משפחה שלמה (?) עם ילדה יחידה

מאת : אחת וזהו

16 בינואר 2011 | 43 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

כתבתי בגוגל "ילד יחיד" "קבוצת תמיכה"… מנסה למצוא עוד אנשים כמונו: אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו.

לא, לא מבחירה.

קפצו בגוגל מלאי של קבוצות תמיכה…. לאימהות יחידות, להורים לילדים הומוסקסואליים, לאימהות בטיפולים…

ומה עם זוגות עם ילד אחד…? – נאדה.

מה, אני היחידה ????

מצאתי שאלה אחת בעילום שם: "האם זה שהילד שלי גדל לבד, בלי אחים ואחיות, משפיע על התפתחותו הנפשית?" כל כך הרבה פחד, בעילום שם. רציתי למצוא אותך השואלת, אולי את קוראת עכשיו ? או… אולי כבר נולדו לילד היחיד שלך אחים…. אולי את כבר לא 'איתי'….

גל האבל הנוכחי שלי התחיל באמצע חגיגת הברית לבנה של גיסתי. הרגשתי בסדר גמור כשיצאנו לשם. שום דבר חריג. בתי כבר בת 8, ואני אמא לילדה, אחת וזהו, כבר 8 שנים. ותיקה. הרבה אחים ואחיות נולדו להרבה ילדים בשמונה השנים האלו.

ישבתי באולם החגיגות, החזקתי את התינוק המתוק ושרתי לו שיר שהייתי שרה לבתי כשהיתה קטנה. באמת שהרגשתי בסדר. אחר כך בן זוגי היקר הסתובב עם התינוק על הכתף שלו, כמו ש…., ועדיין הרגשתי ממש בסדר.

אז הגישו אוכל ופטפטו פטפוטים, ורגע לפני הברכות פתאום, לגמרי פתאום, היתה לי בחילה נוראית והרגשתי שאני חייבת ללכת משם. לא היה לי שמץ של מושג למה. לא ייאמן איך מערכת ההדחקה מוכשרת לפעמים.

בן זוגי החמוד לא הבין מה קרה לי כשסיננתי: "בוא נלך". הוא אמר שנהייתי אדומה. "עכשיו ?" "כן. עכשיו".

הצלחתי למשוך עוד 10 דקות ל'אחרי הברכות', כמו שביקש, ושעטתי החוצה. כל הדרך דיברתי שטויות. תת המודע שלי כבר הבין, והמודע נאבק למצוא הסברים – "אין לי כוח למשפחה שלך. הם אף פעם לא עשו משהו בשבילי, למה שאני אעשה משהו בשבילם?…." (איזה משפט הזוי, אני חושבת תוך כדי שאני אומרת אותו… ועדיין אומרת).

מזל שבן הזוג שלי מכיר אותי ורק הסתכל עלי בשאלה ואמר "מה קורה לך? זה לא נראה לי קשור למה שאת אומרת…" וזה באמת לא היה קשור. צעד אחד לתוך חצר הבית שלנו והאמת מסתכלת לי בפרצוף. אני פורצת בבכי נוראי, על יד הבת שלי (כמו שאמרתי לעצמי שלא אעשה).

 בחדר, רק אני ואהובי, אני מסתכלת אליו ומוציאה בין ההתייפחויות את ההסבר: "זה פשוט כי יש לה תינוק".

 מאוחר מאוחר בלילה, במיטה, אני מרשה לעצמי לצעוק בפעם הראשונה את המשפט: "זה לא פייר".

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

ילד כנראה לא. אז מה יוולד לי בתהליך הזה?/ אחת וזהו

מתאבלת על הילד שכבר לא יהיה לי/ אחת וזהו

להיות זוג עם ילדה יחידה זה כבר לא טוב בשבילי/ אחת וזהו

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

43 תגובות ל- “משפחה שלמה (?) עם ילדה יחידה”

  1. אוסי הגיב:

    מחבקת אותך.

    חשבי על השלם שיש לך. יש לך בת מדהימה. את אמא!
    יש לך זוגיות, בן זוג אוהב.
    חשבי על אלה ותראי כמה בת מזל את שיש לך את אלו.

    (יש כאלו שאפילו חצי מזה אין להן).

    חיבוק גדול
    אוסי

    • אחת וזהו הגיב:

      אוסי – גם אני אומרת לעצמי את המשפטים האלו, וזו גם הנטייה הטבעית שלי – לראות את מה שיש, אבל עכשיו זו אחת הפעמים הראשונות שאני מרשה לעצמי להרגיש ולהגיד ולהתאבל על מה שאין. זה כמובן לא מבטל את כל מה שיש. מזל.

