הגענו הביתה מבית החולים. אמא, התינוקת וסבתא. אני עורכת לגוזלי סיור בבית כפי שממליצה "הלוחשת לתינוקות" ומספרת לה עלינו ודמעה אחר דמעה זולגת עליה בלי משים. ולא כי סיפרתי משהו עצוב, אלא כי אני לא יודעת למה הדמעות לא מספיקות לרדת.
מחרתיים תגיע אחות קופת חולים, כפי שניתן לכל יולדת בלידה ראשונה. מחכה לה כמושיעה שלי, נדמה לי שהיא תבוא ובמטה קסם כל החששות, פחדים וחוסר אונים יברחו להם.
אמהות בוכות אחרי לידה: הגוש בגרון מתחיל לגדול ולחנוק
אני עייפה מאוד ועם זאת לא מצליחה לישון. שואבת חלב שלא יוצא, מנסה להניק, לא הולך, זה כואב מאוד וצוציק נרדמת ולא יונקת כלל. אנחנו הולכים לרופא, הוא מקסים, ואני בוכה. הוא בודק אותה ושוב בוכה. מנסה לאסוף את עצמי ולא יודעת מה עובר עלי. אמא שלי עוזרת כמיטב יכולתה. עצם הנוכחות שלה נוסך בי איזה ביטחון בתוך כל הכאוס שאופף אותי.
מגיעות הביתה ואני עורכת את האמבטיה הראשונה לגוזלי. למרבה ההפתעה היא לא בוכה כלל וזה עובר בשלווה ובשלום. שוב בוכה. הבית שלנו קטן, ואני מבקשת שלא יבואו לביקור. אני לא יכולה כרגע לקבל אורחים. מגיעים רק חברות קרובות ומשפחה קרובה. הטלפון מונח כמו אבן על השולחן, ואני לא מתקרבת אליו, לא יכולה לדבר עם אף אחד. הגוש בגרון מתחיל לגדול וחונק ואיני מסוגלת לדבר כלל.
אחרי לידה: אני עצובה, לא אוכלת, אין לי תאבון
הנה, אחות טיפת חלב הגיעה היום, היא שואלת שאלות. הבכי יוצא בלי שליטה. היא רואה שאני מסתדרת די טוב. אני אומרת שאני לא מרגישה קושי בכל פעילויות הטיפול בצוציק, אבל לא מצליחה להניק. משהו לא עובד שם. היא נותנת לי טלפון של יועצת הנקה.
יועצת ההנקה מגיעה למחרת, מקסימה עם חיוך, היא באמת נותנת המון טיפים, אך זה לא הולך. פופיק שלי לא כל כך אוכלת, ישנה המון ומחר הולכים לטיפת חלב לפתוח תיק ולהישקל. אחרי שבוע בבית, אנחנו צועדות לכיוון טיפת חלב. היציאה החוצה עושה לי טוב אבל הדמעות ממשיכות לזלוג להן.
לא עלינו במשקל. למעשה, צוציק לא עלתה במשקל ואני ירדתי. היא לא אוכלת. לא שמתי לב שגם אני לא אוכלת. הרופא מורה לי לתת תמ"ל. אני מכינה לה בקבוקים והיא אוכלת יפה ואחרי שלושה ימים יש עליה ראשונה במשקל (כמעט שבועיים אחרי הלידה עליה ראשונה במשקל).
אני לא מפסיקה לבכות. יש עוד אמהות שבוכות כמוני?
הגוש מתמקם לו בגרון וממאן ללכת, בנוסף אני חשה שהוא גדל וגדל מיום ליום ויש קושי הולך וגובר לדבר בלי לבכות. חברות אומרות לי שזה בסדר ונורמלי לחלוטין. אימא שלי מכינה לי אוכל ומתחננת שאוכל. "לא רעבה", אני אומרת ובוכה. איך אפשר לאכול כשגוש ענק חוסם את הגרון? מזל שלנשום אני מצליחה.
כמעט בכל יום אני מוצאת מטלה שמצריכה אותי לצאת החוצה. אימא שלי נשארת עם הקטנה ואני יוצאת למשימה ובעיקר משתחררת קצת מהחיים החדשים שיצרתי. עייפה מאוד. למרות שמצליחה לישון מעט, הראש עובד שעות נוספות ויש עייפות גדולה.
אנחנו בטיפת חלב. הבכי מתפרץ, והאחות שואלת "למה את בוכה ?" אני אומרת "לא יודעת" והיא אומרת לי "קודם בכית כי היא לא עלתה במשקל ועכשיו את בוכה כי היא עולה במשקל?".
אין שמחה, אין אהבה, אני מרגישה שאני לא אמא מספיק טובה
כעבור שבוע גיסתי אומרת לי: "איזה מהממת היא, איזה אושר זה". ואני מסתכלת עליה ואומרת: "אני עדיין לא מרגישה את זה". אחרי חודש אני מבקשת מאימא שלי שתיסע הביתה, כדי לבדוק שאני מסתדרת לבד. רוצה לבחון את היכולות שלי ומפחדת מאוד מהרגע שהיא תלך מכאן. בחוסר רצון, אימא נכנעת לבקשתי וחוזרת לביתה.
אני מתחילה לצאת החוצה ולפגוש חברות בבתי קפה, חופשת לידה כמו שצריך. הכל טוב ויפה בחוץ אבל בבית פנימה, בנשמה, זה הולך ומחמיר. כשאני בבית, אני לא מסוגלת לענות לטלפונים ושוב מסננת המון שיחות. כל הפעילות סביב האוצר הקטן מתנהלת כמו שצריך, לא חסר לה דבר אני עושה הכל. אך לנפש חיים משלה. אין שמחה, אין אהבה ובעיקר יש הרגשה שאני לא אימא מספיק טובה וזה מוריד אותי למטה למטה והנה שוב אני בוכה. איך אני לא מצליחה להניק?
כולם שואלים אם אני מניקה, מין שאלה כזו ששואלים כל אישה אחרי לידה. ממתי זה הפך לנחלת הכלל? ומה אני צריכה לענות? מצטערת אני אימא לא טובה ולכן אני לא מניקה. אבל בהחלט אני בוכה!! כי תחושת הכישלון גלויה לכל.
כתבה: אוסי הורביץ.
**
מילה מאשת מקצוע: בכי אחרי לידה
בכי אחרי לידה, עצבות, תחושת "אני לא מספיק טובה" הם שכיחים ונפוצים, אך לא קל להתמודד איתם. לפעמים הבכי שאחרי הלידה מגיע עם קושי בתפקוד, חוסר תיאבון, קשיים להירדם בלילה, ולפעמים הוא מגיע בגלים עולים ויורדים שמגיעים פתאום ומרגישים כמו חוסר איזון הורמונלי. פה יש כמה מאמרים חשובים שכתבתי, ותוכלי לקרוא כדי להבין קצת יותר את עצמך:
בכי אחרי לידה: מילים לנשים שנמצאות בלב הסערה
על הורמונים אחרי לידה וחוסר איזון רגשי
כאבים רגשיים בהריון ואחרי לידה
אם את מרגישה שהבכי לא עובר, שקשה מדי, שאין מי שמבין אותך בסביבה שלך, שאת מוצפת ולא מצליחה לחסור לעצמך, אז מציעה שתבדקי את האופציה לליווי/ טיפול רגשי אחרי לידה. תרגישי בנוח ליצור איתי קשר, לימור.
כתבי לי בווטסאפ