אנחנו זוג צעיר עם ילדים ויש לנו קשיים זוגיים

מאת :

11 בינואר 2011 | תגובה אחת

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

שלום אורית. שמי אלון ורציתי להפנות אלייך שאלה משלי.

 אנחנו זוג צעיר שנשוי 4 שנים עם שני ילדים מתוקים. שנינו סטודנטים ועובדים במקביל. גרים במקום שאנחנו אוהבים עם הרבה חברים, משפחה תומכת.

 יש לנו כמה קשיים זוגיים שאנחנו לא כל כך מצליחים להתגבר עליהם.

 ראשית (ואני מתחיל מזה, כי לדעתי הרוב מתחיל מזה), אנחנו לא מתואמים מבחינת היחסים שלנו (אני מתכוון ליחסים הפיזיים). כלומר, יש לי/ הייתה לי בעיה שאני "גומר" די מהר. זה היה ככה מהפעם הראשונה בה היינו יחד – הערב שאחרי החתונה. מעטים המקרים שהיא באמת הייתה נהנית מהעניין. היא החברה והאישה הראשונה שלי. זה הכניס למתח מאוד מאוד גדול את כל הזוגיות שלנו ולהרבה לחץ.

ניסיתי להיעזר ברופא ובטיפול תרופתי  אני מרגיש שהכדורים עזרו, אשתי טוענת שלמעט מקרים בודדים, המצב נשאר כשהיה.

קושי שנישוני מבחינה רגשית וציפייה מהזוגיות. אשתי מרגישה שאני לא מספיק מרגיש את הקשיים שלה, שאני לא עצוב כשלה עצוב, שאני לא מראה לה מספיק שאני אוהב אותה, ואני לא מדבר על מעשים. כלומר אנחנו כן יוצאים (והרבה פעמים אני היוזם), בימי שישי אנחנו יחד בבית, אוכלים ארוחת בוקר. זה שאנחנו עושים את כל זה, זה לא מספיק.

היינו חברים מספר שבועות בלבד לפני ההחלטה להתחתן, ותוך מספר חודשים בלבד כבר היינו נשואים. בהתחלה היינו ממש "דבק", הרבה מאוד שעות ביחד, הרבה טיולים, הרבה דיבורים רומנטיים. כיום זה משהו שקצת יותר בעייתי מכמה סיבות.

הסיבה הראשית לדעתי זה שצריך הרבה מאוד אנרגיות כדי לקיים זוגיות כזו. כשהיינו רווקים וחופשיים היינו יכולים להשקיע את כל האנרגיה על הזוגיות (למרות שגם אז היו לנו מריבות), וגם לא היה לנו משהו אחר להשקיע עליו. עכשיו יש לנו משפחה, יש לנו ילדים, יש לנו עבודה ולימודים, יש לנו עסק משותף. הרבה דברים שדורשים גם הם את האנרגיה שלהם וכמובן גם את הזמן. ומסתבר שאני לא מצליח עדיין להשקיע את כמות האנרגיה על הזוגיות, למרות מה שאמרתי שאנחנו כן יוצאים ואנחנו עושים דברים.

בגלל ההיסטוריה, המצב כרגע שהיא כבר לא רוצה להשקיע. היא רוצה שזה יבוא ממני. היא רוצה שאני אדע לפתור את הבעיות בעצמי, נמאס לה לסחוב את הזוגיות על עצמה. דיברתי איתה שאולי כדאי שנלך לטיפול זוגי, אז היא אמרה שאם אני רוצה אני יכול ללכת לטיפול, אבל היא לא הולכת. שוב, היא לא מוכנה שיגידו לה שהיא צריכה "לבוא לקראת" או שהיא צריכה להתחייב למשהו. מבחינתה, היא כבר נתנה הכול על הזוגיות.

העניין הוא שגם אם לדוגמה בימים האחרונים ניסיתי יותר להשקיע וכן יותר להגיד לה שאני אוהב אותה, יותר לחבק ולתת הרגשה טובה, עדיין היא אומרת לי שאני לא מתייחס אליה כבר כמה ימים.