  2. זה נפלא וחשוב בעיניי שאת נותנת בליבך את המקום להתאבל על משהו שהיה לך מאוד חשוב שיקרה, אך לא יכול להתגשם מסיבותיו.
    מקשרת לך מאמר חשוב שמדבר על החשיבות של האבל על הלידה שלא היתה לפי הציפייה. הנושא שונה, אבל התוכן דומה.
    http://www.medabrotimahut.co.il/?p=2354
    תודה על השיתוף,
    לימור

    • אחת וזהו הגיב:

      תודה רבה לימור. זה מדהים כמה הלגיטימציה להרגיש מה שמרגישים עוזרת. כל פעם מחדש.

  3. רקפת הגיב:

    אני מכירה כמה וכמה אמהות לילד יחיד ויש אפילו מצב שגם אני אהיה כזו, מי יודע….בכל אופן, אשמח לעזור אם את באיזור שלי. אשמח לשמוע מאיפה את

    • אחת וזהו הגיב:

      תודה רבה רקפת, לפחות בנתיים אני בעניין של תמיכה וירטואלית….
      גם אני מכירה כמה וכמה אימהות לילד יחיד, אבל לא מכירה אפילו זוג אחד עם ילד/ה יחיד/ה…. משום מה זה מרגיש לי אחרת. למה? השאלה הזאת מסתובבת בתוכי כבר כמה ימים…. אולי באחד הפוסטים הקרובים.

  4. סוניה הגיב:

    מה שאת מתארת דומה למצב שבו הייתי במשך כמה שנים כאשר לא יכולתי להרות…

    לכן חשבתי שאולי כדאי לחפש קבוצות תמיכה בקרב הנשים המאותגרות פריון לאחר לידה…

    אני בטוחה שאת לא לבד 🙂

  5. איריס הגיב:

    אמא שלי נכנסה להריון באופן טבעי איתי 12 שנה לאחר שאחי נולד.
    רק רציתי לשתף…

    • אחת וזהו הגיב:

      אני משאירה מקום לנסים…. אבל אין לי כבר כוח לקוות שהם יקרו…

  6. אתי הגיב:

    שלום לך,

    אנחנו זוג עם ילדה אחת. אחרי שילדתי אותה ולאור בעיות שצצו בזוגיות לא הרגשתי צורך בילד נוסף. הייתי בטוחה שלא יצוץ בי צורך כזה. לאחר מכן התחלתי לחשוב תיאורתית על ילד נוסף אך לא הבאתי זאת לידי ביטוי.
    חיזקתי את עצמי בכך שאני יכולה להיות מאושרת עם ילד אחד.החלטתי שאני רוצה שנתיים לפני שנסתיים תקתוקו של השעון הביולוגי. נסיתי ולא הלך.
    כל יום אני מתאבלת על הילד הנוסף שאין לי. אני בוכה. כואבת . מרגישה תחושת פספוס איומה. כועסת על עצמי מאד. מלקה את עצמי באינספור מחשבות ולא יודעת מנוח. אני מאושרת מבתי היחידה עד מאד. ומעניקה לה אהבה עצומה וענקית. היא כבר בת שבע. ילדה מדהימה. אך בלי קשר אליה, אני מרגישה עצב על כך שלא הבאתי לעולם ילד נוסף. יש הרבה דברים שלא עשיתי בחיים בצורה נכונה אך איני מצטערת עליהם. זה הדבר שנראה לי שאצטער עליו כל ימי חיי.
    אשמח לשמוע ממך. עוד ולדבר אתך אם אפשר.

    • אתי יקרה,
      רק רציתי לשלוח לך חיבוק גדול ולעטוף אותך בתחושת האבל שחלק ממך מרגיש עכשיו.

    • אחת וזהו הגיב:

      הי אתי. אחד הדברים שהביאו אותי מלכתחילה לכתוב היה שהרגשתי כל כך לבד בתוך הסיטואציה הזאת, של אחת וזהו. ובכל זאת, כשראיתי את התגובה שלך כמעט נבהלתי… וגם התרגשתי מאוד. אני חושבת שמה שאני מסוגלת לו, כרגע, זו תמיכה וירטואלית הדדית. אם מתאים לך, אני מאוד מאוד אשמח שתכתבי כאן – תצטרפי לבלוג שלי… או בכל צורה שמתאימה לך. אני כבר מחכה לקרוא את התגובות שלך. ממבט מבפנים.

      • אתי הגיב:

        נבהלת? מדוע?

        סך הכל שיתפתי אותך במה שעובר עלי וזאת בהמשך למה שכתבת . לא היתה לי כוונה להפחיד ולהבהיל אותך.

        אני חושבת שאני יגיע לשלווה רק אם אני יגיע לכדי השלמה פנימית אמיתית וקבלה שלווה את פני הדברים.
        אני עובדת על עצמי בקטע הזה – לדעתי זה הדבר היחידי שיגרום לי להפסיק לנבור במחשבות אינסופיות על איך ולמה ומדוע.
        לדעתי מדובר בתהליך ארוך שיקח קצת זמן. אני נצמדת לאמונה שאם אלוהים היה מכוון לכך שאהיה אמא ליותר מילדה אחת אזי, כל המכשולים היו מוסרים וזה פשוט היה קורה. אך לא כך ולא באשמת אף אחד.
        למחשבה זו יש עליות וירידות, כאשר בכל פעם מחשבה אחרת מתחזקת ומבטלת את זו שקדמה לה. אני מניחה שכך זה יהיה עד אשר אני אגיע לכדי איזון בין כל אותן מחשבות שגורמות ללבי להתכווץ ולרצות לצרוח.

