם יכולה להזדהות להרגיש ולרצות לחבק אותך חזק. אני בטוחה שהתהליך יסתיים באושר גדול ואז.. זה יהיה שווה הכל. מבקשת להזכיר גם בין השורות רפואה משלימה יכולה לעזור, לתמוך ולעתים גם להחליף את החדירה הרפואית הלא נעימה.
    חיבוק גדול, גילי

  11. מיכל, בת שאול הגיב:

    עברו כבר שש שנים והיא בת שש היום. עד שהגיעה אבדתי הכל, את הנשיות, את הזוגיות ועברו דרכי הרבה הרבה מחטים. עובר אחד שנפל. אז כמו עוף החול הקם ממיתה משונה היא הגיעה. אמנם הריון בלי התערבות אבל עם המון התערבות וסיכון. היום היא בת שש, היה שווה כל זריקה – לפני ובמהלך. ואמא שלי… אולי אני אמא יותר טובה. שיהיה בהצלחה

  12. ליהיא לפיד. הגיב:

    חזק ומרגש. מאוד.

  13. יפעת הגיב:

    בוכה. ריגשת אותי מאוד ואני יודעת למה. כי את מבקשת באופן אוהב, לא שופט. כי את מבקשת את האמא שכולנו צריכות במסע שאני צריכה במסע, אמא שכל כך קשה להיות ( כל פעם שאני פונה לאמא שלי בלב אני היום גם שואלת את עצמי אם אני אדע כשאהיה גדולה להיות אמא שמלווה מסע להורות). כמה קשה להיות אמא. ואמא בדרך. ואמא לאמא בדרך. כמה יפה ביקשת. חיבוק.

  14. סיגלית אלימלך הגיב:

    היי רינה יקרה
    נגעת מאוד לליבי. מכירה כל תחושה שאת עוברת. הייתי במקום הזה 7 שנים של טיפולי פוריות עד שעברתי למומחה פוריות פרטי וכעת אני אמא מאושרת. אשמח לשתף אותך ולתת לך אינפורמציה. שלך מחזיקה ידיים.
    ומצפה לשמוע ממךץ תמשיכי להיות חזקה
    אני איתך
    סיגלית

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה חוזרת אחרי תשע שנים, מחשבה בוראת מציאות.

מאת :

16 בדצמבר 20150 תגובות

מתוך רוצות הריון

תשע שנים של תפילות, בקשות, תחינות, תשע שנים של בכי וחוסר ודאות. תשע שנים של תהיות …למה זה לא קורה, מה השתנה? אחרי שתי לידות טבעיות, שני הריונות ספונטניים תקינים, שני תינוקות בריאים, בנים מקסימים. אני רוצה לידה חוזרת.

הרחם כמו נסגר, משהו נחסם, אין תנועה, אין חיים. הזמן עובר, השנים נוקפות, שנה אחר שנה, ואת לא הופכת צעירה יותר עם כל יום שעובר. הגעגוע להתעגלות הגוף, הבטן, השדיים, הירכיים, לתנועת החיים ברחם, לצקצוק המתוק של היניקה, וריח של החלב, למגע הענוג של העור, לשיכרון האוקסיטוצין. מראה של אישה הרה העוברת לידך גורם לך צביטה כואבת בלב, את המומה מעוצמת הכאב.

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה

מאת :

22 בנובמבר 201123 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בחיים שלי לא חשבתי שכך ייראו השבועות הראשונים של אחרי לידה. איזו טלטלה רגשית מטורפת. אתמול בלילה בזמן שהנקתי אותה את אחת ההנקות האחרונות שלנו, חשבתי לעצמי שמזמן לא הרגשתי כל כך ילדה קטנה בעצמי, כל כך אבודה, לא יודעת וחסרת אונים ומצד שני מסתכלת על הייצור הקטן ונפעמת מהמחשבה שהיא שלי. נוצרה בצלמי.

החרדה שלי

מאת :

16 בפברואר 20113 תגובות

מתוך לכל אמא, פחדים וחרדות אחרי לידה

מיום שנולדה איני מפסיקה לחשוב על היכולת שלי להגן עליה מפני פגיעה מינית. נכון שעכשיו (בת שנה ועשרה חודשים) היא לידי ואין מצב שאני לא בסביבה שלה, אבל מה יהיה עוד מעט??
החרדה גוברת בכל יום שמתפרסם אירוע חמור אחר המדבר על פגיעה מינית בילדים רכים. ולצערי הרב זה קורה כמעט כל יום!!