מה אני מרגיש ? אני לוקח בחשבון שיש שוני בין גברים נשים ולכל אחד יש את היתרונות והחסרונות. אני לא מצפה ממנה להיות גבר, לא במובן הפיזי (לעזור בדברים, לצאת לטיולי גברים וכדו') ולא במובן הרגשי. היא אישה ואני לוקח את זה בחשבון. אפילו אם זה אומר שאני צריך לקום ב-5 ורבע בבוקר ולנסוע בטרמפים לעבודה, כדי שהיא תוכל לקחת את האוטו או להיות שק החבטות (פשוטו כמשמעו) כשכאב לה בצירים בהריון, או כל מיני רצונות של נשים שהגבר צריך להתמודד איתן.

לכן, אני חושב שאני לא צריך (ואני בטח לא יכול) להיות אישה. קשה לי ממש להרגיש את הכאב שלה. אני יכול להבין, אני יכול להזדהות, קשה לי להרגיש. מאותה סיבה שאני גם לא מרגיש את הכאב שלי כל כך, שוב אני גבר, קשיים רגשיים לא כל כך מורגשים אצלנו.

בשורה תחתונה אני מאוד אוהב אותה, אני חושב (והרבה אנשים מסביבונו) שאנחנו מאוד מתאימים, והייתי רוצה שגם את הדברים האלה נוכל לפתור.

האמת, שתמללתי לעצמי בראש מלא פעמים את המכתב הזה, הוא לא יצא איך שרציתי, אבל נראה לי שהוא מתאר בקיצור (עד כמה שאפשר) את רוב הבעיות שלנו. אני מקווה שבמסגרת הזו אני אוכל לפחות להתחיל להבין במה אני צריך להשתפר, אולי דברים שאני לא הבנתי.

אורית כרמי ארואטי, מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית מחיפה, משיבה :

אלון שלום,

ראשית, אני רוצה להביע הערכה כלפי ההשקעה שלך בכתיבת הפניה. מורגש שהשקעת מחשבה רבה לא רק בכתיבה, אלא גם בקשר ובנסיון להבין את הבעיות ואת הקשיים בזוגיות.

התחתנתם צעירים ולאחר היכרות קצרה למדי. לו היינו בטיפול זוגי, הייתי מנסה לבדוק עם שניכם איך הכרתם, מה הוביל להחלטה להתחתן אחרי היכרות קצרה כל כך, מה היו הציפיות של כל אחד מכם מהשני/ה, מה הציפיות שלכם מזוגיות באופן כללי (כיצד נראית זוגיות טובה בעיני כל אחד מכם?) עד כמה החתונה היתה מרצון אמיתי (או שהיא אולי סוג של פשרה), ועוד…

אני לא מכירה אתכם, וגם לא ניתנה לי האפשרות לשמוע מאשתך איך היא רואה את המצב ביניכם, ולמרות זאת עולות בי כל מני מחשבות וכיוונים. בשיחה יש לי אפשרות לגשש ולבדוק את תחושות הבטן שעולות ולהבין מה המצב באמת. כרגע אני יכולה רק לנסות לנחש וכמובן שיש סיכוי שאני לא קולעת… אבל אנסה.

עוברת אצלי תחושה כלשהי מקריאת המכתב שאתה מאוד רצית ועדיין רוצה את הזוגיות הזו. מבחינתך, זוגיות זה חלק מרכזי מהחיים ובסיס למשפחתיות. חשוב לך מאוד לספק את בת הזוג שלך, פיזית ורגשית, ואתה משתדל להבין ולפנות לזה זמן. אתה מוכן להשקיע מחשבה, נסיונות התקרבות אליה, ופניה לטיפול, אתה גם לוקח על עצמך אחריות רבה ורואה בקשיים סימן לכך שאתה צריך להשתנות.