  7. אחת וזהו הגיב:

    כן, ממה באמת נבהלתי?…. אולי אני פשוט במצב 'מבוהל'…
    גם אני מרגישה שמדובר בתהליך ארוך, ושהוא עובר במסדרונות אפלים מאוד…
    לא יכולה בנתיים אפילו להתחיל לדמיין את המצב של קבלה שלווה, כמו שהגדרת אותו… אבל באמת שאין לי מושג, ואני רק מרגישה שאני חייבת לעשות עם זה איזה שהוא תהליך. בלי לדעת לאן הוא יוביל בסופו של דבר.

    • אתי הגיב:

      אחת וזהו,

      מאחלת לך כמו לי המון הצלחה בהליך שעובר כפי שהטבת להגדירו "מסדרונות אפלים".

      אגב, לפני מספר חודשים הוקם פורום באתר YNET

  8. אתי הגיב:

    המשך משום מה נקטעתי.

    בקיצור נפתח פורום בשם: "ילידים יחידים" לשם נכנסו מבקרים בין אם הם הורים לילדים יחידים, ילדים יחידים בעצמם. האתר ממש חימם את הלב. אולם לצערי הוא נסגר לאחר מספר חודשים משום שלא היה פעיל מאד.

    אולי זה ינחם אותך, אך היו שם אנשים שהינם ילדים יחידים במשפחה, שגדלו באושר למרות ששאלו את עצמם מדוע אין להם אח/ות נוספים.
    אני חושבת שהכל תלוי בגישת ההורים ובתחושה שההורים מעבירים לילדים.
    צריך לגרום להם כמו לנו לראות את חצי הכוס המלאה.
    ובאמת לחשוב על החצי המלא ולא על החצי הריק.

  9. אחת וזהו הגיב:

    הי אתי,
    בעקבות התגובה שלך חזרתי לחפש בגוגל התייחסויות להורות לילד יחיד. הפעם הצלחתי למצוא כמה (כנראה שפעם שעברה הייתי נעולה על 'לא למצוא'…)
    הדברים שאנשים כותבים – על היותם מאושרים או מתוסכלים (או גם וגם) מלהיות ילדים יחידים, לאו דווקא מנחמים או לא מנחמים אותי, אבל הם נותנים לי הזדמנות להרגיש איפה אני מול מה שהם כותבים.
    הם נותנים לי הזדמנות לעבד את התחושות שיש לי כרגע. כמו הבלוג הזה והתגובות שלך ושל הקוראות האחרות.
    כתבת – אני חושבת שהכל תלוי בגישת ההורים ושכולנו צריכים לראות את החצי המלא.
    לא בטוחה…
    הרבה תלוי בגישה של ההורים. חלק תלוי גם בילד ובאיך הוא חווה את המציאות שלו. ומה אנחנו אמורים לעשות כשאנחנו לא חווים את החצי המלא? מה עם החצי הריק? אין לו קיום?
    אני מחפשת את הדרך לתת קיום לחצי הריק, בלי להזיק לבתי האהובה. האם זה מזיק לה?
    או אולי מלמד אותה שיש מקום ל'ריק' ול'מלא' בכל דבר בחיים שלנו, גם אצלי, גם אצלה.
    תודה על התגובות שלך.

  10. ג'וליאנה הגיב:

    מתחברת לתחושת המיעוט. אצלי אמנם הסיפור שונה
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&comments=1&blogcode=12271470&commentid=18

    מאד חשובה תחושת השלמות גם אם אנחנו משפחה קטנה. אני משתדלת להעביר לילד שלי שרוצה אחים כמו לחברים שלו שיש גם יתרונות במצבו.

    • ג'וליאנה, כתבת בפוסט שצירפת מקסים, חזק ונוגע ללב.
      מאחלת לכם שתמשיכו לבחור בדברים שטובים עבורכם.
      אם מתאים לך- מזמינה אותך גם לכתוב אצלנו מדי פעם

    • אחת וזהו הגיב:

      תודה רבה ג'וליאנה. זה עוזר לי לקרוא על בחירה להיות משפחה שלמה של שלושה. מפעיל את הגלגלים בראש, ובלב.
      ראשון תפס אותי המשפט האחרון של הפוסט שלך:
      "והשורה התחתונה: אני מאמינה שאדם צריך לחיות כמו שהוא מבין ולהשתיק את הקולות הזרים גם אם הם נמצאים בראשו".

