שיעור ספורט – טור אקטיבי במיוחד !

מאת :

13 בינואר 2011 | 7 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

התעוררתי הבוקר עייפה…..

דווקא ישנתי טוב, נועה התעוררה בארבע בבוקר לאכול ושחר קם לפיפי אז עזרתי לו להתכסות, אבל בסך הכל ישנתי טוב. בהתחשב בעובדה שקובי האכיל את נועה אז ישנתי טוב מאד.

ובכל זאת קמתי עייפה, מין סוג של האנג אובר כבד במיוחד, אני כבר ב"קפה השני הכפול חזק על חלב סויה" שלי ועדיין שום סימן לערנות באופק.

התחייבתי לטור שבועי בפני לימור אז אני חייבת לעמוד במילה שלי וכבר מאתמול אני מנסה לחשוב על מה אכתוב השבוע…על הוירוסים שחגגו אצלי בבית בחודש האחרון, על הקורס האחרון בלימודי פיסיקה משפחתית שלי…לא!

ואז עלה הרעיון אכתוב על המנוי שלי לחדר כושר. כן, מאתמול אני מריצה לי בראש שורות ומשפטים שאכתוב בפוסט הזה, וירטואלית הטור קיים בראש, קצת מתיחות לפה קצת כיפופים לשם, אין בעיה רק למצוא זמן לשבת מול המחשב ולפלוט את התוכן החוצה, אבל קמתי גמורה, עייפה, תשושה….

פתאום הבנתי !

רק מלחשוב על המנוי שלי לחדר כושר התעייפתי, כן, כן זו הסיבה לעייפות הכבדה.

וכאן המקום להודות כבל עם ועדה, אני היא הלקוחה שכל מכון כושר חולם עליו, אני הלקוחה האולטימטיבית.

זה בדרך כלל מתחיל כך, אני כבר תקופה ארוכה לא מזיזה את עצמי, מבחינת כושר כמובן, (אלא אם אפשר לקרוא לגידול שלושה ילדים בבית עם מדרגות  – כושר…?!) ואז יש פרסומת לחדר כושר חדש בשכונה, או אולי אפילו ישן אבל עם שיעור אירובי חדשני במיוחד, ואני מתחילה לקלוט את הפרסומות האלה בכל חור, בפליירים בדואר, בעיתון המקומי, בלוח המודעות בגן השעשועים ובכל פעם שאני רואה את הפרסומת אני מדמיינת את עצמי בעיני רוחי בבגדי ספורט חדשים וצבעונים לא צמודים מדיי, בכל זאת אני אחרי לידה (כמה זמן אפשר להשתמש בביטוי "אחרי לידה", האם לעולם?) קוקו אסוף, מגבת ובקבוק מים ובכל פעם מחדש אני בטוחה שזה הפתרון האידיאלי עבורי וכן כן הפעם אני אתמיד.

וכאן המקום להודות לקובי בעלי היקר שאחרי שנים רבות הוא עדיין לא התייאש או לפחות הוא לא מראה לי שהוא התייאש, או שאולי מתוך ייאוש כבר אי אפשר לראות שהוא  מיואש…? לא משנה, בכל אופן הייתי באמצע הוקרה…תודה לך אהובי שכל פעם מחדש אתה מאמין (או משחק אותה מאמין) שהנה הפעם זה יקרה. באמת תודה. כן, וגם תודה לחברת האשראי שגם היא לא התייאשה לראות בפירוט החשבון שלי מנויים לכמעט כל חדרי הכושר באזור המרכז….

לענייננו, בסביבות חודש ספטמבר, כשנועה הייתה בת חודשיים בערך ונגמרה תקופת "משכב לידה", שבינינו – זה התירוץ הכי טוב לכך שאסור לנו ספורט, סקס ושאר תוספות שכל אחת בוחרת להכניס לרשימת האיסורים, בדיוק אז החלטתי שהנה הפעם זה יקרה

וב-ג-ד-ו-ל!!

זו ההזדמנות שלי להשיל מעליי את עשרות הקילוגרמים שצברתי בשנים האחרונות בלידות, בטיפולים, ההורמונים ושאר בצקים ועכשיו אני אעשה זאת כמו שצריך.

שינסתי מותניים ויצאתי מלאת מוטיבציה לסטודיו הקרוב לביתי.

נרשמתי בביטחון רב למנוי השנתי, לא החצי שנתי, אלא השנתי המלא, אם כבר אז כבר, לא ?

קניתי לי בגדי ספורט חדשים (כאילו הקודמים התבלו מרוב ספורט…) ודאגתי לשירותי בייביסיטר לנועה.

כך זה התחיל, פעמיים בשבוע למשך 6 שבועות מלאים ! התמדתי – זו הייתה התקופה הארוכה ביותר בשנים האחרונות….

כן, כי אז קרה משהו, נועה הייתה חולה, קובי היה חולה, הייתי צריכה לעשות משהו ועוד אלף ואחד תירוצים – אמיתיים!! ומדי שבוע המדריכה מתקשרת אלי ממספר חסוי ואני כבר יודעת לא לענות והיא משאירה הודעה "איפה את?", "אנא תגיעי לשיעור הבא", "מחכים לך" וכו'.

