לידה,  עיבוד חוויית הלידה

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך אחרת- חלק ד'

זמן להתאבל על ה"לידה שלא הייתה"

זמן להתאבל על 'הלידה שלא הייתה' אינו מקובל בדרך כלל.  אין לו לגיטימציה לקחת מקום בחייה הרגשיים של האם הטריה.  מצופה ממנה  לשכוח מהר  ולהמשיך בחייה.  

לעיתים קשה לתפוס שאפשר להתאבל על משהו שהיה רק תקווה ציפייה או חלום.

את תחושת האובדן אחרי הלידה אני פוגשת לא מעט בקליניקה. תיאורי חוויות האובדן משתנות, הן נאמרות בצורות שונות אולם הבקשה הפנימית, הלא מודעת לעיתים, חוזרת על עצמה: משהו בתוכה מחזיק את תחושת האובדן ומבקש להתאבל על מה שאבד.

ייתכן שאֶבל אינו אפשרי כל עוד לא ברור מהי האבידה. 

כשהאובדן אינו מוחשי וסופי (כמו במקרה של מוות), מצב זה יוצר אצל האדם חרדה ובלבול ביחס לחוויית האובדן שהוא חש וביחס לאפשרות לחלוק אותה עם אחרים. הנפגע  יכול לעיתים לומר שהיה מעדיף לאבד רגל  מאשר להיות במצב הנוכחי, כי אז לפחות היו מבינים אותו. (1)

נשים מתאבלות על פנטזיית הלידה שאבדה, על הציפייה שלא התממשה לעוצמה בלידה. הן מתאבלות על  המפגש הראשוני עם התינוק שאבד לנצח,  מתאבלות על מה שרצו להיות ולא הצליחו, מתאבלות על האישה שהן היו ושלא תחזור יותר.

הן מתאבלות על מה שאבד. על מה שהן חסרות. ואולי זהו אבל שקשור למקומות אחרים בתוכן, ואולי הכאב מצטרף לחוויות אובדן אחרות בחייהן, ובחיי נשים בכלל.

 שלב האֶבל זקוק לזמן שלו. ממש כמו הטקסים המובְנים שאנחנו מכירים בכל טקסי האבלות בתרבויות השונות. "אדם שאינו מסוגל להתאבל מנותק מחלק בתוך עצמו ונגזל ממנו חלק חשוב מן הריפוי". אומרת  ג'ודית הרמן כשהיא מדברת על שלבי ההחלמה מטראומה. (2)

 זהו שלב שאי אפשר לדלג עליו. מבלי לתת לזמן האבל להיות, האנרגיה של האבל נותרת כלואה בדיוק כמו אנרגיה של תגובה שלא יצאה לפועל. 

"האמונה ש"צריך להמשיך הלאה" כדרך התמודדות מוצלחת עם משברי חיים מותירה חווית צער ואבל קולקטיביים ומודחקים. ההעדפה להדחקה מושפעת כנראה מתרבות, שנותנת חיזוקים להתמודדות המאפשרת חזרה לחיים (דהיינו – לתפקוד), מתוך חשש ש"כניעה" לכאב ולאבל עלולה להוביל לכאב כרוני חמור יותר" (1).

 אני מוצאת שיצירת מרחב בטוח (בטיפול  או בדרך אחרת), מאפשר לנשים אלו למצוא את הדרך לתת לתחושות האובדן והאבל שבתוכן מקום מבלי לפחד שתחושות אלו ישתלטו עליהן ושאי אפשר יהיה לעצור אותן.

אני מוצאת שללא המעבר דרך זמן האבל,  אין אפשרות להמשיך הלאה.  להמשיך הלאה באמת.

למאמרים נוספים בנושא עיבוד חוויית הלידה.

*** קרן פרידמן גדסי, מפתחת גישת BOT Birth Oriented Therapy, תהליכים סביב הלידה בקליניקה בצפון תל אביב ובמושב מאור. מתמחה בעבודה עם אובדן וטראומה סביב הלידה 050.7986902, kerenfg@bezeqint.net,.

 

1. כהן, מנשה (2009). האבל שלא נעשה: הסיפור שאינו נגמר של פוסט-טראומה‏, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2417

2. לואיס הרמן, ג'ודית, טראומה והחלמה, הוצאת עם עובד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