      מדבר אלי מאוד הביטוי "הקולות הזרים – גם אם הם נמצאים בראשו", כי קשה לי כבר מאוד להפריד מה מתוך התחושה ה'לא שלמה' הוא תרבותי-חברתי ומה 'שלי' ואם יש בכלל הפרדה כזאת, וגם כי אני בדיונים עם עצמי אם הפתרון הוא להשתיק את הקולות האלו, או להקשיב להם ולעשות איתם איזה שהוא תהליך…
      אשמח מאוד לקרוא עוד דברים שאת כותבת.

      • ג'וליאנה הגיב:

        תודה על כל המילים החמות 🙂
        לגבי הקולות הזרים אני מרגישה שאני עוברת תהליך. אני מרגישה שלחברה היה מקום מאד מרכזי בקולות האלה והיום יותר קל לי להפריד. בטח גם את קלטת לא מעט שדרים שאת צריכה לעשות הכול כדי שהילד שלך לא יישאר לבד, כל הזמן מדברים על המסכנות של הבן היחיד ומה שהכי חורה לי פה זה שאני מרגישה שגם לבן שלי יש קושי עם העובדה שהוא בן יחיד. אולי קשה לו עם זה שהוא יוצא דופן בסביבתו (אם כי יש לו בגן עוד כמה בנים יחידים). התחושה שלי היא שבגן לקראת יום המשפחה מתייחסים לכל מיני סוגי משפחות אבל לא למשפחות קטנות. אולי זו רגישות יתר שלי, אולי חושבים שמשפחות קטנות זה דבר זמני… אין לי מושג כך או כך אני כבר מרגישה שיש לי יותר יכולת לעמוד מול זה כשאני מרגישה שלמה עם ההחלטה להישאר כך.

  11. יעל כהן הגיב:

    שלום לך
    שמי יעל, אמא לארי – בן חצי שנה תכף
    בעלי מראש אמר שהוא רוצה ילד יחיד
    ואני מאוד מפחדת מהעניין…
    בעלי גדל כבן יחיד לאמא שלו (יש לו חצי אח מאבא שלו) ומאמין גדול בזה שילד יחיד זאת הבחירה הנכונה – שהוא יוכל לתת לו את כל האהבה שלו, שהאהבה והכסף לא יתחלקו בין שניים.. יש לו כל מיני מחשבות הגיוניות מאחורי הרעיון הזה…
    אשמח לקבל את הלינק לפורום של ילדים יחידים/הורים לילד יחיד וכו' – מאוד מעוניינת לקרוא אותם.

    ובפן האישי – צר לי מאוד על ההרגשה הקשה שלך. אני מחזקת אותך ומחבקת אותך ומקווה שהימים בהם את רואה את חצי הכוס המלאה מצליחים לטשטש את הימים עם הכוס הריקה…

    יעל

    • אחת וזהו הגיב:

      יעל, הפורום של ילדים יחידים/הורים לילד יחיד נסגר, כמו שכתבה כאן אתי למעלה. אבל בחיפוש בגוגל מצאתי כל מיני התייחסויות, מכל מיני כיוונים.
      זה נשמע לי קשה מאוד כשאחד מבני הזוג רוצה עוד ילדים והשני לא. מוסיף התמודדות זוגית, בנוסף להתמודדות האימהית/אבהית…

      בן זוגי לא רצה ילדים בכלל… אבל אחרי שבתנו נולדה זה השתנה. מעניין אם יישאר אותו הדבר עבור בעלך ועבורך.
      כשאני קוראת את הדברים שלך ואת הדברים של ג'וליאנה, אני מרגישה שזה כאילו להסתובב מסביב לכדור ולהסתכל עליו מהזווית ההפוכה… וזה בדיוק מה שקיוויתי כשהתחלתי לכתוב…
      כמו שכתבתי בפוסט השני שלי, נוסעת לשבועיים ויפאסנה, מתוך כוונה לתת מקום גם לחצי כוס המלאה וגם לחצי כוס הריקה. בלי שאחת מטשטשת את השנייה. לפחות לאיזה שהוא זמן. מרגישה שאני צריכה לתת לעצמי להרגיש הכל. בלי להשתיק את עצמי מבפנים.
      מחכה כבר לקרוא את התגובות כאן כשאחזור. תודה

      • ג'וליאנה הגיב:

        ההסתכלות על הכדור מהזווית ההפוכה זה תיאור מקסים בעיני. ואני גם מאמינה שצריך לתת מקום לשני הצדדים של הכוס. יש לך ראייה מאד מעמיקה ואני אוהבת את זה.