מהכתיבה שלך עולה גם תחושה שאשתך היתה אולי פחות שלמה עם הזוגיות, אולי אפילו כבר מתחילת הדרך. יתכן שהיו לה ציפיות מסויימות (איזה פנטזיה של איך נראית זוגיות ואיך נראים נישואים טובים) והזוגיות שלכם (ואולי כל זוגיות שהיתה נוצרת) לא עומדת בציפיות הללו. נשמע שהיא מאוכזבת מדברים מסויימים ולא לגמרי ברור לי כרגע ממה. אולי ממך, אולי מהזוגיות, אולי מעצמה, אולי מויתור על שאיפות או רצונות שהיו לה… את האכזבה הזו היא מעבירה אליך ואתה מנסה למלא את החסר בלי לגמרי להבין מה חסר ואם אתה בכלל יכול למלא אותו.

אני אנסה להתייחס באופן ספציפי לדברים שהעליתי, אם כי רב הגלוי על הנסתר וזהו רק קצה הקרחון בנסיון באמת להבין ולהגיע לפתרון הרצוי עבורכם.

לגבי הקושי המיני שאתה מעלה – ציינת שקיבלת טיפול תרופתי שעזר במידה מסויימת. האם הוא היה מלווה ביעוץ מיני ושינוי התנהגותי או רק בתרופות? אם הבעיה היא רגשית, וכך אני מתרשמת מדבריך, גם טיפול תרופתי צריך שיהיה מלווה בטיפול רגשי והתנהגותי על מנת ליצור שינוי ממשי. אם הבעיה פיזיולוגית אז תרופות עשויות להספיק.

אין ספק שהעובדה שאשתך היא ההתנסות הראשונה שלך במין ותחושת הלחץ שאתה מתאר השפיעו מאוד על היכולת שלך לתפקד מינית בפעם הראשונה. הסיטואציה חדשה ויש רצון לעמוד בציפיות ולהוכיח לעצמך ולבת הזוג שאתה מסוגל לספק אותה ובאופן טבעי כשנמצאים בלחץ דברים לא קורים בדיוק כמו שרוצים. כתוצאה מכך, שניכם חוויתם אכזבה ונוצר לחץ גדול יותר מה יהיה בפעם הבאה, וכך כמו כדור שלג, כבר נוצרת ציפיה שלא תצליח לגרום לבת הזוג הנאה, מה שמכניס יותר ללחץ ופוגע שוב בתפקוד. נשמע מתסכל אבל אפשר לצאת מהמצב הזה.

קודם כל חשוב לזכור שיחסי מין לא מסתכמים בחדירה. לא סתם משתלבת המילה "יחסי", כי מדובר ביחסים. אפשר להפוך את הבילוי במיטה לדבר מהנה, רומנטי, והנאה לא חייבת להגרם רק מהחדירה עצמה. רוב הנשים לא גומרות באמצעות חדירה, אבל אין זה אומר שהן לא נהנות. צריך לעזור לכם להפחית את הלחץ סביב החדירה עצמה ולהשקיע יותר בכל מה שמסביב. ללמוד להנות ממגע וקרבה בהחלטה מראש שלא תהיה חדירה ולהתרכז בלהבין מה גורם לכל אחד מכם הנאה בלי החלקים המלחיצים. אח"כ בהמשך ובהדרגה, כשיש יותר קרבה ובטחון אפשר להתקדם הלאה.

צריך כאן שיתוף פעולה של שניכם ואשתך צריכה להיות מגוייסת לעזור לך וללמד אותך מה מהנה עבורה ולהפחית את הלחץ מהחדירה עצמה. בפועל, האמירות שלה, המעידות על אכזבה, רק משפיעות לרעה על הלחץ שאתה חווה ולכן קשה ליצור שינוי.

לגבי הציפיה מהזוגיות שהעלית כקושי שני – אני מאמינה שזו שאלת השאלות.

