למה אני לא אמא אדמה
אחרי לידה,  רגשות אשם אחרי לידה

למה אני לא אמא אדמה?

אני זוכרת בבירור שיחה על כוס קפה עם אמא שלי, כשניסיתי להסביר לה מה היה לי קשה בתקופה שאחרי הלידה. לא היה לי פשוט להודות בזה, אבל סיפרתי לה בכנות שהרגשתי אחרי הלידה שאני לא אמא מספיק טובה, שאני לא מתמסרת לאמהות, שאני לא מספיק סובלנית, מכילה ואוהבת ושאני מתקשה לוותר על עצמי למען אייל. הודיתי בפניה שבאמת הרגשתי באותה תקופה אחרי הלידה שאני מאוכזבת מעצמי, בעיקר על זה שאני לא אמא אדמה, אמא טוטאלית שמקדישה את כולה לבן שלה באהבה גמורה, תוך שימת צרכיה בצד.

 אמא שלי, בהיכרותה אותי, התפלאה לשמוע ממני את מה שהרגשתי ואמרה: “את, לימור? אני לא מאמינה שאני שומעת אותך אומרת את הדברים האלו. למה הרגשת שאת צריכה להיות אמא אדמה ולבטל את עצמך באמהוּת? זה נשמע כמו משהו שאמהות בדור שלך לא צריכות להרגיש, עם כל הקידמה והשינוי” ושוב חזרה והוסיפה :”אני לא מאמינה שאת אומרת את זה”.

אני צריכה או לא צריכה להיות אמא אדמה?

 אני זוכרת שבזמנו קצת נפגעתי מדבריה, הרגשתי שיש לי איזו שריטה פנימית עמוקה. לא הבנתי איך זה שקיים בי פער בין מה שאני מבינה, יודעת ומאמינה על הורות ועל בחירות אימהיות, לבין מה שאני מרגישה בלב, הרגשתי שיש בי שני קולות נפרדים שקיימים בי: הראש והלב.

הראש כמו אמר: “לימור יקרה, את אישה עצמאית שיש לה רצונות וחיים משל עצמה, למה שתיהני מלטפל מתינוק שדורש ממך מלהתעסק כל כך הרבה שעות ביממה במשימות משעממות ולא נעימות לך? מותר לך להרגיש שאת לא אוהבת לעשות את זה. את אמא טובה כפי שאת, את לא אמורה ולא צריכה לוותר על עצמך. זה כאילו שהיית רוצה לא להיות את. יש המון סוגים ובחירות של אמהות, נסי לקבל את הדרך שלך ולכבד אותה”.

הקול הזה של הראש נשמע לי הגיוני, הוא נשמע מתאים לי ומאפיין אותי, אבל לצידו הרגשתי כל הזמן גם את הקול של הלב, שלא היה מרוצה ואמר: “משהו חסר בך, למה את לא מרגישה אחרת? אמא טובה היא אמא אדמה, מכילה, המתמסרת כולה לאמהות ומצליחה לשים את עצמה בצד לטובת הילדים. זה לא טוב בשבילך ולא טוב בשביל הילד שלך שאת לא נהנית מספיק, שההורות היא כל החיים שלך. את צריכה לעשות מאמץ כדי להשתנות ולהרגיש אחרת”. תקופה ארוכה הסתובבתי עם שני קולות מפוצלים בתוכי ולא הצלחתי להבין- איך יש בי ניתוק בין שני קולות? איזה קול צודק? על איזה קול אני צריכה להתגבר? 

אמא אדמה עץ
הראש או הלב?