  12. אתי הגיב:

    היו תקופות בהן בתי היתה מבקשת עוד אח או אחות. אני כמובן הייתי בהליכים בהם ניסיתי להרות דבר שלצערי לא הצליח. הסברתי לבתי שגם אני רוצה ואנסה שזה יצליח אך אם לא צריך לראות את היתרונות. הסברתי לה שגם לאחים נוספים יש יתרונות וחסרונות כמו להיות ילד יחיד. שאין מצב מושלם.
    מחקר הראה שילידים יחידים בוכים הרבה פחות, חווים פחות מילדים עם אחרים תחושת קנאה. ילידים יחידים מוצלחים ומושקעים הרבה יותר. יש כמובן להקפיד להפגיש אותם יותר עם חברים.
    היה יום אחד שבו אמרתי לבתי בפרץ של רגשות שהיא כל כך מוצלחת בעיניי ודבר כל יפה בעולם שהייתי צריכה עוד כמוהה ואז היא הביטה בי ואמרה "מה אני לבד לא מספיקה לך?" וזה היה נשמע כאילו היא מהמקום שלה דיי מאושרת וטוב לה שהיא לא מתחלקת.
    כמובן שיש בחיים מצבים בהם חושבים שאם היה אח נוסף זה עוזר, כמו בזמן שהורים מזדקנים, לכן אני אדאג תמיד לחזק את הקשר שלה עם בני הדודים שזה הכי קרוב לאחים.
    אני בוחרת לראות יותר את החצי המלא – לגבי החצי הריק ברור שיש לו מקום ברגשות שצצים ובמחשבות, צריך לקבל את זה ולברך על מה שיש ולהודות.

  13. ליאורה הגיב:

    אשה יקרה,

    כתבת מקסים, ונוגע. אני יכולה רק לשתף אותך מעט בצד השני של המטבע: אני בת 39, אמא לשני בנים וכעת בהיריון שלישי עם בן שלישי. ההריון השלישי שלי לא היה מתוכנן, ואני מודה שעד עכשיו אני חווה אותו כקרוסלה של רגשות מאוד מאיימים ואפלים. יותר מכל, מציקה לי המחשבה שמא אני פוגעת בצמד הילדים שכבר יש לי, בכך שאני מביאה להם אח שלישי שיתחרה עמם על תשומת הלב והמשאבים הפיזיים והרגשיים שלי ושל בן זוגי. הבן הצעיר שלי (בן 6 כיום) הוא ילד עם צרכים מיוחדים שלומד בגן של חינוך מיוחד, כך שהקושי עוד מתעצם.
    יכולה לומר לך, שלא פעם אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לתחושה של "להיות אמא לילד אחד". אצלי זה לא ארך הרבה זמן, כי גם ההיריון השני שלי בא בלי תכנון ומהר מדי עבורי, כשבכורי היה בסך הכל בן שנה וקצת.
    אני חושבת שחוויתי את עצמי כאמא כמעט מושלמת, רק כשהיה לי ילד אחד… כי יכולתי להיות שם רק עבורו, להשקיע בו את כל אהבתי, מרצי, יכולותיי, רצוני הטוב. וההורות ליותר מילד אחד דורשת ממני לחלק ולהתחלק כל הזמן, דורשת גם מילדיי לוותר, מייצרת לא פעם כעסים וקנאות אצלם, שלא ניתן לבטל לחלוטין עם כל המאמץ והרצון הטוב.
    ואני מוצאת את עצמי בתקופה זו של ההיריון השלישי, כששנתי נודדת לילה אחר לילה מהפחד הנוראי, שאולי אני גורמת עוול לילדיי על כך שאני מביאה להם מתחרה נוסף לעולם…
    אני מתייסרת במחשבות האלו, למרות שהראש אומר שמשפחה של שלושה זה טוב, והרי גם אני ובן זוגי, כמו רוב בני דורינו, באנו ממשפחות כאלו.
    כך שבשורה התחתונה, מה שאני מנסה לומר לך הוא, שמהמקום שלי כרגע, אני מוצאת המון יתרונות במצבך, למרות שברור לי שלא בחרת בו. ילדתך מקבלת ממך כל כך הרבה, ואין לי ספק שההשקעה העצומה, הרגשית והפיזית, נושאת פירות מופלאים. מאחלת לך להגשים ולממש את החלום שלך להיות אמא ליותר מילד אחד, אבל גם אם זה לא יקרה – אולי תתנחמי בשמחה העצומה שהילדה שלך מעניקה לך.

    ומילה/המלצה אחרונה: כדאי לך לקרוא את חלי גולדנברג בבלוג שלה "תקריב". גם היא אמא לבת יחידה, וכתבה על זה לא מעט.

    מחבקת אותך,

    ליאורה.

    • אחת וזהו הגיב:

      ליאורה – קודם כל המון תודה על התגובה שלך. אני חושבת ש'הרגשתי' אותך דרכה מאוד.

