אמהוּת,  להביא עוד ילד?

להיות זוג עם ילדה יחידה זה לא מספיק טוב בשבילי

"…אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו. לא. לא מבחירה"…. כך כתבתי.

לא מבחירה?

בתחושה שלי – לגמרי לא מבחירה.

אבל יש מי שיאמר (מבחוץ… מתוכי…) שבתי היא ילדה יחידה (גם) בגלל מה שאני בוחרת.

בגלל מה שאני לא בוחרת.

אני לא בוחרת לאמץ ילד בחו"ל.

אני לא בוחרת לאמץ ילד גדול, או ילד עם נכות, כאן בארץ.

אני לא בוחרת לקבל תרומת ביצית.

אבל אין לי שום תחושה של בחירה.

לא בחרתי ב'תסמונת גיל מעבר מוקדם', שעטה עלי כבר בגיל 35. לא בחרתי לא להיכנס יותר להיריון לעולם. לא ללדת יותר לעולם. לא בחרתי. בכלל בכלל לא בחרתי.

כל מי ששמע במהלך השנים האחרונות, שבהן ניסיתי כל מיני דברים, החל בשיקויים הומיאופטיים, דרך עבודה נפשית ועד יוגה ודיקור, הציע לי רעיונות איך לפתור את המצוקה: שקלתם אימוץ? לא יכול להיות שאין טיפולי פוריות…. מה עם תרומת ביצית? משפחה אומנת?

אבל אני בוחרת לא. הנה אמרתי: בוחרת.

ואז הוא קופץ, הקול הספקן, האכזר: "אם זה היה באמת כל כך משמעותי בשבילך, היית בוחרת באחד הפתרונות האלו, לא? כנראה שזה לא כל כך חשוב לך"

בום. הנבוט הורד על ראשי. עירפו את ראשה! היא לא באמת רוצה.

מי אתה בכלל שתגיד לי ככה ???

אני רציתי להיכנס להיריון, ללדת, לגדל את התינוק/ת שלי. אח/ות לבתי. פשוט.

ולא, אני לא רוצה לאמץ, אני לא רוצה תינוק/ת מביצית של אשה אחרת,

 אני לא רוצה פרוצדורה, אני לא רוצה 'פרוייקט חיים'. בוחרת לא.

אז מה זה אומר עלי?

ומה בעצם אני רוצה עכשיו?

נראה לי שעכשיו כל מה שאני רוצה זה להתאבל. להרגיש את האובדן העצום הזה. אני לא רוצה לתקן את זה באף אחת מהדרכים הידועות לי. אני רוצה נס. אני רוצה להפסיק לקוות לנס.

 *

 לפני כמה חודשים היתה לי שיחה קצרצרה עם חברה. אמא לארבעה.

זה היה רגע קשה. מדוכא. היא אמרה לי: "אולי תשקלו בכל זאת אימוץ?"

הבכי והכעס חנקו אותי מיד. ניסיתי אחר כך למצוא למה. מה שמעתי בתוך המשפט שלה, שחנק אותי כל כך.

חשבתי בהתחלה ששמעתי: "זה לא בסדר שאת לא רוצה לאמץ. זה הפתרון הנכון, איזה מין בן אדם את שלא רוצה לאמץ?!"

אבל כשהסתכלתי עמוק עמוק פנימה הבנתי ששמעתי משהו אחר, משהו מכאיב. שמעתי: "את באמת צריכה לתקן את המצב. את צריכה לתקן אותך. את המשפחה שלך. כמו שזה, זה באמת לא מספיק טוב".

להיות זוג עם ילדה יחידה זה לא מספיק טוב. בשבילי.

* את התמונה ציירה 'אחת וזהו'. שם התמונה heat, כחום  העולה בתסמונת 'גיל המעבר המוקדם'.

אולי גם יעניין אותך:

באיזו משפחה של 'אבא, אמא, שני ילדים' אני כל כך מקנאה?/ אחת וזהו

ילד כנראה לא. אז מה יוולד לי בתהליך הזה?/ אחת וזהו

מתאבלת על הילד שכבר לא יהיה לי/ אחת וזהו

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

8 Comments

  • Avatar

    אוסי

    יקירתי, אני מחבקת אותך ורוצה להגיד לך שאת לא "אחת וזהו" את ה- אחת!!!

    לעיתים משהו בוחר בנו הגם שברור לנו שאנו לא בוחרות בו!
    לעיתים יש לנו התמודדיות הבוחנות את היכולות שלנו..
    מסכימה כי יש זמן לאבל וכאב. חווי אותו ותני לו להיות שם רק כך תמצאי את הדרך שלך להמשך.

    לא מכירה אותך אבל מרגישה שאני אוהבת אותך.
    חיבוק גדול
    אוסי

    • Avatar

      אחת וזהו

      מרגישה במקום הנכון.
      הפוסט הזה לא נכתב כל כך מזמן, וכבר אני מרגישה הרבה יותר בנוח בתוך 'אני בוחרת'…
      לא בחירה במובן החופשי והמאושר. בחירה במובן הכאוב, בחירה מתוך מה שיש. הפוסטים הבאים כבר מתבשלים. תודה.

  • Avatar

    אחת וזהו

    לפני חודשיים החלטתי לנסוע לקורס ויפאסה בחצבה. היה מקום רק בקורס של פברואר. נרשמתי. זה הרגיש לי עוד ה-מון זמן. ועכשיו פברואר כאן. בחודשיים האלו עברתי כמה פעמים משמחה והתרגשות ללחץ ועצבנות….הלוך ושוב. ככל שזה התקרב השמחה פחתה. עכשיו היא חוזרת. אני נוסעת.
    אשמח לקרוא את תגובותיכן כשאחזור, ולפרסם את הבלוג הבא. תודה לכולן.

  • Avatar

    אביטבול דוריס

    קודם כל אפתח בחיבוק וחיזוק ענקי יש מיקרים בעולם הזה שלא נבין ולא נדע מדוע לי זה קורה ולכן גם לא נישאל כי תשובה לא נקבל אינני מאמינה גדולה אבל כולנו יהודים ובתוך תוכנו יש אפילו במעט שכאשר הגענו לעולם הזה לכל אחד יש את הייעוד שלו וכנראה ייעודך להביא ילד אחד ויחיד ותו לא יש גם כאלה שגם לא מצליחות להביא לעולם ולו אחד אז עצה לי אליךתקשיבי לנישמע מי ביטנך ולא לנישמע מסובביך הרי הלשון היא ללא עצמות ותמשיך להיתגלגל זכית ולו באחת ויחידה תהני ממנה ותחוי אותה ועימה הנני ילדה יחידה אומנם אומר ואציין בתור ילדה יחידה לא נעים לחיות לבד ולא לחוות שותפים נוספים לחייך לא אומר שאין השלכות שליליות לגדול לבד לאומת אם עוד אחים אבל במיקרה שלך זה כבר לא תלוי בך זה רצונו של הוא במרומים שמנהל לנו את החיים לא כפי שאנחנו רוצים ומתכננים אלא כפי שהוא ייעד אותנו הייתה דוקטורית בבית חולים שניידר לילדים שאמרה לי מישפט שלקחתי אותו לתשומת ליבי לכל החיים אנחנו מתכננים את חיינו אבל יש אחד שהוא מעלינו קובע איך חיינו יתנהלו אז תביני שיש התנהלויות חיים בעל כורחנו ולא בידיינו חיזקי ושימחי במה שיש לך אחת או אחד יחיד ומיוחד !!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