וירוס – מי אמר אני ולא קיבל ?

מאת : ליטל אוהב ציון

20 בינואר 2011 | תגובה אחת

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

אני צועדת ברחוב, עומדת בתור לדואר, מחכה בקופה בסופר ומסביבי ספק אנשים ספק חיידקים, כל שיעול או כל עיטוש אני עוצרת את נשימתי, מנסה לא להסניף חיידקים של אחרים. כולם סביבי חולים, מגדול עד קטן….

כבר הפכתי למומחית גדולה, כל מי שצועד מולי אני מנחשת אם הוא כבר היה חולה העונה או האם הוא סכנה לציבור…

אז מאחר והחיידקים כבר ערכו מסיבה בביתי וביקרו בין נועה, קובי, תומר ואנוכי, נזכרתי במשהו שכתבתי לפני שלוש שנים, שהפלא ופלא רלוונטי גם היום.

לבריאות.

נסענו לאילת, הנסיעה חזרה הייתה מלאת חוויות, הסבתות עלו על מטוס יום לפני וטסו הביתה – כנראה נסיעה בכיוון אחד הספיקה להן..ואנחנו התרגשנו לקראת חוויה משפחתית מצומצמת, קובי תפס את ההגה, הילדים שנרדמו עוד בצ'ק אווט – הועברו ישנים לכסאות הבטיחות, אני קניתי צידה לדרך וזהו, נופפנו לשלום.

רוב הנסיעה עברה בקלות, במושב האחורי תומר עבר ממצבי שינה לערות ולהיפך. בזמן הערות חיפש מטוסים בשמים, שחר ישן, ישן, ישן, עד מחצית השעה לפני שהגענו הביתה. את מחצית השעה הזו לא אשכח, יותר נכון אוזניי לא תשכחנה.

מזל שהיה אקמולי בשלוף, זה עזר להוריד את רמת הדציבלים.

כשהגענו הביתה וקצת נרגענו מהנסיעה ופרקנו רק חלק קטן מהרי התיקים/צעצועים/שקיות ועגלות, שחר נראה לנו ממש סחוט. קובי לקח אותו על הידיים ובדיוק באותו רגע שחר הרביץ אותה בהקאה שלא היתה מביכה ממוטה.

ניקינו, קילחנו, ליטפנו, נישקנו, הרגענו – אחד את השנייה – שזה בטח מהכלור בבריכה…. חתיכת כלור !!!!

במשך שבועיים ! הילד לא הפסיק להקיא ולשלשל וזה רק הרע במיעוטו, כי יומיים לאחר מכן תומר הצטרף לחגיגת ההקאות והשילשולים, אחוות תאומים ? אז עד הסוף !

אני רוצה לומר לכם – כמות החיתולים שהחלפתי, כמות הסדינים וכלי המיטה שכיבסתי, כמויות אבקת הכביסה שהשתמשתי, כמות המגבונים ששלפתי – הכל קפץ פלאים כאילו יש לי שישיה בבית, ועל כך יעידו השערות הלבנות שהתחדשו על ראשי מדי יום.

בתוך כל הבלאגן הזה מיותר לציין שכולם: משפחה, חברים, בייביסיטרים, שכנים ואפילו בעלי חיים ברחו מאיתנו כמו ממגיפה, רק כדי לא להדבק, אז על עזרה אין מה לדבר.

כשכבר התחלתי להשלים עם המצב ושכבר חשבתי שהרע מכל מאחורי, נחשו מה? נחשו מי הצטרף לחגיגה?

קובי!

יסלח לי אלוהים, ותסלח לי גם אתה קובי אהובי – אבל היה הרבה יותר קל לטפל בילדים, קיא של מבוגרים הרבה יותר דוחה מקיא של קטנטנים, ולא ממי, לא מתים מהקאות ושלשולים (אוי ואבוי לי איך אני הולכת להסתבך בגלל שלוש השורות הנ"ל, אמאל'ה….).

בדיקת מצב – שני קטנים חולים, לא מוכנים לאכול ולשתות, מאבדים קילוגרמים במהירות מטורפת (למה רק כשאני משלשלת אני לא מרזה כל כך ?) שתי קפיצות למוקד חרום, אינפוזיה אחת, בעל אחד חולה ואמא אחת שעומדת לקרוס !