      מדהים כמה צדדים יש למטבע. ללא ספק הרבה יותר משניים….
      תוך כדי התהליך, כמו שגם ניסיתי לתאר בהמשך הבלוג, אני מבינה יותר ויותר (לא בראש, את זה הבנתי גם קודם, מבינה מבפנים), שמשפחת ה'אבא, אמא, 2 או 3 ילדים' זו רק כותרת, שמתחתיה מסתתרות אינספור וריאציות.
      וזה כל הזמן משתנה, משתנה, משתנה. כרגע כל כך קשה לך לראות את עצמך עם שלושה, החסרונות כל כך בולטים, וכשהשלישי יהיה בחוץ, זה ישתנה, ואז שוב, ואז שוב, וכמו שאני אומרת לעצמי, שוב ושוב, כך אני אומרת גם לך –
      יש את חצי הכוס הריקה, יש את חצי הכוס המלאה. זה זה.
      וכשאני מסתכלת על משפחה עם שני ילדים ומדמיינת ששם הכוס מלאה יותר, זה רק 'החלום' שלי על המציאות, וכשאת מסתכלת על אמא לילד אחד ומדמיינת ששם הכוס מלאה יותר, זה גם רק 'החלום' שלך על המציאות. אבל גם 'החלום' שלנו זה זה. זה חלק ממי שאנחנו. ואני מנסה להרחיב את 'החלום' שלי ולראות המציאות על החלק המלא והריק שלה ביחד. ולהכיל את שניהם ולא להיבהל מהריק. ולא למחוק את המלא. ואז זה משתנה שוב… ומההתחלה….

      ולגבי הבלוג של חלי גולדנברג, שוטטתי בו קצת אתמול, אבל מנוע החיפוש לא ממש הועיל למצוא את ההתייחסויות להיותה אם לבת יחידה… בכל מקרה, תודה על ההפניה!

  14. אתי הגיב:

    ליאורה היקרה,
    קראתי את מה שכתבת מנוקדת מבטך וזה בהחלט גרם לי להתייחס אחרת למצבי ואולי לתת לי עוד נקודה של אור באותן מקומות בהם נמצא הכאב.
    מאחלת לך אושר ונחת.

  15. סיון הגיב:

    הפוסט שלך מאוד ריגש אותי.
    גם אני חיפשתי פורום דומה ללא הצלחה. הבאתי את ביתנו לעולם אחרי 10 שנים של ניסיונות וטיפולים. למרות שהיא רק בת שנה השלמתי עם העובדה שלא יהיו לנו עוד ילדים, עייפתי מכאבים, זריקות ואכזבות. אני מכינה עצמי נפשית להורים שיביטו עלי ברחמים כפי שעשו כשלא היו לי ילדים כלל. החברה בישראל שופטת אותנו על כל דבר- מהעיסוק שלנו ועד מספר הילדים שלנו. הבעיה שלי היא לא ההתמודדות מולם (כפי שציינתי יש לי פז"ם בזה…) אלא מול ביתי כשתגדל ותרצה אח או אחות, לפי דעתי הסיבה העיקרית לכך תהיה השאיפה "להיות כמו כולם". אם היינו חיים באירופה או בארה"ב הדילמה הזו כלל לא הייתה עולה וזה מרגיז.
    מקווה שנהיה חזקים בהתמודדות עם השנים הבאות

    • אחת וזהו הגיב:

      תודה סיון. הרבה סיבובים כבר עשיתי סביב "מה זה יגרום" לבת שלי….
      כמה אבני דרך נחרטו בלבי –
      אשה חכמה אחת שאמרה לי – אם את מתנהלת בעולם עם ההרגשה שהבת שלך תסבול מהיותה בת יחידה, זה ישפיע עליה יותר מעצם עובדת היותה ילדה יחידה.
      אף אחד לא יכול לדעת. אולי יהיה לה קשה עם זה מאוד, אולי לא. אולי לפעמים.

      האמונה הבסיסית שלי שתפקידנו כהורים אינו למנוע סבל וכאב מהילדים שלנו, אלא להיות שם בשבילם כשהחיים מזמנים להם סבל וכאב.
      כאן זה יותר קשה, כי כאילו אני "גורמת" לה לכאב (זה הסרט שרץ בראש שלי), אבל לא באמת, וכמו שאמא שלילד שלה קשה שנולד לו אח קטן מכילה אותו ואת הקושי שלו (כשהיא יכולה…), כך אני מרגישה שתפקידי להכיל אותה, עם הקושי שזה יעלה, אם יעלה, מתי שיעלה.

      בחורה צעירה שסיפרה לי שהיא בת יחידה, וכששאלתי אותה איך זה, היא ענתה במין ספק תמיהה כזאת – סבבה, רגיל. זה מה שאני מכירה. זה אחלה.

      ההבנה שלחוות את הקושי דרך הבת שלי ודרך הסיפור שלה (שאני רק מדמיינת אותו, כמובן) זה רק עוד סיבוב אחד על הקושי שלי, ולא קשור אליה באמת.
      מה זה אומר עלי אם הבת שלי תסבול מהיותה בת יחידה?
      מה זה אומר עלי אם הבת שלי לא תגדל להיות מאושרת?