כשהיא אומרת שאתה לא מספיק מרגיש את הקשיים שלה, למה היא מתכוונת ? איך היא היתה מבינה שאתה כן מרגיש ? מה צריך היה לקרות על מנת שהיא תדע באמת שאתה אוהב אותה ? מה זו אהבה בעיניה ? האם היא מתבטאת במעשים ? במחשבות ? בדאגה ? במגע ? במתן מרחב ? בהתרגשות ?ביציבות ?… האם הרגישה נאהבת בחיים שלה, או שזהו מקום שיש בו חסר משמעותי מבחינתה והיא מנסה למלא אותו ולא מצליחה?

האם היא אוהבת אותך ? האם היא רוצה שהזוגיות שלכם תתרומם ותצליח להתקדם ? האם גם היא מנסה להשקיע בזוגיות ולחפש את הדרך שבה תהיו שניכם מסופקים ?

האם היא מצליחה לראות שכשאתה משקיע בילדים בעבודה בלימודים ובעסק אתה בעצם משקיע בהם גם עבורה, כדי לבנות את המשפחה ואת העתיד שלכם ביחד וכדי שיהיה גם לה טוב יותר ? או שהיא מרגישה בתחרות מול החלקים הנוספים של חייך ? האם אתה משתף אותה במה שאתה עובר? (למשל – בכך שכשאתה נשאר מאוחר בעבודה, זה לא כי כיף לך יותר בעבודה מאשר איתה, אלא שגם אתה מתגעגע ומעדיף להיות בבית ונאלץ להשאר לא כי העבודה היא חשובה יותר אלא כי באמצעות העבודה אתה משקיע גם במשפחה).

 אני לא אומרת את כל הדברים הללו כביקורת כלפיה, אלא משום שכשיש אכזבה – מאוד קשה לראות את הצד השני לפעמים. יש שקיעה לתוך התסכול וחוסר שביעות הרצון. "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם" – כל אחד חווה את הדברים אחרת ואין אחד שצודק. צריך לעזור לכל אחד מכם להבין מה עובר על השני, מה הוא צריך, מה הוא מרגיש, ואיך אפשר להתקרב אליו. צריך להבין עם מה היא מתמודדת, ועזור לה להבין עם מה אתה מתמודד.

דבר אחרון שחשוב לי לציין הוא שאתם יחסית בתחילת הדרך. אתם יחד 4 שנים ואלו שנים מאוד אינטנסיביות בהם הבאתם 2 ילדים ואתם מחזיקים בית משפחה לימודים ועסק. מאוד לא פשוט להתמודד עם כל אחד מאלו בנפרד, אז על אחת כמה וכמה עם כולם יחד.

אין ספק שההתמודדויות שלכם גובות מכם זמן ואנרגיות והזוגיות נאלצת להתמודד עם המציאות. אני מבינה שאתם מקפידים למצוא זמן לעשות דברים משותפים אבל ברור שאתם לא פנויים זה לזו כפי שהייתם לפני כל המחוייבויות.

צריך לזכור שכל ההתחלות קשות ובוודאי כשיש כל כך הרבה התרחשויות בזמן כל כך קצר. עם סבלנות והבנה תוכלו לעבור את התקופה הזו ולהגיע להתייצבות כלשהי שתאפשר לכם להיות שוב פנויים יותר זה לזו וכל אחד מכם לעצמו. טיפול זוגי יכול לעזור לכם להבין טוב יותר אחד את השני ולראות דברים גם מזוויות ראייה אחרות.

