האם את יכולה לשחרר את הפחד לקראת הלידה ?

מאת :

29 בינואר 2011 | 2 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

משתפת אותך במאמר שכתבתי ופורסם היום בפורטל mamy:

לא פעם אני שומעת נשים לפני לידה או אחריה אומרות "הייתי רוצה לשחרר את הפחד מהלידה, אני מרגישה שזה מה שיכול לעזור לי להגיע לחוויית לידה טובה יותר" או אומרות "אני מרגישה שהעבודה שלי לקראת הלידה הבאה, זה ללמוד איך לשחרר את הפחד".

אותן נשים מרגישות שהפחד מהלידה מהווה עבורם חסם, המונע מהן לחוות את הלידה בדרך שהיו רוצות, ומרגישות ששחרורו יכול לאפשר להן להיות בתהליך לידה שמתאים להן יותר.

האם אנחנו יכולות לבחור את מה שישתחרר מאיתנו ומתי ? האם זו בחירה שאנחנו יכולות לעמוד מאחוריה, לשחרר את הפחד שלנו ?

לחצי להמשך קריאה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “האם את יכולה לשחרר את הפחד לקראת הלידה ?”

  1. כרגע חסוייה הגיב:

    והנה , מתוך רשימה שלי על הפחד לקראת הלידה המתקרבת, ה-3 במספר:
    "אני יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד שאישה שיולדת בקיסרי, זו לא לידה, וברור לי שלעולם לא אגיד זאת לאישה אחרת, אבל מכירות את זה, שהמוח יודע משהו, אבל הלב, הנשמה העמוקה ביותר, לא מוכנה לקבל זאת?? ככה בדיוק אני מרגישה. אני יודעת שגם אם הילדים שלי בחרו ללדת לידות קיסריות, זה לא אומר שאני פחות אישה, זה לא אומר שלא ניסיתי, וב"ה, שניהם בריאים, וילדים מקסימים. וברור לי שרק בעקבות 2 הניתוחים הגעתי לאן שהגעתי, לאחר התעמקות בפחד וברגשות.
    יש לי דולה מדהימה, שמטפלת בי במסאז'ים, וכבר שנה לפני שנכנסתי להריון, היא ואני יודעות שהיא תלווה אותי בלידה, והיא מכירה את המצוקה שלי, דיברנו על זה כ"כ הרבה, שהיא תגיע להיות איתי ממש מהציר הראשון, שלא אלחץ וארוץ לבי"ח כמו בלידה קודמת, שאוכל להישען ולהיתמך בבית, במקום הפרטי שלי, עד שיגיע הרגע שאין ברירה. והרגע הזה… אני פשוט מבועתת ממנו….
    להגיע לחדר לידה, למקום המואר הזה, עם כל הרופאים שמאד מפחדים שמשהו יקרה, ורוצים לנתח, שפחות חשוב להם מה הנשמה שלי מרגישה, הם פשוט רוצים להוציא בעוד כמה ימים אימא ותינוק בריאים משערי בית החולים,
    ואני? גם אני רוצה לצאת בריאה ובידיים מלאות ,אבל הנשמה זועקת לי מבפנים שהיא יודעת, שהיא תדע מה לעשות, היא תדע איך לנשום ואיך להפעיל את הגוף הזה שיילד, שלזה הוא נועד הגוף שלי, ללדת, לחוש כל ציר וציר, לזוז איתם, להתחבר…. ואם רק יתנו לי את הזמן והמקום, הגוף הזה שלי יקשיב לה, לנשמה שרוצה ללדת, וישקיט את המוח שבדר"כ מפקד עליו, וייתן רק לה שליטה, כמו שכבר אמרנו בקורס "השליטה האמיתית היא לדעת מתי מותר לשחרר ולאבד שליטה. השליטה התמידית היא פשוט פחד". והנשמה הזו, שרוצה כ"כ ללדת, רוצה לנצח את הפחד, רוצה להסתכל לו בעיניים ולהגיד "כן, אני יכולה, ואם אתה לא מתכוון לעזור, לפחות לך ואל תפריע".
    ואני, מסתובבת בלילה במיטה, ורק חושבת עליה, על הנשמה הזועקת שלי, שרוצה ללדת , ומתפללת שהדולה המקסימה שלי תדע למצוא אותה ולהפעיל אותה, כי אני יודעת שמתוך הפחד לאבד שליטה, אתנגד לה, ולא אקשיב לה, כי מי מאיתנו לא מפחד מאיבוד שליטה?????

    • היי יקרה,
      תודה על הבחירה לשתף,
      נשמע שיש חלק בך שמרגיש שהוא יודע מה לעשות, איך לנשום, איך ללדת בצורה וואגינלית.החלק הזה מרגיש שהוא רוצה לנצח את הפחד או לגייס אותו ללידה או רוצה לסלק אותו כדי שלא יפריע.

      ומה הפחד, זה שאת מזהה שהוא השליטה התמידית, אומר ? מה הוא רוצה להגיד לך ? מה הוא רוצה שיהיה ? למה הוא נמצא שם ? מה הוא מבקש ? מה הוא מרגיש שהוא צריך עכשיו ?
      אפשר לנסות ולענות על התשובות האלו יחד עם הדולה שלך.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך אחרת- חלק ה'

מאת : קרן פרידמן גדסי

8 בפברואר 20110 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

אני נזכרת בלידת בני. היא הייתה טובה וטבעית אבל…אחרי הלידה הסתובבתי חודשים עם מועקה בתוכי בלי לדעת מה היא מכילה. ניסיתי לסלק את המועקה, היא קלקלה לי. אבל היא לא הלכה לשום מקום. לקח זמן רב עד שלאט לאט התפענח לו הקושי בתוכי, עד שהסכמתי לכעוס, עד שנתתי לעצמי להתאבל על כל מה שרציתי להיות, ולא הצלחתי.

רק אז, רק אחרי שהסכמתי להכיר בכאב, להכיר את הכאב ולתת לו ביטוי, רק אז התפנה בי מקום, והשינוי שרצה לתפוס מקום בחיי, יכול היה לקרות.

מזל טוב ! באיזה שבוע את ?

מאת : לימור לוי אוסמי

6 ביולי 20118 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

בזמן האחרון אני מקבלת מספר הולך וגדל של איחולים לבביים של "מזל טוב! באיזה שבוע את" ?

למען הסר ספק, אתחיל בעובדות: אני בת 35, יש לי ילד אחד בן 5.5, השמנתי 10 ק"ג בשנה האחרונה ו- אני לא בהריון.

שינוי…

מאת : הכי אמיתית

26 ביוני 20119 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

מכירות את ההרגשה הזאת, שהחיים כבר פועלים מכוח אנרציה כלשהו, שהדברים- גם הטובים וגם הפחות טובים- הם פשוט ככה ואין ממש אמונה שמשהו יכול להשתנות?

זה יכול להיות בדברים שנותנים ביטחון, חברויות שאין לנו ספק שימשכו לנצח, ביטחון כלכלי שאין לנו ספק שהוא מצב קבוע ואין לנו פחד משינוי סטטוס, וזה יכול להיות בדברים פחות נעימים, נגיד, השבעה קילו שעושה רושם שלא משנה מה- הם כבר חתמו קבע על המותניים והישבן….או עבודה/ זוגיות שאני לא סובלת בה, אבל גם אין בה כבר אושר אמיתי, כיף או ריגוש כלשהו….היא פשוט שם….