      ההבנה ש'ילדה יחידה' זו סתם כותרת, כמו ש'משפחה עם 2 ילדים' זו סתם כותרת. ומתחת לכותרות כל כך הרבה סיפורי חיים שונים. כל כך הרבה אפשרויות.
      זה החיים שלה. אני כאן.

      זה כבר מתחיל להיות פוסט בפני עצמו…

  16. ו.. פוסט מהמם.. אם יורשה לי 🙂

    • אחת וזהו הגיב:

      תודה לימור. הנוכחות שלך מחזקת.

      • פרח אור הגיב:

        הי אישה יקרה, מצבי דומה מאד לשלך, אם כי שונה במעט = לא יודעת כיצד להגיע אלייך באופן וירטואלי או אחר – מספר הטלפון שלי 0527324524
        אשמח ליצירת קשר

        • הי פרח אור,
          אני כבר במקום מאוד מאוד שונה ממה שהייתי כשכתבתי את הבלוג הזה. עדיין אמא לילדה אחת וזהו, אבל כל כך הרבה השתנה….
          הכתיבה של הבלוג היתה חלק מתהליך העיכול וההשלמה עם עובדות החיים שלי, והיום, שנתיים וחצי אחרי, זווית המבט שלי אחרת לגמרי, ואפילו הכותרת הזאת 'אמא לאחת וזהו' כבר לא באמת מרגישה לי משקפת את מי שאני…
          הרבה תודה על ההודעה שלך.

  17. noaa yigal הגיב:

    אני כל כך מזדהה עם ההרגשה שלך, עם האכזבה מעצמך, עם השיברון, עם הכאב במחשבה שהבת שלך תגדל לבד, שהיא שונה.
    עברתי את זה כל כך הרבה זמן, כל כך כואב, כל כך מתיש
    הבת שלי (9) היא בת יחידה, אבל לא רק שהיא בת יחידה היא גם מאומצת ןלא רק שהיא מאומצת היא לא נולדה בארץ אלא אימוץ חו"ל
    בקרב חבריה היא שונה כי היא לא נולדה בארץ, היא לא נולדה מהבטן שלי ואין לה אחים או אחיות וגם לא כלב או חתול כי בעלי לא אוהב בעלי חיים..
    חודשים התייסרתי ולעיתים כעסתי והתעוררתי בבוקר עצובה וריקנית
    מה שעזר לי להתמודד עם המצב הוא "אימון איש" כל שבוע מפגש ושיחה + טיפול הומיאופתי. אני כבר לא חשה אבלה ואפילו לא שונה
    אני מרגישה מחוזקת מבפנים, אני אוהבת את הבת שלי ברמות גבוהות
    אני משקיעה בה המון זמן מבלה איתה המון , כל הזמן מביאה אלינו חברות שגם ישנות אצלה. כל החברים והחברות יודעים שאצלנו זה בית פתוח. כולל ארוחות.
    והבת שלי מאוד גאאה בעצמה שכך היא מארחת וכך אימא שלה מארחת
    והשוני העיקרי שלה מהאחרים הוא בצורה שבא הם חשים חופשי אצלה ואוהבים לבוא אליה ולבלות איתה ואף אחד לא שואל שאלות ואף אחד לא חושב שאצלנו "פחות טוב" או "פחות" בכלל – ההפך הוא הנכון.
    המאמנת הסבירה לי שמה שאני מרגישה בפנים זה מה שהיא מרגישה
    אני מרגישה בפנים אהבה והשלמה ושלמות ויש לנו בית אוהב
    כשהייתי עצובה גם היא הייתה עצובה ורגזנית ומתמרדת
    מאוד חשוב שהיא תראה ותחוש את השלמות שלך עם מה שיש ואפילו השמחה שלך מהמצב המיוחד ותפנים את זה …וזה מה שיהיה … היא תשמח עם המצב ותהיה שלמה איתו ותראה את הצד החיובי שבו.

  18. רוני הגיב:

    את יקרה ואהובה

    האמהות מטביעה בנו חותם. אין ספק. והיא גורמת לנו לחוש, להרגיש, לחשוב, לומר ולפעול בדרכים רבות.

    אני בת יחידה. אני גם אמא.

    היום אני מבינה את ההשלכות של היותי בת יחידה בגלגול הזה… ואת יודעת מה? כשהתחלתי להבין זה היה קשה אבל כשהפכתי לאמא וקיבלתי על עצמי אחריות לחיים של אדם אחר התחלתי לעבור תיקון.

    התיקון הזה שהאמהות מעבירה אותי גורם לי גם לראות כמה מעלות ישנן בילדות היחידה.

    את נשמעת בוגרת מודעת ובעלת אינטלגנציה רגשית מפותחת. יש לך כפי שזה נראה גם זוגיות בריאה. אני בטוחה שתגדלי את בתך היקרה כלכך להיות אדם נפלא ומיוחד לפחות כמו שהיית מגדלת אותה לו היו אח או אחות, אם לא יותר מכך, הרבה יותר מכך.