תבינו, אחד השיקולים להירשם לסטודיו הנ"ל היה שאם אני לא מגיעה לשיעורים – הם מנג'סים לי ודואגים לסחוב אותי באוזן….כך בטוח אני אגיע….אז תתפלאו, גם זה לא עוזר, חסרת תקנה שכמותי.

בעלת ניסיון של שנים בהתחמקויות מחדרי כושר, כבר התחלתי להרגיש לא נעים, לא מעצמי, מקובי ומהמדריכה.

התקשרתי לסטודיו ושאלתי מה האפשרויות שלי לבטל את המנוי…

ניחשתם נכון – אפשרויות דלות במיוחד:

אפשרות אחת – לא לבטל ולהגיע

אפשרות שנייה – לא לבטל ולא להגיע

אפשרות שלישית – למכור את המנוי, אבל רק ללקוחה חדשה או וותיקה שלא התאמנה לפחות ארבע שנים….כאילו דה ?!

בוא נבדוק את האופציות לעומקן….

אופציה ראשונה – הייתי, עשיתי לא מעניין…

אופציה שנייה – קורה ממש בימים אלו, מפסידה כסף, יוצאת פארשית, NEXT

אופציה שלישית – איפה לעזאזל אני אמצא מישהי כזו??? ולמה, למה לעשות לה את זה?

אתמול הייתה אצלי חברה טובה, היא ילדה חודשיים לפניי, לא ראיתי אותה הרבה זמן ופתאום שהיא נכנסה קלטתי כמה היא רזתה…החמאתי לה (מפרגנוווות) והיא אמרה שהיא מתאמנת פעמיים בשבוע בסטודיו ההוא, במושב שליד, בשיעורי אירובי דינאמי, מייד נפתחו לי העיניים ושאלתי, מתי, איפה, כמה למה….כבר ראיתי את עצמי בעיני רוחי עם בגדי הספורט החדשים, מגבת ובקבוק מים מתמידה ומרזה….

בדיוק באותו רגע קובי נכנס הביתה ושמע את השיחה והסתכל אלי בעיניים ספק מחייכות ספק ציניות, ואני עניתי,

"מה? אם אני אלך עם חברה אני בטוח אתמיד…."

והוא, הוא רק הנהן ואמר "בטוח".

בפייסבוק כבר פרסמתי הבוקר הודעה:

" דרושה אמא טרייה,

לאחר משכב לידה,

שרוצה להפטר מהעודפים שצברה

ומעוניינת לקנות מנוי מוזל בהחלט לסטודיו הכי טוב בשכונה….

ועל הדרך לעשות טובה לאמא שבהחלט לא מתמידה"

* לכל הפוסטים של ליטל אוהב ציון, MAMA ליגה.

שיתופים נוספים על ספורט ועניינים שבגוף:

אמא ספורטיבית !! בנגיי, וולטרן, כרית חימום וחיוך גדול / ליטל אוהב ציון

אני מכינה את הגוף שלי ללידה / שירה דרוקר

הגוף שלי ואני נפגשים ומדברים / שירה דרוקר

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “שיעור ספורט – טור אקטיבי במיוחד !”

  1. כותבת (להגנתי 🙂 ) שהיוזמה לכתוב פעם בשבוע הגיע מרצונך החופשי.. של איחשבו שיש פה כפיית כתיבה או משהו 🙂

    איכשהו הטור שלך היום עשה לי חשק להישאר במיטה..
    חבל שאת לא גרה לידי.. אולי היינו מזיזות אחת את השנייה.

  2. ליטל הגיב:

    ממוש עדיין לא הבנת….כנראה שכלום כבר לא יזיז אותי גם אם היית גרה איתי בטח הייתי רוצה להשאר במיטה….ונכון להיום הייתי צריכה לקרוא לטור השבוע קמתי עייפה….לא מצליחה לצאת ממעגל העייפות . תודה לאל שכבר סופשבוע

  3. גיסתך המעריצה הגיב:

    גיסתי היקרה.
    בתור שכזאת בעצמי, למדתי אחרי פעם אחת שיש דברים בהם אני חסרת תקנה. נקודה.
    חדרי כושר למיניהם הם לא בתחום שלי. ולמדתי לוותר. לא שחלילה אני עושה משהו אחר ספורטיבי, אבל ויתרתי על ביקור אחד במחיר שנתי….
    החצופים העזו להתקשר בתום התשלום ולשאול אם אני רוצה לחדש…….

    חוצמזה, את נראית מליון דולאר – גם בלי עיצוב וחיטוב, וכמו שאני מכירה אותך – בהמשך זה יעלה לשני מיליון…..
    אוהבת אותך.
    אני

  4. אסתר הגיב:

    יפה שלי, כמו שאני מכירה אותך זה בסדר בסוף את תמצאי את הזמן לעשות את כל מה שתרצי את פשוט עסוקה בכל כך הרבה דברים לאט לאט רק תני לעצמך את הזמן.
    נשיקות אמא

  5. Bonnie Aviani הגיב:

    Funny how alike we are. I hired a personal trainer that used to come to my house pick me up from the couch to start training and I would tell him don't you have more important things to do???
    We have to much on our plate. And to be honest working out is not fun. Put some music on full volume dance around the house walk up and down the stais with two packs of sugar one in each hand and than take a nap.

