אולי יחליף אותי רובוט
אמהוּת

אולי יחליף אותי רובוט? על שגרה של אמא

 6.30 בבוקר. השעון מעורר שבטלפון מנגן את הניגון שבחרתי.

אני מתהפכת לצד שני. הקטנה עדיין ישנה ואני נצמדת אליה כדי להתחמם.

כנראה ישנתי טוב, לא שמעתי שאבי יצא.

הכלבה מגיעה לחדר, דורשת יחס.

היא יודעת שאני ערה וזה משגע אותה שאני מתעלמת.

אני כ"כ לא רוצה לקום, אבל חייבת.

אולי ימציאו רובוט שיעשה את הפעולות האוטומטיות במקומי ?

חייבת לקום ולבצע את כל המטלות החוזרות על עצמן של השעה הכי מתוזמנת בכל היום:

להעיר את הגדולה, לאסוף את בקבוקי המים, להרתיח מים, להכין להן שוקו וקפה לעצמי, למזוג את הדגנים לקעריות ולזכור לקטנה ורוד ולגדולה לא משנה, להוציא מהפריזר לחמניות או פיתות ומהמקרר את הגבינות…. לפעמים אני מרגישה שאני פועלת על "אוטומט".

אולי פעם ימציאו איזה רובוט שיעשה את כל הפעולות האוטומטיות האלה במקומי? אני משתעשעת ברעיון, נזכרת בסרטון המדהים שאבי הראה לי, היא נראתה כ"כ אנושית האישה ההיא שהתברר שהיא רובוט….

רובוט היה מסוגל לספר את כל זה?

"אמא" שואלת פתאום הגדולה:

"איך זה שיש לנו שכנה שקוראים לה טלי בן דור ויש גם דתיה בן דור?"

'איזה שאלות על הבוקר' אני חושבת לעצמי.. בד"כ בארוחת צהרים עולות שאלות כאלה…

אני מנסה לענות ותוך כדי חושבת 'איך הרובוט היה מתמודד עם שאלה כזו ? הרי אפשר להכניס למחשב שלו המוווווון מידע'.

אני מנסה להסביר על המקור של שמות המשפחה היהודים, על שמות המשפחה שלנו, ואיך כשהיינו ילדים אהבנו לפתוח את מדריך הטלפון העבה ולבדוק כמה עוד אנשים יש עם אותו שם….

האם הרובוט היה מסוגל לספר את כל זה?

רובוט היה מתחנן לתשובה כמוני ?

"מה לשים לך בכריך ?" אני שואלת את הקטנה והיא כרגיל עושה את התנועה הזו של "לא רוצה"

"קוטג' ? גבינה לבנה ? צהובה?" אני מנסה שוב.

האם הרובוט גם היה מתחנן לתשובה כמוני ?  בטח יהיה לו תכנות כזה "אם אתה לא מקבל תשובה, תכין כמו שהכנת אתמול…."

אני ממשיכה במטלות, מזכירה לגדולה כמה דקות נותרו לה עד שהיא צריכה לצאת (הרובוט בטח היה אומר גם שניות), רצה לחדר לוודא שהיא אכן מתלבשת,  הולכת להלביש את הקטנה, שוב מנסה לשווא לשכנע אותה ללבוש מכנסיים יותר חמים היום…

"איפה הסוודר האדום שלי ?" שואלת הגדולה ומוצאת אותו בסל הכביסה, בטעות נזרק לשם אתמול בזמן האמבטיה. איך היה מתמודד עם זה הרובוט ? האם היה זוכר שהסוודר לא באמת מלוכלך וראוי ללבישה למרות שהוא בסל הכביסה ?

צריכה להיות לרובוט שיחליף אותי מוטוריקה מדהימה

אני מתיישבת לסרק את הגדולה. הקטנה בינתיים מטפסת על הכורסה ומפילה גרביונים ממתקן ייבוש הכביסה.

"תרימי" אני דורשת,

"אני עושה תרגיל" היא עונה.

"לא! אין זמן לתרגיל, את הולכת לגן".

"לא רוצה ללכת לגן".

שוב אני חושבת על הרובוט. איזה מאגר של ניחומים ושכנועים הוא צריך.

אני מתיישבת לסרק את הקטנה. דווקא היום היא רוצה צמות. צריכה להיות לו מוטוריקה מדהימה לרובוט הזה שיחליף אותי, עוד עם הבקושי שיער שלה…

רצה לראות מה השעה, למלא את בקבוקי המים, לשים הכל בתיק הגן, לא לשכוח תיק ספר, עוד לגימה מהקפה, כבר התקרר כמובן, לקשור את הכלבה, להחזיק מעיל ביד השנייה, כי היא רוצה להחזיק רק את המטרייה, לנעול נעליים, לנעול את הדלת ולהספיק להגיע לגן לפני שנועלים את השער…

בגן היא פוגשת את החברה. זהו. שכחה שלפני דקה היא לא רצתה ללכת.

הן כ"כ חמודות ביחד, חבל שאין לי מצלמה… כן, שוב אני נזכרת.. לרובוט לא הייתה בעיה, הוא היה מצלם מיד. אבל,

האם ליבו היה מתרחב כמו שליבי עכשיו ?

 

** לבלוג של שלומית

* לפוסטים נוספים במדור 'אמא לכל החיים'

לדף פייסבוק של נשים מדברות אמהות

One Comment

  • Avatar

    הדס

    🙂
    ממש נהנתי לקרוא, איך שפרספקטיבה אחרת יכולה לשנות דברים….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× לפרטים על ליווי רגשי בהורות