    בסופו של יום, מה שמכריע הוא לא הנסיבות של חיינו. אני בטוחה שאם בתוכך תקבלי את העובדה הקיימת (והמדהימה, אגב…) שיש לך ילדה אחת, מיוחדת ויקרה ולמרות הקושי, תתרכזי בזה שיש לך אותה ולא בזה שאין לך עוד כמותה… היא תגדל ותתפתח באופן מושלם ועם זאת אנושי.

    אני מחבקת אותך ומחזקת אותך.

    רוני.

    • הי רוני,
      המון המון המון (ועוד המון אחד) זמן לא נכנסתי לכאן. עוד תפניות מפתיעות של החיים גרמו לי להשתבלל בתוכי ולהתנתק מהרבה דברים, כולל הבלוג שלי והאתר… ורק עכשיו ראיתי את התגובה המקסימה שלך.
      אז רציתי להגיד תודה 🙂 וגם שממרחק הזמן אני רואה כמה אני כבר באמת מקבלת את העובדה הקיימת שיש לי ילדה אחת, והרבה פחות מתרכזת בחוסר וב'אין'.
      אני מאוד מתחברת למשפט "בסופו של יום, מה שמכריע הוא לא הנסיבות של חיינו".
      תודה על החיזוק ועל החיבוק.
      דנית

  19. הורים ליחיד הגיב:

    נפתחה בפייסבוק קבוצה בשם – משפחה עם ילד אחד. קבוצה שמטרתה ייעוץ, הכלה, פורקן, שאלת שאלות והעלאת סוגיות שעולות מהמצב. מוזמנים הורים ליחידים וכן, ילדים יחידים. מוזמנים להצטרף ולצרף את המתאימים

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention משפחה שלמה (?) עם ילדה יחידה | נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 16/01/2011

    […] This post was mentioned on Twitter by Family Feed, limor levi ossmy. limor levi ossmy said: אמא לילדה יחידה בת 8 מחפשת קבוצת תמיכה לאמהות לילדים יחידים, אבל לא מוצאת.. היא שואלת: " מה, אני היחידה ??" http://fb.me/DASSnm75 […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה טורי דעה מבקרים אותנו, האמהות העובדות ?

מאת : שני אביטל יעקב

6 בנובמבר 201119 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות

לאחרונה אני קוראת לא מעט מאמרים וטורי דעה המבקרים אותנו, האמהות העובדות. והחלטתי לשתף את הדעה שלי בעניין.

את אופיר שלי הכנסתי למשפחתון בצער רב בגיל 4 חודשים. לא כי רציתי, אלא כי לא הייתה לי ברירה. משיקולים כלכליים הייתי חייבת לחזור לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה.

לצערי, אנחנו לא חיות היום במדינה סוציאליסטית מתוקנת כמו אוסטריה שבה לאמהות יש את הפריווילגיה להיות עם הילד עד גיל 3, ואחר כך לחזור לעבודה (ו3 שנים לקבל משכורת מהמדינה). אז אני משתתפת בהפגנות ודורשת "צדק חברתי" אבל יודעת שכרגע המציאות שלי היא כזאת ואיתה אני חייבת לנצח. אז קודם כל, לכל המבקרות, אני אודה לכן אם לא תדרכו על יבלות רגשות האשם שלנו :).

פינת ספרים: "אפס עד 12: יומן השנה הראשונה" / ארנה קזין

מאת : בטי גורן

30 ביוני 20114 תגובות

מתוך ספרים לאמהות

אני מקבלת את הספר "אפס עד 12: יומן השנה הראשונה" של ארנה קזין מתנה מבן זוגי. את הכתיבה של ארנה אני זוכרת עוד מ"הארץ" ואני מתרגשת. ברור לי שיש לי אוצר בין הידיים ואני לא מתבדה.

בספר, ארנה (כך אקרא לה מעתה, נראה לי מגוחך לקרוא לה “קזין” אחרי קריאת ספר כל כך אישי ואינטימי) מתארת את השנה הראשונה לחייה של נעמי, בתה המשותפת שלה ושל מיכל, זוגתה. מיכל היא האמא הביולוגית של נעמי, ואילו ארנה מנסה להגדיר מה היא עבור נעמי כל הספר וכל השנה הראשונה.

לשנות תנוחה כשלא נוח

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באפריל 20140 תגובות

מתוך לכל אמא

אני מרגישה שזאת תזכורת לעצמי לא לשכוח לשנות תנוחה כשאני מרגישה שזאת הנוכחית כבר לא מתאימה כרגע. גם לא אהיה בטוחה האם התנוחה הבאה תהיה לי נוחה יותר, כדאי פשוט לנסות תנוחה חדשה, מקום חדש, נקודת מבט חדשה. לפעמים אני מפחדת ממשהו חדש או סקפטית שהשינוי יעזור וזה מעכב אותי מחיפוש אחר התנוחה והמקום החדש, אז אני לא זזה. תקועה במקום.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם