האם את יכולה לשחרר את הפחד לקראת הלידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בינואר 2011 | 2 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

משתפת אותך במאמר שכתבתי ופורסם היום בפורטל mamy:

לא פעם אני שומעת נשים לפני לידה או אחריה אומרות "הייתי רוצה לשחרר את הפחד מהלידה, אני מרגישה שזה מה שיכול לעזור לי להגיע לחוויית לידה טובה יותר" או אומרות "אני מרגישה שהעבודה שלי לקראת הלידה הבאה, זה ללמוד איך לשחרר את הפחד".

אותן נשים מרגישות שהפחד מהלידה מהווה עבורם חסם, המונע מהן לחוות את הלידה בדרך שהיו רוצות, ומרגישות ששחרורו יכול לאפשר להן להיות בתהליך לידה שמתאים להן יותר.

האם אנחנו יכולות לבחור את מה שישתחרר מאיתנו ומתי ? האם זו בחירה שאנחנו יכולות לעמוד מאחוריה, לשחרר את הפחד שלנו ?

לחצי להמשך קריאה

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “האם את יכולה לשחרר את הפחד לקראת הלידה ?”

  1. כרגע חסוייה הגיב:

    והנה , מתוך רשימה שלי על הפחד לקראת הלידה המתקרבת, ה-3 במספר:
    "אני יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד שאישה שיולדת בקיסרי, זו לא לידה, וברור לי שלעולם לא אגיד זאת לאישה אחרת, אבל מכירות את זה, שהמוח יודע משהו, אבל הלב, הנשמה העמוקה ביותר, לא מוכנה לקבל זאת?? ככה בדיוק אני מרגישה. אני יודעת שגם אם הילדים שלי בחרו ללדת לידות קיסריות, זה לא אומר שאני פחות אישה, זה לא אומר שלא ניסיתי, וב"ה, שניהם בריאים, וילדים מקסימים. וברור לי שרק בעקבות 2 הניתוחים הגעתי לאן שהגעתי, לאחר התעמקות בפחד וברגשות.
    יש לי דולה מדהימה, שמטפלת בי במסאז'ים, וכבר שנה לפני שנכנסתי להריון, היא ואני יודעות שהיא תלווה אותי בלידה, והיא מכירה את המצוקה שלי, דיברנו על זה כ"כ הרבה, שהיא תגיע להיות איתי ממש מהציר הראשון, שלא אלחץ וארוץ לבי"ח כמו בלידה קודמת, שאוכל להישען ולהיתמך בבית, במקום הפרטי שלי, עד שיגיע הרגע שאין ברירה. והרגע הזה… אני פשוט מבועתת ממנו….
    להגיע לחדר לידה, למקום המואר הזה, עם כל הרופאים שמאד מפחדים שמשהו יקרה, ורוצים לנתח, שפחות חשוב להם מה הנשמה שלי מרגישה, הם פשוט רוצים להוציא בעוד כמה ימים אימא ותינוק בריאים משערי בית החולים,
    ואני? גם אני רוצה לצאת בריאה ובידיים מלאות ,אבל הנשמה זועקת לי מבפנים שהיא יודעת, שהיא תדע מה לעשות, היא תדע איך לנשום ואיך להפעיל את הגוף הזה שיילד, שלזה הוא נועד הגוף שלי, ללדת, לחוש כל ציר וציר, לזוז איתם, להתחבר…. ואם רק יתנו לי את הזמן והמקום, הגוף הזה שלי יקשיב לה, לנשמה שרוצה ללדת, וישקיט את המוח שבדר"כ מפקד עליו, וייתן רק לה שליטה, כמו שכבר אמרנו בקורס "השליטה האמיתית היא לדעת מתי מותר לשחרר ולאבד שליטה. השליטה התמידית היא פשוט פחד". והנשמה הזו, שרוצה כ"כ ללדת, רוצה לנצח את הפחד, רוצה להסתכל לו בעיניים ולהגיד "כן, אני יכולה, ואם אתה לא מתכוון לעזור, לפחות לך ואל תפריע".
    ואני, מסתובבת בלילה במיטה, ורק חושבת עליה, על הנשמה הזועקת שלי, שרוצה ללדת , ומתפללת שהדולה המקסימה שלי תדע למצוא אותה ולהפעיל אותה, כי אני יודעת שמתוך הפחד לאבד שליטה, אתנגד לה, ולא אקשיב לה, כי מי מאיתנו לא מפחד מאיבוד שליטה?????

    • היי יקרה,
      תודה על הבחירה לשתף,
      נשמע שיש חלק בך שמרגיש שהוא יודע מה לעשות, איך לנשום, איך ללדת בצורה וואגינלית.החלק הזה מרגיש שהוא רוצה לנצח את הפחד או לגייס אותו ללידה או רוצה לסלק אותו כדי שלא יפריע.

      ומה הפחד, זה שאת מזהה שהוא השליטה התמידית, אומר ? מה הוא רוצה להגיד לך ? מה הוא רוצה שיהיה ? למה הוא נמצא שם ? מה הוא מבקש ? מה הוא מרגיש שהוא צריך עכשיו ?
      אפשר לנסות ולענות על התשובות האלו יחד עם הדולה שלך.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

משפחה שלמה (?) עם ילדה יחידה

מאת : אחת וזהו

16 בינואר 201143 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

כתבתי בגוגל "ילד יחיד" "קבוצת תמיכה"… מנסה למצוא עוד אנשים כמונו: אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו.
לא, לא מבחירה.

קפצו בגוגל מלאי של קבוצות תמיכה…. לאימהות יחידות, להורים לילדים הומוסקסואליים, לאימהות בטיפולים…
ומה עם זוגות עם ילד אחד…? – נאדה.

היה לי דיכאון עמוק אחרי לידה והצלחתי לצאת

מאת : שגית ברמי

18 בדצמבר 20145 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

החלטתי לספר את הסיפור שלי כדי שאם יש אי שם מישהי שמרגישה או הרגישה כמוני ולא יודעת לקרוא לזה בשם או שמתביישת במה שהיא עוברת או שהיא מבולבלת ובכלל לא שולטת בזה שתדע שיש מוצא, שיש תקווה, שאפשר לצאת מזה.

הסיפור שלי מתחיל בינואר 2010. אחרי קבלת הורמונים לעיבוי רירית הרחם , השבחה והזרעה נקלטתי להריון עם תאומים. 2 בנים זכרים , 2 שקי הריון. ההריון התקדם יפה כשבבית יש לי 2 ילדים נוספים (בתי שהייתה בת 8 ובני שהיה בן 4). ואז קבלנו בשורה טובה- אתם נוסעים לשליחות לחו"ל לשנת לימודים (של בעלי).

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום – על טראומה מהלידה

מאת : אחת האמהות

23 בפברואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום. הכל בסדר, אבל כל כך לא. יש שם משהו, בפנים, שהוא מעבר ליומיומי, לרגיל, למשפחתי, לשגרתי – משהו שמרגיש לי כבד מנשוא. אני מכירה אותו, אני מזהה אותו, בתהליך קשה מנשוא אני גם מטפלת בו. הוא מעל ומתחת לחיוך, לאושר, לחיבוק. הוא כל כך חלק ממני שהוא יכול להופיע בכל רגע. הוא פגש אותי בלידה, ומאז אנחנו יחד.