זה לא הלב, אלא זו ביקורת על זה שאני לא אמא אדמה

כשהתחלתי בתהליך אישי וביטאתי את הקול שקראתי לו ה”לב”, הבנתי שהוא בכלל לא מייצג את הלב, אלא הוא מייצג את החלק הביקורתי שבי, שיש לו (תמיד) מה להגיד על הבחירות שלי ועל מי שאני. כשבחרתי לדבר את הקול הזה ולהעז להשמיע את המילים שלו, זה היה אחד הדברים המשמעותיים בחיי. עד אז ניסיתי להדוף אותו כל הזמן, כי הרגשתי שהוא לא טוב עבורי, אבל היכולת לבטא אותו דרך תהליך אישי, אפשר לי להכיר רבדים שלא הייתי מודעת אליהם והיה לי חשוב להכיר.

הבנתי שלמרות ההתפתחות האישית, התפיסה הפמיניסטית והשוויונית, ההבנה שחשוב שכל אמא תבחר בדרך ההורית שלה, עדיין יש בי חלק, גם אם הוא קטן, שעדיין חושב  שאמא טובה היא אמא אדמה שמבטלת את עצמה  לטובת ילדיה. היה לי חשוב להודות שעדיין יש בי חלק שמדמיין אמא שהיא מין נערת פרחים כזאת שנהנית מהטיפול בתינוק, לא מתלוננת, וקמה בשלווה באמצע הלילה. להכיר בחלק שמחזיק בהנחה שאמא טובה היא אמא שלא צריכה עזרה ומסתדרת לבד, שלא מפריע לה שבן הזוג חוזר מאוחר הביתה, שלא מתלוננת לבן זוגה למה הוא לא נמצא או עוזר מספיק, שמרגישה שהיא מגשימה את עצמה ואת חייה באמהוּת ולא צריכה דבר מלבד הילדים.  

 לא קל לי להודות בחלק הזה, להכיר בו, לתת לו מילים וקול. הייתי מעדיפה להדחיק, להכחיש, לייפות, לעשות כאילו הוא לא בתוכי. יש בי חלק שהיה רוצה להעמיד פנים שאני לגמרי אחרת, שהחלק הזה לא נמצא בתוכי, אבל אני גם מבינה שלטובת תהליך ההתפתחות שלי כאמא, אני צריכה להכיר בכל מה שהוא אני, גם אם זה כואב.

אשמח לשמוע אתכן בתגובות,

שלכן,

לימור

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, בכרכור ובשיחות וידאו. יוצרת האתר.

אפשר ליצור איתי קשר דרך הודעה לטלפון או למייל: 052-2835020 Medabrot.imahut@gmail.com

יכול לעניין אותך גם:

ליווי רגשי אחרי לידה
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"
הרצאה דיגיטלית
שיתופים אישיים ומקצועיים על תחושות של נשים אחרי לידה

אמהות נוספות כתבו על  סוגיית ה'אמא המספיק טובה':

אמא הכי טובה.. שאני יכולה / אפרת דבוש נאור
למה לא מספיק להיות "רק" אמא / שירה דרוקר

לדף פייסבוק של נשים מדברות אמהות

את בהריון או אחרי לידה? אולי יעניין אותך לשמוע על תהליך ליווי ייחודי


אם את בהריון או אחרי לידה, סביר להניח שאת מרגישה לא רק אושר. אמנם תהליך ההריון ואחרי הלידה הוא תהליך טבעי ומביא המון שמחה, אך הוא כרוך גם בשינוי משמעותי ומטלטל, בתחושות של אשמה, תסכול, כעס, סטרס ורצון להרגיש אחרת.

 תהליך ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא תהליך ייחודי הנבנה מתוך למידה עמוקה והבנה של הלך רוח האופייני לתקופה. התהליך מחזיק בהבנה שלמרות שהאתגרים הרגשיים הם טבעיים, הם גם מעלים קשיים ומצריכים תשומת לב, הכוונה, ושיתוף.

מטרת תהליך הליווי הוא לעזור לנשים להתמודד עם האתגרים הרגשיים בהריון ובהורות אחרי לידה, מתוך גישה השמה את האישה במרכז, ומבוססת חמלה, קבלה, חיזוק הביטחון ההורי והפחתת האשמה והסטרס.