** שאלות נופסות למדור טיפול זוגי ניתן להפנות במייל medabrot.imahut@gmail.com

אורית כרמי ארואטי (.M.A), מטפלת  משפחתית, זוגית ופרטנית. קליניקה: רח' עין גדי 4, מרכז הכרמל חיפה, טלפון: 054-4636735   אתר: www.oritcarmi.co.il  דוא"ל: tipul@oritcarmi.co.il

 

עוד כתיבה בנושא:

זהו, נגמר החופש/ עינת דורפן

גם אתן מרגישות שזה לא פייר? / שושי

מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים/  רעות שלומי רסלר

מה הצד של האבא בתוך המשבר הזה?/ רות שלו

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “אנחנו זוג צעיר עם ילדים ויש לנו קשיים זוגיים”

  1. רינה רונן הגיב:

    אורית יקרה,
    אהבתי והתרשמתי מאוד מתגובתך ותשובתך לבעל האוהב
    תגובה נפלאה עם נקודות חשובות למחשבה ולפתרונות.
    תבורכי!
    רינה רונן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סאגת לידה או איך תכננתי ללדת בבית חולים וסיימתי בלידת בית

מאת :

4 ביוני 201217 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

המקום : אי שם בצפון הרחוק.

מצב צבירה : שבוע שלושים ושמונה פלוס פלוס, המוגלובין בקרשים 8.8 ועושה כל מה שיכולה להעלות אותו…

בצהרי יום חם מהרגיל לעונה אני יושבת במרפסת לבריכת רענון עם הבכור שלי כשמתחילים הצירים ומתגברים, והופכים תוך זמן קצר לעובדה של ציר כל חמש דקות. על פי כל מה שאני יודעת, זה המקום להתחיל לפנות את עצמי לכיוון בית החולים, מתחילה לידה.

אני מעירה את הבעל מתנומה חטופה, מתארגנים לא מהר מידי , מסיעים את הילדון לדודה הקרובה ומתחילים לטפס לצפת.

זה בית החולים הקרוב ביותר אלינו, אנחנו בוחרים בדרך הנוף היפה, מעדכנים את הדולה שלנו שהכנו מבעוד מועד, ובסך הכל האווירה אופטימית וצוהלת במיוחד – צירים ממשיכים והמרחק ביניהם מתקצר.

בצפת אנחנו זוכים לקבלה שגרתית, בדיקת דופק, שאלות כלליות וכשמגיע הזמן לפתוח וריד, האחות ממקמת את הפרפר על הזרוע באופן כואב במיוחד. כשאני שואלת, היא טוענת שעוד רגע זה יעבור ואני כמו יולדת טובה ממתינה לרגע הזה בסבלנות…

בסופו של דבר הם מגלים את מצב ההמוגלובין העגום ומכריעים שלא אוכל ללדת בחדר לידה טבעי. אני מנסה למחות ולהראות להם מכתב רשום וחתום ממנהל מחלקה, המטולוג בכיר שמאשר שאין שום בעיה עם לידה בכל דרך שבה אבחר. שום דבר לא עוזר, הם עיקשים בעמדתם.

לצאת מהאפלה אל האור- דיכאון אחרי לידה כהזמנה להתחדשות

מאת :

13 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

אם את, חברתך ,שכנתך או בת משפחה שלך נקלעתן לחוויה של דיכאון אחרי לידה- הבינו שיש כאן סבל שניתן לשינוי והתחדשות.

אתן, כאמא אדמה ,תמצאו את הדרך וגם תצאו נשכרות. תלמדו דרכי התחדשות על עצמכן שלא ידעתן על קיומם ותרגישו את הברכה, תרגישו את האיזון.

באמת היה לך כיף ללדת ? מסע אישי ללידה טבעית. חלק 11

מאת :

6 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

ואני זוכרת שיש לי ציר ואני מתרכזת בשיר, כדי לא להתרכז בכאב, כי בשלב הזה זה כבר היה כואב. ואז איתן אמר: "אולי שמינדי תבדוק אותך ? תני לה לבדוק אותך" . אמרתי: " טוב רגע, אני רוצה לבדוק לבד". אני בודקת ואומרת : "ואוו, מה קורה שם ? מינדי, נראה לי שיש שם איזה פתיחה של 5 ! איזה מגניב. הזוי מה שקורה שם".

היא בודקת ואומרת שיש פתיחה של 9. ואאוו, מגניב !