שבועיים חלפו, החופש הגדול הסתיים ואיתו גם הוירוסים, איזה כיף סוף סוף אוכל לנוח קצת, להתפנק במספרה, קצת פדיקור מניקור ואולי אפילו איזה עיסוי….

אבל מה? נחשו מי בא לבקר אותי….

אז מי אמר וירוס ולא קיבל ?!

* לכל הפוסטים של ליטל אוהב ציון

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

חולה אהבה / סשה חזנוב

40 מעלות / מאיה הובני

הילדה עם וירוס בטן עקשן.. אין לי אוויר / אמא אנונימית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “וירוס – מי אמר אני ולא קיבל ?”

  1. שושי הגיב:

    תודה תודה תודה על הפוסט הזה
    כרגע אני בבית עם תינוק בן 3.5 חודשים ולאחר שבוע של ייסורים בו הבית הפך לבית חולים נייד
    ביתי בת ה-4 ככל הנראה הביאה הבייתה את הוירוס ה"קטלני" של השפעת וכמובן כאמא רומניה והיסטרית ברגע שמד החום הדיגיטלי וגם מד חום הכספית הראו 39.8 היינו במוקד
    תוך 48 שעות בעלי ואני קרסנו עם חום גבוה כאבי שרירים, כאבי ראש ושיעול טורדני עד מגעיל
    בתוך כל זה אני מניקה תינוק קטן וחייכן וכן מקבלת את אחד המחזורים היותר קשים שמגיעים בחודשים הראשונים אחרי לידה
    בעלי שיחיה אמנם נשאר בבית אך הוא עבר ממצב מאוזן במיטה עם אנחות וקיטורים למצב מאונך מול הלפ-טופ של העבודה ושם אין כל סיכוי לתקשר עימו
    הקריסה נראתה לי כל כך מפתה, רציתי כל כך לצעוק – זהו לא יכולה יותר, אבל לא עשיתי זאת
    היום, שבוע אחרי, ביתי חזרה לגן (עדיין חסרת תיאבון וגם כך היא רבע עוף), בעלי חזר לחצי יום עבודה כי הוא הרגיש לא נוח להשאיר אותי לבד יום שלם
    ורק אני עדיין עם מעט חום, אבל כבר רואה את הסוף הטוב של הסיפור
    אחרי שקראתי אותך פשוט נשמתי לרווחה, זה קורה במשפחות הטובות ביותר כנראה חחחחח

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה- אנשי המקצוע

מאת : תמר קלר

11 באפריל 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כשהתבקשתי לחוות את דעתי בענין היה לי ברור שאין דרך אחת ויחידה שמוצלחת יותר מאחרות. היה לי ברור שגם דרך אחת לא תספיק, שיש צורך לטפל במספר דרכים בשלבים השונים של החוויה וזוהי נקודת הראות מתוך המקום האישי שלי ושל נשים אחרות שחוו ושאיתן נפגשתי.

חודש תשיעי

מאת : בטי גורן

24 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

חודש תשיעי הוא זמן של בין לבין

את לא כאן ואת לא כאן.

את כבר לא לגמרי בתוך ההריון

ועדיין לא פגשת את התינוקת שלך מחוץ לרחם

את עסוקה בפרידות מהיבטים שונים בחייך

ומצפה לבאות.

יש לך צירי ברקסטון היקס מרובים

שכמו מכינים אותך לבאות

הריון ראשון – למה לא סיפרו לי ?

מאת : הריונית

3 באוקטובר 20128 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

חודש שישי להריון. אני פוחדת. עצובה. תחושות רבות ממלאות אותי, ובעיקר מנסה לעכל את כל זה. איך תמיד ראיתי את עצמי כאישה אחרת, אחת שזוהרת ופורחת בהריון, שמדברת עם העובר שלה, מקריאה לו סיפורים ומשמיעה לו צלילים. אחת שעושה הכל כדי שיהיה קשר ושיהיה לנו נעים בתקופה הזו. בתקופה הקסומה הזו. איך לא סיפרו לי שהקסם הזה מביא איתו גם כלכך הרבה פחדים? מחשבות. חששות. לחצים. וחוסר שקט.

ואני כבר מרגישה שאני "אימא רעה". אני יודעת שזה לא בדיוק ככה, אבל חלק בתוכי מרגיש כך. אימא לחוצה, לא שקטה, איך אני לא נינוחה והרמונית ורגועה? כמו בכל התמונות שראיתי ודמיינתי.