לפרטים נוספים על תהליך הליווי את יכולה ללחוץ כאן, או ליצור איתי קשר בהודעה לכפתור הווטסאפ או לטלפון: 052-2835020

אשמח ללוות אותך,

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה' יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהוּת'

 

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשיםבהריון ואחרי לידה, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. לפרטים וקביעת מפגש אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020.

5 Comments

  • Avatar

    אחת וזהו

    הפוסט שלך מעורר השראה בשבילי. האומץ והנכונות לא להדחיק את הקולות הלא נעימים האלו, אלא להעיז להקשיב להם, בלי לדעת מראש מה יקרה. לא להשתיק אותם, לענות להם מ'הראש' או לבטל אותם, אלא דווקא לתת להם מקום להשמיע את עצמם. ואז לראות – או שהם יאבדו מהכוח המאגי שלהם עלינו, כמו שקרה לך כאן, או שיתבהר החיבור שלנו אליהם ולמה הם עדיין כאן, או גם וגם….
    אני מאוד מתחברת לזה.
    תודה!

  • Avatar

    לא אמא אדמה

    עלו לי דמעות בעיניים
    אולי כי גם בי קיים החלק הזה, הקול הזה…
    לך היה האומץ לתת לו מקום, לי עדיין אין
    אני עדיין מרגישה אמא פחות טובה כי אני מאוד רוצה לצאת לעבוד, כי אני מרגישה מחנק בתוך הבית, כי אני רוצה קריירה ויש לי שאיפות שברור לי שינגסו בזמן עם המשפחה.
    אני לא יכולה להשקיע את עצמי לחלוטין באימהות ולסובב את חיי סביב צרכיה, כי יש גם אותי, בניתי את עצמי (ועדיין ממשיכה) כבר 30 שנה, זה לא פרויקט שאני רוצה לזנוח…
    אני מדחיקה את ההתמודדות ומספרת לעצמי שלצאת לעבוד זה לא רק בשבילי, זה גם בשבילה, זה משהו שאני חייבת לה כי אני רוצה שהיא תראה שאמהות זה לא לוותר על החלומות.
    אבל בשקט בשקט שם מאחורה, ממלמל הקול הזה שעליו את מספרת, ואני את אוזניי אוטמת – כי אני לא יודעת איך לאמץ אותו ולקבל אותו.
    אני מפחדת ממנו.

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      איך אני שמחה שכתבת,
      כל כך מבינה את הפחד הזה לבטא את הקול הזה ובכלל לשקול לאמץ אותו. זה יכול להית נורא מפחיד לשקול לבטא את המקום הזה !
      אפשר לשמוע גם את המקום הזה שמפחד לבטא את המקום הזה ולראות שהוא כאן, איתך עכשיו.
      עבורי עזר מאוד לעבור תהליך אישי עם מישהי צעד אחרי צעד. זה היה מאוד משמעותי עבורי ומקווה שבקרוב אהיה עבור אמהות אחרות בתהליך הזה (בלמידה עכשיו..)

  • Avatar

    אנונימא

    אני קוראת את מה שכתבת, וחושבת לי – בתקופה שאת כתבת את הפוסט הזה, אני הייתי בדיוק על סף כניסה להריון 🙂
    ועכשיו, חווה בדיוק את הדברים עליהם את כותבת. למעשה – מאז שילדתי נולדה. אין שקט, אין איזון, יש כל הזמן את המאבק הזה בין 2 החלקים המרכזיים, ועוד כמה חלקי-משנה בתוכי שמוסיפים ל"סלט" של הקולות.
    מודה, קשה לי להתחבר לקול אחד בלבד, לתת לו להתבטא עד תום, ואולי זה מה שיכול לעזור לשחרר את הפלונטר שמרגישה שאני אחוזה בו כבר כמה שנים…

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?