    Love you

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention שיעור ספורט – טור אקטיבי במיוחד ! | נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 14/01/2011

    […] This post was mentioned on Twitter by limor levi ossmy. limor levi ossmy said: ליטל רק שומעת את הפרסומים לחדר כושר החדש בשכונה וכבר נרשמת. ומה אחר כך ? הבעל עדיין אופטימי.. http://fb.me/IBjndBs6 […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה אני צריכה להעמיד פנים ??

מאת :

20 באוקטובר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, חברות ובדידות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

טוב, הרבה זמן שלא כתבתי ושוב אני מוצאת את עצמי בשאלה אחת גדולה- למה אני צריכה להעמיד פנים?????? למה אני צריכה לשחק אותה שהכול טוב ושהכול וורוד כשבתוך תוכי לא ממש מרגיש לי טוב ?

אז ככה, כבר 8 חודשים אחרי לידה בקיסרי לא מתוכנן ולא רצוי ועדיין לא משלימה איתו שזה קרה בקיסרי. אופס, לא הייתה ברירה, אבל מה עדיף? עדיף חיים חדשים שברוך ה' צוחק מחייך וגורם לאושר, אבל עדיין משהו פגוע בי ? האם אני בכלל ראויה להיות אימא האם מה שאני עושה זה נכון ועוד ועוד….

והכול מתי מתחיל חוזרים הביתה ומה עושים עכשיו הבעל חוזר לעבודה אימי שתהא בריאה גרה רחוק ממני אין מקום בבית שלה לארח אותי ואת התינוק כך שחוזרים לדירה המושכרת שלי ושל בעלי ומה שקורה זה שאני נתקלת ביום יום שעות שאני לבד אני עם הילד נטו איך אני מתמודדת אם זה?? עובר יום ועוד יום ואני עדיין לבדי מחכה שבעלי יחזור מהעבודה אף אחד לא מתקשר אף אחד לא מתעניין ומה אני אמורה להרגיש חוץ מבדידות? הרגשת דחייה? לשחק אותה שהכול וורוד?

כן, זה מה שעשיתי ונפגעתי. נפגעתי מזה שכמה שתהיה טוב עם המשפחה של הבעל, ככה ירחיקו אותך יותר. מישהו מהם בכלל חשב שאני זקוקה לעזרה בבית? מישהו בכלל חשב שאני לא מסתדרת לבד? מה פשעתי שילדתי בניתוח קיסרי? מה אני צריכה לבקש עזרה? כמות הפעמים שהייתי מתקשרת ולא הייתי מקבלת מענה כל כך רבה שנפגעתי שוב. כן, לא נורא. פעם ראשונה שנפגעתי זה קרה בניתוח ופעם שנייה שהתגלה לי שכאילו לאף אחד לא אכפת ממני ומה בעלי אשם??? זה לא הוא, זה המשפחה שלו.

טיפת חלב – הטיפה שהלכה לאיבוד

מאת :

22 במרץ 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

"היא ארוכה מדי לשולחן הזה" אמרה.

לא התאפקתי ותיקנתי אותה שהשולחן קצר מדי עבורה, הכל עניין של השקפה. הצעתי שתשכיב אותה באלכסון וזה פתר את הבעיה – בביקור הבא גם האלכסון יהיה אסון..

החזקתי את ביתי וחיכיתי בחוסר סבלנות לגזר הדין שלא אחר לבוא.

"היא שמנה" אמרה האחות.

מעליבה שכזאת, חשבתי לעצמי. רציתי לומר לה שכל מי שנוכח בחדר הזה לא רזה במיוחד, אבל פחדתי שהיא תתנקם בי דרך מחט החיסון, אז ויתרתי.

מסיבה קיסרית

מאת :

18 בפברואר 20147 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

כולנו נכנסים ביחד לחדר ניתוח. אנחנו נפרדים מהכוח עזר עם איחולי הצלחה ומהמיילדת שנראה בהמשך. מגיעים אלינו מרדים ואח חדר ניתוח. נעשתה קבלה לחדר ניתוח. שאלות ותשובות. יש לשירלי כמה בקשות. "אפשרי להישאר עם המשקפיים כדי לראות את התינוק? אפשרי לשחרר יד אחת מהקרש כדי לחבק אותו כשהוא יוצא?" יש פרצופים, יש מבטים, יש מתח, ובסוף יש גם תשובה: "כן, למה לא?" יש ויכוח קטן בין המרדים לאח לגבי המשקפיים ובסוף יש החלטה, סוג של פשרה- כל עוד הדיאתרמיה עובדת אין משקפיים. כשמביאים לה את התינוק- אין בעיה. נשים משקפיים והיא תראה את התינוק שלה. יש הרגשה נעימה של שיתוף פעולה. יש הרגשה של שליטה, של התייחסות והתחשבות.